אנחנו מאמינים בני מאמינים

ומה הפתרון באמת?

דע, כי השי"ת כביכול אינו זקוק לעזרה שלנו... כלומר, אנחנו לא צריכים "להרגיש" שאנחנו מאמינים בו כדי שהוא יהיה מרוצה כביכול. הוא נמצא בגלל שהוא נמצא. והוא ראשון והוא אחרון לכל נמצא. הוא הוא ואין בלתו.

הגמרא אומרת, שש אלפי שנים הווה העולם. ב' אלפים תוהו, ב' אלפים תורה, וב' אלפים ימות המשיח. כלומר, בתחילה כשברא השי"ת את העולם, טעו בני האדם טעות גדולה, יש מהם שאמרו "העולם קדמון" הוא ואין לו בורא ח"ו. יש מהם שאמרו, שהבורא עזב את העולם ויעשו בני האדם כדגי הים וכעוף השמים... כל אחד יעשה מה שבא לו, ומה שלבו חפץ, ויש מהם שאמרו הבלים אחרים... (הדברים מבוארים בארוכה במשנה תורה לרמב"ם ז"ל). ואותם שנים נקראים בחז"ל, "שנות תוהו", כלומר, שהיה תוהו ובוהו בעולם.

עד שבא אבינו אברהם, שחקר בשכלו, ואמר אפשר לבירה בלא מנהיג? הרי לא ייתכן כזאת! הציץ עליו בעל הבירה (רבונו של עולם), ואמר לו: "אני הוא בעל הבירה". כלומר, השי"ת ראה את צערו של אברהם שהסתובב בין עובדי עץ ואבן, ולא היה יכול לשאת את הצער הנורא של חוסר ההיגיון בזה, ריחם עליו השי"ת ונגלה אליו

תוקן על ידי נפש_עמוקה ב- 10/04/2014 21:41:44

לכן, כאשר אתה "חש" שאינך מאמין בהשי"ת ח"ו. דבר ראשון:

עצם זה שאתה מרגיש ככה, ואתה בצער מזה, כבר מראה שלא רק שאתה מאמין בו, אלא אתה משוכנע בקיומו!

ומכיוון שאתה משוכנע בקיומו, אתה משוכנע בהשגחתו!

משל למה הדבר דומה?

תאר לעצמך שאתה בונה בנין רב ממדים, ומשקיע כוחות ומחשבות עמוקות בכל פרט ופרט מבנין זה, וכל קומה בבנין אתה בונה בסגנון מיוחד שמזכיר לך סגנון חיים בארץ אחרת, במדינה רחוקה ע"פ תבל.

ישנם קומות שבנויים בסגנון מזרחי\ערבי, וקומות שבנויים בסגנון איטלקי, וקומות שבנויים בסגנון אפריקני. וכן הלאה וכן הלאה בלי שיעור וגבול.

ובכל קומה וקומה אתה מכניס לשם עשבים ואילנות השייכים לאותו מקום\מדינה\סגנון חיים.

ובכל קומה ישנה מטבח מיוחד לאותה קומה, ובמטבח אתה מעסיק אנשים מארץ המוצא של סגנון הבנייה של אותה קומה, שמבשלים שם מאכלים בסגנון אותה מדינה.

ובכל קומה וקומה, אתה מכניס מוסיקאים וכלי תזמורת ונגינה שמנגנים במשך כל היום ע"פ הסגנון השייך לקומה ההיא.

ובכל קומה ישנה "פינת חי", של חיות ובהמות, שרצים ורמשים, עופות ודגים, ואפילו כינים וחיידקים זעירים, וכן הלאה והלאה, המתאימים לקומה זו...

תאר לעצמך, שבניית בנין רב ממדים כזה, עולה לפחות כמה מאה מיליארד דולר. מאיפה יש לך מאה מיליארד דולר? הו הו, עבדת במשך שבעים שנה עבודת פרך, יום ולילה לא ישבותו... והשקעת כספים בכל מיני מקומות בעולם, וההשקעות הניבו פירות ופרי פירות, עד שבגיל 75 הגעת לסכום של מאה מיליארד דולר... ואז התחלת בבניית הטירה רב הממדים הנזכר לעיל.

כמובן שבניית הטירה עצמה לקחה המון שנים, ועשרות אלפי פועלים ומומחים מכל קצוי תבל התקבצו ובאו כדי לעזור בבניית הטירה. וארכיטקטים ומעצבי פנים וחוץ בעלי שם בינלאומי מכל רחבי תבל, ישבו יומם ולילה כדי לתכנן כל פרט ופרט, בבניית הטירה רב הממדים, שיהיה לשם ולתפארת בכל רחבי העולם.

ובמשך כל עת הבנייה, עקבו כלי התקשורת מכל רחבי העולם אחר כל פרט ופרט בבנייה, ובמדורי הרכילות והלשון הרע, היו הרבה הוצאות שם רע, רכילויות, ודברים שהוצאו מהקשרם, בקשר אליך ולמשאת נפשך, בניית הבית הגדול זה...

היו שכתבו שהכסף הושג בדרכים לא כשרות, והיו שאמרו, שאתה לא הבעלים האמיתיים של הטירה, שהרי לא יתכן שאדם פשוט שעבד במשך כל שנות חייו בעבודות פשוטות, יבנה לעצמו טירה חסרת תקדים כזה, פתאום ביום בהיר אחד, ללא כל צורך מיוחד, אין זאת אלא קונספירציה שטנית וזדונית של כוחות בינלאומיים, שרוצים להשתלט על העולם\להחריב את הכלכלה\לבנות אליטה שתשתלט על כל העניים ומוכי הגורל.... (כל אחד יכול להמשיך כאוות נפשו וחוש הדמיון המבורך שלו),

ובמשך כל אותו העת, עמלת קשות לטהר את שמך בעיתונות העולם, העסקת צוות שלם של דוברים שיסבירו לכולם שזה היה משאת נפשך מאז ומתמיד, אלא שבכדי להשיג את הכסף נאלצת לעבוד קשה במשך שבעים שנה, וכל פרט ופרט בבנין הזה אני בונה מכסף כשר וטהור, ואין לי שום כוונה זדונית, אלא להביא הנאה ונחת רוח לכל באי שעריו של הבנין, שאנשים יוכלו להיכנס בו, להתאוורר בו, להתפעל מכל פלאי תבל, וכל אדם שיש לו קשיים, דכאונות, חרדות, או סתם נמאס לו מהחיים, יוכל להיכנס לבנין רב ממדים זה, ולשהות בתוכו כמה זמן שהוא רוצה, ולהרגיש בגן עדן העליון בעודו בארץ התחתונה.

תוקן על ידי נפש_עמוקה ב- 10/04/2014 22:32:00

עכשיו, תאר לעצמך, שאחרי עשרות שנים שהבנין עומד על תילו, ומיליוני אנשים מכל רחבי העולם מבקרים בו מדי יום ביומו, ואינם יכולים לגמור עליו את התפעלותם יוצאת הדופן מכל פרט ופרט שהושקע במחשבה ובחכמה ותבונה רבה מאוד. ובמשך כל אותם שנים אתה עומד במשרד מיוחד בתוך הבנין, וחולש באופן אישי על כל הפעולה רב הממדים שבתוכו.

אתה משלם משכורות עתק לאלפי המגנגנים שנמצאים בכל קומה וקומה, וכן לאלפי ספקים שמביאים אוכל לכל החיות והבהמות והעופות והדגים והכינים והחיידקים ושאר הברואים שנמצאים בכל קומה וקומה.

ומשכורות עתק לווטרינרים, ולמאות מומחים מכל רחבי העולם לכל הצמחים שנמצאים בכל קומה וקומה לפי הסגנון המיוחד לאותה קומה. וכן הלאה וכן הלאה, ללא שיעור וגבול. משכורות שמסתכמים במאות מליונים מדי חודש בחודשו.

תאר לעצמך, שיום בהיר אחד, האנשים שעובדים שם, ומקבלים ממך משכורת תמידית, אוכל וביגוד, וכל מה שהם צריכים, מתחילים להתקוטט אחד עם השני, ומתחילים לעשות כל אחד מה שבא לו.... אף אחד לא עומד על משמרתו עליו הוצב... המנגנים מתחילים במקום לנגן, לשחק עם החיות, הווטרינרים במקום לטפל בחיות משחקים עם כלי הנגינה... ובקיצור תוהו ובוהו מוחלט...

אתה חש, שהנך יוצא מדעתך... אתה רץ מהמשרד לקומה הראשונה... ומתחיל לדבר עם האנשים שעובדים בשבילך, ומקבלים ממך משכורות עתק זה עשר שנים ברציפות, והם... במקום לענות לך, מסתכלים עליך - כאילו שנפלת מהירח...

הם לא מכירים אותך, לא יודעים מה אתה רוצה מהחיים שלהם.... מה נטפלת אליהם... הם משוחחים בינם לבין עצמם ואתה שומע אותם אומרים אחד לשני: שצריך להזמין אמבולנס לבית חולים פסיכיאטרי למשוגענער הזה. והם ממש מתפלאים בינם לבין עצמם: מי הוא זה המשוגענער הזה שמשבש לנו את החיים הטובים והיפים שיש לנו פה?

תוקן על ידי נפש_עמוקה ב- 10/04/2014 22:34:37

מתוך ייאוש גדול, אתה עולה עוד קומה...

ו... אותו דבר ממש! האנשים שם לא מכירים אותך! הם באמת לא מכירים אותך! לא יודעים מי אתה! ומה אתה רוצה מהחיים שלהם!

קומה נוספת...

ו... חוזר חלילה... אנשים מסתכלים עליך בעיני עגל פעורות לרווחה... מנסים להבין מה אתה רוצה... הם משתדלים להיות נאורים וטובים, יש ביניהם גם כמה שלמדו פסיכולוגיה, והחבר'ה שם מאלתרים אותם, כדי שאולי מתוך מה שלמדו יצליחו להבין מה אתה רוצה מהחיים שלהם....

ושום כלום!!!

אף אחד אינו מכיר אותך, אף אחד אינו יודע מה אתה רוצה, ואף אחד אינו מצליח להבין מה קרה ל"תמהוני" הזה שהגיע מאי שם, וכנראה נכנס לבנין בלי האישורים המתאימים... ומציק לכולם!

אתה יוצא מדעתך, ולא מבין "איך זה יכול להיות" ?!?!?!

הרי האנשים הללו חיים מהכסף שלי, עשרות שנים שאני משלם להם משכורות שמנות, ויש מהם שמקבלים משכורות של כמה עשרות אלפים לחודש...

מה קורה פה?

והנמשל...

כשאתה משוכנע שיש בורא עולם. [ואתה משוכנע! כפי שביארתי למעלה...]
אתה חייב להיות משוכנע שהוא משגיח על כל פרט ופרט שנעשה בו!
לוגית.
אחד פלוס אחד = שתיים!
ההפך מזה הוא לא רק חסר היגיון, אלא שגעון וטירוף דעת מוחלט!

עכשיו, נגיע בעזה"י לפתרון של הבעיה שבפתיחת האשכול:

צעד א: אני מאמין שיש בורא עולם!

צעד ב': אני מאמין שכל פרט ופרט שקורה בעולם, נמצא תחת השגחתו התמידית!

[אין שום קיום לשום צל של נברא אם לרגע אחד יסיר השי"ת את השגחתו הפרטית מאותו פרט!!! שהרי העולם אין לו קיום מעצמו כלום! הוא לא יכול להתקיים בדל של רגע אחד אפילו, בלי השגחה תמידית ופרטית מהבורא ית"ש, על כל פרט ופרט ממש!]

צעד ג': דבר אליו!

הרי הקב"ה לא נמצא במקום מסויים, שנוכל להגיד עליו שהוא רחוק או קרוב [מבחינת המרחב].
הקב"ה נמצא בכל מקום! אתה יכול לדבר אליו! בשפה שלך.
פשוט להתחיל לדבר אל השי"ת! להתחנן אליו!
תגיד לו כמה אתה חסר אונים! תגיד לו כמה אתה מרגיש חסר ביטחון!
תגיד לו כמה אתה מרגיש חסר חיות! תתחנן אליו שימתיק לך את החיים! שיאיר לך! הוא שומע אותך!

תוקן על ידי נפש_עמוקה ב- 10/04/2014 22:49:44

שמא תאמר: כבר עשיתי את זה בעבר, וזה לא עזר... התפללתי... התחננתי... אבל, הוא לא רוצה לעזור לי.... לא איכפת לו ממני ח"ו....

דע והבין, כי אצל הקב"ה לא שייך "עייפות" כדרך בני אדם... ולא שייך אצלו "יותר מדי".... כי אין קץ ואין חקר לתבונתו, ללא תחילה וללא סוף.... ודברים אלו רחוקים מהשגותינו מאוד... אבל יודעים אנו בבירור מוחלט שכך הם פני הדברים.

לכן, אפילו אם אתה התעייפת מלבקש מהשי"ת... הוא לא התעייף... לכן, ברגע שברור לך שהקב"ה ברא את העולם, והוא נמצא אתנו בכל מקום ובכל מצב ובכל עת ממש, אל תחוס! הוא לא זקוק לרחמים שלך עליו ח"ו! מותר לך להתעקש ולבקש עוד פעם ועוד פעם אפילו מיליון פעמים!

אמנם מכיוון שאתה אדם ואתה מוגבל והכוחות שלך מוגבלים, ואינך יכול לבקש ללא הרף... מותר לך להפסיק... מותר לך ללכת לישון... מותר לך לקחת כדור הרגעה לבינתיים... אבל אל תתייאש! תמשיך להתחנן ולבקש על נפשך ממי שהכל שלו!

וסוף הכבוד לבוא!

משל למה הדבר דומה? לילד שאבא מאוד כעס עליו וזרק אותו מהבית... וכמה שמתחננים אליו הוא לא מעוניין לשמוע...

עכשיו, אם הילד ירים ידיים, וילך לרעות בשדות זרים, יתכן מאוד שהאבא לא ירוץ אחריו... [גם זה לא בטוח, שהרי סוף כל סוף אבא הוא אבא, וביום מן הימים בוודאי יכמרו רחמיו על בנו, וילך ויחפש אותו ויחזירנו אליו כבראשונה...]

אבל אם הבן יתעקש ויתחנן ויפול לפני רגליו של האב, ויבך בכייה עצומה, ויזעוק אליו שירחם עליו... הרי אפילו אם לא יעזור היום ולא יעזור מחר ולא יעזור מחרתיים... סוף כל סוף, מוכרח שהאבא "יישבר" ויחוס על פרי בטנו...

תוקן על ידי נפש_עמוקה ב- 10/04/2014 23:21:40

ואפילו נניח שמדובר באבא קשוח מאוד, שאף פעם לא "יישבר". ברגע שהחליט לזרוק את הבן... זוהי החלטה בלתי הפיכה... לנצח...

אבל, וכאן מגיע אבל גדולללל!

הבן!
הבן מהצד שלו!
מנקודת המבט שלו!
חייב להמשיך להתחנן לאבא שלו כל הזמן!!!

וברגע שהוא עושה את זה, אפילו אם נניח שהאבא לעולם לא יתפייס!

הרי הבן עשה את המקסימום מה שמוטל עליו! 

בטענות כבר לא יוכלו לבוא אליו!!!
אף אחד!

והבן מאוד!!!

תוקן על ידי נפש_עמוקה ב- 10/04/2014 23:22:59

אבל, האמת צריכה להיאמר:

שהשי"ת הטוב והמטיב לכל, חס ומרחם על בריותיו באופן שאין אנו יכולים להשיג!

אמרו צדיקים: הלוואי שאזכה לאהוב את הצדיק הגדול ביותר, כמו שהקב"ה אוהב את הרשע הגדול ביותר!

ומאמר חז"ל מפורש הוא: בשעה שאמרו ישראל שירה בים, אמר הקב"ה "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה".

היינו, אף שהיו רשעים גדולים, בעלי מידות רעות, ששעבדו את ישראל ומררו את חייהם באופנים נוראים ביותר! הרגו את כל הזכרים, והתאכזרו לישראל ללא הרף במשך מאתיים ועשר שנים! היה הקב"ה מצטער כביכול על שהם טובעים בים!

קל וחומר, אנחנו, בני ישראל, עם קדושו, בני אברהם אוהבו, זרע יצחק יחידו, עדת יעקב בנך בכוריך, שכמה שאנו נכשלים ח"ו, וכמה שאנו נופלים ח"ו, וכמה שאנו בגלות, וכמה שאנו מבולבלים, עדיין מוכנים אנחנו למסור את נפשנו וגופנו על קידוש שמו ית' בעולם!

הרי בוודאי ובוודאי, שהקב"ה יחוס וירחם עלינו, ברחמים גדולים וחסדים עצומים, ויציאנו מאפילה לאור גדול, ומשעבוד לגאולה, כל אחד מהשעבודים הפרטיים שלו, וכלל ישראל כולו מהשעבוד הגדול והכללי שלו, במהרה בימינו, אמן ואמן.

ובפרט, עכשיו שאנו בזמן חג הפסח, שהוא חג הגאולה, חג היציאה משעבוד לחירות, הקב"ה עוזר לכל אחד ואחד בפרטות, להתרומם ולהתקרב אליו באמת ובאמונה, בשלום ובשלוה, מתוך נחת והרחבת הדעת, בשמחה ובטוב לבב, אמן אמן.

מאלף!