ארבעת הבנים בזמנינו: אמונה - לסמוך על הרב או החוקר ?

ספקן

יפה שאלת!

כמו שכתבו כאן, החלוקה המרובעת של חז"ל אינה בהכרח חופפת לזו שהצגת. אפשר לדון בשאלה לגבי מה שהתם יכול לעשות בתוך המסגרת שמשווה בין התם שלך לבין התם של חז"ל, אבל אין להשתמט מהשאלה הזו.

ברשותך, אני מבקש להעלות השוואה נוספת, שכתבתי עליה בעבר.

הדברים יתבססו על השאלה: מהו תם, ויותר מכך: מהי תמימות?

ראשית אולי יש לבאר שב"תם" אין אנו - כולנו כאן - מתכוונים ל"תם" במובן של בעל החכמות השלם, אלא למי שנמצא במצב של תמימות.

התם מזכיר לי את התם של ר' נחמן מברסלב. המוכן לאמץ אמונה בפשטות.

מה משותף לכל התמים האלו? הווה אומר: הם נשארים עם הנתון הראשוני של התודעה שלהם. התם של ההגדה, התם של ר' נחמן, והתם השואל. כולם מקבלים את הנתון של מה שמוכר להם במקום בו הם נמצאים, מצד ידיעותיהם.

ומה שמתחוור כאן הוא שתמימות אינה רק היצמדות למסורת אלא, לפעמים, היצמדות למסורת חדשה של קושיות וספקות.

ובמשפט אחד: לעתים התמימות היא דווקא לשאול את השאלות.

מכאן מגיעים לשלב הבא של הבירור: האם יש תשובות? והאם התשובות יספקו את התם? האם יש לו ציוד אינטלקטואלי (ואולי נדרש ציוד נוסף?) כדי למצוא תשובות?

אני חש שכאן ראוי לציין באלו קושיות מדובר. לפחות למנות את הסוגים. אבל אולי די בכך שאצביע על מה שכתב ספקן בתחילת דבריו, שהשאלות שבהן עוסק הפורום ועסק מיום הווסדו, התחום שהוגדר בו לדיון, הסתירות או הסתירות לכאורה בין המסורת הפשוטה לבין הגילויים המדעיים והאבחנות הפילוסופיות, הן הן מה שיפריע לתם שלמד לשאול.

אז יש לנו שתי שאלות, ואני מציע שתי תשובות, אלא שכל תשובה מעלה שאלות חדשות ומזמינה דיון נרחב יותר:

א. יש תשובות. כמובן, השאלה הבאה תהיה: מהי תשובה ועד כמה ניתן לסמוך עליה, נידון שוב ושוב, ואני מזכיר את המקשן הגדול שלנו, "יתכן" חבר הפורום הותיק והחכם (והיכן הוא?). היו בינינו, בינו לביני, חילוקי דעות, האם המצב ההכרחי של האדם הוא ספק ולכן אי אפשר לדעת מאומה, או שאם מבינים מהי הוכחה ולומדים להסתפק במועט שיש, מתברר שיש מספיק כדי לענות על השאלות החמורות.

אפשר לפרט מהי הדרך. אבל איני יודע אם לטרוח ולכתוב כרגע ועוד שדברי ארוכים גם כך.

ב. מה יכול התם לעשות עם הידיעה שיש תשובות מורכבות מבחינה פילוסופית? מה יקרה אם הן לא ישביעו את רצונו כפי שיתכן לא שבע נחת מהן? ויש לפרט למה לא שבע נחת.

כאן באמת יש נקודה שאיני רואה בה פתרון. אביא לכך משל. מיכי שלנו (וכותבים אחרים שפחות מגיעים) בקיאים בפיזיקה מודרנית. אני לא. יש לי תמיהות רבות בפיזיקה, אבל אני נאלץ להשלים עם כך שלא אבין די הצורך את השאלות, וכל שכן את התשובות. (מה הם קוואנטים? איך אפשר לדבר על תשובות סטטיסטיות לשאלה איך מצב ענינים אחד מוליך לאחר ברמה התת אטומית. מה קורה לחתול של שרדינגר. אני בקושי יודע לחזור על המלים).

האם התורה והאמונה הדתית הן כמו פיזיקה, שרק המומחים בעלי הכשרון והמוכנות להשקיע יתקדמו בידיעתן?

האם אהיה תם בעצמי אם אטען כי אם התם מוכן להשקיע זמן ומאמץ, אני סבור שניתן למצוא תשובות אמיתיות? שניתן להבין מדוע יש העדפה לצד האמוני ולצד המסורתי שלנו (לאחר בחינה זהירה של המקורות, שיש בה לקרב את האמת ולהרחיק את הטעויות שעלו במסורת... אין ברירה).

ואם זה קשה מדי עבורו?

אמנם יש דרך נוספת. שהרי ניתן לשאול מפני מה עלינו להניח שהדרך היחידה למצוא את אלוקים ואת נכונות המסורת שלנו היא רק על ידי מחקר אינטלקטואלי.

כיון שהזכרתי את ר' נחמן, אזכיר את הניתוח של סיפור "חכם ותם" שלו, ובמיוחד בידי הרב עדין שטיינזלץ (בספרו שיצא מחדש, "ששה סיפורים של ר' נחמן") שבו הוא מציע דרך נוספת להתקרב לה' ולקבל ודאות.

דרך שניתן לקרוא לה "דרך החויה".

אני מסכים שאי אפשר להסתמך על חויות לבד. בפרפרזה על קאנט, בחויה בלא ביקורת פילוסופית אפשר להגיע לעבודה זרה ומינות, או לכל אמונה שהיא. אבל פילוסופיה לבד, במובן של ביקורת, אפשר שהיא עוורת מכדי למצוא את אלוקים, האלוקים שאליו צמאה הנפש.

יש אם כן להרחיב את תחום הדיון, ואני סבור, כפי שאני טוען תמיד, שהרחבה זו, גם אם עבור התם (הראשון) יש בה פגיעה במה שהחשיב תמיד ליהדות הפשוטה, הרי בהמשך הדרך האמונה מתבססת והיא חכמה יותר ונקיה יותר.

ועדיין, בהתבסס על התיאור של ספקן את מצבו של התם הקרוע, יתכן שבאמת צודקים אלו שאומרים שעצכח אינו מיועדים לתמים כאלו. למה לפתוח שאלות שלא ברור אם יש ציוד אינטלקטואלי (פילוסופי, מחקרי) כדי להתמודד עמהן?

ואולי צריך לתת יותר אמון באדם באשר הוא אדם, ביכולתנו להגיע לאמת דתית?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

נקודה אחת שלא הזכרתי:

התם של ספקן יעמוד בשלב כלשהו לפני הכרח נורא נפשית: להבין ששוב אין הוא יכול לתת אמון באדם כלשהו מלבד עצמו. שעליו ללמוד ולחשוב ולהתלבט ולסבול ולהכריע.

ברגע שהוא מתחיל ללמוד ולחשוב, זוהי דרך שאין ממנה חזרה (או לפחות לא חזרה קלה). הוא נפרד ממצב הילדות שבו אנו סומכים על אבא ואמא ודמויות הסמכות, לעבר המצב שבו עלינו לחשוב וללמוד ולקחת אחריות על חיינו.

אבל האם אין זה בדיוק מה שאנו נתבעים לעשות בחיינו? לקחת אחריות?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

סיתסייט

ברוך הבא אל הפורום!

לצערי עקב הידבקות הפסקאות שלך לפסקה אחת ארוכה לא הצלחתי לגלות מה הוספת על דברי ספקן. אולי תנסה לכתוב לא מאייפון ודומיו (שאומרים שהם מדביקים פסקאות) אלא ממחשב, ואם אתה כותב ממחשב, אולי לנסות דפדפן אחר? בכל אופן, יש להקפיד על חלוקה לפסקאות אם זה אפשרי.

ספקן, הנושא שהעלת מתבטא בסכמטיות פשטנית מאד, שבלונית. אתה מנסה להעביר איזה דרוש פשטני קצרצר הנאמר בפני אנשים המצפים לסעודה, אל הקוראים אותך לא לפני הסעודה, קוראים אשר, כדבריך, מציאות חייהם מורכבת ומסובכת ואינה מתאימה כלל לסכמטיות הפשטנית של ארבעה בנים [ומה עם הבנות?].
יש כל מניני טיפוסים של רבנים, של חוקרים, משפטנים, מדענים. לא כל עורך דין ולא כל שופט הוא משפטן מעמיק, לא כל מתמטיקאי מתמצא בבעיות היסוד של המתמטיקה, לא כל רב הוא גדול בתורה, לא כל פוסק הוא תאולוג, לא כל פילוסוף הוא כופר ולא כל אמונה מקובלת היא נכונה. מן הצד השני ודאי יש כל מיני תמימים.
כיוון שאנחנו מדברים על אנשים ולא על מכוניות מסוג טויוטה קורולה, איך אפשר להשיב על שאלתך ''על מי לסמוך?'
עודד

אחר
יפה דרשת.
אלא שחיבוטי הנפש האמוניים שתיארת הם יותר נחלתו של החכם החוקר שעוסק בהוכחות לכאן ולכאן ונקרע בין שני העולמות ללא מנוח, אבל הבן התם אינו עוסק בהוכחות כלל, הוא חכם דיו כדי לדעת שאין לו את הכלים לכך, לכן אין לו ברירה אלא להסתמך, האם די בכך שהוא ימצא רב שמוצא חן בעיניו והוא מתחבר אליו כדי להוציאו מידי הספק של מי מבין השניים צודק, הרב או החוקר ?

תלמיד
אני מסכים.
יש לך את קנה המידה לספקנות ראויה ? 

מיימוני

אני מאוד חושש, שהצעתך לבן התם להעז לחשוב בעצמו, רק תבלבל אותו יותר, ולא תתן מזור לכאבו, מה הוא אמור לעשות, להתחיל ללמוד פילוסופיה, היסטוריה, מדע, תורה, ביקורת המקרא ? וברמה שתספיק לו להגיע להכרעה ? האם זה ריאלי ?

הרי רוב בני האדם לדעתי נכנסים לקטגוריות של התם והאינו יודע לשאול, מעטים הם החכמים שמסוגלים לברר את הדברים בעצמם, הרוב אינו מסוגל לכך והוא מתחלק בין אלה שסבורים שאין סיבה להסתפק לאלה שמבינים שיש סיבה לכך, מעתה האם אין התם ראוי להערכה על כך שהוא יודע שאינו יודע, השאלה איך הוא יוצא ממבוך בעיית הסמכות.

אני חייב עוד לומר, שאמנותך המפורסמת בפיזור ערפל אמנם הופכת אותו לפחות סמיכה אבל הוא מתפשט יותר ויותר לכל הצדדים.

בנוגע לאמונה דרך חוויה, הבן הזה הוא אמנם תם אבל הוא חי בעולם והוא מודע היטב לכך שחוויות קיימות בכל הדתות, הרי זה כל החילוק בינו לשאינו יודע, הוא יצא מחומות הגיטו ואיבד את התמימות היפה שתופסת שהאמת היא בידינו רק משום שזה אנחנו, הוא גם איבד את התמימות המניכאית שמניחה שאנחנו הטובים והם הרעים, אצלנו מבקשים אמת אצלם תאוות, חוויותינו הם נכונות שלהם דמיון, כך שהחויה אינה יכולה לעזור לו בבירור האמת.

עודד
ותשובה, לשאלה הכל כך פשוטה-פשטנית, יש ?
האם ידוע לך על מום יותר גרוע עבור אינטלקטואל אמיתי מאשר התנשאות ?

ספקן

אני מניח שצריך לפתוח בהבעת תודה על המחמאה על כישורי לסלק ערפל.

אם התוצאה היא שדברים שהיו ברורים הופכים לפחות מושתתים, זה חבל, אבל אולי זה המחיר של קריאת דברים שאני כותב (לפעמים). אולי עלי לציין בראש לאיזה סוג הדברים שייכים, למערערים או למחזקים. מה נעשה אם יש דברים שהם גם וגם?

את ההמשך יתכן שלא הבנתי היטב, ואנסה להסביר מדוע.

הבה נסדר זאת במידרג.

א. תם במובן הראשון. לכאן יש לשייך חרדים או כל תינוק שגדל בחברה מסויימת ועבר חיברות (=מונח טכני בסוציולוגיה להשתלבות בחברה ובתרבות, הליך הכולל אימוץ של תכני האמונה וההתנהגות).

ש. מודע/ביקורתי/חכם/פילוסוף/עצכחניק. זה הצד העליון של המידרג. חבר פורום שמכיר את השאלות, מכיר תשובות, ונוקט עמדה (אמונית, אבל לא בהכרח כזו).

בחרתי באות ש' לציון מקומו במידרג והשארתי את האות ת כדי להראות שיכול להיות למעלה מזה.

ב-ג-ד אלו שנפקחו עיניהם האינטלקטואליות להבין שיש שאלות. כדבריך:

ספקן, השאלה כלל אינה פשוטה, אבל הוצגה בצורה פשטנית. לכן אין עליה תשובה. הבקורת אינה מקניטה אלא מבקשת לעורר התמודדות יותר מלאה ומורכבת עם הדמויות, הצרכים והאינטרסים שלהם.
דבריו השניים של מיימוני מביאים במילותיו שלו את פתיחת מאמרו החשוב של קאנט 'תשובה לשאלה נאורות מהי'. תמיד תהינה דמויות תמימות או אפילו פתיות. אבל הקריאה היא שלא לחנך במכוון אנשים שיהיו תמימים ופתאים, גם אמונה עמוקה יש בקריאה, אמונה ביכולתו של כל אדם להתפתח ולהתקדם, ולהשיג זאת במאמץ עצמי, ולא להיות נשלט בידי אחרים השואפים להשאירו בתמימותו כדי להקל עליהם את השליטה בו. [עניין שספקן כלל לא העלה].
כיוון שמימוני הזכיר את רבי נחמן, הנה נזדמן לי פעם להיות בחברותא שקראה 'ליקוטי מוהר'ן'. כשקוראים מנסים להבין את הכתוב ולשוחח על כך. נזדעק אחד החברים. אני אדם מאמין, אמר, באתי לקרא ולקבל את הכתוב ולא לחשוב עליו ולהבין אותו. קם ועזב. עוד נזדמן לי להתקל בו קורא בשקדנות את הספר ממלמל בפיו את האותיות. אני בטוח כי לא יקשה לתכנת טלפון של כיס שיקרא בקול רם, באותה שקדנות אמונית והבנה מעמיקה את הטקסט הזה.
עודד

חכם זה החכם להיטיב, הבוחר בטוב מתוך שיקול דעת, יודע שהתורה לקח טוב, ולכן בוחר ללומדה ולשומרה.
רשע זה החכם להרע, מעדיף לסתור מאשר לבנות, אם בגלל ספקנותו ואם בגלל אנוכיותו. ובכל זאת שאלותיו עוזרות לחדד את האמת. 
תם זה המאמין בתורה מתוך אמונתו תמימה. הינו שלם יותר מהחכם ומהרשע. מהחכם, כי מה שהחכם מגיע אליו ע"י מחקר ויגיעה תלמודית, פשוט לתם. מהרשע, כי איננו נותן לספקות להכביד עליו ולבלבל את דעתו.
זה שאינו יודע לשאול, המיוחד מכל הבנים. איננו מקדיש זמנו לא למחקרים כחכם ולא להתחכמויות כרשע וגם לא שואל שאלות תמימות כדרכו של התם, אלא עסוק בתשובות.

מיימוני הגדרתך של התם וספקותיו מתארת היטב את מצבו. השאלה שנותרת לגבי כקריטריונים על מי לסמוך תקפה ודורשת תשובה. אבל נדמה שיש צעד שהתחמקו בו באנליזה. צריך להבין שאין את ״המומחה״, אפילו אחד ששולט בתורה, פילוסופיה, מדע וכו׳ תמיד נשאר חלק בידיעתו ובמסקנותיו שבספק. השאלות והספקות נהיים יותר ויותר חדים והסיכונים של סטייה מלאים משמעות. אבל גם שם יש ספקות. במילים אחרות אין אף אחד שמחזיק את האמת. יכולים להתקרב עליה לפי יכולותיו כמה שאפשר, אבל לא להחזיק בה. או בעוד מילים אחרות, הגדרתו של ״חכם״ מגיעה לתוקף בשלב מסויים, שבו הוא צריך להפוך ל״תם״ הסומך על גדול ממנו וחוקרים שהיו לפניו. ובמקרא, שמדובר על חכם שמגיע להשגות שאליהן אף אחד לפני לא הגיע, ושאין לו על מי להישען, אז הכן הוא נצמא במצב די בודדותי. במגביל, מצבו של התם אינו קפוא ונעול למצב של ״ הוא אינו חכם דיו להיות מסוגל לברר את יסודות האמונה בעצמו, אין לו את הכלים ואת הידע לכך, והוא מספיק חכם להבין את זה, ומספיק ישר כדי להודות בכך" יציאתו מהגטו יכולה לקראות בכל השלבים של החיים, ולפעמים אפילו מאוחר כאשר הוא כבר התיישב, ושיש לו עול של משפחה שלא מאפשרת לו בקלות שינויים. אבל בכל אופן כשזה קורא, לכל אחד יש את האפשרות ליהות ״חכם״ לרגע. אותו רגע יכול ליהות רק בזק של צלילות או להתמשך כל חייו. כל זמן שבין אדם בדינמיקה של ״חכם״ , של לימוד, חיפוס אז הי אפשר לדבר על מצב עלוב ״שבו נגזר עליו ....וכו׳(ספקן)״ ואז פו נשאלת השאלה לגבי הקריטריונים של איך ועל מי לסמוך. השאלה כבר פחות כבדה, כי ״התם שלנו״ כבר נהייה סוג של בעל דעת, שלפחות מסוגל להבחין על הקריטריון הכי חשוב בבחירתו למורה דרך, ושביחד גם מסמל את המעלה האצילה ביותר בבין אדם, ושהוא היכולת לשאול. ולגבי המסקנה שלבין אדם בספק, שהאופציה שפתוחה לפניו היא הכפירה, אני בדעתך מיימוני, אבל עדיין פתוחה לפיזור ערפל...