ארבעת הבנים בזמנינו: אמונה - לסמוך על הרב או החוקר ?

ספקן: "יש לך את קנה המידה לספקנות ראויה ?"

נניח 50%. אתה יודע למדוד אחוזים בשאלות כאלו?  אבל כל אדם יכול לשער בנפשו מה מספיק עבורו בכדי להשתכנע/להשאר בדעתו (הכמות שונה)

תוקן על ידי רוחדשה ב- 20/04/2014 10:44:03

מיימוני

מסתמא גם אני צריך להודות לך על כך שאתה סבור שלדרוש ממני קצת לוגיקה זה לא יותר מידי, האמת שהפטרנליזם שלך כל כך מתוק שקשה להיפגע ממנו.

לגופו של ענין, זה נכון שזה שונה מאוד בין להיות אגנוסטי אתאיסט או דאיסט, אבל מבחינת אמונת התורה אין לכך הרבה משמעות, האם זאת הצעתך לבן התם ?

בנוגע לגישה היעילה ביותר, או לדרכו של וויליאם ג'יימס והתפיסה הפרגמיסטית, לצערי אני לא חושב שזה יכול להועיל לספקן אמיתי, הוא איננו מחפש נוחות או יעילות, הוא רוצה לחקור את האמת בכנות וללא פשרות, להציע לו להיכנס להרפתקה כל כך מסובכת ומחייבת של קיום תרי"ג מצוות רק מספק בלבד אין בזה שום הגיון, ומדוע דווקא לגבי הדת אנחנו דורשים את נטילת הסיכון הזאת כאשר דווקא היא מחודשת כל כך ונתפסת כספקולציה רחוקה כל כך עבור הספקן.

בעיניי, השיטה שרואה באמונה הכרעה רצונית כמו ג'יימס או ליבוביץ, אינה אלא הוכחה ברורה לפעולתו של הדיסוננס הקוגניטיבי על בני האדם חכמים ככל שיהיו, כמובן שזה דורש דיון בפנ"ע. 

אין ספק, שעבור מי שחי בתוך גיטו יהודי כמו בני ברק או שכונה חרדית ירושלמית, האמונה נתפסת כטבעית, היא קיימת ע"י מאמיניה, כל מאורע נתפס כנס והשגחה פרטית, והכפירה נתפסת כבגידה וחידוש, אבל עבור מי שחי בפריז לונדון או ברלין האמונה נתפסת כספקולציה רחוקה, הרי היא חידוש עצום שאין לו שום סימוכין במציאות, להאמין שהים נקרע או שהאל התגלה אי פעם לאנושות כאשר היום הטבע אדיש לגמרי לקיומו וצרכיו של האדם, או להאמין שהאדם קיים עדיין בצורה מסויימת אחרי שחייו הסתיימו וגופו כבר מרקיב בקבר, זה כל כך ענק שאנחנו זקוקים לראיות חזקות מאוד לכך, אין במציאות שום רמז אפי' לכך, בעיניו האמונה אינה קיימת אלא בדמיונם של מאמיניה, בקיצור אין כאן אפי' ספק, והמוציא מחבירו עליו הראיה.

האם רק משום שגדלנו בשכונה הזאת, אנחנו צריכים לאמץ אמונה שהיא כל כך רחוקה מהמציאות ?

בתקוה לסילוק הערפל ולא אך לפיזורו...

תלמיד
ראה מה שכתבתי למעלה, חמישים אחוז זה הרבה מאוד, ועדיין ספק שהמוציא עליו להביא ראיה.

האם זה חמישים אחוז בעצם או רק משום שגדלנו כאן ?

תוקן על ידי oפקן ב- 20/04/2014 13:25:48

חשוב לדייק יותר,

לפי ליבוביץ, אמונה יכולה להיות הכרעה רצונית, משום שאין באמונה לשיטתו שום טענה אל המציאות אלא מחוייבות לעבודת האל, אלא שמלבד שאין ליהדות חדשה זו מאומה עם התורה שבידינו, עוד כדי שתהיה עבודת האל הוא כבר צריך להיות קיים, ושוב זה טענה על המציאות, והמציאות אינה תלויה ברצוננו.

לפי ג'יימס, הבחירה באמונה היא בחירה לאמץ את האמונה למרות הספק, מטעמי פרגמטיזם, לדעתו נטילת הסיכון היא כדאית, והיא גם יכולה להוביל לראיות לאמונה זו ע"י צפיה בעולם מנקודת מבט של אמונה, אלא שעירוב טעמי כדאיות עם בחירה באמת קצת בעייתית לדעתי, מלבד שצריך כבר להיות משוכנע בכדאיות הזו, ובנוגע לראיות שיופיעו הן בעייתיות עוד יותר משום שאין הם עומדים בכללי מחקר מינימליים שדורשים אי הנחת דעות מוקדמות. 

כאן נעלת כל אפשרות של דיון. אל תשכח, שיציאתו של הבן התם מהאי ידיעה לשאול, היא פתיחותו אל עולם האמונות או הספקנות שמסביבו, והרי הוא רואה שסוג טענות וחוויות כאלה הן נחלתן של כל הדתות והכתות, ובמה תיבחן האמת מהדמיון ?

מה עם הבן השביעי ?

מובן מאיליו שאין הנידון כאן על ההמון שאינו יודע לשאול ומעולם לא בדק מאומה, העיקר הוא דעת רוב האינטלקטואלים והחושבים בעולם.

לא נראה לי שתשמח להסתמך על המאמינים באגדות הנצרות, ישו על המים וכו', או על מאמיני מוחמד וכדומה.

להזכירך שוב, התם בעצם שאלתו הוא יצא מכלל המון השאינו יודע לשאול, הוא טעם את טעמה של ספקנות, מעתה הוא זקוק לבסיס מוצק יותר לאמונתו מאשר אמונות ההמון.

תוקן על ידי oפקן ב- 20/04/2014 17:13:17

לא ביקשתיך להסתמך על ההמון. רק התיחסתי לדבריך כאילו בלונדון ופריז האמונה היא 'חידוש עצום' וספקולציה, וכן, יש גם מאות מליונים של אינטלקטואלים וחושבים שמאמינים וחושבים שיש בסיס מוצק לאמונה, אא"כ אתה מגדיר אדם חושב לפי אי אמונה.

ספקן

סליחה על ניסוחים מתנשאים. אין זו כוונתי. איני יודע מה הידע שיש לכותבים, וגם איני מספיק לקרוא בפורום כדי להתרשם. בכל מקרה, אני נוהג להוסיף הסברים (קצרים, בסוגרים) של מונחים ורעיונות לטובת מי שאינו יודע ואולי גם יתבייש לשאול.

כתבת

סליחה על האיחור.

תלמיד
לא ענית על שאלתי, אם על האמונה להוכיח את עצמה פשוט שבמקום ספק של 49 אחוז אין סיבה להאמין.
הטענה איך משום זה יוותר על אמונתו, נכונה עבור מי שסבור שיש ערך לאמונתו משום שהיא אמונתו, אבל עבור מי שרוצה לברר את האמת בצורה האובייקטיבית ביותר אין זה מועיל אלא מפריע, הוא חייב להתנתק מזה כדי לברר את האמת ללא משוא פנים.

ארתח
כנראה שאינינו חיים באותו עולם, בעולם שאני מכיר אין מאות מליונים של אינטלקטואלים שחושבים שיש בסיס מוצק לאמונה, למיטב ידיעתי מימי יום וקאנט האמונה נתפסת כספקולציה מטאפיזית גרידא ובודאי שאין לה שום בסיס מוצק מבחינה פילוסופית.

ובאופן כללי, בנוגע לתגובותיך המזלזלות ביודעים לשאול שכואבים את כאבה של האמונה, אני חייב לומר שאם יש מי שראוי לזלזול הם אותם רבנים נכבדים שנלחמים בחירוף נפש על אמת שהם מעולם לא בדקו, אמנם לא אבוז להם משום שאין הם מודעים כלל ל"שאינו יודע לשאול" שלהם, הבטחון הנאיבי באמונתם אינו אלא כתינוקות שנשבו, לעומת זאת אותם יהודים שכואבים את בירורה של האמת ומשתדלים בכל כחם בכנות ברצינות ובכובד ראש לברר את אמונתם הם הם גבורי הכח שלנו, ועלינו לדון בכובד ראש בספקותיהם.

אריאל
אין ספק שמאמיני ישו או מוחמד מאמינים גם במשה, אלא שכאשר אנשים שמאמינים באמונות שהם לצחוק עבורנו אי"ז מחזק את האמונה אלא מחלישה, כי זה מראה עד כמה קל למליוני אנשים להאמין בכל מיני הזיות.
וכבר שמעתי מפי חכם אחד שאמר שהעובדה שהיום אלפי חרדים מאמינים בכל מיני בעלי מופתים שיהיו ליטאים אדמורי"ם או באבות מעורר בעיה חמורה בכשרות העדות של "אתם עדי" על יצי"מ ומ"ת, ודפח"ח.


 

ספקן

טול איקון ירוק על דבריך בכלל ועל הערותיך השתים.

ראשית, בדבריך לארתח, על האבחנה שרבנים שמחזיקים באמונותיהם רק בגלל שהם בבחינת "שאינו יודע לשאול" פחות ראויים לשבח - מבחינה זו - מאשר אלו ששואלים בכאב.

שנית, בדבריך לאריאל, על כך שמן הממהרים להאמין, גם בסיפורי הבל ללא בירור, יש לא רק העדר ראיה לאמיתות המסורת, אלא סיבה לפקפק בה. האם כך היו המאמינים בכל הדורות? לא זו התמונה שמצייר ריה"ל בספר ההוכחה ההיסטורית שלו, "הכוזרי"!

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");