החיים שאחרי ר' נח..
כבר באותו יום שנפל אותו שידוך חמקמק שזכה לתהילת הפורום, עלתה הצעה חדשה, משתי שדכניות מוכשרות באותו הזמן. אז כמובן שאומרים כן, והולכים לפגוש, והוא כל כך מוצלח, ודמות מוכרת בארגון, חכם, עמוק וחביבו של הרב בישיבה שלו.
10 פגישות. חלקן ארכו שליש יממה, ובין הכמה אחרונות, לאחר השישית התווספו שיחות טלפון אינסופיות. כנות, צחוק, הבנה, חיבה. כזה צדיק, איך בכלל שידכו לי כזה דוס? זה הכל חלק מהמזימה - לשבור אותי, להדביק לי סופית את ההגדרה - "חרדית". כל כך הרבה דברי תורה, ומאדם מפולפל אך לא מנופח - לא ידעתי ששידוכים יכולים להיות כזו חוויה מרוממת.
10 פגישות, אחת מהן כללה פגישה עם הרב. אינספור שעות של שיחות, חוויות שנצברו: ביקור חברים, טיול בפארק, כפור ירושלמי, לובי של מלון, שבע ברכות, ארוחות דלוחות בקפה קפה-ים מהדרינים, הרב שלו מאשר, הרבנית שלי עם יד על הדופק, ראשי הארגון עוקבים בציפיה ומתח ו.....
נגמר.
כי עד שהם חכמים, צדיקים, עמוקים, מורכבים וחמודים הם פשוט חייבים להיות גם - מתוסבכים.
מבולבלים כאלה - מי הם? מה הם? איפה הם בתוך עבודת השם? איפה הם בישיבה ? ואיפה בעבודה? ולמה פתאום כל כך כנועים וחסרי כח? ואיפה איבדו את עצמם באותה דרך החתחתים אל האור?
ואיך ספק בחור ספק גבר יכול בכלל להיסגר על כל הדברים האלה ותוך כדי להיכנס תחת החופה עם בחורה, ועוד כזאת עם דעה משלה שנלחמה לאורך כל הדרך להתקרב אל השם ולא לאבד את עצמה?
אחרי מיודענו ה"אומניסטי", חברה טובה (כלה טרייה!) אמרה לי "השיבני, מפח הנפש זו הישורת האחרונה, הנה הוא ממש מאחורי הפינה.." היא ידעה על מה היא מדברת, אני פשוט הייתי בטוחה שמפח נפש זה אולי רק בחור מיוחד אחד.
ולקינוח, שוב לבד, בדירה בתל אביב, אוזרת כוחות, מאמצת תפילות ומסדירה נשימה, למה שלא יהיה מפח הנפש הבא.
שוב אני בתל אביב
דירה ריקה
יש כאן מישהו?
הכל איננו
איפה את?
כמה לא מפתיע
הרי אם יש משהו שראיתי בחיי
זה שאין כלום
עפים כמו פרחים לבנים ברוח
כנראה שאני עדיין לא לגמרי
מאמין שהשתניתי
השינוי היה מהיר מדי וחיצוני
כנראה שאני עדיין לא לגמרי מאמין
שאתה סולח
ועכשיו צריך לנשום את זה פנימה באמת
באמונה באמת
אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין
עמך עמי ואלוהייך אלוהיי
המוות יפריד ביני ובינך
 |
|
|
