והימים האלה נזכרים ונעשים: קונצרט "מיאמי 36" - חוה"מ פסח תשע"ג

ראיתי את שני הקטעים, סופסוף!

אברמוביץ יפה, באמת הלם לשמוע את רבינא. אבל כמו שהרבה אמרו לפני- הקול העכשווי שלו גם טוב. הקטע שחייא שורק חמוד מאד, כי באמת כמעט לו היה לו ביטוי בשיר, חוץ מההתחלה ומהסוף. כנראה בגלל שהטון שלו לא מתאים לטונים של אחיו. יותר מזה אין לי הערות...

הקטע הראשון והארוך- לחיות חיי תורה מדהים! גם פרלמן לבד, גם הדואט שלו עם נחום סטארק וגם עם כל המקהלה... אפשר לבכות מרוב שהשיר הזה מרגש!!
כייף לראות את הבוגרים, השירה שלהם הרמונית ויפה ומעוררת זכרונות. השירים שירחמיאל החליט שהם ישירו יפים ברובם וכייף לשמוע אותם בביצוע הבוגרים, אם כי אני לא אוהבת את השיר "לא ברוח ה'" - הוא מתחיל מאד נמוך ולמשך זמן ארוך מדי, והקשר בינו לבין הפזמון כמעט מקרי. הייתי שמחה לשיר אחר במקומו.
אגב, מה בדיוק הלל שם בסוף, ירחמיאל מורה לאחד הבוגרים להתקרב... למה?

המחרוזת הסתיימה בשיר "עוד ישמע", כשבסיום השיר ירחמיאל וכל הבוגרים הצביעו על אריק סטרן, מהסיבה הפשוטה שהוא נעשה חתן (השתדך) תקופה קצרה לפני כן.

אגב, בקונצרט שנערך חצי שנה לאחמ"כ, בחול המועד סוכות תשע"ד, ביצעו הבוגרים את אותה המחרוזת, כשהפעם הצביעו כולם על זלמן פולק, שנהיה הוא חתן תקופה קצרה לפני כן... לאחמ"כ הציג ירחמיאל את אייזיק בנישי שהתחתן תקופה קצרה לפני כן, וסיים בברכה לכל חברי ה'אלומני', בוגרי המקהלה, שיזכו להקים את ביתם בקרוב, תוך שהוא מסייג את דבריו מהבודדים שכבר זכו להקים את ביתם בשעטומ"צ.

באופן כללי, אם אתה, משורר, זה שהחלטת איזה מההסרטות שבידך להכניס לקליפ ואיזה לאו, חבל שלא הכנסת קטע ארוך יותר שנוכל לראות ולשמוע בו את ילדי המקהלה החדשה. אבל בכל מקרה תודה רבה! היה מאד מהנה לראות!

אתחיל דוקא מסוף דברייך: שמחתי לשמוע שהדבר הביא להנאה. זו בדיוק היתה כוונת המשורר.

ובאשר לתחילת דברייך אודות בחירת מקטעי הוידאו: אכן, לא הייתי כמעט מעורב בבחירת המקטעים שישולבו בקליפ הוידאו. אולם אם רצונך לראות ולשמוע את ילדי המקהלה, יכולה את לצפות בקליפ הוידאו שהעליתי כאן מתוך תיעוד הקונצרט שנערך בחוה"מ סוכות השתא בביה"ס למוסיקה שבברוקלין בקישור הבא: https://vimeo.com/76252834 כשקוד הגישה הוא: 1818 (חי חי...). מקטע הוידאו הוא בן שעה תמימה, כשבמחצית השעה הראשונה ניתן לצפות בארי גולדוואג, בני פרידמן ויאלי גרינפלד שהופיעו בתחילת הקונצרט, ובמחצית השעה השניה ניתן לצפות בקטעים מפעימים המבוצעים על-ידי ילדי המקהלה.

אם-כי חשוב לי להבהיר: אלו אינם ילדי המקהלה החדשה. ילדים אלו הופיעו בקונצרט 'מיאמי 36' שהתקיים בחוה"מ פסח תשע"ג, כשתיעוד חלקי ממנו הועלה בשני מקטעי הוידאו שבאשכול זה, ושבו והופיעו (כמעט באותו הרכב ממש) בקונצרט שהתקיים בחוה"מ סוכות תשע"ד, כשתיעוד ממנו הועלה באשכול "הופעה חול המועד סוכות תשע"ד סיקור + תמונות" וקישור אליו הובא בדבריי קודם. אולם מיד לאחר חוה"מ סוכות, החליף ירחמיאל את הרכב הילדים שבמקהלה, כך שהילדים שהופיעו בחוה"מ פסח השנה (וחלקם מתעתדים להופיע בסבב ההופעות באירופה ובישראל) הם ברובם המכריע (ניתן לומר: כמעט כולם) ילדים חדשים שלא הופיעו קודם, ואינם מופיעים בתיעודי הוידאו הללו. אם-כי ניתן לצפות בהם בקטעי הוידאו ששלח אלי (elmonsey) מתיעוד הקונצרט שהתקיים בחוה"מ פסח השנה (קונצרט שלצערי נבצר ממני מלהשתתף בו).

איזה יופי! דוד פרלמן, שע"פ מה שזכור לי שמעתי (מאלה ששמעו את הראיון המלא שתקציר ממנו הובא ב"Miami in Concert") שהוא אוהד מיאמי בעצמו לפני שנכנס למקהלה (תחשבו על זה :)), נראה בדיוק כמו מישהו שרואה בעיני רוחו את "אבנר" המקורי מבצע את השיר אי אז ב 1992, והוא פשוט נכנס לנעליו! 

גם אח"כ, כשנחום נכנס, דוד נראה כממצה את החוויה, שוב כ"אבנר" אבנרי יותר מנחום עצמו... גדול!!!

איי, איזו התרגשות. המנגינה הדרמטית ברקע מגבירה את דפיקות הלב, כשהבוגרים - אז והיום - זורחים מן המסכים. כמו שהזהרתי פעם - הקטע הזה לא לבעלי לב מיאמי חלש...

אכן, הגדרה (או שמא: אזהרה) כה מדויקת. מקטע וידאו זה שהוקרן על-גבי המסך באודיטוריום אכן הגביר את פעימות הלב של כל היושבים בקהל, כשהמנגינה המלווה אותו [אם יורשה לי לנחש: בעריכתו של חנניה ביגון] רק תרמה לכך רבות והגבירה עוד יותר את פעימות הלב, כשלפתע נכנסו באחת בוגרי המקהלה אל הבמה, או אז החסיר פתאום הלב פעימה (ויותר)... כקרדיולוג, לא בדיוק הייתי מתיר לכל יושבי האודיטוריום להשתתף במרתון מסוג כזה, כשהלב עובר באחת מפעימות לב מואצות לפעימות לא סדורות הלוקות בחסר...

מה אתם אומרים, להאמין לשנים שהם כותבים לכל אחד או לסמוך על החישובים שלנו? שאלה עקרונית לגבי התיעוד לדורות בוויקי.

ככלל, דומני שאין לנו סיבה שלא להאמין למספר השנים המופיע בוידאו, דבר שיחסוך מאיתנו (כלומר: ממך) עבודת חישוב מיותרת. כמובן, כל עוד החישובים שלנו (שוב: שלך) לא מראים על מספר שנים שונה, או אז יהיה עלינו לנסות ולהוכיח מי מהם יצדק.

את זאבי קאופמן הם יכלו לקחת מהסולו שלו ב"יעלה ויבוא" - קצרצר אמנם, אבל יותר טוב מכמו שזה נראה עכשיו - כאילו לא היה לו שום סולו בכלל...

מסתבר שאנחנו זוכרים את מה שהם לא? :)

"אנחנו", כלומר: "אני"... איך שיהיה, ברור לי בוודאות כי הקהל, הבקי בניואנסים והבעות הפנים של ילדי המקהלה, זוכר טוב יותר נתונים כמו "היכן קיבל סולו" ועוד מהסוג הזה, הרבה יותר טוב מירחמיאל עצמו.

והנה הם נכנסים... (משהו צעק שם "חייא" (15:08) או שלא קלטתי נכון?!)

הבוגרים המבוגרים יותר מאופקים במקצת. רוב הצעירים, לעומתם, מפגינים את החוויה הפלאשבקית שהם נתונים בעיצומה... דניאל מצ'ניק מתרגש יותר מכולם: "הנה מה טוב", זה השיר שלו!

בכל אופן, כשהם באים לסולו (או לטריו, במקרה שלנו) - גם המאופקים ביותר כבר לא באמת יכולים יותר להישאר כאלה :))

ככלל, האוירה באודיטוריום היתה פשוט מחשמלת. החוויה הפלאשבקית בה היו נתונים כל הבוגרים שהופיעו על הבמה [כולל ירחמיאל עצמו, הבוגר שבחבורה, שימים רבים לאחר ההופעה לא הפסיק לספר על התחושה המיוחדת שעברה בו באותו רגע בו עלה אל הבמה וחש פתאום כי מתרחש כאן אירוע של פעם ב...] לא נעצרה במוניטורים שבקדמת הבמה, אלא עברה היישר אל הקהל המחושמל, שחזר באחת לראות בעיני רוחו את אותם הסולנים בהיותם ילדונים.

כשמדובר בקהל בגילי שלי, הרי שהתחושה התעצמה שבעתיים. שכן, את חלקם הגדול של אותם הילדים בעלי קולות הפעמונים הכרנו רק דרך מרקע המחשב, מה שגרם להם להיצרב בתודעתנו כדמויות וירטואליות משהו, דמויות מהאגדות. הוסיפו לכך את העובדה שכבר כילדים צפינו באותם מופעי הוידאו ה'נושנים', כך שבעיני רוחנו היו אלה דמויות מושלמות מהאגדות [מה שאינו נכון כל-כך ביחס לדור הצעיר, בהם צפינו מראש 'מלמעלה למטה', כשאנו הבוגרים והם הילדים. זו הסיבה שכשפגשתי רבים רבים מהילדים מתקופת 'רווח' או 'יבא' (כיוסי שיק, יושי בנדר, בנימין רבינא ועוד ועוד) לא גרם לי הדבר לתחושה מיוחדת. אולם שונה הדבר ביחס ל(חלק גדול מ)דור הבוגרים, בהם צפינו כילדים 'מלמטה למעלה' (תוך ידיעה שאותם הילדים כבר מזמן גדלו), בארי גולדוואג המלהטט בקולו המדהים, או בנחום סטארק הפוסע במח(ו)זות מושקעים, מה שבהחלט גרם לנו לציירם במוחנו כדמויות אגדיות]. ולפתע, אותה דמות וירטואלית קורמת עור וגידים והופכת לנגד עינינו המשתאות לבשר גידים ועצמות, גוף גשמי וממשי... תחושה מיוחדת במינה...

הבחירה באייזק בנישי לשיר הזה טבעית. אבל איפה דניאל מצ'ניק?!

נראה לי שבקטע הזה יצחק פרידמן אומר לדניאל מצ'ניק שהחוויה הזאת פשוט לא מהעולם הזה ולא נתפסת אצלו בכלל... 

...או שככה לפחות אני מפרשת את שפת הגוף שלו בדקה 20:41? :)

(ירחמיאל: "אתם מדברים שם על הבמה?!")

ירחמיאל, אני כבר יכולה לדקלם יותר טוב את הדיבורים שלך מ"לא ברוח ה'" המקורי :)

(לא חכמה. אני יכולה לדקלם את זה מתוך שינה - את הגרסה העברית לפחות. איי, איזה שיר! טוב. ממשיכה לצפות.)

ג'ונתן ברודי מעולה, חבל שאף פעם לא שמענו אותו במקהלה.

דניאל (נמאס לי לכתוב מצ'ניק. כל עוד לא ציינתי אחרת, זה הוא (אלא מי...)) מעביר רטט של התרגשות, ונראה לי שהוא מעביר אותו גם בעצמו-הוא :)

הסיומת של "לפני ה'" מקסימה! (אלי ס., זה אתה?)

ניתן לפרט יותר על אותו "אלי ס." עלום(ני) לקטני אמנה כמוני?

בנישי. כל חברי מיאמי 25 משועשעים. גם ירחמיאל חוזר להתנהג כמו שהתנהג בסולואי בנישי דאז, והכל כמו שהיה :)

הרווחיסטים, כאז כן עתה, משחזרים את "יעלה ויבוא".

לג'ונתן ברודי יש קול ממש יפה!! והוא גם לוקח את העסק ממש ברצינות. חבל שהוא לא היה סולן בולט :'[ [אפשר עדיין לתקן?!]

אח"כ לא הבנתי מי הילד ששר... עד שהסתבר שזה לא היה ילד אלא זאבי קאופמן :]

מה יוחנן אמר שם? לא הצלחתי לשמוע :]

מחול לך. גם אני, כיושב באחת השורות הראשונות באודיטוריום לא הצלחתי לשמוע. והאמת: נראה שגם ירחמיאל עצמו לא בדיוק שמע...

נראה בנאדם ממש נחמד.

בכל אופן, נראה שגם הוא די אהב את הסיטואציה השיחזורית...

וגם הוא, כמו ירחמיאל, לא הקפיד על כל הקנייטשים המדוייקים של 94' . ;]

מה לעשות? לא כולם דוד פרלמן.

אם-כי ייאמר לשבחו של יוחנן, כי הביצוע הנוכחי עולה עשרת מונים על אותו ביצוע נוסטלגי בשנות התשעים.

גם לכם היה חסר משהו ב"עוד ישמע"?!

ציפיתי לריקוד ;]

עוד, יש-מע...

איזה סיום עוצמתי, איזה.

ומזל טוב לאריק סטרן! :]

אחח... לסיקור מסוגה זו המתנתי כל העת. אמנם נאלצתי להמתין לו כחודשיים, אולם כשמדובר עליך, אידי, הייתי סמוך ובטוח כי ההמתנה לא תהיה לשווא, והסיקור יהיה בהחלט שווה המתנה כזו (או אולי: ההמתנה תהיה בהחלט שווה סיקור כזה). אוסיף בזהירות ואומר, כי הסיקור אכן שווה בהחלט גם את חוסר השינה שלך...

הערכה מיוחדת יש לי לסיקור, לאור העובדה כי כבר כתבת בעבר סיקור לקונצרט זה, סיקור מעניין ומרתק (אלא מה?) שפשוט מצליח להעביר תחושות (למרות איכות הוידאו הירוד יחסית) – מה שנקרא בלשון הכתוב "וכל העם רואים את הקולות" ולמרות זאת, הצלחת לשוב ולסקר זאת מזוית נוספת, כשהפעם (כפי שכבר כתבת) התמקדת פחות ב"רואים את הקולות" ויותר ב"ואת הלפידים ואת ההר עשן"...

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=3003861&whichpage=8&forum_id=21217#R_6


(משום מה לא נתן לי להכניס קישור)

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=3003861&whichpage=8&forum_id=21217#R_6


[quote]
[quote]

האמת שכבר קראתי בעבר את סיקורך לקונצרט, אולם אז עוד לא הייתי חבר (פעיל...) בפורום, כך שאנצל הזדמנות זו בכדי לשתף את אותם מחשבות הדממה, שחלפו עברו להם במוחי בעת קריאת הסיקור בהתאמה, אי שם לפני כשנה תמימה (ועל משקל תחילת דברייך שם אוסיף: "איך למדו אותי בגן ובביה"ס ובכל מקום אפשרי?" טוב מאוחר מלעולם לא...): הסיקור פשוט מדהים.

האמת שאיני יודע מהיכן להתחיל. ממשפטי המטאפורה הציוריים ("מימד הזמן שמקבל משמעות אחרת שנשכח ונעלם. מין תחושה של קיבוץ גלויות. של גאולה. של אור"); מזוית הראיה המשלבת רגשות ובנו מעוררת דילמות קשות ("שאלתי את עצמי האם ההדים שעורר, הם בגלל הכישורים שהתגלו פתאום, או שללא המראה השונה והבולט, היה הולך עוד כשרון לאבדון..."), או אולי בכלל עלי להתחיל דוקא מהשימת לב המיוחדת לפרט הקטן וראייתו בפרספקטיבה המעוררת אסוציאציה בבוסתן ("באחת המחרוזות יש קטע שמבצבצת לירחמיאל הציצית (כרגיל:). לרגע, זה היה נראה לי כמו זנב של סוס לבן צוהל")?

טוב... אקווה שעד לביקורך הבא בפורום, אגבש איזו דעה על הסיקו-רום. ובינתיים: מקומו של הסיקור אכן ברום, כשהוא כתוב בצורה מעניינת ומרתקת, וכמעט כולו מוקדש לתחושות האישיות שצפו ועלו בך תוך כדי הצפיה. כך הסיקור אינו תעתיק נתונים יבש מהאירועים שבוידאו, אלא מעניק להם נשמת חיים וזוית ראיה אישית מעניינת. כשמנגד, הוא אינו סותם את הגולל על הפרשנות, לומר "קבלו דעתי", אלא פותח פתח לחשיבה וראיית הדברים בצורה שונה, כך שהדברים בהחלט מעוררי מחשבה, ורק גורמים לכך שבפעם הבאה בה יצפה הקורא באותם קטעי הוידאו, "רוח אחרת תהיה עמו", והוא יראה את הדברים לאור הזרקורים אותם הפנית אל הילדים כמו אל הבוגרים. פשוט מדהים.