|
|
| נשלח ב-4/5/2014 00:41 |
 |
| |
אתה סנגורו של אלוהים או מתחנף אליו משה רבנו שאל את אלוהים מדוע הרעות לעם הזה הוא לא נענש לאלוהים מותר להרע לנו ולנו אסור להתלונן הוא פוקד את עוונותונו למה הוא לא פוקד את עוונות העמים האחרים שהם לא יותר טובים מאתנו להפך שאלתי אם הוא חשק בנו להרע לנו? מה רע בשאלה או שגם אתה כמו כל הרבנים שמתחנפים אליו עד כמה שאתה יודע הוא לא אוהב חנפנים אין מה לענות לא עונים אבל למה למרוח? השאלה היתה פשוטה וחלקה כלי חלוקות ליחיד ורבים הוא מרע ליחידים שהם הרבים ולרבים שהם כל היחידים
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2014 01:24 |
|
| |
| ארתח_זוטא כתב: |  | | אברם, במחילה, שאלותיך מגוחכות, לא תירוצים ולא דיחוקים. בראשונה אתה מבלבל בין העם כולו ובין החלוצים העוברים ראשונה. וקבוצת ההולכים ממשפחת דן אינה כל השבט אפילו. המשפט של דבורה עמום ולא ברור בכלל על מה מדבר. |
|
הפסוק ביהושע מעט עמום, אבל הנה ההקשר כולו (יהושע ד):
יא וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן ה' וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם. יב וַיַּעַבְרוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה חֲמֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה. יג כְּאַרְבָּעִים אֶלֶף חֲלוּצֵי הַצָּבָא עָבְרוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה אֶל עַרְבוֹת יְרִיחוֹ.
נראה די ברור שפסוק יג מסכם את כל הלוחמים שעברו את הירדן, ולא רק את בני גד וכו'. אגב, אם תספור את בני גד, ראובן וחצי המנשה עפ"י המפקד בבמדבר כו, תגיע להרבה-הרבה יותר מ- 40,000!
הפסוק בשירת דבורה מתבאר מצויין לפי הפסוק ביהושע (אם כי ייתכן שהלה נכתב הרבה אחריו ואכמ"ל...) - הכוונה לכלל לוחמי ישראל.
והפסוק אודות לוחמי שבט דן - אם תטרח לעיין בפרק תראה שהם שלחו קודם כל משלחת של חמישה אנשים, ואלו הודיעו שאין כל בעיה לכבוש את ליש - ובעקבות כך עלה כל השבט להילחם ולהתיישב בליש. מכאן ש- 600 האיש שהוזכרו הם-הם כלל לוחמי שבט דן.
ולשאלת אריאל73 - כמובן שגם 40,000 יכול להיות טיפולוגי ואולי גם הוא מוגזם.
ולשאלתו של דייר אודות המפקד בספר במדבר ממנו עולה מספר מדויק של 603,550 איש -
ובכן, פרקים אלו של הספר הם ככל הנראה יצירה מאוחרת מאוד, מימי שיבת ציון.
כך הוכח מראיה קטנטנה אך משכנעת (לדעתי) - המילה "דגל", המופיעה בתורה אך ורק בספר במדבר, היא מילה פרסית שהופיעה לראשונה (ככל הידוע לנו) בסביבות סוף ימי בית ראשון. דוק ותשכח.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2014 01:32 |
|
| |
ספר תהילים מתי נתחבר, אברם? כוונתי לפרקים המתחילים ב"למנצח מזמור לדוד".
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2014 07:46 |
|
| |
אברהם
דגל אינו מאכדית?
אתה יכול לאשש את דבריך אודות מקור המילה ותחילת השימוש?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2014 08:08 |
|
| |
אברם, במח"כ דמי פומי' דמר כדלא שריף תבשילא, בני גד וראובן דרו בעבר הירדן, והחלוצים הוא החייל שהם נדבו למלחמת העם. בשופטים לא נאמר כלל שזה כל השבט אלא "ממשפחת הדני" קבוצה מן השבט. אם על כאלו קורי עכביש אתה בונה שאלות היסטוריות בסיסיות, מה הטעם בדיון. כנ"ל לגבי המילה דגל. כנראה אתה צריך לרענן את המושג "הוכחה".
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2014 08:44 |
|
| |
אברם, אני התכוונתי לשאול למה אתה זונח פסוק המופיע בתורה עשרות פעמים, במגוון הקשרים שונים, בסכום מדויק עד האיש האחרון, בחלוקה לגורמיו, ומעדיף על פניו פסוק המופיע פעם אחת. כללי הפרשנות ההגיוניים אומרים שיש לדחות את האחד מפני הרבים. (אא״כ חדר בך שמץ פסול מביקורת המקרא הטמאה רח״ל ורח״ל ואתה מעלה על דעתך מחשבות נוראות על אבותינו הקדושים שאסור אפ׳ להרהר כמותן) לעצם הפסוק: ברור כשמש שחלוצי הצבא הם גד וראובן שנא׳ אם תעברו לפני ה׳ כל חלוץ צבא ואומר נחנו נעבור חלוצים ואומר אם יעברו בני גד ובני ראובן אתכם כל חלוץ למלחמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2014 09:01 |
|
| |
שים לב עוד שבכל הפסוקים שהזכרתי הלשון המלאה היא ׳ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני ה׳ למלחמה׳ או ׳אם יעברו...את הירדן כל חלוץ למלחמה לפני השם׳ על זה כתב יהושע ׳כארבעים אלף חלוצי הצבא עברו לפני ה׳ למלחמה אל ערבות ירחו׳.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2014 09:38 |
|
| |
1. לגבי המילה "דגל" - עיינו כאן ודעת לנפשכם תנעם (מתוך חוברת 'מבוא למקרא', עמ' 61 - זהו ציטוט ממאמר של פרופ' ב"א לוין "לחקר המקור הכהני - הבחינה הלשונית", המופיע גם בפירושו של לוין לספר במדבר).
אגב, לפי לוין גם המילה "משחה" במובן של מידה, חלק, הינה בבלית מאוחרת.
2. לגבי 40,000 החלוצים (יהו' ד, יג) - זה אפשרי, אבל: א) קצת קשה מדוע בפסוק הקודם (יב) נכתב "וַיַּעַבְרוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה
חֲמֻשִׁים" ולא "חָלוּצִים"? ג) שוב - במפקד האחרון (במ' כו) שבט ראובן מנה 43730 גברים, שבט גד מנה 40500 גברים, ושבט מנשה מנה 52700, חלקי 2 (נניח) = 26350 -
הכל עולה לסך של כ- 100,000 גברים!
מעבר לכך, כל הסיפור בפרשת מטות על שניים וחצי השבטים נראה שנכתב בדיעבד, שהרי חצי המנשה 'נדחף' שם בסוף הסיפור, כשמתברר מהרמזים שם שמנשה כבר כבש את עבר הירדן המזרחי (לדעת ר"י החסיד היה זה עוד בימי שעבוד מצרים!) ולא היה צריך את משה בשביל זה, ואכמ"ל ודו"ק.
3. לגבי המניינים החוזרים המעידים על כ- 600 אלף - המניינים האלו עצמם הם אולי ההוכחה הכי טובה - שכן ידועה השאלה העתיקה איך ייתכן שמספר בנ"י לא השתנה מהמפקד הראשון (המשתמע ממניין הכסף - שמ' לח, כה) למפקד השני (במ' א-ג) וכמעט לא השתנה במשך 40 שנה עד למניין השלישי בבמ' כו? לזה יש לצרף את התמיהה אודות מס' הבכורים והלויים וכו' - ובקיצור - המספרים נועדו אולי לייצג משהו, אבל לא את המציאות שהיתה ביציאת מצרים, ככל הנראה.
ולמרות שגם בשמ' יב, לז נכתב שהיו כשש מאות אלף רגלי - אני על משמרתי אעמודה...
4. ולגבי ספר תהלים (שאלת צָבּוׂנִי) - הנה סָבּוּנִי כדבורים על שאלות אחרות, אתה רוצה שאכניס את ראשי גם לזה?... הלא מוסכם גם על חז"ל כי הוא נכתב ע"י עשרה זקנים...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2014 12:00 |
|
| |
לא סתם שאלתי על תהילים. אם אתה מודה שנכתב על ידי עשרה זקנים, הרי דוד עצמו הוא אחד מהם. לפחות המזמורים המיוחסים לו ישירות. בפרק כ' נאמר "ובשם אלהינו נדגול". הרי שהמילה דגל (כש"ע ואפילו כפועל) קדמה מאות שנים לחדירת הפרסיזם לשפה העברית.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2014 12:53 |
|
| |
עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ... :)
לטובת אלו שלא יכולים להיכנס לקישורים שצירפתי לעיל, או שאינם מסתכלים בצורת ספר רשע, הנה קישורים לצילומי מסך מהספר, ש"טהרו בסיחון" (=כיוון שצירפתים לכאן הריהם כשרים לעיון...) -
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2014 12:57 |
|
| |
אברם
למה כבודו שואף?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2014 13:18 |
|
| |
בחריגה קצרה מהנושא, אמרתי לפרש פרשה סתומה בכתבי הפרעונים הרשעים וזה החלי: בישראל נמצאה מצבה מימי המלך סתי הראשון (כנראה סוף המאה ה14 - לפי החישוב שלי תחילת תקופת השופטים) וז״ל: ״ביום זה באו להגיד להוד מלכותו - החבירו מהר יַרְמְתוּ עם התירו התוקפים את העאמו מרהמה. ויאמר הוד מלכותו: מה חושבים העאמו העלובים, כי תפסו שוב קשתותיהם לפרוע פרעות. הם אינם מכירים את השליט החזק כמו בז ופר אביר, רחב צעד, חד קרניים, פרוש כנפיים, מוצקים כל אבריו כנחושת, כדי להרוס את הארץ של דאהי (כנען) כולה. ויצווה הוד מלכותו על אחדים מאנשי צבאו וממרכבותיו הרבות לפנות אל ההר של דאה. לאחר יומיים הם שבו בשלום מהר ירמת עם מנחות, שבויים ושלל...״
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2014 13:30 |
|
| |
שימו לב: הח׳בירו תוקפים את העמו (עמו - כינוי מצרי לעמים שמיים, כנראה שבראשית היה כינויים של החיקסוס) למרות זאת, פרעה מתעצבן על העמו ואף רואה בהם את התוקפים ׳תפסו שוב קשתותיהם לפרוע פרעות׳. ועוד, הח׳בירו גרים בהר ירמת. העמו ברהמה. איפה אמורה המתקפה להיות? ברהמה. אבל הקרב מתרחש בירמת. ופרעה שולח לשם את חייליו כדי לתקוף את העמו. מכאן יש להסיק שהעמו שלטו מזה תקופה בהר ירמת. התקיפה של החבירו היתה התקוממות כנגד המדכא. ניתן גם לראות אזכור לקרב הקודם, בו כבשו העמו את ירמת - פרעה אומר ׳תפסו שוב קשתותיהם׳. המצב הזה מזכיר בדיוק את תקופת השופטים, כאשר עם מסוים שלט למשך תקופה על עם אחר, עד שאותו עם התקומם והפך את הקערה על פיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2014 13:40 |
|
| |
ומכאן לניסיון לזהות את העמים המעורבים. ירמת זוהתה כרמת, עיר בנחלת יששכר. יתכן גם שהיא רמה, עיר סמוכה לירושלים. ועוד. אם נפרש לפי זה שהחבירו הם העברים, נוכל להמשיך הלאה ולנחש שהתירו הם בני יתרו, הקינים בעלי בריתם של בני ישראל. לגבי העמו, נוכל לנחש שהם הם העמונים, העמלקים והמואבים שהתאגדו בהנהגת עגלון מלך מואב ושעבדו את בני ישראל עד ימי אהוד בן גרא, השופט השני. לפי זה, יתכן שרהמה היא הם. עיר הבירה הקדומה של ארץ עמון (ואת הזוזים בהם , בראשית יד, ה )
תוקן על ידי אריאל73 ב- 04/05/2014 13:48:23
תוקן על ידי אריאל73 ב- 04/05/2014 14:04:18
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2014 14:50 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: | | אברם
למה כבודו שואף? |
|
(בקצרצרה) לאפשר לעם ישראל לממש את ייעודו.
זה תלוי בציבור הדתי, וציבור זה שבוי באמונה שאבד עליה הכלח, המונעת ממנו להשתנות (הן במחשבה והן בהלכה).
מחקר המקרא הוא אחד הכלים שמאפשרים לפקוח עיניים עוורות (בבחינת דרבן - מציק אבל מעודד...), לפתח תיאולוגיה מעודכנת ולהמשיך הלאה, במקום להתחפר בעבר.
|
|
|
|
|
