יציאת מצרים - היה או לא היה? תיאוריה

אין ראיה מכריעה מהמחקר שהביא אברם.

עד שאנו מפלפלים כאן בהלכות דגלים (מחווה ליום העצמאות?), הנה בא ד"ר חגי משגב והגיש לנו בקנה את ההוכחה לכך ש"ליצנות אחת דוחה תוכחות הרבה" -
קראו את המאמר המבריק הבא (שמקבילה לו פורסמה גם כאן מתישהו - אולי לינקזעצער זוכר?) המנתח בגישה ביקורתית ויסודית את המסורות השונות והפיקטיביות בדבר הקמתה האגדית של מדינת היהודים:

ספר שופטים מול ההיסטוריה המצרית

חשבתי שניתן לבחון את התיאוריה שלי לגבי תאריך יציאת מצרים באמצעות סנכרון האירועים ההיסטוריים שהתרחשו לאחר מכן לפי המקרא עם האירועים שהתרחשו בתקופה המקבילה לפי התעודות המצריות:

הערה חשובה: הכרונולוגיה של ספר שופטים די קשה לפענוח מוחלט, לפיכך השתמשתי במשמעות הפשוטה ביותר של הכתובים לדעתי.
כמו כן, הכרונולוגיה המצרית בנויה על השערות רבות. כאן השתמשתי באחת ההשערות שמאריכה את ימי פרעה חורמחב. לפי השיטה שמקצרת את ימיו נוכל לזהות את אותן הקבלות לשיטת פרופסור אליצור (שמקדים את יציאת מצרים בעוד 50 שנה)גם לפי השיטה בה השתמשתי, התאריכים לספה"נ הם תאריכים מקורבים בלבד שנועדו להקל את החישוב.

בהנחה שיציאת מצרים התרחשה בימי אמנחותפ השלישי עלינו לדעת מתי בימיו. ניתן להעלות כמה השערות. לצורך הפשטות נקח את השנה העשרים לשלטונו. 16 שנה לפני ימי אח'נאתון, נקרא לה, לצורך הפשטות, 1390 לפנה"ס. תאריך שהוא ממש לא מדוייק ונועד רק לצורך הקלת החישוב בהמשך. אם כן:

1) אח'נאתון מלך כ17 שנה, הוא הכריז על אמונה באתון (שיכול להתפרש כאל אנרגיית השמש) ובשלב מאוחר יותר אף השחית את כל פסליו של אמון, אנשי המלך עברו במקדשים ובקברים וריסקו כל מקום בו נחרת השם אמון.
באותו הזמן נודדים בני ישראל במדבר ומקבלים ציוויים לנהוג באותה דרך כלפי פסילי הכנענים.

אחרי אח'נאתון (1357) מלכו יורשיו, תקופה זו התאפיינה במאבקים בין דתיים עזים, לעתים הצליח אמון להשתלט ולעתים שלט אתון. מצרים היתה נתונה בכאוס והשליטה המצרית בכנען, ששקעה כבר בימי אח'נאתון, נמוגה כעשן.

בתקופה זו (1350) פלשו בני ישראל לכנען, בספר יהושע אין אפילו רמז לשלטון מצרי בכנען.

2) לאחר מכן (בערך 1345)עלה לשלטון חורמחב. הוא החזיר את שלטון אמון על כנו והושיע את מצרים ממצב הכאוס אליו שקעה בעשרות השנים האחרונות. מכיון שהיה עסוק בהשבת הסדר למצרים ובסילוק פולשים לוביים, לא יכל לחשוב על כיבוש מחדש של כנען. מלכותו נמשכה כנראה לפחות 59 שנה (יש שקיצרו את ימיו ל35 שנה).

באותה תקופה שלט יהושע ונפטר. משך תקופת יהושע לא מפורש בתנ"ך אולם אינו פחות משבע שנים. (לפי מסורת חז"ל שלט יהושע 28 שנה.)

3) אחרי ימי יהושע והזקנים פלש לכנען כושן רשעתים מלך ארם נהרים. ארם נהרים היא כנראה הארץ המוזכרת בכתבים מצריים בשם נהרין או נהרים. נהרין היא מיתני, בתקופת חרמחב נפלה מיתני סופית ואיבדה את שארית עצמאותה. אם כן, יתכן שכושן רשעתים היה מצביא או נסיך שנמלט עם צבאו מנפילת מיתני. (ניתן גם לפרש שמדובר בראש שבט ארמי - החל מהדור שלאחר מכן אנו מתחילים לשמוע ממלכי אשור על שבטי ארמים המציקים להם.)

כיבוש כושן וימי עתניאל נמשכים בפשטות 48 שנה.
כלומר, לאורך תקופת שלטון חרמחב.
חרמחב מסיים את שלטונו בשנה שנקרא לה 1285. אם נניח שתקופת יהושע ועתניאל נמשכת 68 שנה (20 ליהושע ו48 לעתניאל) נגיע ל1282.

4) אחרי ימי עתניאל הקים עגלון מלך מואב קואליציה של שבטים עבריים - עובדי אלילים (עמון, עמלק ומואב), פלש לארץ כנען ושעבד את העברים הישראליים שבהר אפרים (הוא כבש את עיר התמרים, יתכן שהיה גם כיבוש של ההר בסביבתה)

אחרי חרמחב מלך רעמסס הראשון (ששותפו לשלטון היה בנו, סתי) במשך שנתים ואחריו בנו, סתי הראשון.
בשנה הראשונה למלכותו (1282) החליט סתי לשוב ולכבוש את כנען. זה המידע שהגיע אליו באשר למצב הפוליטי בכנען (שבדמיונם של הפרעונים נשארה טריטוריה מצרית):
ראשי שבטיהם (של השוסים) כרתו ברית, והם קונים שביתה בכנען. הם רבים ומתקוטטים זה עם זה, יד כל איש ברעהו. ואת חוקי הארמון אינם שומרים.

אני מניח שהמצרים לא הבדילו בין שבטים דוברי עברית וראו את כולם כאותה תערובת עמים, שחלק מהם עובדים לי-ה-ו (בהמשך) וחלק לכמוש או מלכם.
זאת על בסיס העובדה שבתעודות הקדומות בהן מוזכרים שבטים עבריים מכנים אותם המצרים תמיד שסו ולכל היותר מפרטים 'שסו מאדום' או 'שסו של י-ה-ו'. (מעניין שדוקא הישראלים נקראו ע"ש א-לוהיהם. נוכל לפרש שדתם היתה המכנה הבולט ביותר שלהם כיון שהיתה מוזרה או כיון שהקיפה את כל אורחות חייהם. נוכל גם לפרש שי-ה-ו נחרט בזכרון העם המצרי מסיבות ברורות.)
אם כן, המצב בתקופת השעבוד למואב, כפי שראה אותו פרעה, בהביטו שנית אל כנען אחרי שנות היעדרות כה רבות:
הארץ מלאה שבטי שוסים, הם מאוחדים בבריתות שונות ונלחמים האחד מול רעהו. אף אחד מהם לא מציית להוראות פרעה.
אלו פחות או יותר מלותיו של סתי בכתובת האמורה.

במסעו נלחם סתי בשסו שנדדו בנגב, הגיוני לזהותם עם העמלקים, החברים בברית של עגלון.
מימי סתי יש לנו את הכתובת שהזכרתי לעיל, המתארת את הח'בירו מההר המורדים בעמו מרהמה.
בתקופה זו מזכירים הסופרים המצרים את שבטי השוסים הממלאים את אזורי ההר. את העובדה שבמקומות רבים בכנען למעשה אין שלטון מצרי וגם את ראש שבט אשר שהזכרתי לעיל.

השעבוד לבני עמון נמשך 18 שנה. אחרי אהוד עוברות 80 שנה שעליהן לא מספר כותב שופטים הרבה.
.

5) באותן 80 שנה מלך במצרים רעמסס השני (1261) שניהל מלחמות ענק נגד החתים בהר הלבנון, הוא עבר בישראל, בין כיבושיו ידועות לנו מלחמות בחוף הדרומי, בגליל המערבי ועוד.
ברשימת עמים כבושים המצויה במקדש של רעמסס, מוזכרים ה'שסו של י-ה-ו'. כאמור, ידוע לנו שהמצרים כינו עמים עבריים בכינוי שסו, שפירושו כנראה שוסים. כך לדוגמא מוזכר שבט בשם ה'שסו של אדום'.

אחרי רעמסס מלך בנו, מרנפתח. (1194)בראשית מלכותו הציל מרנפתח את מצרים מפלישה של שבטי הלובים ואחר כך ביצע כנראה מסע לכנען. עליהם הוא מספר בשיר המסכם את כל נצחונותיו:

הנושא העיקרי בשיר הוא הצלת מצרים מהלובים (התחנו) אולם בדרך אגב מספר פרעה על חמשה נצחונות בסוריה. ננתח אותם:
'שקטה חת.' האימפריה החתית היתה אז בשיא כוחה ודי ברור שלא נכבשה ע"י מצרים, אולם ניתן לפרש שכוונת המשורר להסכם שלום עם חת.
'נבוזה כנען בכל רע.' (ויש מפרשים בכל רשעיה) מהיחס העוין לכנען נוכל לראות שכנען נחשבה אז אויבת למצרים ומכאן שודאי לא היתה תחת שליטה מצרית מוחלטת.
'לוקחה אשקלון
נלכדה גזר, ינועם היתה כלא היתה.' כאן מפרש פרעה את אמירתו הכללית ביחס לכיבוש כנען. מתגלה שהכיבוש כולל רק שתי ערים בשפלה ועיר אחת בעמק יזרעאל.
'ישראל (במצרית: ישראר) הושם אין זרע לו.'
משפט זה, שהוא האזכור המפורש הראשון לעם ישראל, עורר סערה עצומה. היו שתי התנגדויות עיקריות לפירוש ה'מסורתי' שניתן למשפט:

א) היו שטענו כי את ישראל ניתן לפרש כ'יזרעאל' ואם כן הכוונה היא לעמק יזרעאל, המקום הסמוך לינועם.
אלא שפרעה דאג להבהיר לנו שלא זו כוונתו. ההירוגליף המתאר את ישראל הוא ההירוגליף המתאר עם, לא עיר או מקום. (כפי שתוכלו לראות בויקיפדיה, ההירוגליף הוא ציור של גברים, נשים ומקל, מה שבא לתאר עם של אויבים)
כמובן, נוכל לומר שלא מדובר בעם ישראל אלא בעם אחר ששמו ישראל..

ב) היו שהוכיחו דוקא מכך שישראל מתוארים כעם - שעם ישראל הגיע לכנען רק בתקופת כתיבת השיר ולפיכך עדיין לא היו קשורים למקום מסוים אלא נחשבו שבט נודד.
אין כל היגיון בכך, הסיבה להגדרת ישראל כעם היא שהזהות שלהם באותה תקופה היתה כעם.
עם ישראל ישב במגוון אזורים גיאוגרפיים ולא היה מאוגד במסגרת מדינית או איזורית - רק במסגרת אתנית.

למען האמת, סביר להניח שמרנפתח שיקר באשר למסעו. זאת מכיון שבתאריו המלכותיים מכונה מרנפתח 'אוסר גזר'. אם מרנפתח אכן היה מכניע את כל האויבים המתוארים בכתובתו, הוא לא היה מסתפק בתואר מצומצם המפארו על כיבוש עיר אחת.
מכאן נוכל להסיק שלכל היותר היו כמה קרבות מוגבלים עם ישראל, אשקלון וינועם. אם היה כיבוש משמעותי היה זה רק בגזר.

6) כחלוף 80 שנה (1183 או קצת יותר מאוחר) מכה שמגר בן ענת את הפלשתים '600 איש'. הריגה של 600 איש לא נשמעת דבר חשוב במיוחד אבל הכותב מכניס אותו לרשימת השופטים בזכות זה ומספר ש'ויושע גם הוא את ישראל'. כנראה שאותו קרב בלם את ניסיון הפלישה של פלשתים לישראל. יש להדגיש שזהו האזכור הראשון של פלשתים במלחמות השופטים.

רעמסס השלישי (1170) חי קצת יותר מ90 שנה אחרי סתי. (67 שנה של רעמסס השני, 10 של מרנפתח, לפחות 13 שנות כאוס, שנה לפחות של סת-נח'ת) הוא מספר על מלחמה עצומה שניהל נגד קואליצית פולשים ממערב, ביניהם עם המכונה פרשתו (תרגום לעברית: פרשתים/פלשתים) לטענתו, אותה הוא מגבה בציור מרשים של לוחמים עטורי כובע נוצות נופלים הימה, הוא הביס את הפולשים שביקשו לכבוש את חופי כנען.
אולם הפולשים הנכנעים והאומללים קיבלו ממנו פיצוי: את חופי כנען.

דבר זה מלמדנו שכנראה רעמסס השלישי הפסיד בקרב ונאלץ לוותר לפלשתים על השלטון בחוף הכנעני.

שנים ספורות לפני כן ידוע לנו על שמגר בן ענת שהכה בפלשתים. כנראה שסדר הדברים היה כך: בתקופת הכאוס שלפני רעמסס, הגיחה קבוצת עמים מאיי יוון וכרתים והסתערה על מישור החוף. הפלשתים כבשו את החוף וכבונוס, ניסו לטפס אל יישובי הישראלים שבהר. כאן בלם אותם שמגר.
מייד אחר כך עלה רעמסס לשלטון, השיב את הסדר למצרים ויצא להילחם בפולשים, בעוד ששמגר נלחם רק בענף זעיר שלהם שחשב על כיבוש קל ונוח ונטש משראה שהלחימה מסובכת מידי, רעמסס נאלץ להילחם בעיקר הכוח שכבר התבסס במישור החוף ונכשל.

ההנחה שהפלשתים כבשו את החוף לפני מלחמתם עם רעמסס תביא לנו גם רווח נוסף. כידוע, פלשתים נזכרים בתנ"ך כבר מימי האבות. אמנם, בדיקה מדוקדקת תעלה שהפלשתים של האבות שונים לחלוטין מאלו המוכרים לנו.
פלשתי האבות הם רועי צאן שבירתם היא גרר והם מאוחדים תחת שלטון של מלך אחד עם שם שמי מובהק.
פלשתי השופטים הם מעצמה צבאית ועירונית היושבת בחמש ערים בצורות המקיימות ברית ביניהן ומונהגות ע"י שליטים בעלי תואר פרוטו יווני ושמות מהספקטרום היווני.
גם חז"ל מציינים שפלשתים שבימי אברהם אינם פלשתים שבימי דוד. כך נראה גם בפסוק 'והעוים היושבים בחצרים עד עזה כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם' השמדה זו אירעה אחר ימי יהושע שהרי בימיו עדיין מוזכרים העוים.

אלא שהשאלה היא, כיצד מכנה רעמסס את הפלשתים החדשים 'פלשתו' עוד לפני שכבשו את ארץ פלשתים.
לפי דברי, הם כבשו את הארץ עוד לפני כן ואם כן קראם ע"ש ארצם. ודו"ק.


7) בספר שופטים מופיע תיאור מרידה אחרונה של הכנענים, שאירעה כנראה באותה תקופת כאוס שלפני רעמסס השלישי (1183-1163) שר הצבא הכנעני היה סיסרא, שם לא שמי בעליל. אם ננסה לשייך אותו לגזע כלשהו, הייתי משייך אותו לספקטרום היווני. (מה שמכונה העמים האגאים)
אם כן, הגיוני להניח שסיסרא היה בן לעמים הפלשתים, הפולשים החדשים והמיומנים באומנות המלחמה.
סיסרא ישב במקום הנקרא 'חרושת הגויים'. הגיוני לפרשו 'תערובת הגויים'. מחנה שבו חיה תערובת של גויים רבים ולא מזוהים הכרוכים בברית אחת.

אחרי כן, בתקופת הואקום השלטוני שבה מצרים הידרדרה לשלטון כהנים מנוון, ידעה כנען (שעכשיו כבר אפשר לקרוא לה ישראל) פשיטה מדיינית ואחריה שנים רבות של שעבוד לפלשתים, עד ימי דוד מלך ישראל.

קישור

אסטלת ישראל

תוקן על ידי אריאל73 ב- 02/06/2014 02:44:20

בספר דברי הימים (א, ז, כ-כב) מופיע פסוק שהיו שניסו להוכיח ממנו שיציאת מצרים לא כללה את כל בני ישראל. להלן הדברים: וּבְנֵי אֶפְרַיִם שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ. כא וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ וְעֵזֶר וְאֶלְעָד וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם. כב וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ. מכך שאפרים ואחיו עדיין היו בחיים יש להסיק שהדבר אירע בטרם ההתרחשות המתוארת בתורה (שמות, א, ה-ו) וַיְהִי, כָּל-נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ-יַעֲקֹבשִׁבְעִים נָפֶשׁ; וְיוֹסֵף, הָיָה בְמִצְרָיִם. ו וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו, וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא. כלומר, לפני תחילת השעבוד.אם כן, כל שעלינו להסיק מכאן הוא שבתקופת שלטון יוסף יצאו נכדיו לטייל (או להשתקע) בפרובינציה המצרית כנען, שבמקרה גם היתה מולדתו הקדושה של סבא. ושהם נרצחו במהלך שהותם בחו"ל.באמת לא הצלחתי להבין מה רוצים מהפסוק הזה.בהמשך כתוב וּבִתּוֹ שֶׁאֱרָה וַתִּבֶן אֶת בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן וְאֶת הָעֶלְיוֹן וְאֵת אֻזֵּן שֶׁאֱרָה.(שם כה) שארה בת אפרים בנתה כמה מושבות בכנען, כחלק מההשקעה המשפחתית במולדת.(חז"ל, לעומת זאת, טוענים שבני אפרים מרדו במצרים והלכו לכנען 30 שנה לפני הגאולה. כאמור, הדבר סותר את הכתובים.)

תוקן על ידי אריאל73 ב- 08/06/2014 15:04:13

אריאל73 כתב:
''גם חז"ל מציינים שפלשתים שבימי אברהם אינם פלשתים שבימי דוד. כך נראה גם בפסוק 'והעוים היושבים בחצרים עד עזה כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם' השמדה זו אירעה אחר ימי יהושע שהרי בימיו עדיין מוזכרים העוים.

אלא שהשאלה היא, כיצד מכנה רעמסס את הפלשתים החדשים 'פלשתו' עוד לפני שכבשו את ארץ פלשתים.
לפי דברי, הם כבשו את הארץ עוד לפני כן ואם כן קראם ע"ש ארצם. ודו"ק.''

מ''ש שהעוים נזכרו אצל יהושע אינה ראיה לתאריך ההשמדה, אפשר שאלו שרידי\פליטי העוים, ו'השמידום' היינו מארצם ולאו דוקא שהרגו את כולם.
כמו כן, רעמסס מכנה את הפלשתים בשמם מפני שזהו כינוי לכל 'גויי הים' (אולי מלשון 'פולשים') כך כינו את הראשונים וכך גם את אלו (זכורני שכך מבואר ב'דעת מקרא').

תוקן על ידי asher26 ב- 20/10/2014 12:25:48

אלה תולדות פלשתים:
1) בלוח העמים בבראשית מתואר עם בשם פלשתים בזה"ל מצרים ילד את...פתרוסים ואת כסלוחים אשר יצאו משם פלשתים ואת כפתורים.
2) בספר בראשית נודדים אברהם ויצחק בארץ פלשתים השוכנת בנגב שבירתה גרר ומסתבכים עם מלכה, אבימלך. יש גם סכסוכי מים עם רועי גרר.
3) בכל התורה מוזכר ים פלשתים.
4) בספר דברים מוזכר ש'כפתורים היוצאים מכפתור' השמידו את 'העוים היושבים בחצרים עד עזה'.
5) בספר יהושע מוזכרים העמים שלא נכבשו. ביניהם 'חמשת סרני פלשתים' היושבים לאורך החוף הדרומי והעוים.
6) מאמצע ספר שופטים והלאה מתוארת ישות צבאית אדירה בשם פלשתים השוכנת במישור החוף , מונהגת ע"י סרנים ונלחמת בישראל.
7) הנביא קורא לפלשתים 'שארית אי כפתור ' וגם 'גוי כרתים חבל הים'.
מכל זה נראה לומר כך: בתנ"ך פלשתים הוא שם כולל לכל גויי הים (כשיטת פרופ' אליצור) לכן מכונה ימם ים פלשתים.
בימי האבות ישב שבט פלשתי אחד בנגב המרכזי, אלה עסקו ברעיית צאן וישבו בחצרים. (-אהלים) אלה פלשתי לוח העמים, לכן הם קרובים לכפתורים אבל לא זהים להם.
אחר כך הם נדדו לסביבות עזה. בנגב התישבו העמלקים והכנענים.
בתקופה מאוחרת (?) הגיעו הכפתורים מכרתים והכו את העוים עד עזה. הם הפלשתים הידועים. הם התישבו במישור החוף. עדיין שרדו העוים שישבו מעבר לעזה.
מתי? בפשטות דברי המקרא - בימי משה. הכיבוש הפלשתי הגדול מתוארך בתעודות החיצוניות לרעמסס השלישי וכן בספר שופטים מתואר כמתחיל מימי שמגר ויפתח.
אליצור הניח שמדובר בגל שלישי של כובשים פלשתיים. אלא שפלשתים ג' זהים בכל לפלשתים ב'. על כן הגיוני יותר להניח שסופר מאוחר כתב את הדברים בתורה ויהושע. הוא הוא ידידנו מסוד השנים עשר שהגיה את תחילת הפרשה בתורה וכתב. 'כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו'.
ודלא כמ"ש לעיל.

עכשיו חשבתי שאין צורך לשלוח את הפלשתים הקדומים מהנגב לעזה , אלא עוים לחוד ופלשתאי קמאי לחוד ופלשתים קדמונים נכחדו. ופליגא דרב דאמר רב עוים מתימן (-נגב/שעיר)באו.וכן אמר ר"ש בן לקיש הרבה מקראות שראויין לשרוף, והן הן גופי תורה. והעוים היושבים בחצרים עד עזה, מאי נפקא לן מינה, מדאשבעיה אבימלך לאברהם אם תשקור לי ולניני ולנכדי, אמר הקב"ה ליתו כפתורים ליפקו מעוים, דהיינו פלשתים, וליתו ישראל ליפקו מכפתורים. (חולין ס ב)
ישיבישער, במצרית אין הבדל בין ר' ול', ש' וס', לכן אי אפשר לדעת אם כתוב פרסת או פלשת. מ"מ סביר (לא בטוח) שמדובר בפלשתים כיון שבסוף המלחמה הם מתישבים במקום הידוע לנו באותה תקופה כארץ פלשתים והמוצא של פלשתים בתנ"ך הוא אותו מוצא שלהם