יציאת מצרים - היה או לא היה? תיאוריה

הנושא העובדתי
על התחום החוץ מקראי כבר דובר באשכול.
התחום המקראי: הניסיונות שהבאת הם על גבול המגוחכים. כפי שאתה יודע היטב, הן ירמיהו והן ישעיהו מדברים על יציאת מצרים (נראה לי שכל נביאי הכתב מזכירים אותה) כך שהעובדה שבנבואות על חורבן מצרים של ימיהם היא לא נזכרת.. נו. או במלים אחרות: זאת נקודה למחשבה (משהו על ההבדל בין מצרים העכשוית למצרים ההיסטורית) אבל להסיק ממנה שלדעת אותם נביאים לא היתה יציאת מצרים דומה לייבוש האוקיינוס כדי להוציא מתוכו פירור לחם.
בתהלים, גם במזמורים של אסף, היא נזכרת בהרחבה רבה עד מאד. היא לא נזכרת במזמור פ"ג שאין לו שום קשר ליציאת מצרים. היא נזכרת בדה"י כמדומני 5/6 פעמים. הטיעון המפורסם לגבי דה"י הוא איזה רשימת יוחסין עתיקה שבה היא לא מוזכרת וכבר דיברנו עליו. עניין המציאה במדבר לא סותר את יציאת מצרים ואתה מוזמן להגיד לי למה.
בקיצור, התנ"ך חוזר וצועק את יציאת מצרים בכל הזדמנות אפשרית. אפילו אלו שמנסים להכריח אותו להגיד מה שהם רוצים יתקשו בעניין זה.

ואם נגלה מסורת תנ"כית נידחת שכפרה ביצ"מ, חוזרת השאלה מה להעדיף. את המסורת המרכזית והמופיעה באלפי מקומות, ז'אנרים ומקורות. או את זו השולית והנעלמת.

הנושא הלא עובדתי
כל הדיבורים הפוסט מודרניים האלו היו יכולים להתקבל היטב על דעת אמשלום. אני מסכים שיש ערך גם ליצ"מ ספרותית. אבל לכאורה, רק כשהוא מגובה בזו ההיסטורית. האם באמת יש מקום ליצ"מ ספרותית ללא ההיסטורית?

א.
ב. עיקר המסר הספרותי של ליל הסדר המקובל, המודרך ע"י ההגדה, הוא (עובדה היסטורית) ה' הוציא אותנו ולכן (היסק תיאולוגי) הוא חזק/ הוא אוהב אותנו. (היסק נוסף) עלינו להודות לו. כל זה מאבד את משמעותו ללא העובדה ההיסטורית.


ואם אתם מעוניינים ביציאת מצרים ספרותית, עם קשר רופף לזו ההיסטורית, אתם מוזמנים לראות את הסרט 'אקסודוס - אלים ומלכים' שיסייע לכם לקיים מצוות סיפור יציאת מצרים מן המובחר. יעיל בהרבה מהגרסה החרדית - הקומיקס 'אלישמע ואפרים יוצאים ממצרים'.

אברהם
המילה קדושה היא ציטוט מלהגה של רוס
השאלה פשוטה. לשיטתה הדת הינה דמיון. לא הרחק ממקום מגורי קיים מוסד שרוב באיו הינם עתירי דמיון. פעם קראו למקומות כאלו בתי משוגעים. מסכנים, לא ידעו שיכולים לעשות קריירה אקדמית. 

תלמיד טועה

חשוב מאד שתעשה את ההבחנה בין דמיון משוגע לבין דמיון יצירתי (מבורך).

תוקן על ידי אפריםבן ב- 05/04/2015 13:51:29

שלוש גישות לדיון על יציאת מצריים וההיסטוריה היהודית:

• הגישה הדתית - היא גישת אריאל ואברהם, בין באדוקים לדת ובין לאדוקים לאנטי דת. חופרים וחופרים, באדמה, במקרא, בפוסטים ובפפירוסים, הרי הרים ותילי תילים של ויכוחים, ציטוטים, וניסיונות - לעתים כנים ולעתים מגמתיים - להגיע לחקר האמת המדויקת.
• הגישה המסורתית - פשרנית. מהנדסים איזה סיפור חצי דמיוני חצי דתי נוסח יוכי ברנדס, (בדרך כלל מוסיפים לו גם כמה מוטיבים רומנטיים...) או לחלופין מפתחים שיטה מדוע לא משנה בכלל הסיפור נוסח ישעיהו ליבוביץ', (ואז מעמעמים ומטשטשים את כל הניסוחים, כדי שישמע כמה שיותר גבוה וכמה שפחות מובן...) 
  
• גישת האגנוסטיקנים. לא יודעים, ואין לנו כל אפשרות להגיע לחקר אבסולוטי של ההיסטוריה בעזרת חפירות ארכיולוגיות או בלשניות. לכן מה שנשאר לנו (בקושי), זה לדון באופן חיצוני וכללי הרבה יותר על הסתברויות, נטיות ומגמות, ועל התמונה הכללית.
  כמובן ששיטה זו מצריכה זהירות יתרה שלא להיגרר אחרי רגשות כלליים ודעות קדומות סובייקטיביות, ומאידך, לא ליפול בפח של הפרטים הקטנים.
  כמדומה שגישה זו לא הוזכרה כל כך באשכול (ובכלל מצויה פחות בפורום), ויש מקום רב לפתח אותה ולבנות דיונים בסגנון זה.

אולי כדאי להוסיף: 3 גישות לדיון על יציאת מצרים, למי שמניח שיציאת מצרים ככל הנראה לא היתה, ונאלץ למצוא איזו הגדרה שתאפשר לו להכניס את כל שאר האנשים שלא חושבים כמוהו בכל מיני קטיגוריות.

ישיביבעאר,
חבל שהבנת את זה כך, ממש לא זו הכוונה ולא זו דעתי, יתכן שלא כתבתי מספיק ברור. לכן אבהיר:
כוונתי הכנה היא שיש מקום לדיון רציני על יציאת מצרים והעברת המסורת היהודית, שאינו מבוסס על פרטים וקושיות נקודתיות, וגם אינו מבוסס על תיאוריות פורחות באוויר שכל אחד מנסה להמציא, אלא על מגמות וכיוונים כלליים יותר של ראיות או הרגשות.