ככה:
כן. אנחנו מצווים לאהוב כל יהודי, גם אם הוא הרשע הכי גדול.
שמעו סיפור מהגמרא בברכות:
בשכונה של ר' מאיר היו בריונים שהציקו לו מאד, וכל יום הוא היה מתפלל עליהם שימותו.
שאלה אותו אשתו ברוריה- מנין אתה פוסק לעצמך להתפלל עליהם שימותו? האם מכך שדוד המלך אומר בתהילים "יתמו חטאים מן הארץ"?
ואז היא מוכיחה לו שדוד המלך כותב "חטאים" ולא "חוטאים", כלומר, צריך להתפלל שהחטא הוא זה שיפסק ולא החוטא, ואז יתקיים "ורשעים עוד אינם"- כי הם יפסיקו לחטוא.
ר' מאיר שומע את אשתו ומשתכנע, ומאז הוא התפלל על הבריונים שיחזרו בתשובה ואכן לאחר תקופה הם חזרו בתשובה.
מובן עד כאן? יופי.
עכשיו, הסיבה שאנחנו אוהבים כל יהודי היא בגלל המהות שלו כיהודי ולא כתוצאה מהמעשים שלו.
ויהודי נשאר יהודי- עם נפש אלוקית שהיא חלק אלוקה ממעל ממש- לא משנה מה הוא עושה. אי אפשר לצאת מהיהדות.
כולנו, כל היהודים, בני אב אחד ("בנים אתם לה' אלוקיכם") ויוצרים יחד כמן גוף אחד שמורכב מאיברים איברים, בדרגות חשיבות שונות, והגוף השלם חסר או חולה כשכואב אפילו באצבע הקטנה של הרגל! (האמת היא ששם זה הכי כואב
) וכמו שהיד לא תשנא את הרגל על זה שהיא חולה, ככה אנחנו לא נשנא יהודי שני בגלל שמעשיו מקולקלים. את החולי אפשר לשנוא, את המעשים המקולקלים צריך לשנוא, אבל את האיבר עצמו- את היהודי עצמו- אנחנו מצווים לאהוב!
לסיכום:
"ושתיהן הן אמת.
שנאה מצד הרע שבהם,
ואהבה מצד בחינת הטוב הגנוז שבהם, שהוא ניצוץ אלוקות שבתוכם המחיה נפשם האלוקית.
וגם לעורר רחמים בליבו עליה כי היא בבחינת גלות בתוך הרע מסטרא אחרא הגובר עליה ברשעים,
והרחמנות מבטלת השנאה ומעוררת האהבה.."
נשלח מהאנדרואיד שלי
אמרתי בלי רחמים!!!!!! ועכשיו כעונש גם בלי אהבה!!!! נראה אותכם...
(זה מזכיר לי את המשחק הזה שצריך לתאר חפץ בלי להשתמש ב3 מילים...)
