***פלטיאל צארנן***

זה לא מספיק! זו היתה שיחה קצרה ובעיתוי מפתיע, מבלבל ונרעש עבור כולם! הן לאסתרק הן לדיאלידאן והן לכל העם! 

_________________

איסתרק ומהללאל! אם תרצו אין זו הגדה!

כן רידה, קראתי לך ;-) אני אוהבת פילסופים גם כן... אבל אם תרביצי אני יודעת להחזיר. בקשר לשאלותייך: 1. לא נכנסתי לסוגיה של מה עדיף לדבר יידיש או לשון הקודש. זה דיון בפני עצמו. שאת כל האמת, אני לא מתמצאת בפרטיו. דברתי על העברית של בן יהודה שהיא לא לשון הקודש של התורה. שיש כל מיני דוגמאות לחילון מילים שם או לסתם בורות. 2. אני לא יודעת למה מיה התכוונה אבל אני חושבת שסוג כזה של אנשים קיים גם אצל החרדים וגם אצל דתיים לאומיים. הכרתי דתיים לאומיים שאני חולקת על השקפתם לגמרי. אבל הם שקועים בתורה. באידיאל. מוותרים על גשמיות בשבילו ונזהרים מתרבות חילונית כמו מנגינות גויות (קאווריות ;-) ) הכרתי גם חרדים שלוקחים שירים מדיסני ושמים עליהם מילים אחרות, שקועים בבגדים ומותגים וכדומה. וראיתי גם הפוך בשני הצדדים. מה שכן, נראה לי שאצל דתיים לאומיים לפעמים ההתחברות לתרבות זרה היא חלק מההשקפה . כשאצל חרדים זה קורה יותר מתאווה ולא משיטה. כך שיש קצת יותר מודעות לבעיתיות שבזה.

נו רידה תפתחי כבר

אם כבר קשר לדתי לאומי ומזרחי -
דעתי האישית היא שפלטיאל צארנן הוא אולי מייצג, מנקודת המבט החרדית הקלאסית, רב מזרחיסט/ ציוני, או אפילו - סליחה, אסתרק - חבדניק: בעל עקרונות, אדם רוחני - אבל עם דעות לא נכונות, שרואים לאיפה הן מובילות. להתווכח עם הרגשות תמיד אי אפשר, כי זה עניין אישי ותלוי נקודת מבט, אבל באמת מעניין אותי עם עוד מישהו הרגיש שהקישור הזה קיים.