יום עיון בנושא "מדות ודרכי הדרש" -הזמנה

כל הלכה מקובלת שאין לה לא רמז במקרא ולא אסמכתא ואי אפשר ללומדה באחת המדות, חז"ל אמרו עליה הלכה למשה מסיני; כגון שיעורין הלכה למשה מסיני, ספרי תורה על הגויל הלכה למשה מסיני, עשר נטיעות מפוזרות לבית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן הלכה למשה מסיני, וכו'. אחרת, למדו את ההלכה בעזרת המדות שהתורה נדרשת בהן ואשר נמסרו למשה בסיני ומלמדות איך להוכיח ולהוציא דבר מדבר או מצאו לה רמז בכתוב ו/או למדוה מסברא.

החרדיות של הימנעות מעבודה היא חדשה מאד, גם לפני אידיאל זה היו הבדלים ברורים בין חרדי למזרחי. אבל אם אתה מגדיר חרדי לפי אידיאל זה והשאר מזרחי, אל תעצור בדרשות, אתה יכול לומר שגם הרבה מהפוסקים היו מזרחניקים, למשנה ברורה היתה חנות, החיי אדם היה סוחר, הרב שטינמן עבד ביהלומים, הפמ"ג היה רבה בחידר וכו'. 
ולגבי ההשואה לתורת הדת"ל, אם בנושאי פשט ודרש היית יכול להיות צודק. בנושאי הדרשות איני סבור כמוך אין שום 'בתי מדרש שעוסקים בזה בצורה מסודרת'. וגם המשוואה שלך שמגיעים לאותן מסקנות לא נכונה. ישנם הבדלי השקפות שמשפיעים על המסקנות, גם אם זה לא הבדלים של שמים וארץ, יש לאפשר לכל קבוצה להתפתח לפי דרכה.

דברי הופנו לאלחנן

כל התורה שבעל-פה תלויה בתורה שבכתב, בין דברים שאין עליהם מה שיסמוכו, בין אם כהררים התלויים בשערה, ובין אם שיש עליהם מה שיסמוכו. אלא שההבדל בין הדורות של חז"ל לדורות אחרונים הינו שחז"ל הסתמכו בעיקר על קבלת השמועה ועסקו הרבה בדרישת הכתוב ועל-כן ידעו להבחין מה הלכה למשה מסיני ומה נלמד מקרא ומה נלמד מסברא, ואילו בדורות האחרונים ההלכה התרחקה מהתלמוד והתלמוד מהמקרא ועל-כן הדברים פחות ברורים.

ארתח
1.לא התכוונתי לדרך ארץ במובן המצומצם של עבודה.
אלא במובן הרחב:תרבות, השכלה, צבא, תעסוקה,וכו'
2. בקרב רוב החרדים ההתייחסות לעבודה, היא כאל קללה שנכפתה על האדם,
וחזון אחרית הימים הוא הבטלה ממלאכה, מחלקם שמעתי שכבר היום אנו בבחינת אחרית הימים, משום שניתן להתקיים ללא מלאכה (בעזרתם הנדיבה של: האשה,המדינה,צדקה וכו') 

אם יש מישהו שיוכל להדריך אותי איך להעלות קבצי פי די אף וקבצי ודאו ושמע לאתר אודה לו מאד.

עוד שני ספרים של רבי דוד צבי הופמן שכדאי לעיין בהם: