| נשלח ב-28/4/2014 10:31 |
 |
| |
עצבן אותי האוטודידאקט!
במקרה יצא לי בזמן האחרון לעיין קצת בדרשות חז"ל, וכמובן שמיד חיפשתי מורה ומדריך וספרות עזר וכו', לא כל כך מצאתי. עד שראיתי באיזה קובץ שפרסם מאמר של מישהו, אני לא יכול לומר שזה לא מעניין, אח"כ גיליתי שהנ"ל פרסם עוד מאמרים באי אלו קבצים. ונראה לי שאף הוציא איזה ספר בכריכה רכה שהודפס בכמה עתקים. הבחור כנראה מוכשר, יש דברים מעניינים, אבל בחייאת, כל מה שהוא כותב צועק "אני אוטודידאקט", הבחור למד לעומק הרבה סוגיות בחיים שלו, זה נפלא, אבל בנושא הספציפי של הדרשות הוא פשוט אבטו-אאוטו-אוטו-דידאעקט. וכאן הבן שואל, מדוע להמציא שוב את הגלגל, למה אינו נעזר במומחים שכן התמקצעו בנושא. למה לנו הצליעה וההיסוס הערפל והבלבול, במקום שיש אחרים שלמדו ועסקו שנים רבות בצורה רצינית?? האם גם בביולוגיה היית מפרסם מאמרים מבלי ללמוד במשך שנים רצופות את החומר עצמו? מה נשתנו דרשות חז"ל מכל אומה ולשון? אני מוכן לגלות גם את השם של המעצבן, קוראים לו פרופ' אוטו דידרעקט, הוא משמש כיו"ר החוג למחשבת ישראל באוניב' תל קסילה. כפי שאמרתי הוא פרסם המון מאמרים בסוגיות חשובות, על ההבדלים בין רנ"ק לבין שד"ל בתפיסת העיצורים, על גישתו המיוחדת של א"ה וייס לחקר שפינוזה, על ההשפעות הצפויות של מחשבת הקרשקשים על מנדלי מו"ס, על קורות חייו של רבי עקיבא וההשפעה היוונית בעיצוב זקנו. הוא למד לעומק המון סוגיות במחקר מחשבת ישראל. הוא בקי בעל פה באורבך וביונה פרנקל ובשני האלבקים כולל מע"מ, הוא ספר את הדפים של תוספתא כפשוטה מהסוף להתחלה ומן ההתחלה לסוף, ויודע בעל פה כמה פעמים פגש את ליבוביץ ואת גרשום שלום (פעם אחת את עגנון!). אבל דבר אחד הוא לא עשה, ללמוד את התורה שהוא חוקר, את כל המוני הסוגיות שהוא מוצא דרך ה'מכלול', ובעת רצון הוא מוריד כרך מאובק של 'אוצר לשון התלמוד' לקאסאבסקעי. (עדכון: בהגיע הפרופ' לגבורות הומצא הIBM ומאז הוא משתמש תדיר בפרוייקט השו"ת, בשבת ע"י שינוי). בתורה עצמה הוא אוטודידאקט, הוא מדבר הרבה על הדרשות, לאור ליברמן, לאור אפשטיין, לאור המשואות. אבל את הדרשות עצמן הוא לא למד לשם לימוד, הוא לא גרס את החומר. הוא הזדקק לו בגאונות של אוטודידעאקט כשהיה צריך, לעתים מכלי שלישי, ולעתים מכלי עשירי. איני יכול להתעלם ממחקרו הבסיסי לתולדות התלמוד, בו סקר בבקיאות וחריפות את תולדות הכינוסים, הפאנלים, ימי העיון, ארוחות הצהריים המשותפות, החל משומר ואכד, וכלה במסעדות היוקרה בטוקיו. פרק מיוחד מוקדש להשתלשלות שתייה הקפה, עישון הטיטון, לולקי וטאבקי, במשנת החסידות, ובין הפלגים הליטאיים. זה תורם תרומה של ממש, ולא אוכל להתאפק מלצטט את הקטע המרכזי, לטעמי, על פי התרשמותי הסובייקטיבית: "מחקרינו בודק איפה, לאור מחקרים קודמים (וייס 1988, קרעכצן 1997) את ההשפעות של שתיית הקפה על האישיות ועל ההתפלגות הדיפרנציאלית של ההכרעות המטא ערכיות בקונספט הישראלי הנוכחי (כפי שהוגדר ע"י שמאלצר 1996, Shmalzer, בערבית 'שמאלסיר', וברובע הארמני התעתיק המקובל הוא Smeelsur בתוספת ע' גרונית לסיום). זה מכבר קבע מחקרה החשוב של דליה דליות-גרנות-לוי (דליות גרנות לוי, 2014, 'הקפה', עמ' 1, זה שאחרי ההקדמה, ולפני עמ' 2) ש'אין לראות התפלגות יחודית בהשפעותיו של הקפה בהבדלי מגדר, או בלשונה של ורדה טרנס זקונטון 'אין הבדל בין נשים וגברים ערסים או צפונבונים'. הלשון הבלתי אקדמית מובאת כאן בהסתייגות וכקוריוז, על מנת לתמוך במחקרם של גרסיאלה גרסיאון ותמרה תמרי (גרסיאון ותמרי) שקבע גם הוא במקביל ובחפיפה של 70% על פי ארצות המוצא, בהתאמה, שאין הלימה של השערת המחקר לפיה תהיה יחודיות בולטת בהשלכות של שתית קפה (להלן 'שתיפה', בהסתמך על המדריך האקדמי לקיצורים, גירסת שנת 1887, לפי עדכון של נודניק טרחנוביץ) בהתאם לרמת משכל ולהיעדר אמונה דתית. המחקר פורץ הדרך הוכיח באופן חד משמעי שקשה להגדיר משתנים בלתי תלויים בקפה שמשפיעים על איכות התגובה הריאקציונית. ובכך מצטרף לסדרה של מחקרים פורצי דרך שקבעו בעצם את אותו הדבר, וכן לאמירתו של השנורר ב'זכרון מוישה' (תעתיק מקורי על פי shekerkolshehu) ר' זונדל קעקער המצטט את ר' מנדל חפרן שקבע כי 'לכל הקפה יש אותו ריח וטעם'". גילוי נאות: המידע מוגש לכם בהשראת האשכול העוסק ב'יום עיון בדרשות חז"ל', ובהשראת מחקר שקראתי הבוקר לפרנסתי, הנושא את הכותרת 'דפוסי תגובות אבל בקרב הורים שכולים', המנתח בלשון אקדמאית ובציטוטי תעתיקים ומחקרים קודמים, המבססים את העובדה שטפשי יהיה לנסות לזהות התפלגויות של תגובות אבל או לצפותן לפי כל מיני דיפרנציאלים קלאסיים שכל סטודנט בשנה א' מחלק שאלונים כדי לבדוק האם המין / דת / השכלה ' מצב סוציואקונומי משפיע על ה... (וגם אני, כמו רבים מאיתנו, פגשתי פעם סטודנט לחוץ, שהיה צריך למלא 25 שאלונים עד הערב, ואמרתי לו: בחייאת אחי, חצי עלי חצי עליך..) כה לחי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2014 10:41 |
|
| |
סיפורי מעשיות משנים קדמוניות
הודעת הנהלה
לפי תלונת אחד הכותבים, בהמשך הדברים כאן היה אאוטינג למחצה (קישור בין ניקים) ורמז שיכול היה להיות אאוטינג ממש. מסיבה זו עלה הכורת על המשך ההודעה. חבל.
נציב קבילות הפורום
תוקן על ידי עצכח ב- 28/04/2014 23:09:22
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2014 11:08 |
|
| |
ארתח
מה לך אצל הומור, כלך לך אצל נגעים ואהלות.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2014 12:46 |
|
| |
חברים, מה אתם רוצים מארתח? יש בדבריו הרבה אמת. נכון שהם מופרזים משהו כדרכה של פרודיה, אבל בהחלט יש בהם הרבה ממש. זהו תיאור מצוין של חלק ניכר מהספרות במדעי החרתא. וזה אפילו כתוב לא רע בכלל...
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2014 13:06 |
|
| |
שטחיות היתה מאז ומעולם בכל מקום בו יש שאיפה להרבות בהוצאת ספרים או מאמרים אם מתוך רדיפת כבוד ואם בגלל קנאת סופרים. לפיכך, אם בעולם האקדמי בשלושים השנה האחרונות יש נטיה להחשיב מאד את הפרסום וכמות הפרסומים, מובן מאליו שהרמה יורדת וחלק ניכר מהפרסומים בינוניים, והדבר נכון הן למה שנקרא מדעי הרוח והן למדעים היותר מדויקים. מאותה סיבה, ביחס לדורות קודמים שידעו להעריך את היגיעה התלמודית ואת הסבלנות והמתינות הנדרשים לעיון, גם רוב הספרות הרבנית שבדורנו בינונית. באופן כללי התקופה המודרנית בינונית ומעודדת בינוניות, ויש בכך גם יתרונות.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2014 13:25 |
|
| |
רציתי לשאול כך.
לעזאזל במה במי מדובר כאן ?
אבל יש לי את הרושם שמדובר סתם בשפיכת דם של אדם בפומבי במילא ממש לא מעניין אותי מה ומי.
למם היקר:
ממתי לימוד תורה וכתיבת חידושי תורה צריך לעמוד על פי קריטריונים כל שהם ?
האם יש רמה בלימוד התורה וחידושיה ? במה מתבטא הרמה ? בכישרון כתיבה ? או אולי דווקא עם כישרון לכתוב בשפת החרטומים של האקדמיה ?
אני מכיר הרבה ספרות קשה מבחינת שפה והרבה כישרון כתיבה והרבה סיבוכי שכל אבל תוכן ? נדא\כלום\גורנישט !!
בקיצור:
אין בעיה שהאדם יכתוב אלף ספרים אם יש חידוש אחד מקורי שלו בכל הספר ? אז כדאי כל הספר !
אם האדם כתב ספר שלם כמו שצריך עם כישרון כתיבה ועם שפת החרטומים של האקדמיה ואין שם שום חידוש מקורי תוכני ?! אז חבל שהתעמקתי להבינו וחבל שקניתי את ספרו.
בכל אופן אצל החרדים יש יותר סבלנות לסופרים אפי' שלא מחדשים כלום כי כל ספר זה תורה ושינון לא מזיק לאף אחד.
שמעתי פעם מאחד הגדולים שבזמנינו נותנים לכולם הסכמה מראש לספרם כי זה גם עניין של פרנסה. ואסור לפגוע בפרנסתו של הזולת.
תוקן על ידי maxmen ב- 28/04/2014 13:28:26
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2014 13:55 |
|
| |
יהיאור (ברוך מחיה המתים), השמטת את 'ואמאי', ויש עוד אלא שאיני זוכר.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2014 13:57 |
|
| |
מקס,
האם לא עדיף שאדם יהיה סבלני ויכנס את מיטב חידושיו לספר אחד או למעט ספרים מאשר יכתוב ספרים הרבה שבכל אחד מהם אין כמעט חדש?
לענ"ד מבחינת צמצום ההבנה אין הבדל בין השפה הפלפולית הישיבתית לבין השפה האקדמית, שהשפה הפלפולית מדברת בעיקר אל תלמידי חכמים חריפים כפי שהשפה האקדמית מדברת בעיקר אל מלומדים המומחים בתחום מסויים. להבדיל, כתיבה באמת טובה הינה פשוטה ועמוקה, ופונה לכל אדם מגדול עד קטן. לדוגמא, פירוש רש"י לגמרא ומשנה תורה להרמב"ם.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2014 13:59 |
|
| |
הרב מיכי
אמנם ת"ח תורה דיליה וכבודו ניתן למחילה, אבל כאן זו תורה של רבים, והת"ח הוא בחינת מלך.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2014 14:18 |
|
| |
| מם80 כתב: |  | מקס,
האם לא עדיף שאדם יהיה סבלני ויכנס את מיטב חידושיו לספר אחד או למעט ספרים מאשר יכתוב ספרים הרבה שבכל אחד מהם אין כמעט חדש?
שינון לא מזיק לאף אחד
לענ"ד מבחינת צמצום ההבנה אין הבדל בין השפה הפלפולית הישיבתית לבין השפה האקדמית, שהשפה הפלפולית מדברת בעיקר אל תלמידי חכמים חריפים כפי שהשפה האקדמית מדברת בעיקר אל מלומדים המומחים בתחום מסויים. להבדיל, כתיבה באמת טובה הינה פשוטה ועמוקה, ופונה לכל אדם מגדול עד קטן. לדוגמא, פירוש רש"י לגמרא ומשנה תורה להרמב"ם.
|
|
אין לי בעיה עקרונית לא עם האקדמיה ולא עם הפילפולים. כל זמן שכל אחד כותב חידושי תורה בתמימות לשם לימוד ושינון ואפי' לשם חידוש פה ושם.
יש לי בעיה עם הגדרת קריטריונים ורמה. כי המושג "רמה" לא קיים בתורה ובלומדיה.
בסוף כל סוף, שפה וכתיבה וכשורים טבעיים כמו תפיסה מהירה וכדומה, הם אמצעי ולא העיקר. העיקר זה להצליח להעביר את התוכן לזולת.
במקום זה מה אנו מקבלים ? רמת כתיבה ? או רמה אייך לסובב את הקורא שלא יישאר לו משהו ביד ?
פילפולים מתחילה הם להגדיל תורה ולהכניס בנוער עניין בלימוד ואולי גם לתרגל אותם בחשיבה וכדומה.
גם מי שמשחק שחמט לא יוצא עם משהו ביד וזה רק משחק אבל יש תועלת במשחק עצמו שהיא תרגול טוב לחידוד המוח.
אבל כמובן רק מבני עניים תצא תורה באמת. הם המקוריים והם היצירתיים בדרך כלל. ואתה יודע למה ? דווקא כי הם צנועים בטבעם ולכן לא מנסים להתגאות עם הכשרונות טבעיים כמו כתיבה או תפיסה מהירה ומחפשים את התוכן וחופרים לעומק בכל לימודם. הם בדרך כלל ילמדו כל ספר כמה פעמים ולא יסמכו על כשורם הטבעי.
תוקן על ידי maxmen ב- 28/04/2014 14:18:33
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2014 14:45 |
|
| |
[ארתח,
במסגרת עיסוקיי בשנים האחרונות יצא לי לקרוא הרבה מאוד מחקרים אקדמיים (בתחום של ספרות חז"ל בעיקר). התיאור שלך אכן מצחיק, וגם קולע, אבל רק לאחוז קטנטן ביותר ממה שקראתי (אולי יש יותר ב"שוק", אבל מסתבר שאנשים רציניים יודעים מה לקרוא, על מה לסמוך ואל מה להפנות את תלמידיהם...). במסגרת עבודתי אני מעיינת בספרות המכונה "תורנית" (ספרי הלכה, קבצים תורניים על פרשות שבוע וכד'), בעיקר משנות ה-80 ואילך. במסגרת אותה עבודה עברו תחת ידיי גם ספרי שירה רבים מספור שיצאו בארץ מאז שנות ה-80. שני התחומים חביבים עליי במידה שווה, ובשני המקרים נחרדתי לגלות כמה זבל (בלי מרכאות) יוצא לאור העולם. מסתבר, שהצורך לחדש או להשאיר חותם אישי בעולם גדול מאוד והוא מניע אנשים לפרסם דברים, שראוי היה להם להישאר במגירה (במקרה הטוב). הן במסגרת הספרות "התורנית" הן במסגרת שירה, הליך הבירור בין זבל לאיכות, בסופו של דבר, נעשה בידי ה"קהילה" הצורכת את החומרים (לא תמיד, אבל פעמים רבות, הרייטינג לא רק קובע אלא גם צודק...). במקרה של מחקרים אקדמיים זה נכון במידה חלקית - אכן ישנה "קהילה" קוראת שבאמצעים של "רייטינג" תקבע אם מחקר כלשהו שווה משהו או לא, אבל יש גם כללי יסוד מוגדרים, "מבחנים" מסוימים, אוביקטיביים במידה כזו או אחרת, כדי לקבוע אם משהו הוא זבל. והמבחנים האלה עובדים לא רע, ואם יש פאשלה כלשהי ומשהו הצליח "להסתנן" בטעות לקבוצת "איכות" הוא יזכה לביקורות קשות מקהל חדי-עין ומקלדת. בעולם האקדמי - שלא כמו בספרות "תורנית" או בשירה - "יצירתו" של אדם עומדת תמיד במבחן, והיא חשופה כל הזמן לביקורת, לתיקונים ולהתקדמות המחקר בידי אחרים.]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2014 14:50 |
|
| |
אמשלום
בינינו, יש לא מעט זבל מחד ונוקדנות מאידך בעולם האקדמי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2014 15:14 |
|
| |
כל מחקר של טקסטים (היסטוריה, ספרות, תלמוד, מקרא) הוא כר פורה לחירטוטים, כיוון שטקסט ניתן לפרשנות וכו'.
לעניות דעתי, דווקא בתחום מחקר המקרא החביב עליי, רמת החירטוטים נמוכה יחסית - זאת משתי סיבות: קודם כל, הטקסט הוא לא הכל. נדרשת איזושהי תשתית ידע ארכיאולוגי, היסטורי, בלשני, תיאולוגי ואפילו אנתרופולוגי כדי לכתוב בתחום.
בנוסף, מחקר המקרא הוא תחום ותיק יחסית ולא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול - על כל שבר פסוק יש עשרות מחקרים מהמאה ה-18 והלאה, וחידושים רבים שתאמר "ראה זה חדש הוא - כבר היה לעולמים"...
מחקר ספרות חז"ל הוא הבא בתור מבחינת רצינות (פשוט יש סביבו הרבה פחות מחקר לעומת המקרא), אח"כ היסטוריה ואח"כ - לדעתי כמובן - הספרות, שם התחושה היא שאיש הישר בעיניו יעשה.
בדיוטה התחתונה נמצאים כמובן הסוציולוגיה, החינוך ושאר מדעי השאלונים הכמותיים, עליהם נאמר "הנה לשקר עשה עט שקר סופרים"...
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2014 15:29 |
|
| |
להלן הזמנה לסמינר מחלקתי שקיבלתי היום:
After a week's break, the Ger, Media and Cultural Studies Seminar Series returns once again this week. Our next seminar will be held Wednesday April 30, 3-4pm in Arts 1.33, and will be presented by XXX. "The Dark Knight or The Caped Crusader?: Subjectivity and Intersubjectivity in Batman" In this paper I explore a tension at the heart of the acter of Batman, the tension between Batman as a solitary lone vigilante and Batman as constituted through a series of significant relationships with others. I acterise these two incarnations as Subjective Batman and Intersubjective Batman. Subjective Batman is a acter who conforms to Gothic aesthetics of subjectivity and masculinity, being highly individualised, resembling a traditional Byronic hero, and being traumatised by his past. In contrast, Intersubjective Batman is best understood through his relationships to others. This understanding of Batman reflects the turn in the social sciences towards affect and relational thinking. Batman's relationship with his sidekick Robin and other superheroes demonstrates the centrality of relationships in Batman's life. Furthermore, Batman's mission to protect Gotham City can be conceptualised as a relationally focused mission of care, rather than a personal mission of vengeance. I conclude by making the argument that both versions of Batman are intertwined. Furthermore, evidence recent Batman texts suggests the Intersubjective Batman is currently ascant. The prominence of Intersubjective Batman suggests that the turn towards a focus on intersubjectivty or relationality in the social sciences is being reflected in popular culture. Please come along to what promises to be a fascinating and insightful presentation. Hope to see you there,
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2014 15:34 |
|
| |
מקס,
התנאים שהיו משננים גדולים, אף אחד מהם לא עלה בדעתו לכתוב ספר שיכיל את שינוניו עבור הרבים, אלא לכל בית מדרש היה ספר משניות ייחודי לו בסגנונו שלא נכתב אלא עבר בע"פ בבית המדרש מדור לדור, עד שבא רבי וערך את המשנה בנוסח אחיד לכלל, לכשירדו הדורות ולא היו מסוגלים עוד לשנן משניות בע"פ. רבי לא חיבר את המשנה בדרך לימודו וגם לא כלל בה את חידושיו, אלא בחר בדרך לימודו של רבי מאיר , מפני שהיתה קצרה וקלה ללימוד, מדויקת, משוכללת ויפה. דברים האלה מלמדים מה רבה האחריות הנדרשת כשכותבים ספר ומוציאים דברים מרשות היחיד לרשות הרבים. לפיכך, לדוגמא, רש"י והרמב"ם היו מגיהים מאות פעמים את כתביהם בטרם הוציאום לאור, והמשיכו להגיהם פעמים רבות גם לאחר מכן.
תוקן על ידי מם80 ב- 28/04/2014 15:46:51
|
|
|
|
|
