עצבן אותי האוטודידאקט!

מקס,

אין ספק שיש מדה רבה של צדק בביקורת שנעשתה פה, ונדמה שלא היינו צריכים לחכות לאשכול זה כדי לדעת זאת, הבעיה שקשה מאוד לקבל ביקורת מארתח יקירנו, יש תחושה שהוא סיסתמטי בין בביקורת שלו על כל מה שלא "אנחנו" בין בהצדקת כל מה ש"אנחנו", ובעיקר כאשר אחד ההבדלים הבולטים בין "אנחנו" ל"הם" הוא הפתיחות לביקורת, כפי שציינה אמשלום.

ארתח

איקון ירוק על ההומור.

יש לשאול (וסחבתי  ממישהו): חכמה לצחוק על חלשים?

לצערי איני יודע למי התכוונת, ויש כמה פרופסורים שזה מתאים להם יותר מדי. (לשון זכר היא רק מטעמי נוחות והאמירה כוללת גברים ונשים מכל המינים).

לצערי, כחרדי, יש גם נושאי תארי "רב" למיניהם שהביקורת הזו מתאימה להם. ואדרבה, האוטודידקטיות (=רכישת השכלה וידע באופן עצמאי ולא במסגרת ולפי כללים) אופיינית יותר לציבור שלנו שמדיר את רגליו ועיניו ממחקרים אקדמיים.

הפרופסורים הטועים מרבים בפרשנות בלא להתייחס לפשט, ולכן הטעות המתודולוגית שלהם במקום אחר.

נראה לי שכדאי היה למיין את סוגי החולשות ובזבוזי הזמן שיש בפירסומים אקדמיים או חרדיים או בכלל.

הנה רשימה חלקית.

א. נושא חסר חשיבות. (הקפה והשפעתו של שפינוזה, אם אצטט דוגמא של פותח האשכול).

תגובה אפשרית: נושא מעניין גם לפי מספר המתעניינים ולא באופן אובייקטיבי.

הדוגמא של עצכחנו, ממחקר על בטמן (=דמות מרתקת לדעתי מכל הקומיקסים), נראית לי דווקא חשובה ומעניינת. בטמן הוא גיבור תרבות, סמל ודוגמא להתנהגות, ועוד.

יש מקרי בינים. עד כמה חשוב למשל לחקור או לחטט (ומתי זה כך או כך) בחיי חסיד או אדמור פלוני שרצה או יצא בשאלה?

ב. אי הבנה של המקורות וחוסר נסיון להבין.

ג. פירוש מאולץ.

תגובה נגדית: כל מה שאינו לפי הבנתי הוא כמובן מאולץ.

ד. השלכה לפח של מקורות מפני שאינם תואמים את הנחות היסוד שלי.

כך נכשלת שיטת המקורות בתורה מפני שאינה מתאמצת להבין את הטקסט על פי אמות מידה ספרותיות (טענתי הותיקה וכמסתבר שאינה רק שלי).

כך מושלכים לפח שמועות על תנאים ואמוראים כ"המצאה מאוחרת" ולא רק בגלל שיש בהם אלמנט ניסי ואל טבעי.

ה. בורות או זיוף מקורות

דוגמא לדבר היא ספרה של חוקרת שמערבת מין בשאינו מינו במחקריה על כתות בעולם בית שני. וכבר העיר על כך פרופסור בר אילן. הדוגמא הזו שימושית מאד ומביישת מאד את הכותבת לדעתי.

ומן הסתם אפשר להוסיף.

הנה דוגמא שהיתה

ו. חלוקה של כל שאלה לפרטי פרטים עד ששוכחים מה היתה השאלה.

(אשמה שהועלתה נגדי בעבר. עד כמה שידוע לי היא לא נכונה, אבל רוב או כל אלו שנכשלים ברשימה לעיל גם כן בטוחים שהם צודקים).

אבוי למי שלא מסוגל לצחוק על עצמו.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

במחילה מכבוד כל המרחיבים בנושאי אקדמיה ביקורות וכו', דברי באו בסך הכל כתגובה על דברי אחד הכותבים באשכול מקביל שהחרדים שלומדים דרשות חז"ל הם אוטודידקטים. זה כל כך הצחיק אותי עד שהקדשתי לו כתבה. לא אנחנו ולא הם, לא סוגריים ולא מרכאות.

מיימוני,

[ארתח,

בעניין הביקורת - אם כבר טורחים לבקר ספר כלשהו (תורני/הלכתי/שירה וכו'), זה סימן שיש בו משהו... האמן לי שכשאני מכנה משהו "זבל" (עם או בלי מרכאות) הוא לא היה זוכה אפילו לביקורת שלילית (ובכ"ז הוא התפרסם, ומישהו שילם כדי לפרסם אותו)... 
(כיוון שלא קראתי את האשכול אליו רימזת, לא הבנתי את הרמז...)



אברהם,

תחום המחקר שאני חשופה אליו הוא בעיקר בספרות חז"ל. קראתי ואני קוראת הרבה מאוד, מסוגים שונים ומנקדות מבט שונות, וכאמור - לא נתקלתי כמעט בכלל ב"זבל".
צריך גם להבחין בין מחקרים שנעשים בידי חוקרים מוכרים, או לפחות ממוסדות מוכרים ובעלי שם, ובין עבודות אחרות. לקוראים "מבפנים" (מתוך העולם האקדמי בכלל ומתוך תחום המחקר הספציפי בפרט - יהא אשר יהא) יש ידע והבנה מספקת (בד"כ) כדי לדעת מה שווה התייחסות ומה לא (זה גם חלק מהליך ההתמקצעות בתחום מסוים, וחלק מ"המשימה" החינוכית של פרופסורים...). קוראים "מבחוץ", מן הסתם, לא תמיד יודעים לעשות זאת, ומבחינתם כל מה שכתב אדם כלשהו בתחום כלשהו הוא "מחקר אקדמי". זה מוביל לציטוט של הרבה שטויות (אפילו כאן בפורום נוכחנו בכך לא אחת).]

פארודיה לא רעה על המתרחש בחלקיק פרומיל מעולם האקדמיה, שרובו ככולו עוסק בלתקן את כל מה שחיסר השם יתברך בעולמו, לשכללו ולתקנו, לטובת יצירי כפיו ברוך הוא, שיוכלו באמצעות פירות מחקרם, בין השאר, לכתוב פארודיות באינטרנט בבריות גופא ונהורא מעליא..

יתכן. 1) חשבתי שאתה ספקן. 2) האקדמיה (מדעי הרוח) לא עוסקת בתיקון העולם.

יתכן, תגובתך אופיינית לבחור ישיבה אוטודידאקט שאין לו מושג מה קורה באקדמיה (מדעי הרוח).
אני עובד עם מאמרים אקדמיים זמן רב, מזה אני מתפרנס, ולא, אני לא מחזיר אף אחד בתשובה עם זה, וחלק גדול מאד מהפרסומים במדעי הרוח די מקבילים למחקר הקפה.