|
|
| נשלח ב-29/4/2014 08:36 |
 |
| |
האשכול הזה יכול להיות חשוב ביותר.
אם נייחד אותו לחסרון וליתרון שיש בלהיות אוטודידקט.
קודם כל הגדרת מושג.
ל (ז') [מיוונית: autos עצמוdidaktos + מלומד] לוֹמֵד מֵעַצְמוֹ, אָדָם שֶׁקָּנָה הַשְׂכָּלָה וָדַעַת לֹא בְּבֵית סֵפֶר סָדִיר מִפִּי מוֹרִים, אֶלָּא מִתּוֹךְ עִיּוּן בִּסְפָרִים וּבְכוֹחוֹת עַצְמוֹ בִּלְבַד. בתקופה העתיקה כל אדם היה אוטודידקט (אלא אם כן למד באקדמיה של אפלטון או אריסטו, או, אחר כך, באוניברסיטה שהיתה מנוהלת בידי כמרים). אולי אפשר לפתוח בשאלה: מה ההבדל בין לימוד עצמי לבין לימוד במוסד אקדמי או מפי ספרים ומחקרים? בסופו של דבר, האם הלימוד, כדי לא להיות דיקלום, אינו נעשה על ידי האדם עצמו? לפי כשרונותיו ומאמציו? ובכן, מבחינות רבות, אדם חכם יכול להגיע להרבה מעצמו ואי אפשר להסתמך רק על מחקרים חיצוניים. אבל זה גם תלוי בכמות הידע שאדם מבקש להגיע אליו. היום תרומה לידע האנושי יושבת כמעט בכל תחום על הר של ידע שנצבר בידי אחרים. היום תרומה לידע נזקקת לשפה, למונחים, לכללי עבודה וניסוח, שכבר התקבלו בשטח. זה נכון אפילו בתחום ההלכה וכל שכן המדע, ורק בפילוסופיה לעתים נדמה שזה אחרת. אז התרומות הגדולות של אפלטון, אריסטו, דקרט, קנט, נעשו בכוחות עצמם עם המצאת מילים שאחר כך הפכו למונחים טכניים. אבל היום מי שירצה להתפלסף בלי הכרת החומר, עשוי לגלות משהו חדש, אבל לעתים קרובות יותר מדי הוא ימחזר רעיונות קדומים וגם, אם לא יבדוק בספרות או יקרא קצת, יבזבז זמן על המצאת הגלגל מחדש. מה שכתבתי במשפט האחרון מבוסס על דברים שנאמרו בפורום בעבר, איני זוכר בידי מי. *** באשכול סמוך, ארתח זוטא כתב ובניגוד לדברי ספקן אין כאן שום צורך במומחיות באיזה תחום לימוד. כלומר, בפילוסופיה. שהיא הנושא החשוב ביותר. יש לי דוגמא מעניינת.
יש ספרים רבים שנכתבים בציבור שלנו, החרדי, כדי לקיים "דע מה שתשיב".
רובם ככולם גרועים, דמגוגיים, שטחיים. גם בגלל שהמחברים סימנו את העיגול מראש (אבל יש עיגולים שזה בסדר לסמן מראש, רק שצריך מודעות לכך) או שקיבלו על עצמם מראש "חלילה לא להשתמש בנימוקים פילוסופיים כאילו הדת צריכה הוכחה".
חשבתי פעם לפתוח אשכול על ספריו של הרב אביגדור מילר, שהיה תלמיד חכם ואישיות, אבל ספרו שתורגם לעברית, "לאן", מכיל בעצם התקפה אישית על מדענים כדי לא לענות לטיעוניהם (זה בפרק שקראתי. יתכן שיש עוד ולא דייקתי).
דוגמא מעניינת עוד יותר היא לדעתי ספרו של הרב משה גולדשטיין, "שיחות נפש עם צעירים מבקשי אמונה".
הרב גולדשטיין, עד כמה שידוע לי, מומחה גדול ביצירת קשר עם בחורים על סף יציאה בשאלה. הוא עושה עבודה יפה ואני מוכן לומר: עבודת קודש. הוא מכיר בצרכים שלהם, נותן להם מה שלא קיבלו מעולם, ועוד.
במבט מגדרי הוא עושה עבודת קודש. איני בא כרגע לדון על האופן שזה יכול להיתפס במבט מבחוץ. גם איני מכירו אישית.
הספר שלו מכיל כנראה חומר מתוך שיחות בשאלות פילוסופיות שהוצגו בפניו וענה.
יש תובנות יפות מאד. בחלק שקראתי.
אבל חלק מהתשובות הן המצאת הגלגל מחדש. יש חורים בטיעונים שלו שכנראה לא היה מודע להם מכיון שאינו מכיר את ספרות המחקר, ולא התעמת אולי עם חושבים ברמה שהוא מסוגל אליה.
אין לי זמן להביא דוגמאות, ואולי ראוי להקדיש לכך אשכול בפני עצמו. אולם מעניין להשוות בינו לבין מיכי שלנו (אני מקוה שמיכי לא ייעלב). מיכי מכיר פילוסופיה ומדעים, אז דבריו מתחילים מסף ידע שבספרו של הרב גולדשטיין (במה שקראתי) לא מצאתי. זה הופך את דברי גולדשטיין לשטחיים יותר. יתכן שהם מספיקים עבור מי שלא קרא ולא התמחה, אבל ברגע שהוא נאלץ להתעמת מול מי שכן, נותר צער על החמצה.
אני חושש שהביקורת שלי חד צדדית, וראוי להרחיב בבירור לפני שכותבים. ובוודאי להביא דוגמאות. מקוה שאמצא זמן בימים הבאים, כי זה חשוב ביותר.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2014 08:36 |
|
| |
ייתכן, אני לא רואה בדבריי תקיפה של האומר אלא הבעת עמדה לגבי דבריו. ברור שכשאתה אומר שהדברים של פלוני הם ילדותיים יכול מישהו להסיק שהאומר (=פלוני) הוא ילדותי (זה לא תמיד נכון).
לעצם הדברים, מכיון שבהכללות עסקינן, ולא ניתן להביא כאן ממצאים כמותיים מוצקים, לדעתי אין טעם בדיון הזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2014 08:43 |
|
| |
מיכי
ויתכן וכולם
מדוע לא ניתן להביא דוגמאות?
אני עצמי הבאתי לפחות שתים.
וכמובן צריך לבחור לא רק את הרעים ביותר, אלא את אלו שבאמת עושים מאמץ - שנכשל - ולהסביר ממה הכשלון נובע .
ניסיתי להדגים זאת בהודעתי הקודמת מדוע אוטודידקט עלול לבזבז זמן.
ניסיתי להדגים זאת לעיל על ידי איסוף סיבות לכשלון, כמו שטחיות או בורות.
אפשר אפילו להפוך זאת למחקר אקדמי...
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2014 08:45 |
|
| |
אהה, ועוד משהו שהצחיק אותי. בדיון של יהי אור עם מימוני על אאוטינג ושקיפות וכו', כתב מימוני ליהי אור משהו כזה "אם אפשר לזהות את הסגנון של מישהו, למה שהפקחים ידעו והתמימים לא"? הבעיה היא, שגם כאן, מדובר במחקר פילולוגי טקסטואלי בינוני ומטה של יהי אור. כבר שאלו את יהי אור מה הבעיה שלו, נניח שמישהו החליף ניק, בסה"כ כל עוד יש אידיוטים מסוג זה שטורחים לפרסם שמות של אנשים, נח לאדם להשתמש בניק מבלי שכל אדם על גבי הגלובוס ידע מה הצחיק אותו היום בבוקר והדברים יהיו מונצחים לעד ברשת. לא אכפת לי שהמשתתפים הקבועים ידעו מי אני, אבל אני ממש לא מעוניין שכל אדם בעולם יוכל לעקוב אחרי לעולמי עד. ובכן, כפי שיהי אור טרח להבהיר חמש ושש פעמים, הוא מייחס לי פעילות בפייסבוק בשמות שונים, ובעיניו זו פעילות מרושעת וכו'. ה'מחקר' שלו הביא אותו למשפט של מימוני אבל הפוך "למה שהתמימים ידעו אם הפקחים לא", כנראה שיש ליהי אור עוד לשפר במחקרי פילולוגיה. הפעילות המדוברת והמוזכרת כאן ממש לא שלי, אין לי גישה לפייסבוק, איני יודע אם זה עקב גילי המתקדם או סתם חוסר הבנה בטכנולוגיה עתידנית. אנשים בהחלט משתמשים בדברים שלי, אבל כל מי שיש לו מינימום של אינטלגנציה יכול להבדיל בקלות בין שימוש בהעתק הדבק מדברים שכתבתי כצורתם, ובין דברים שאני כותב. רק איש תם או חוקר אוטודידקט יכול לייחס לי את הניקים השונים האלו. וכמדומני שרק בדיקה של שעות הנוכחות והפעילות של ניקים פיסבוקיים אלו (רוב היממה) מספקות לי אליבי מוצק, (למי שאין לו מושג בפילולוגיה ובאמת מסוגל לייחס לי את כל הפעילות הנ"ל). עד כאן על מחקרים הזויים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2014 08:45 |
|
| |
הרב מיכי,
אז אם אין דרך להציג את העמדה בצורה שתאפשר דיון, מה טעם להכריז על העמדה הנגדית כאוילית.
ועדיין בענין בו דנתי.
יש בעיה לכמת את הישגי האקדמיה, לעומת העיסוק הבית מדרשי שהוא בהגדרה מדעי החרטא, לולי האמונה שזה "רצון/שכל" ה'?
אין בכלל מה לכמת.
את פירות האקדמיה כולנו אוכלים כל היום והלילה ודיוני בית המדרש תורה הם ולקבל שכר ניתנו.
וכדי שלא אחשד בנאיביות.
יש המון המון המון בר בתבן המדעי.
כפי שיש בכל דבר שהאנושות עוסקת בו.
כפי שכתבתי בפורום בהזדמנויות שונות.
תוקן על ידי ייתכן ב- 29/04/2014 08:47:58
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2014 09:26 |
|
| |
ייתכן, זו בדיוק הבעיה, שאינך מכיר את המציאות. העובדה שאתה אוכל את פירות האקדמיה, נניח, לא אומרת כלום על מה שמתרחש באקדמיה. כולנו אוכלים את הפלפלים שמגדלים אותם בערבה. אם לא היתה ערבה לא היה פלפל. מה זה אומר לגבי הערבה? כמה אחוזי פלפל יש בה. איך זה מתנהל ומה עוד יש שם. אתה מערבב את העיסוק הבית מדרשי לולי שזה רצון ה', זה כמו לערבב את האקדמיה לולי שהיא אקדמיה. אתה לא חייב להאמין, אבל מי שמאמין שיש מצוה ללמוד תורה, מה אתה רוצה ממנו? שיחיה חיים כפולים כמוך? גם ההשוואה לא נכונה ומלמדת על אי הכרת המציאות. העיסוק הבית מדרשי יש לו שתי מטרות מוצהרות וברורות: סילוק קשיים הבהנת הטקסטים התלמודיים ואחריהם, בירור ההלכה. ורוב החומר התלמודי עוסק בתחומים אלו, כל אחד על פי רמתו כמובן. התחומים האלו חשובים ונצרכים, ומבלי עיסוק בית מדרשי הם היו נפגמים. הכל תלוי בשאלה אם חשוב שהטקסטים יהיו מובנים וחשוב שיפסקו הלכות בצורה מבוססת. העיסוק האקדמי במה שמחוץ למדעים המדוייקים, שזה אומר הרוב הגדול, לא בא 'לתיקון העולם', זו לא המטרה שלו והוא גם לא עושה זאת, הוא 'תרבות'. אנשים לומדים דברים שמענינים אותם, שמעשירים להם את החיים, ומתפרנסים מכך שהם מלמדים זאת לאחרים, והענף מגלגל מליארדים משום שיש ביקוש ויש תעמולה (שאתה הדוגמא למי שמושפע ממנה). זו תרבות שמפרנסת רובד שלם במדינות המערב. ובמשך הזמן חל ייסוף במעמד התואר ובשביל כל מקצוע שבעבר היית נצרך לכישורים אובייקטיביים, אתה צריך היום תואר. הפרסום של מאמרים הוא שלב שאתה חייב לעבור, ויש לו צורה מאד מדוייקת שהוא חייב להיעשות. בהנחיות לעבודה אומרים לך "הסתמך בקטע הרקע לפחות על 8 מקורות", וכך הלאה. הצורך לפרסם מאמרים מביא את המציאות שהמאמרים המתפרסמים חדשים לבקרים מעלים גיחוך על שפתי הקורא. זה כמו לקרוא ספר תורני שמעלה גיחוך בעיני בן ישיבה (ויש הרבה כאלו). אני הבאתי דוגמא את המאמר שמרצה מסויים בחר השבוע כבסיס לעבודות ב'אוריינות מדעית'. אפשר למצוא אותו ברשת מי שרוצה מאד, הוא עוסק בתגובות אבל של בני אדם, ומנסה לבדוק אם יש קשר בין תגובות האבל לבין מין, דת, השכלה, זמן מהאירוע. הצורה המרובעת והמטופשת שבה מנסות כותבות המאמר לומר משהו מעבר למה שכל ילד יכול להבין פשוט מגוחכת. נתבקשתי לכתוב 'תקציר' מהמאמר, ואכן כתבתי, אבל כמשה רבינו שהיה כותב בדמע, כתבתי בצחוק עז. אדם נורמלי, שלא בקשו ממנו לכתוב מאמר, מבין ששכול אינו תופעה שאתה יכול לכמת אותה בעזרת כמה משתנים טפשיים. מדובר ביסורי שאול בעלי עומקים שאי אפשר להכיל. מצד אחד כותבים דברים מובנים מאליהם כאילו הם 'מחקר', כגון: 'מהצלבה של שאלון B עם שאלון E ובהשוואה של נקודת המוצא P לשאלה N עולה שישנה מובהקות סטטיסטית המבדילה בין איבוד בן לאיבוד הורה'. שלש כותבות נכבדות חילקו שאלונים ועבדו במשך כמה שנים כדי לדעת שיש הבדל בין אדם שאביו נפטר, ובין מי שמאבד בן. לטמטום הזה קוראים 'תיקוף'. ומן הצד השני כותבים דברים חסרי שחר כאילו גם הם 'מחקר', ראשית מניחים שיש תגובה 'נורמלית' לאבל, ויש תגובה 'לא נורמלית', ומכח השאלונים שחולקו מלכתחילה רק בקרב אוכלוסיה קלינית, ואיזו עליה לכיוון אחד שניתן להסבירה בעוד כ"כ הרבה משתנים ופרטים, מנסים להסיק אם יש קשר בין תגובות "לא נורמליות" לאבל לבין מקום מגורים, תעסוקה, קורות חיים וכו'. כל אדם הוא עולם מורכב, והמשתנים האלו הם פרט קטן שטפשי יהיה לבנות עליהם. הבעיה היא שהמאמר לא אומר כלום ולא תורם כלום. אם היתה מצוה 'ללמוד תורה' של תגובות אבלות, יופי. אבל מכיון שאין מצוה כזו, והתפקיד של העוסקים בנושא הוא לעזור להורים שכולים. באיזו דרך המחקר הזה עוזר? הוא לא תורם כלום. האם זה יקל על שירותי הרווחה בכך שיוכלו לצפות היכן עשויה לצמוח תגובת אבל "לא נורמלי"?? זה לא מפריע לאף אחד כי זה חלק מהתעשיה, כתב העת המדעי הוציא עוד מאמר, כל הספריות ירכשו את כתב העת, מבקר בכתב עת אחר יכול לכתוב להיפך, המפרסמות יוסיפו עוד מאמר לרקורד. כולם מתפרנסים מכך שיש תרבות כזו, ולכן צריך להמשיך ולייצר אותה. זה לא בר בתבן, אלא חלק בלתי נפרד. בעיני יושבי בית המדרש התורה היא קדושה ועוסקים בה לשם עיסוק, הבעיה באקדמיה שהתורות האלו לא קדושות ואעפ"כ עוסקים בהם לשם עיסוק. כשנמצאים 'בפנים' פחות שמים לב, אבל כשמישבו מבחוץ קורא מאמר, ורואה עד כמה הוא מעושה ומאולץ, מקדיש שני עמודים להגדרה של תגובות אבל שונות, פלוני קרא לתגובה כזו כך, ואני מעדיף לקרוא לה כך, על פי תעתיק של מישהו אחר, מחקרים הראו שאי אפשר להראות משהו ברור, לעומת אחרים שטענו שמשהו ברור אי אפשר להראות. בעצם אי אפשר לבדוק, אבל אנחנו בודקים. איני מחפש זבל באקדמיה, כפי שאמרתי התיחסתי למה שקשור לבית המדרש, ולטענה שבני ישיבה הלומדים דרשות חז"ל הם אוטודידקטים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2014 10:57 |
|
| |
| ארתח_זוטא כתב: |  | | ובכן, כפי שיהי אור טרח להבהיר חמש ושש פעמים, הוא מייחס לי פעילות בפייסבוק בשמות שונים, ובעיניו זו פעילות מרושעת וכו'. ה'מחקר' שלו הביא אותו למשפט של מימוני אבל הפוך "למה שהתמימים ידעו אם הפקחים לא", כנראה שיש ליהי אור עוד לשפר במחקרי פילולוגיה. הפעילות המדוברת והמוזכרת כאן ממש לא שלי, אין לי גישה לפייסבוק, איני יודע אם זה עקב גילי המתקדם או סתם חוסר הבנה בטכנולוגיה עתידנית. אנשים בהחלט משתמשים בדברים שלי, אבל כל מי שיש לו מינימום של אינטלגנציה יכול להבדיל בקלות בין שימוש בהעתק הדבק מדברים שכתבתי כצורתם, ובין דברים שאני כותב. רק איש תם או חוקר אוטודידקט יכול לייחס לי את הניקים השונים האלו. וכמדומני שרק בדיקה של שעות הנוכחות והפעילות של ניקים פיסבוקיים אלו (רוב היממה) מספקות לי אליבי מוצק, (למי שאין לו מושג בפילולוגיה ובאמת מסוגל לייחס לי את כל הפעילות הנ"ל). עד כאן על מחקרים הזויים. |
|
עכשיו אנחנו אמורים לתמוה מה בדיוק הכחשת פה. שארתח הוא לא הניק ההוא? מי בדיוק אינו הניק ההוא? <איקון עומד על הראש>
ולשם הרחבת המחקר הפילולוגי בקופי פייסט, ידוע לך שעות הפעילות של ניק שאינו שלך בפייסבוק, אבל אין לך בכלל גישה למקום הזה.
ואם מישהו אחר מעתיק דברים שכתבת בצורתם, מה זה משנה אם אתה שמת את זה או אנשים, כאשר הטענה הוא על התוכן של הנכתב.
ומה בדיוק המחקר הפילולוגי המתקדם שגילית שיודע לאבחן בין דברים מועתקים כצורתם בהעתק הדבק ולבין דברים שמישהו כתב לבד.
תוקן על ידי יהיאור ב- 29/04/2014 11:00:51
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2014 11:00 |
|
| |
ייתכן,
העובדה שאי אפשר (או קשה) לכמת משהו לא אומרת שאין טעם להביע עמדה לגביו. יש התרשמות כללית ואותה כתבתי, בדיוק כפי שאתה כתבת את ההתרשמות שלך. והבוחר יבחר או יגבש תפיסה משל עצמו.
התוצאות של המחקר האקדמי שמשפיעות על חיי מישהו עלי אדמות, הן אפילו לא פרומיל ממה שנעשה שם (וגם במדעי הטבע). האמירות הללו שלך שוב מצביעות על חוסר היכרות עם העולם האקדמי ותוצריו.
מיימוני,
למה בדיוק יועילו דוגמאות? הרי דברי שטות אפשר למצוא בכל מקום וזה לא מעיד בהכרח על המקום כולו. לכן מדובר בהתרשמויות כלליות, ובזה לדעתי אין טעם לדון (גם אם יש טעם להביע עמדה כללית, וכנ"ל).
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2014 11:05 |
|
| |
כאגב דאגב, כל אריכות הליצנות באשכול הזה אין לו כל קשר לטענה המקורית. הטענה על בני הישיבות אינו אם הם כותבים בנוסח אקדמאי או לא, אלא שהם מדברים בסוגיות שהאקדמיה .(המשמש כאן שם כולל ללומדי תורה שאינם חרדים) הקדימה אותם ברוב הנושאים בהרחבה רבה, והם ניגשים להמציא את הגלגל מחדש, לרוב תוך גניבת חצאי רעיונות מהאקדמיה בהעלמת המקור. מי שיצליח למצוא איזשהו קשר בין הדברים שכתב ארתח כאן לטענה הזאת יקבל פרס.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2014 11:07 |
|
| |
יהי
תכול להביא דוגמאות קונקרטיות לטענתך שנראית לי בגדול נכונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2014 11:11 |
|
| |
הסיכום שהובא פה בתחלת האשכול על כנס דרכי הדרש הוא דוגמא טובה.
בכל אופן, לא אני טענתי את הטענה הזאת וגם אין לי אינטרס פה להגן עליה, סתם רציתי להעיר על מידת הקשר של המאמר שארתח כתב לטענה שהוא ניסה לענות עליו באמצעותו (קישור כה חלש, עד שרוב הכותבים כאן כנראה לא הבינו בכלל את הקשר עד שטרח ארתח והבהיר).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2014 11:14 |
|
| |
הביקורת נדמת מוצדקת בעיני. רבים כתבו דברים של סתם והזמן השכיח אותם ואת דבריהם.
כאן אני מבקש להעיר הערה עקרונית בעלת חשיבות. כותב א'ז 'מדוע להמציא שוב את הגלגל? למה לנו הצליעה וההיסוס הערפל והבלבול, במקום שיש אחרים שלמדו ועסקו...?'
כל תינוק חייב ללמוד לעמוד וללכת על רגליו שלו, ואי אפשר להתחיל אלא בצליעה והיסוס ובלבול. עמידה עצמאית היא זכותו של אדם שיהיה בעל מקום ונוכחות משלו. כשילמד ללכת בעצמו אפשר שימצא רעיון חדש, דרך חדשה, אשר קודמים ורציניים שלמדו שנים רבות לא מצאו בעצמם כיוון שהיו שבויי מחשבה.
הדורשים ללכת בעקבות הקודמים לנו, המכונים 'גדולים' , מבקשים לסרס את הרוח ולא לאפשר לה לעמוד על רגליה שלה. לרוב הם דורשים את הדבר משום שהם עצמם אינם מסוגלים ללכת על רגליהם שלהם והם חוששים שיושארו מאחור כמי שאין חפץ בם, או מפני רצונם לשלוט באחרים במה שלא יאפשרו להם ללכת ללא סעדו של השולט בהם.
עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2014 11:22 |
|
| |
מיימוני,
הפירוש המדויק של המלה דידאקטוס הינו מסוגל להוראה. אוטודידקט פירושו המסוגל להורות לעצמו, כלומר הלומד מעצמו.
אברהם אבינו היה אוטודידקט, ועל-כן נאמר לו לך-לך. משה רבינו היה אוטודידקט, ולכן אמר נחנו מה. המלך שלמה היה אוטודידקט, באומרו: שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך.
ארתח,
בדורנו רוב החוקרים באקדמיה בכל החוגים עוסקים בתחומם כי זה מעניין אותם ולא כדי לתקן את העולם.
אמנם כמעט בכל חוג יש חוקרים אידאליסטים שבאמת עוסקים בתחומם כדי לתקן את העולם או לפחות סבורים כן, אלא שבדורות האחרונים הינם מיעוט שאיננו מלמד על הכלל. אם יש באמת באיזו אוניברסיטה התעוררות רוחנית ו/או מוסרית, הרי זה כי כשרונות מעולים ומשמעותיים התקבצו לאחד מחוגיה, והדוגמאות לכך מעטות במאה השנים האחרונות. הסיבה לכך איננה כי האוניברסיטה איננו מקום רציני, אלא שהתרבות המערבית נחרבה במלחמת העולם הראשונה, ומה שנותר ממנה איננו אלא צללי צללים, מעט רוח והרבה טכנוקרטיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2014 11:31 |
|
| |
מ
אולי יש לנו אשליה ויזואלית כשאנו מסתכלים על העבר?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2014 11:43 |
|
| |
בעלבעמיו,
מאז ומעולם לרוב האנשים יש אשליה בהתבוננם בהווה משלוש סיבות עיקריות:
א. לא למדו בעיון את חכמתם של דורות קודמים, ועל-כן לא יודעים באמת מה חסרונותיהם ביחס לדורות קודמים ומה יתרונותיהם ביחס לדורות קודמים.
ב. מכירים את מסורתם ותרבותם ולא מסורות ותרבויות של עמים אחרים.
ג. מסתפקים במצוי ומאלילים אותו, ונעדרים חזון לעתיד טוב וראוי לכלל.
|
|
|
|
|
