עצבן אותי האוטודידאקט!

מ
התכוונתי להיפך.

ירוחם,

בעלבעמיו,

ירוחם,

הרב מיכי,

ייתכן, אתה גורר אותי לדיון שלדעתי אין בו טעם. אתה גם משחרר הצהרות לא מנומקות (וגם לא נכונות), ובו בזמן אתה מאשים אותי בזה. על כן אשוב ואעיר כאן רק לגבי טעויות דמוכח שלך.
ראשית, אתה טועה לגבי מידות הדרש. כל אדם יכול לדון את התורה במידות הדרש. רק לגבי גז"ש נאמר שאדם לא דורש מעצמו, וגם בזה כבר כתבו הרמב"ן ותלמידיו שאדם כן דורשה מעצמו אלא שעליו להיעזר ברמזים מהמסורת. לכן יש בהחלט טעם לדון בדברים.
שנית, אתה חוזר שוב ושוב על ההנחה המופרכת שלפיה היישום הוא שקובע את התועלת שבדברים. אז אני כופר בזה. וגם את"ל שאתה צודק, הרי במדעי הרוח אין שום יישום. אתה רואה תועלת עצמית בבירור אופיה של שירה, ולומדי תורה רואים תועלת עצמית בבירור כוונת התורה. מה בין זה לזה (למעט שהשניים צודקים)? אבל , כבר התווכחנו על כך בעבר.
זהו מבחינתי. לדעתי מיצינו.

רמת הפגיעות הגבוהה של כמה מחברי הפורום הקדוש דכאן, והעיסוק בו, תמוה בעיני מאוד, האם אין הוא מהווה סתירה לעצם מהותו של הפורום שהמטבע שלו עיסוק לגופו של טיעון ולא לגופו של איש או של ניק, כל מה שמחוץ לזה איני רואה לו מקום אלא בפורום השכן.

ספקן
אני לא נפגע חלילה, אלא מי שחולק עלי מעיד על עצמו :)

מובן, שאין דבריי מכוונים כלפי אחד מהניקים הכי עניניים של הפורום, הם מכוונים בעיקר כלפי העיסוק האובססיבי של שני האשכולות האחרונים כאן, למרות כל הקלילות ואוירת בדיחות הדעת המועילים הם מכניסים לכאן את אוירת בח"ח, ועוד מעט והפורום יהפוך לפורום שמותר להזכיר את שמו חלילה.

יש אמנם תקדימים הסטוריים לכך, בדמות מלחמתם המבישה של וולטיר ורוסו זה בזה בעידן האורות, אבל הייתי מעדיף לשחזר את העיסוקים היותר מאירים של העידן הזה.