ואם יתברר שלא היה

זה פשוט.

מאז הפרושים,הדת הינה קבליסטית,זה ברור כשמש בצהרי היום ביום חמסין בתל אביב,כשאני רוחץ בים.

אם אחשוב על זה עכשיו,הרי לא כל ההלכות נעשות ע"פ המקרא,כלומר כפי שאני מבין,לכאורה הפרושים דוגלים בשם המקראי הסינכרוני.
חז"ל לא הסתמכו אך ורק כדי לקבוע הלכות ע"פ המקרא,או שאני טועה?

מה שאני טוען שהשם שהפרושים משתמשים בו,אינו מביעה נאמנות לשם המקראי.

לכן יוצא מכך,שהשם מביע שם קבלי תאורגי לכאורה על המקרא,מה שאינו נכון לפי הבנתי.

ייתכן, 

מה יתרון המאמין? וכי זה או דתו או כלום. אולי זה דת שונה מדתו, ואז......

אגב יש לי חבר יוצא, מאמין גדול שהבחירה היא בין הטוב=חיים חופשיים לבין הרע=הדת. לך תדע.!

יתכן
אינני מבין, לאן חותרת שאלה למחשבה כאשר היא חרב פיפיות, מלבד שלבטח ידוע לך הימורו של פסקל שמגיע מכך למסקנה הפוכה ממש, כך שדיון ביחס לאמונה ואמיתותה אין כאן, אם זה דיון פסיכולוגי שמטרתו לנתח את רגשות מאבדי האמונה זה נושא אחר ולא "ואם יתברר".

אכן זדונות נעשו זכויות ואמירות דומות נאמרו כדי לענות על המשבר הזה של בעלי תשובה. 

אך מובן שמבחינה סוציולוגית ופסיכולוגית עדיין יש לבדוק את תפקידו של המשבר הזה בפועל אצל אנשים שעברו את זה. והאם חיזוקים דוגמת אלו משנים להם באמת.

אפשר ללמוד מרעיונות התשובה דרכים להתמודד עם משברים דומים, והמעיין בכמה מההסברים שניתנו למאמרי נעשו לו זכויות וכדומה יבין שאותם רעיונות שייכים גם במקרים אחרים או אף הפוכים. 

נזכרתי במאמר שעוסק בנושא זה, או קרוב לו. ויש עוד. 

וזה (איני יודע איך להשיג את המאמר גופא, אבל התקציר מעניין)

הרב מיימוני,

הכל תלוי איזה מין דתי היית. אם היית אדם שמאמין לכל סיפורי האימה על דיני הגהנום ועל עולמות עליונים שנחרבים כי הסתכלת יותר משנייה וחצי על בחורה ברחוב . ושלימדו אותך שאאתה חייב ללמוד תורה בלי הפסקה יומם וליל ולהנות מהעולם לעבוד ולרכוש השכלה לא תורנית זה יהרג ובל יעבור. אז זה באמת שוק של החיים. אם אתה דתי שתופס את התורה כמצפן רוחני שעבורו עשרת הדיברות הן העיקר והעיקר בסופו של דבר להיות אדם מוסרי והוא לא מאמין או לא מתייחס יותר מדי לעולם הבא ולהפחדות וללחצים. לענד יקח את זה הרבה יותר בקלות..

ייתכן

חושדני שאינך מכיר בעלי תשובה. מאלה שאני מכיר ודברתי איתם, או שמעתי סיפוריהם, הם נמצאים באותו אכזבה על מה אבדו ימיו ושנותיו, ועל חיים שלמים שהם יגיעה לריק הבל ובטלה. כמובן שגם כאן יש שלוקחים את זה ככה ויש ככה, כמו בכל מקום. והאתגר הוא למצוא שביל מתון ומנחם עם כל הסברות שהזכרת ועוד, בדיוק אותו אתגר מוטל לפתחו של הכופר מסוג שאתה מדבר עליו.

לא טענתי שזה דומה בכל פרט, בטח שיש הבדלים, ואפשר לטעון שיש יתרונות לכאן ולכאן. 

תבין שרוב הטענות שלך למה בעלי תשובה לא צריכים להישבר ניתן לטעון גם באופן ההפוך של כפירה. 

טענת אונס הוא תירוץ אנושי כשם שהוא תירוץ כלפי רחמנא. ומה יעשה אדם שהתחנך באמונה מסוימת, ועל מה לו להאשים את עצמו אם עשה כמיטב יכולתו.

גם הכופר אינו חייב לתהות על הראשונות. אם חושב הינך שרוב הערכים החילוניים משתווים לדתיים וניתן למצוא להם פירוש יפה יותר, אז אותו דבר לאידך גיסא. או שלא הבנתי דבריך בנקודה הזאת. אני מסכים שערכים הכללים במובנם המופשט הם משותפים לרוב בני אדם. 

איני יודע למה לכופר להניח שחייו הקודמים היו לבטלה. 

נראה כאילו אתה מניח שהמאמין עובד בעיקר כלפי מלאכים ושרפים, בעוד כולנו יודעים שרובנו עובדים כלפי המציאות המאד אנושית. והישגים אלה אינם פורחים להם אם אתה מפסיק להאמין במלאכים ושרפים.

גם הכופר אם משוכנע שזאת האמת ראוי לו שישמח על שזכה להכיר את האמת. 


אבל כאמור אין כאן דיון פילוסופי אלא מציאותי/פסיכולוגי. אז אין מקום לסברות כאלה כאן אלא לעדויות. סברות אולי יכולים לעזור למי שנמצא במצב של אכזבה וכדומה אם הוא מוכן לקבל סברות כאלה ולהתנחם בהם. אך לא תמיד הפסיכולוגיה מושפעת מפילוסופיה..