והלבד הזה מלווה אותךשעות היום חולפות כהינד עפעףעבודה, משפחה, שיעורי תורהאבל בערב זה חזרה לאותו סרטאו ליתר דיוק פרק אחרי פרק באינטרנטשל בריחה לכלוםסביבי בלאגןוהרבה שעות שלא יחזרווההבנה מחלחלתשלא כל כך טוב ושמשהו צריך לגרום לי לעמוד זקופה שובלסדר את ערימות הבגדיםוזה לא יכול עוד דייט.אם למישהי יש עצה, תפילה טובה, דרך מועילה לצאת מהאפלוליות הזו, היא תתקבל בשמחה.
לי אישית הכי עוזר הדמיונות...כשאני חוזרת מהעבודה אני מדמיינת שבן זוגי לידי צועד ונותן לי יד(לפחות בדמיון מותר...)כשאני בחדר גם כך ואני גם מתכננת מתישהו כשאמצא זמן גם לכתוב לו משו(אני בטוחה שזה עובר בטלפתיה)...כך שלפחות בדמיון אני לא לבד...וזה מאד מקל ומשחרר...
נשלח ב-30/4/2014 12:05
חייכנית770 כתב:
בס"ד
לי אישית הכי עוזר הדמיונות...כשאני חוזרת מהעבודה אני מדמיינת שבן זוגי לידי צועד ונותן לי יד(לפחות בדמיון מותר...)כשאני בחדר גם כך ואני גם מתכננת מתישהו כשאמצא זמן גם לכתוב לו משו(אני בטוחה שזה עובר בטלפתיה)...כך שלפחות בדמיון אני לא לבד...וזה מאד מקל ומשחרר...
מדכא אם כבר
נשלח ב-30/4/2014 12:10
בס"ד
אמממ תלוי את מי...
נשלח ב-30/4/2014 16:41
אכן לחלקינו ישנם כאלו שעות / ימים ותקופות, אין כ"כ מה לעשות אלא צריך ללמוד לחיות עם זה (מי כמוני יודע זאת...), אולי פעילות ספורטיבית (הליכה נמרצת באויר הצח וכד') או הרפייה יכולות להקל על התחושה.
מנגד, להיות יותר ריאליים בשידוכים, לא לכולם זה עוזר כי לפעמים בת קול יוצאת ואומרת: "עצור בצד" או "במקום דרוך" ובשביל להינצל מהגזירה הזו צריך שלתפילה תהיה עוצמה וכוח כפי שיש למסור של בטון מזויין.... משהו כמו לומר פעמיים ביום את כל התהילים לתקופה שאין לדעת מראש מה היא אורכה (וגם זה לא מובטח שיעזור), למי יש עצבים לזה....
תוקן על ידי גרושי ב- 30/04/2014 17:19:54
נשלח ב-30/4/2014 20:05
עופה_מוזרה כתב:
מנסיוני אני,
להוריד תראש, ולחכות שהגל יעבור.
בתור אחת שהיא חברה של מצבי רוח, זה עובד.
לחילופין, פשוט להיות עם חברות, שיסיחו דעתך מן העצב..
כתוב כל משבריך וגליך עלי עברו אמת לפעמים צריך לדעת להוריד את הראש ולהתמודד עם הקשיים אבל נראה לי שהיא רוצה משהו יותר פרקטי יותר מעשי
נשלח ב-30/4/2014 20:06
ה_ספרדי כתב:
לחייך סתם..... עובד, מנסיון
אז ללכת ברחוב כמו דבילים ולחייך?!
נשלח ב-30/4/2014 20:15
חחח הילה לא כמו..בדיוק:)
נשלח ב-30/4/2014 20:24
אמממ טוב זה נשמע אולי הזוי.... אבל אני אומר את זה מנסיון ממקרה שהיה אצלי איזושהי תקופה ממש קשה... ויצא לי לדבר עם מישהו(שלימים נהיה חבר קרוב) והוא זרק את העיצה הזו(ואמר שזה מנסיון גם אצלו) במחשבה די זילזלתי ברעיון אבל למזלי הרב הוא דיבר כ"כ בהחלטיות שבשונה מפעמים אחרות, זה קנה אותי.
ולא התכוונתי לחייך בצורה של לעשות מעצמך צחוק... לא ברחוב ולא בצורה ובטיימינג שיחשבו שאתה 'גנוב'. קודם כל סתם שאתם לבד זה טוב וזה עוזר... (עד כמה שזה נשמע דבילי) אבל בעיקר כשנמצאים בסביבה תנסו את זה ותראו בעצמכם... זה לא סותר שאלו שסביבכם יכולים להבין שאתם מחייכים בגלל משהו שהצחיק אותכם או שקרה איזה משהו שהם לא מודעים אליו.... אפשר לתת לשני הרגשה אחרת מבלי שהוא יבין את הסיבה.. שווה בדיקה. ובכל מקרה זה תמיד עדיף על פנים נפולות ועצבות
תוקן על ידי ה_ספרדי ב- 30/04/2014 20:25:27
נשלח ב-30/4/2014 20:44
אז התחלתי!
בעצם ... ממשיכה...
כן.... זה עושה משו טוב להרגשה....
הזמנים הקשים הם הלילות.... והחגים....
כשזה רק מתחיל אצלי המחשבות האלו וההרגשות האלו... אני חושבת על זה שזה פרק זמן שיחלוף ...ועוד נצחק על זה... (תראו כמה היו שהתחתנו מאוחר.... ובכלל מי זוכר...?!?!) וחוץ מזה...(טוב, אל תתנפלו עלי... ) אבל לא כולם זוכים לעבור את החויה הזו... זו תקופה בונה... להיות קרובים לה' מכיוון שונה... לדעת שה' מחכה לנו... וכרגע רוצה אותנו קרובים אליו יותר מההיא ...ומההוא.... ובע"ה ... עוד נראה שהיה שווה.... (כמו שתמיד שומעים... כן... גם אנחנו נאמר ... )
)...כך שלפחות בדמיון אני לא לבד...וזה מאד מקל ומשחרר...
