מופע מיאמי אט אט באירופה ו... ב י ש ר א ל !!!

אכן, זו ההגדרה: "זה הופעה פאר והדר" (בהעדר פיסוק, ניתן בהחלט לקרא זאת כך). זו לא היתה  כל-כך הופעה מוסיקלית, כמו שהיתה "הופעה פאר והדר".

ואבאר את דבריי: אין חולק כי זו היתה הפקה מאד מוצלחת, בין ההפקות הגדולות ביותר שידעה תעשיית המוסיקה הדתית אי פעם. ההפקה המוצלחת החלה בבחירה נכונה של אמנים ידועי-שם שיופיעו יחד עם יעקב (אם זה אמני הקולות: שלומי שבת וסא"ל שי אברמסון, ואם זה אמני הכלים: אייל שילוח ועוד), המשיכה בפירסום ראוי של הקונצרט לכל אורך זמן ה'קדם-קונצרט' (פירסום מקיף בכל אמצעי המדיה, 'הדלפת' תיעוד החזרות לקונצרט, ראיונות של יעקב ועוד ועוד), הגיעה לשיאה בהפקה מדהימה של הקונצרט עצמו (סאונד איכותי ומדויק, ולא פחות חשוב מכך: הקמת במה מפוארת הכוללת תאורה, מולטימדיה ואנימציה מדהימים. ה'שואו' שניתן שם מהפן החזותי לא השתווה לכל דבר אחר שהכרנו קודם, במוסיקה הדתית כמובן), והסתיימה בקול שאון בהפקה מרשימה של הקונצרט ב-DVD. אולם אם נעמעם מעט את האורות המרצדים, נפזר בידינו את ערפילי העשן, וניתן את דעתינו (כמו את אזנינו) אל הצלילים, נגלה כי בעוד שמבחינה ויזואלית תיאטרלית הציב הקונצרט רף גבוה מאד, הרי שמבחינה צלילית מוסיקלית הוא בהחלט דמה לכל קונצרט אחר שהכרנו.

דוגמא קטנה הממחישה זאת: פרסומים מוקדמים דיברו על תזמורת סימפונית מהגדולות ביותר (אולי אף – הגדולה ביותר) שידעה ישראל מאז ומעולם. בקונצרט עצמו, הצליל שהופק מכל אותם כלים דמה במדויק לצליל שהיה מופק מרבע מהכלים. המשוואה היא פשוטה: תזמורת ממוצעת בת כחמשה עשר כלים בתוספת עשרות עשרות של כנרים המנגנים (כמעט) כולם את אותם התווים, תישמע גם לבעל אוזן מוסיקלית בדיוק כמו תזמורת בת חמשה עשר כלים בתוספת חמשה עשר כנרים.

יתירה מזו: חדי העין שבינינו יכלו ודאי להבחין מידית כי בין כל עשרות הכנרים שהושבו אי שם במרומים נמצא גם מספר לא מבוטל של ילדים צעירים נגני קשת, כשבהתבוננות נוספת ניתן היה להבחין כי חלקם אינם מנגנים כלל את רצועת המוסיקה הנוכחית.

אמור מעתה: מטרת הקונצרט לא היתה כל-כך להנפיק מוסיקה איכותית ומוקפדת, כמו ליצור סופה, ולעורר סערה ורוח תזזית, סביב האדם לו מבקשים הם להעניק הילה וירטואוזית. אמנם, אם נהיה כנים, לא ניתן לחלוק על-כך שהה(נ)פקה בהחלט הוכיחה את עצמה.

חשוב לי להבהיר: איני מתנגד כלל שבהפקות שאר האמנים היושבים ראשונה במלכות - ובתוכם כמובן ירחמיאל והפרחים - תימהל מעט קנאת סופרים, ויתחילו להשקיע יותר בקונצרטים, אולם לדעתי אין צורך בהתרגשות יתר מהקונצרט. לדידי, עדיפה עשרת מונים השקעה במוסיקה עצמה, בהרמוניה ובמלודיה, על פני השקעה במסכי העשן והתאורה, באנימציה כמו במולטימדיה. (ושוב, לא שהאחרון חסר ערך בקונצרטים).

אחרי שהצגתי קודם גישה התומכת בהשקעה עיקרית במנעד הצלילים עצמם, ב'גופי התורה', לא אוכל להתעלם אף מהפן הויזואלי, מה'פרפראות לחכמה'. איני יכול להתכחש לכך שאכן אינו דומה קונצרט המכיל מספר זעום של כלים, משלב תאורה נמוכה יחסית, וחסר כל אנימציות וקטעי מולטימדיה, לקונצרט המכיל מספר גבוה של כלים (זה, אגב, בין הדברים שתפסו אותי בקונצרט 'מיאמי 36'. אחח, היה זה פשוט מענג לראות את ההרכב המוסיקלי הגדול בניצוחו של ישראל לאם, ולהתרפק על הזכרונות מתור הזהב של המקהלה), משלב תאורה ברמה גבוהה, ומלווה בקטעי מולטימדיה שונים.

ואכן כן, זהו גם חלום ישן שלי, בו יבא מחר חדש כשיפציע מפיק מקצועי שינווט את ספינת השירה אל חוף מבטחים, ויטול על עצמו הפקת קונצרט ענק של ירחמיאל והפרחים. שים לב: אני מדבר (גם) על הופעות המקהלה בארצות-הברית, בהם מופיעה היא בהרכב ילדים מלא, להם גם-כן לא תזיק הפקה מקצועית וגדולה יותר. אולם, מה אעשה, אני מכיר בכך ש(בינתיים) זה רק חלום.

באשר לדבריך אודות קונצרט בסדר גודל של הקונצרט עליו דובר קודם: הרשה לי לחלוק עליך. פרחי מיאמי אינם יכולים (עדיין?? כבר??) להפיק אירוע בסדר גודל כזה ולהביא כעשרת אלפים איש לקונצרט. אם-כי חשוב להבהיר שאכן כבר הפיקה המקהלה בעבר קונצרט בהשתתפות כחמשה עשר אלף איש (!), הלא הוא קונצרט Miami Experience 5 הזכור לטוב, ומאידך גיסא, אפילו יעקב שוואקי לא היה ביכולתו למלא את כל ההיכל אם לא אלפי הכרטיסים שחולקו חינם. טוב, זה כבר לא הנושא.

הבחנה כה נכונה. מהשתתפות אחת שלי בקונצרט שערך בארץ, ומצפיה בתיעודי וידאו מקונצרטים נוספים שעורך ירחמיאל בארץ אחת למספר שנים, תוך השוואה לקונצרטים אותם עורך מדי חצי שנה בניו יורק [ההשוואה ל-DVD של 'רווח' ו'יבא' אינה כה מדוייקת, משום שהוידאו, כמו האודיו, עוברים עריכה מקצועית - שאל את המשתתפים בקונצרטים הנ"ל מה היחס בין מה שהתרחש במציאות ובין מה שמרצד על המסך - אם-כי בהחלט יכול לתת איזו אינדיקציה על המתרחש], יכול אני להעיד ברורות כי הקונצרטים הישראליים אכן מעט מאכזבים.

הדבר נובע, לדעתי, (גם) ממספר הילדים הנמוך, אולם יש לכך אלמנט נוסף, חשוב לא פחות, הגורם לזה: מתקבלת התחושה כי ירחמיאל ניגש לקונצרטים הללו, איך נאמר - - מעט 'משוחרר' מדי. הגישה הזו של 'הישאר בהילוך נמוך' וההרפיה הנלוית אליה, מהווה לעיתים מעלה, כשהוא נוהג במעט פחות רשמיות, ו'זורם' עם הקהל לקול תשואות ההמונים, אולם יחד עם זאת מביאה היא בכנפיה מגרעת עצומה. ירחמיאל ה'משוחרר יותר' מתיר לעצמו להשקיע פחות (אם בכלל) במסכי וידאו, ואף להופיע במספר שירים כשהליווי המוסיקלי הוא פלייבק ואינו מבוצע בידי התזמורת, דבר המהוה, לדעתי, סוג של זלזול בקהל הצופים [חשוב להבהיר: בעוד שבשאר המקהלות, שירת המקהלה עצמה (למעט קטעי הסולו) הינה פלייבק, פרחי מיאמי הינה המקהלה היחידה המופיעה בצורה חיה. דוקא משום כך אני עומד ומשתומם: ירחמיאל, עמלת כל-כך קשה עם הילדים והבאת אותם לגבהים המקנים להם יכולת להופיע בצורה חיה בפני קהל; ההרמוניות המדהימות אינם פרי עבודת אולפן המוקלטות כל רצועה בנפרד ומורכבות יחד בסמפלר כזה או אחר, הם פשוט יצירת מופת הבוקעת ועולה מפיהם של הזמרירים, כשאלו אמונים על קול ראשון, והאחרים על קולות שניים ושלישיים. אחר כל הדברים האלה, זה הפרט שהיה קשה לך? לערוך חזרות עם חברי התזמורת על עוד מספר שירים? אתמהה]. נוסיף ונאמר זאת כך: זו אכן חוסר הרצינות של ירחמיאל שמקרינה, איך לא, אל הילדים ומעניקה להם מרחב פעולה מעט גדול מדי.

מצטרף בהחלט להמתנה לקונצרט, ולו בכדי להכיר את הילדים אשר חדשים מקרוב באו, לשמוע מספר שירים חדשים, ואולי אפילו, מי יודע, להתבדות מעט באשר להגיוני ליבי.

בין כך ובין כך, ירחמיאל, מקבלים אותך בשמחה רבה בישראל... [אגב, 'שמחה רבה' הוא שמו של שיר חדש נוסף שעתיד לראות אור באלבום הקרוב].