אמר ר' שמואל בן גדליה אין לך פרשה בתורה שאין לה כותרת מלמעלה, ובסיס מלמטה, מה כתיב למעלה מן הענין, וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר, דבר אל בני ישראל [וגו'] ושבתה הארץ (ויקרא כה א ב), ואחר כך פרשת יובל, וספרת לך שבע שבתות שנים (שם שם /ויקרא כ"ה/ ח),
אם לא שימר שמטה ויובלות,(?!)
סוף שימכור מטלטלין שלו, [שנאמר] וכי תמכר ממכר וגו' (שם שם /ויקרא כ"ה/ יד),
חזר בו מוטב, ואם לאו (?!)
סוף שמוכר את שדהו, [שנאמר] כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו (שם שם /ויקרא כ"ה/ כה),
חזר בו מוטב, ואם לאו (?!)
סוף שהוא מוכר את ביתו, שנאמר ואיש כי ימכור בית מושב (שם שם /ויקרא כ"ה/ כט),
חזר בו מוטב, ואם לאו (?!)
סוף שהוא מסבב על הפתחים, שנאמר וכי ימוך אחיך וגו' (שם שם /ויקרא כ"ה/ לה),
חזר בו מוטב, ואם לאו (?!)
סופו שהוא נמכר לך, שנאמר [וכי ימוך אחיך] עמך ונמכר לך (שם שם /ויקרא כ"ה/ לט),
חזר בו מוטב, ואם לאו (?!)
סופו שהוא נמכר לגוים, שנאמר וכי תשיג יד גר ותושב עמך (שם שם /ויקרא כ"ה/ מז)
ולא הוא לעצמו,(?!) אלא הוא וכל ישראל, (!!) שכן אתה מוצא בימי ירמיה, בשביל שחיללו את השביעית נמכרו לגוים, שנאמר ויעל עליהם [את] מלך כשדים [וגו'] וכל כלי בית האלהים [וגו'], ואוצרות בית ה' [וגו'] (דה"ב =דברי הימים ב'= לו יז יח), הרי ענין ישראל, א"ל הקדוש ברוך הוא משה ראה היאך נמכרין לגוים, בשביל שחללו את השביעית, ,,,,,,,,
לעודד היקר
מדרש אגדה (בובר) ויקרא פרשת בהר פרק כה
אמר הקדוש ברוך הוא זרעו שש והשמיטו שביעית, כדי שתדעו שהארץ שלי, ואני נתתיה לכם מורשה, שנאמר כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם,
לא בחרבך ולא בקשתך, אלא אני נותן אותה לכם, והם לא עשו כן, אלא חטאו ולא שבתו שמיטות ויובלות, וגרמו להם גלות,
כל לומד חז"ל יודע שחז"ל ידעו שיהושע ובני ישראל כבש ועוד אייך עם חרב את ארץ ישראל אז אייך הם אומרים לעיל שלא ?
התשובה כמובן היא, שלא בזכות החרב זכו בארץ ישראל רק בזכות החלוקה והגורל של נח לבניו. כלומר האלוהים כאן משקף את התבונה שעם התבונה נח עשה גורל והמציא את הקניינים. ולכן ארץ ישראל האלוהים כביכול נתן ולא החרב והקשת.
אותו דבר היום, אם אנו רוצים קניינים אז חייבים לחלק את האדמות שוב אם אנו לא מסכימים לחלוקה ההיא.
כלומר חלוקה = האלוהים נתן, וחרב וקשת וכסף = גזל = אין קניינים.
ראיתי בפייס כמה מילים שכתב פייגלין על פרשת השבוע ויפים הם דבריו וכדאי לצטט אותם לכאן.
דבר תורה לפרשת 'בהר'
" וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. אַל-תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ... אֶת-כַּסְפְּךָ לֹא-תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא-תִתֵּן אָכְלֶךָ. אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵא-לֹהִים" (פרשת 'בהר', ויקרא כ"ה)
בפרשת 'בהר' נמצאים המפתחות לתשובה היהודית
לויכוח הניטש תמיד בין הסוציאליזם לקפיטליזם. באותה
פרשה אנו לומדים מצד אחד על קדושת הנחלה לבעליה
ומצד שני על הריבון האמיתי ועל חובת האדם האוטונומי לוותר על חלקים מרכושו למען העניים.
כך במצוות לקט שכחה ופאה, כך בשמיטת החובות בשנת השמיטה ואפילו בחובת האדם העברי להחזיר בזמן היובל נחלות
שלמות לבעליהם המקוריים - גם לאחר שנמכרו לו.
כלומר מצד אחד – קפיטליזם ואפילו קיצוני. אדמתו של
היהודי (בארץ ישראל כמובן) מקודשת לו ובמידת הצורך
יש לגואלה בדומה לייבום אישה (ממש כך).
מצד שני, אין הוא רשאי לסחור ברכושו המקודש כאוות נפשו וכל היחס בין האדם לרכושו הוא כאל חכירה מאת הבורא ועל פי תנאיו.
כך נשמר האיזון שבין החירות הקפיטליסטית, לבין האנושיות שהסוציאליזם אמור היה לבשר. החירות שבבעלות הפרטית וזכותו הבלעדית של האדם על חייו ורכושו – מחד גיסא, ומאידך העבדות לא-לוהים לבדו ולא למי שנטלו בכוח את הזכות לקחת ולחלק מחדש את רכושם (ובהמשך גם את חייהם) של אחרים.
איך מתרגמים רעיונות כאלו לימינו? האם ניתן לקיים חברה מודרנית ללא ריבית? מי יהין לוותר על רכושו?
לא בכדי מזכיר הכתוב את יציאת מצרים מיד לאחר איסור הריבית.אילולי הוצאתי אתכם משם, הרי עדיין הייתם עבדים – רכוש המצרים - וכל עניין ההלוואה לא היה רלוונטי לגביכם. היום אתם בני חורין בדרגה הגבוה ביותר. החירות מן העבדות לבני תמותה, היא רצון ה' – ואין היא נקנית אלא מתוך קבלת האדנות הא-לוקית.
אנחנו הכי קפיטליסטים ביחס שבין בני האדם, והכי סוציאליסטים כשאת החלוקה מחדש קובע מי שבסופו של דבר, כל הרכוש שלו.
שבת שלום,
משה פייגלין