א"ה, כתב:
התנהגות ילדותית – אולי, אבל אלימה?! נו, שויין.
אלימה ודאי, מה זה אם לא סלנג אלים שאתפלץ אם אשמע אותו מילדיי ולא אשיש לשמוע אותו מחבריי. אבל איך אמרת "נו" (אני משתדל להשתמש בשפה העברית עד כמה שאפשר), אולי אני רגיש מידי.
א"ה כתב (הערותיי במודגש ובסוגריים מרובעות):
לגבי מסירות נפש על מצוות יישוב הארץ - אסתפק בציטוט מדברי אניאניהוא ששמרתי לעת אשר כזאת: הדבר החשוב ביותר ביהדות הוא ישוב ארץ ישראל, זוהי עובדא שאין שום אפשרות להתחמק ממנה.
[להציג משאלת לב כעובדה, ממש לא לעניין.]
א', התנ''ך כולו [ממש לא] עוסק בעיקר בדבר אחד שנקרא ארץ ישראל, התורה אינה מספרת דבר מדוע נבחר אברהם אבינו, איזה מצוות קים, או מעשי חסד מיוחדים שלו [לשנינו יש את אותו חומש בראשית?], אך ורק דבר אחד [החומש שלך אם כן ממש רזה אם מוזכרים רק כמה פסוקים] היא מזכירה שביום בהיר ה' אמר לו לך לארץ ישראל וגור שם הוא מנסה לגור לא הולך לו יורד למצרים ושוב חוזר לארץ, הוא קונה מערה בארץ לקבורה מחתן את בנו ונפטר.
בקצור [קיצור של משאלת הלב ולא של העובדות] הנושא שמענין [לא אתעייף לכתוב שזה מעניין יותר את כותב התגובה מאשר את התורה עצמה] את כותב התורה הוא ארץ ישראל, יש לשים לב במיוחד על החגיגיות והאריכות שבוא מתואר קנית המערה והבאר בארץ ישראל,(לתשומת לבם של ר' מיכי ונדב) [ואז?].
כנ''ל לגבי יצחק שום דבר לא נאמר עליו לא איך הוא למד ב''ק וגם לא פלפולים בטהרות [אענה לך באותו משקל: לא הייתה קיימת, לא תורה שבכתב ולא תורה שבעל פה – הכי הרבה שהיה יכול לעסוק בהגיגים פילוסופים אודות העולם, בוראו וכהנה], אך ורק נושא אחד [שוב פעם, ממש לא נכון] כמה בארות הוא חפר בארץ וכמה תבואה הוא גדל, בקצור את הצלחתו החקלאית בארץ [אז זה בסך הכול אומר שהוא התפרנס מאדמה אך יותר, ככל הנראה, מבעלי חיים].
כשה' נגלה למשה הדבר היחיד שהוא אומר לו אני יוציא אתכם מכאן כדי שתגורו בארץ ישראל אין צורך לדבר על החטא המרכזי שסביבו הולך כל ספר במדבר ודברים שהוא הבגידה בארץ לא חלול שבת ולא כלום.
[זה כבר ממש אבסורדי, להתעלם מכל חטאי בני ישראל בראשם חטא העגל ולדרג מה שנוח?]
אין זה אומר שהמצוות הם דבר לא חשוב ח''ו להיפך בלעדיהם הישיבה בארץ היא חלול קדושתה [מהיכן באה הקביעה הנ"ל] אבל העיקר [שוב פעם מאוויי לב אינם הופכים לציווי התורה] הוא שננחול את הארץ ונקים בה את המצוות אני כבר לא מדבר על הנביאים, אולי יגיד לי ר' מיכי איפה נזכר בתנ''ך מצוה אחת שקימו עם ישראל התנ''ך מתענין באריכות בעיר כל שהיא שכבש אחאב או לא כבש וכן על זה הסדר סובב כל התנ''ך [בכל ספרי נימוסי המלכים בעולם מסופרים בעיקר ההישגים של המלכים ותו לא].
אני חושב שקטע זה ממש מעות ומעוות, אך גם אם היה ניתן לעצום את העיניים ולשכוח מכל מה שידוע שכתוב בתנ"ך ולהסכים עם מה שאתה טוען בקטע לעיל, מהיכן אתה לוקח את ההלכה שהרב אבינר פסק שיש למסור את הנפש על יישוב ארץ ישראל?
