למה אנחנו כאן? האם הדת מספקת תשובה?

תוקן על ידי maxmen ב- 12/05/2014 12:54:00

כשיודעים שזה דמיון זה לא רק לא רע, זה פשוט נפלא.

התייחסתי לדברי נתנאל שלעולם לא יוכח שאלוהים נתן את התורה.

תוקן על ידי maxmen ב- 12/05/2014 20:20:11

כבר חז"ל עמדו על הבעיה\הסתירה\האבסורד של הדבר, אייך זה שמצד אחד אסור לעשות פסל. ומצד שני, הנה משה מצווה לעשות כרובים ? האם אין לנו כאן פסל לכל דבר ? והנה דבריהם.

ועשית שנים כרובים זהב: כשאמר משה רבינו לא תעשה לך פסל וכל תמונה (שמות כ ג), נאמר לו ועשית שנים כרובים זהב, וכן כיוצא באלו, כמו פרשת יבום, וערות אביך, לא תלבש שעטנז (דברים כב יא), גדילים תעשה לך (שם שם יב), מחלליה מות יומת (שמות לא יד), וביום השבת שני כבשים בני שנה (במדבר כח ט), אלה וכיוצא בהן ברצון אחד נאמרו: (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרק כה)

חז"ל בעצם לא משיבים על הסתירה חוץ מלומר שזה רצון אחד. מן כזה "הפה שאסר הוא הפה שהתיר" בכל זאת חייבים להבין מה קורה כאן.

ברור לכל בר דעת שאין לארון הברית חוץ מארון כלומר באיזה חומר שנעשה ארון היא תישאר ארון אפי' מזהב וכסף אין לו ערך יותר מכארון יבש וריק. העיקר היא מה תוכנו של הארון כלומר מה יש בתוכו, הארון הוא הכלי קיבול של משהו. אומרים חז"ל שהארון היא סמל לצדיקים שהם תוכו כברו. כלומר כל אדם הוא כלי קיבול של תובנות ומידות אבל הצדיק הוא תוכו כברו.

עוד אומרים חז"ל  "כל הארן חסר "וו" ולמה ? לפי שעדיין לא נכתבה התורה ולא ניתנה בתוכו (בתוך הארון) אבל כשניתנה בתוכו ?! נתמלא כל הארון שבנביאים ושבכתובים (מדרש חסירות ויתרות)

ובכן, הארון הוא שלם אך ורק שיש בתוכו את התורה, כלומר התורה היא העניין כאן. ולכן עשו בשביל התורה כלי (הארון) לשים בו את התורה.

בכל זאת עוד נשאר השאלה העיקרית, הרי מבינים אנו למה צריך ארון (בשביל לשים בה את התורה)  אבל למה פסלים על הארון  ? הרי אסור לעשות פסל.

כאן ברצוני שנשים לב לעיקר העיקרים של החשיבה היהודית.

ובכן, המשכן מסמל את האדם כידוע (עיינו במלבים ועוד ) ארון הברית מסמל את המוח\הראש של האדם. בחשיבה היהודית מוח בלי תורה הוא כלי ריק, רק אחרי שאדם עמל בתורה הוא אדם שלם כמו הארון הברית בלי התורה בתוכו הוא ארון ריק ויבש כנ"ל.

אבל מה יש לאדם שהוא שלם אם הוא מת לבסוף ? שבעים שנה של עמל בתורה ונהפך להיות שלם ואחר כך מת ? מה הועיל לו כל עמלו ?

עוד משהו שחייבים לשים לב, שהתבונה היא פונקציה של התפתחות. אין שום תועלת בעמל החכמה והתבונה בלי התפתחות התבונה. התבונה היא אבולוציונית = התפתחות אבולוציונית. אם כך יוצא לנו שביסוד התבונה היא דווקא התפתחותו, ואם כך מה הועיל האדם שהוא זמני בכל עמלו ?

התשובה היא כמובן "צאצאים" ותלמידים. כל עמל בתבונה היא אך ורק בתלמידים וכמובן בהולדה. הולדה של החכם עצמו והולדה של התלמידים.

ולכן אומרת התורה שאין שום תועלת בארון עם התורה אם אין את הכרובים\הפסלים שהם כמובן זכר ונקבה מחוברים שמביא את ההולדה את הדור הבא. בלי הולדה אין לנו כלום מהתבונה שהיא רק זמנית ומתה יחד עם החכם.

עכשיו הבנו למה צריך את הפסלים לומר לנו שבלי צאצאים שהם ייקחו את תבונות החכם יותר רחוק כלומר לפתח את התבונה. וכך מדור לדור לפתח את התבונה כך שהתבונה והתפתחותו היא נצחית.

האלוהים מסמל כאן את ההתפתחות התבונה. לא התבונה עצמה שהיא עומדת ומתה כנ"ל רק דווקא את ההתפתחות. ולכן מובן עכשיו למה האלוהים אומר שהוא מדבר בין הארון לכרובים. (שמות פרק כה' כא') וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ: (כב) וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

אייך האלוהים מדבר עם בני אנוש ? עם הניסיון האנושי עם הניסיון ההיסטורי. התפתחות התבונה, היא היא דבר האלוהים. ואין התפתחות התבונה בלי הולדה כנ"ל. לא התורה בארון לבד הוא דבר האלוהים, ולא הכרובים שהם ההולדה היא דבר האלוהים, רק התורה בהווה עם ההולדה שיחד = התפתחות התבונה, היא היא דבר האלוהים.

מכאן שהכרובים הם לא פסל או תמונה של אלוהי ישראל, רק דווקא מה שביניהם – בין הארון (= מה שבתוכו = התורה,) לכרובים (= ההולדה) – שם שם צץ דבר האלוהים.

לסיכום: דבר האלוהים = התפתחות התבונה. ואיך משיגים את דבר האלוהים ? על ידי לימוד התורה ועל ידי הולדה שיחד מפתחים את התבונה מדור לדור כך שהאלוהים מדבר עמנו כל הזמן. אבל עם ח"ו הופכים את התורה שבתוך הארון כעיקר מול התפתחות התבונה ?! אז אין דבר אלוהים כלל וכלל רק הפכנו את התורה לעומדת ומתה. אותו דבר עם מולידים צאצאים או תלמידי בלי התפתחות התבונה אז אנו מיצרים ארונות ריקים מתוכן.

והיות שבחשיבה הבסיסית של התורה התרופה לסרטן שתמצא מחר יכולנו למצוא כבר לפני אלפי שנים. אז יוצא שהעונש של אי התפתחות התבונה היא שאנו עוד מתים מסרטן. והשכר תהיה עם נפתח את התבונה שנינצל מסרטן כמובן, ולכן התורה מבטיחה (שמות פרק כג' כה') וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ: כלומר אם נעבוד את האלוהים = נפתח את התבונה ?! אז יבורך הפרנסה ובעיקר "והסירותי מחלה מקרבך" כלומר מהתפתחות התבונה נזכה שנפתור את כל המחלות, וזה השכר בעמל התבונה והתפתחותו על ידי צאצאים ותלמידים.

מה דעתכם ?

בברכה ושבוע טוב.