למה אנחנו כאן? האם הדת מספקת תשובה?

לגבי הבעיה המושגית הנדושה בנהמא דכיסופא , חושבני שהיא אינה בעיה באמת. כי צריך לקרוא אותה כמדברת על התלות האונטולוגית של הנבראים בבורא, לא על תחושה פסיכולוגית של בושה שהוא רק כמשל לכך. ומאחר והיות הבריאה תלויה בבורא ונצרכת אליו אונטולוגית הוא תכונה הכרחית מזה שזה בורא וזה נברא, וגם הבורא לא יכול לשנות את זה. 

מוזר לי שייתכן מגדיר את השאלה האם ל"דת" יש תשובה לכך. מאחר והדת, לפחות זו היהודית, לא ממש מתיימרת להיות מבוסס על זה או בכלל לעסוק בזה. ולא ברור לי מה בעצם הקשר של שאלה זו לדת. שתי התשובות המצוטטות (וישנם עוד כמובן), לא מופיעים לא במקרא ולא בחז"ל, שכלל לא מתעסקים בזה ממש (יש מספר פסוקים ומאמרים שנוגעים בזה כמובן, אך לא בצורה שיטתית), והם נהיו רווחים ביהדות רק דרך כמה מפרשים בדורות אחרונים ממש, ואילו היו מוצאים הסבר מספק מחוץ ל"דת" (אולי באמת ההסברים האלה מגיעים מבחוץ, לא בדקתי כעת) הם היו משתמשים בה. זו שאלה פילוסופית/תיאלוגית טובה, אבל לא ממש קשורה לדת.

יהי
ואם אדם מקיים מצוות פחתה התלות הזו? וגבי הודעתך השניה, הלא איסתכל באורייתא וברא עלמא.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 14/05/2014 15:01:27

ייתכן
השאלה הבוערת הוא שאלת המשמעות, וכפי שכתבת, הוא לא בהכרח זהה לשאלת הסיבה ה"אובייקטיבית" של הבריאה, או בנוסח אחר הסיבה של הבורא. אפשר שהבורא בראו כי הוא רוצה להשתעשע בזה שבסוף הוא ישרוף אותה ויהיה לו מדורת לג בעומר יפה, אבל תשובה כזאת לא ממש נותנת מענה לשאלה מה אני עושה כאן. (אולי יהיו שימצאו בזה משמעות, אני רק מראה שאלו שאלות בלתי תלויות). מסתבר שאילו הייתה המשמעות האובייקטיבית של הבריאה ידועה לנו, והיא היתה מתאימה למשהו שיכול להיות משמעות עבורנו, שזה היה תשובה יותר טובה גם לשאלת המשמות. אבל לצערנו קשה לדבר על הסיבה של הקיום, לא רק מסיבות תאלוגיות -אי אפשר להגיד דבר כזה על הבורא- אלא בעיקר מסיבות פילוסופיות וגבול הלוגיקה שלנו. - כל הסבר שלנו בהכרח יתבסס על משהו אחר קיים, וברגע שאתה עושה "כל זה אכניס" ושואל על הקיום עצמו, אין לך בכלל שפה לענות על השאלה הזו, או אולי אפילו לשאול אותה. וממילא נשארנו עם שאלת המשמעות הסובייקטיבית הבוערת מבלי גישה לאובייקטיבי. 

למה אנחנו כאן? האם הדת מספקת תשובה?

כל עוד במעגל היוצר הוגדר כסכיזופרן,תמיהה גדולה יש להביע על הדת הנוכחית.

בעל, לשאלה 1,  הסברא הוא שאם אדם מקיים מצוות/הוא צדיק, אז כאילו הוא מרוויח את קיומו ביושר, שהרי כאילו עשה עסק עם הבורא וקיים את חלקו. נכון שבחשבון הסופי זה לא באמת נפתר, זה רק שהבורא נתן מקום לנבראים שכאילו קיומם יהיה מוצדק. אפשר להתווכח על הסיבה הזו והיעילות שלה, אבל היא עקבית. 
ל2, מה לעשות ובפועל כל התשובות האלה נובעים הרבה יותר מהשכל של המפרשים האלה מאשר מאיזה תורה. (גם אסתכל באורייתא הוא וורט מאוחר.. )

יהי
2. היתה שנינה בלבד.

1. גם זה חלק מהמשחק? נדמה לי שהרב קוק מדבר על כך שאדם מקנא ברבונו של עולם, ראה שמונה קבצים, קובץ א:קכט:

יש יצר הרע נסתר מאד במעמקי הנפש, קנאה מרקבת עצמות, המביאה רפיון ומחשכים לכל רעיון של אורה. הקנאה היא מוזרה. רבים לא יכירוה, מפני שישנם כמה גורמים שמונעים את השפה מלהביעה, אבל היא ישנה, נרדמה היא במחבואי הנפש האנושית, והיא יוצאת לפעמים בצורות שונות, חוץ מצורתה האמיתית, כדרכן של כל התוצאות של הקנאה שאינם מתלבשות כ"א במלבוש נכרי, ונושאות עליהן תמיד שם זר. הקנאה המוזרה הזאת, היא הקנאה באלהים, האדם מקנא הוא באלהים על אשרו האין סופי, על שלמותו המוחלטת.

 
אני גם לא בטוח ביעילות של הפתרון, ללא הנחה של בחירה חופשית באמת.