אחד מחברינו הותיקים שלח בטובו מחקר קטן שאותו ערך על התפתחות המנהגים של ספירת העומר והופעת הילולת הל"ג. אני שמח אישית על כל הזדמנות לברר היסטוריה ולסלק טעויות. אשתדל להעתיק את הדברים, כי הם מרובה המחזיק את המרובה.
פרשת ספירת העומר מוזכרת בתורה בפרשת קרבנות המועדים הפותחת בלשון חגיגית של פסוקים ב,ד. תקופה זו שבין פסח לעצרת הקושרת בין קרבן העומר לקרבן שתי הלחם בין זכרון יציאת מצרים לעצרת (קבלת תורה) שייכת לתקופה של שמחה ומועד.
דברי הרמב"ן בויקרא פרק כג פסוק לו בפירושו לתורה מחזקים את חגיגיות ימים אלו
ועל דרך האמת, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ (שמות כ י), ויום השביעי הוא שבת ואין לו בן זוג, וכנסת ישראל היא בת זוגו שנאמר ואת הארץ, והנה היא שמינית. "עצרת היא", כי שם נעצר הכל. וצוה בחג המצות שבעה ימים בקדושה לפניהם ולאחריהם כי כולם קדושים ובתוכם ה', ומנה ממנו תשעה וארבעים יום שבעה שבועות כימי עולם, וקדש יום שמיני כשמיני של חג, והימים הספורים בינתים כחולו של מועד בין הראשון והשמיני בחג, והוא יום מתן תורה שהראם בו את אשו הגדולה ודבריו שמעו מתוך האש. ולכך יקראו רבותינו ז"ל בכל מקום חג השבועות עצרת, כי הוא כיום שמיני של חג שקראו הכתוב כן.
בימינו תקופה זו הפכה לתקופת אבל בו אסורין נישואין ומנהגי אבלות נוספים הועמסו עליו במשך הדורות על מה ולמה?
המקורות הקדומים ביותר לקשר בין מנהגי אבלות לתקופה זו הם שתי תשובות גאונים.
תשובות הגאונים - שערי תשובה סימן רעח
וששאלתם למה אין מקדשי' ואין כונסין בין פסח לעצרת אם מחמת איסו' או לאו. הוו יודעי' שלא משום איסור הוא אלא משום מנהג אבלות שכך אמרו חכמי' שנים עשר אלפים זוגים תלמידים היו לו לר' עקיבא וכלם מתו בין פסח לעצרת על שלא נהגו זה בזה ותני עלה וכלם מתו מיתה משונה באסכרה ומאות' שעה ואילך נהגו ראשונים בימים אלו שלא לכנוס בהן ..
רבינו ירוחם - תולדות אדם וחוה נתיב ה חלק ד דף מה טור א
לעשות מלאכה באותן הימים של ספירת העומר אחר שקיעת החמה נהגו שלא לעשותה ונהגו כן משום תלמידי רבי עקיבא שמתו כלם באסכרה בין פסח לעצרת שלא נהגו כבוד זה לזה ונקברו אחר שקיעת החמה והיו העם בטלים ממלאכתם ועוד דכתיב שבע שבתות תמימות תהיין שבתות לשון שבות ושמטה כדכתיב שבתות שני' מה שמטה אסור במלאכת קרקע אף כאן אחר שקיעת החמה סופרין ושובתין ממלאכתן כך כתב רבינו האיי בתשובה: מהשאלה הראשונה עולה כי ברור לשואלים שהמנהג הנוהג שלא מקדשין ואין כונסים בין פסח לעצרת. אולם השאלה שמעלים בפני הגאון האם זה איסור או לא. לכאורה על פי תשובת הגאון עולה שהשואלים גם אינם יודעין מדוע נוהג זה קיים. לדעתו של הגאון המנהג הזה ותיק מאוד "ומאות' שעה ואילך" מאז מותם של תלמידיו של ר' עקיבא היו נוהגין במנהג זה. כיוון שע"פ התארוך של המאורע מדובר על כ 100 שנה לפני כתיבת המשנה עולה השאלה איך לא שמענו רמז למנהג להמנע מנשואין בכל הספרות התלמודית לא במשנה לא בתלמודים לא במדרשים. אמנם לא ניתן ללמוד באופן מוחלט מהשתיקה אולם במקרה הנ"ל השתיקה רועמת כיוון שמדובר על תקופה "חגיגית" כפי שכבר ראינו בתורה.
התשובה השניה מורכבת יותר כאן הנושא הוא אחר מנהג המנעות ממלאכה אחרי השקיעה. גם כאן הגאון מייחס את הנושא למותם של תלמידי ר' עקיבא וכדי להסביר את ההמנעות מעבודה לאחר השקיעה מסביר הגאון "ונקברו אחר שקיעת החמה והיו העם בטלים ממלאכתם" האם ידוע לנו על קבורתם דווקא אחרי שקיעת החמה ונראה יותר שהגאון נדחק להסביר מנהג קיים שלאו דוקא זה טעמו. חיזוק נוסף לקשי שעמד בפני הגאון הוא מתן סיבה נוספת למנהג. אם המנהג כל כך מפורסם וכל כך ותיק וטעמו ידוע מדוע נדרש הגאון להוסיף טעם נוסף. יתר על כן, הטעם השני מנוסח כדרשת הלכה שאין אנו מכירים ויכול להיות שהגאון חידשה.
שתי התשובות האלו "מפילות" את הסיבה לאבלות על מות תלמידי ר' עקיבא בין פסח לעצרת. מן הראוי לבדוק את המסורות הנ"ל כפי שמשתקפות בספרות חז"ל ולנסות להבין מה מהן עדות הסטורית ומה מהן מדרשיות. מאמר מקיף בנידון כתב פרופ' חיים ליכט. http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=16918
נשלח ב-13/5/2014 08:22
המקורות המרכזיים בנושא הסיפור הנ"ל הם שלשה, אולם החשובים הם בראשית רבה והתלמוד הבבלי.
בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת חיי שרה פרשה סא
שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לר' עקיבה מגבת ועד אנטיפטריס וכולהון מתו בפרק אחד <בכ"י ותיקן 60 'וכולהון מתו בחייו'>, למה שהיתה עיניהם צרה אילו באילו, ובסוף העמיד שבעה..
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד ב
אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת.
בשני המקורות הדיון הוא על דרשת הפסוק "ולערב על תנח ידך" העוסקת בחובתו של האדם להעמיד צאצאים ותלמידים גם לעת זקנותו ואגב כך עולה המסורת על מות תלמידי ר' עקיבא שהעמיד אח"כ מספר תלמידים.
ליכט קובע, כמקובל, שהנוסח בבראשית רבה משקף נוסח מקורי יותר ומדגיש את הנוסח המופיע בכת"י ותיקן 60 שהתלמידים מתו 'בחייו' של רבי עקיבא ורק פרשנות ראשונית שינתה את המילה ל'פרק אחד' בנוסחים אחרים בבראשית רבה ובתלמוד הבבלי.
גם במקור הבבלי "המקורי" לא מדובר על תקופה ספציפית ורק בסיום הסיפור מביאה הגמרא תנא {לגבי הביטוי 'תנא' אלבק קובע שלשון זו היא: "כללו של דבר: הבריתות בשם 'תנא' הן בדרך כלל מאוחרות ומחזיקות פירושים ותוספות למשנה ולבריתא..."} המסביר שמדובר על פסח לעצרת. מנין המקור של התנא הנ"ל. לטענתו של ליכט הביטוי בין פסח לעצרת כ'פרק' מובחן נמצא במשנה בעדויות פרק ב.
אף הוא (רבי עקיבא ( היה אומר חמישה דברים של שנים עשר חודש: משפט דור המבול שנים עשר חודש. משפט איוב שנים עשר חודש. משפט המצרים שנים עשר חודש. משפט גוג ומגוג לעתיד לבוא שנים עשר חודש. משפט רשעים בגיהנום שנים עשר חודש שנאמר "והיה מדי חודש בחודשו". רבי יוחנן בן נורי אומר: מן הפסח ועד העצרת שנאמר "ומדי שבת בשבתו".
מכאן רואים אנו, מסכם ליכט, כי הזמן "מן הפסח ועד העצרת" אינו רק פרק זמן מסוים כפשוטו, אלא פרק זמן יחודי, סמלי למשפטם של רשעים.
נשלח ב-13/5/2014 08:24
ביטוי מעניין הקושר את המשנה בעדיות לנושא ספירת העומר הוא אחיו של בעל שיבולי הלקט בסימן רלה:
"ואחי ר' בנימין נר"ו פי' הטעם מה שנהגו שלא לישא בין פסח לעצרת לפי מה שמצינו בסדר עולם פ"ג משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש שנאמר והיה מידי חדש בחדשו ר' יוחנן בן נורי אמר מן הפסח עד עצרת שנאמר ומדי שבת בשבתו." < מעניין שהציטוט הוא מסדר עולם ולא מהמשנה>
אם נכונים דברינו עד כה קיים מנהג שאין לא איזכור במקורות התלמודים אולם הוא נוהג בפועל בקרב חלקים של העם אולם סבתו ה"אמיתית" לא ידועה לנו. הראינו שלתלות זאת במות תלמידי ר' עקיבא אין לו על מה לסמוך מבחינה היסטורית וטקסטואלית.
אם כן מהי הסיבה לאי נשואין בתקופה זו. תשובה הולמת אין לנו אולם השערה מעניינת העלה פרופ' תבורי.
י' תבורי, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, ירושלים תש"ס, עמ' 144, הערה 60:
"...שמא ראוי לציין שברומי ראו את חודש מאי והמחצית הראשונה של יוני כימים לא מתאימים לחתונות (H. Scullard, Festivals and Ceremonies of the Roman Republic, London 1981, p. 46)
ההימנעות מנישואין בכל חודש מאי בעת העתיקה ברפובליקה הרומית, מעוגנת בפסטיבלי Lemuria החלים בחודש מאי, טיבו של פסטיבל זה הינו גירוש רוחות רפאים של מתים רשעים שאין להם מנוחה. ההימנעות מנישואין בחודש יוני קשורה בניקויו וטיהורו של מקדשה של Vesta אלת הבית והמשפחה.
אמנם זו טענת 'שמא' אולם היא נותנת הסבר אפשרי לתופעה של אי נישואין (לא ימי אבל!!) בתקופה זו של השנה.
המעניין שלמרות שהראשונים הכירו את תשובת הגאונים הנ"ל הם הוסיפו פרשנויות נוספות למנהגים הנוהגים כנראה גם הם חשו אי נוחות מסוימת עם הטעם הנ"ל.
אצל רבינו ירוחם - תולדות אדם וחוה נתיב ה חלק ד דף מד טור ד הדורש דרשה הלכתית
ואמרו כתיב הכא אביב וכתיב התם כי השעורה אביב והוא קרבן הסוטה שבאה משעורין מלשון סערת ה' <כמופיע במסכת עדויות> ולכן אין כונסים נשים ומגדלים שפם ואף על פי שאמרו טעם אחר משום י"ב אלף זוגות תלמידים של רבי עקיבא שמתו.
ובהרחבה בשיבולי הלקט
וכן פי' הטעם מה שנהגו שלא לעשות מלאכה לאחר שקיעת החמה בימי ספירת העומר לפי שהעומר בא משעורים ושיעורו עשירית האיפה קמח וכן מנחת סוטה היתה שעשירית האיפה קמח שעורים. על כן נהגו הנשים צדקניות שלא לעשות מלאכה כל הלילות של ספירת העומר להיות להם לכבוד ולתפארת ולהיות להם לזכר וסימן לבעבור תהיה יראת ה' על פניהן ונווסרו כל הנשים אשר לא תבגודנה אשה מריעה ומצינו כיוצא בה ויעש את כיור נחושת במראות הצבאות אשר צבאו פתח אהל מועד:
דוגמא נוספת למנהג להמנעות מעבודה מופיעה בשבולי הלקט משמו של ר' שמחה משפיירא
ובשם הרב ר' שמחה משפירא זצ"ל מצאתי עדיין צריכין אנו למודעי בבראשית רבה פרשה י"ז דגרסינן התם מפני מה הנשים מהלכות אצל המת תחלה אמר להן מפני שגרמו מיתה לעולם הולכות אל המת תחילה והלכך בידהן ובהן נוהגת מידה זו זרירות ונשכרות להודיע שבחן בכל דור ודור שקדמו אצל אותן תלמידים ולכבדן ולהתעסק בהן לפיכך נהגו <מי נהג כולם או רק נשים?> שלא לעשות מלאכה באותו העת זכר לנשים צדקניות שהיו באותו הדור
והרוקח (סימן שנה) כחסיד אשכנז אומר שהסיבה היא לא הסטורית אלא מהותית
מנהג שאין נושאין בין פסח לעצרת לפי שימים אלו עלולים שנפל מגפה בתלמידיו של ר' עקיבא.
לדעתי הרוקח מבין שלא ניתן בגין אותה עובדה "היסטורית" להטיל מנהגי אבלות סוחפים (מדובר באשכנז לאחר מסעי הצלב) ולכן הופך את העניין לרלוונטי (הימים 'עלולים' כיוון שחווינו "לא מזמן" מסע צלב בתקופה זו)
אולם המנהג הנוהג בפועל באירופה במאה ה 12 והילך הוא שונה מתחתנים בחלק מהזמן שבין פסח לעצרת למרות דבריהם הברורים של הגאונים ודברים של חכמים מוקדמים יותר לדוגמה הרי"ץ גיאת הלכות חדש וספירת העומר עמוד שמד:
ומנהג בכל ישראל שלא לישא בין פסח לעצרת ומשום אבילות הוא ולא משום איסור....
ההסברים לתופעת הקיצור שונים (ולפעמים משונים!) למשל רבי אברהם בר נתן בספר המנהיג (1215) כותב בהלכות אירוסין ונישואין עמוד תקלח
ואך מנהג בצרפת ופרובינצ' לכנוס (מל"ב) [מל"ג] לעומר ואילך. ושמעתי בשם רבי' ר' זרחיה מגירונדא שמצא כתו' בספר ישן הבא מספרד, שמתו מפסח ועד פרוס העצרת, ומאי פורסא פלגא כדתנן שואלין בהלכו' הפסח קודם לפסח ל' יום ופלגא חמשה עשר יום קודם העצרת וזהו ל"ג לעומר. אב"ן.
אין ספק שדרשה זו מעניינת אולם מהמקורות של תשובות הגאונים אנו לא מכירים את הנוסח "פרוס עצרת" ויותר מכך העדות הברורה גם ברי"ץ גיהת מראשוני ספרד שאכן המנהג הוא מפסח לעצרת.
חשבון מעניין יותר ומפולפל מאוד מופיע בדברי ק' ירוחם בתולדות אדם וחוה נתיב ה חלק ד דך מד טור רביעי
ואמרו בתוספות כי מה שאמרו ל"ג יום אינו כמנהג העם אלא כשתסיר ז' ימי הפסח וז' שבתות וב' ימי ר"ח שהן י"ו שאין בהן אבלות נשארו מן המ"ט ל"ג יום וז' של"ג לעומר אמרו שיש במדרש עד פרוס עצרת והם ט"ו יום עצרת באמרם פרוס הפסח פרוס החג שהם ט"ו בניסן ובתשרי ובהסירך ט"ו נשארו לד' והם לג' שלמים ומגלחים בבקר של ל"ד כי מקצת היום ככלו ע"כ אינו מהספר.<כמה הערות לחשבון יש שלשה ימי ראש חודש אחד מלא ואחד חסר ומקזז את זה ששבת אחת נופלת בפסח>
חשבון דומה שמקורו כנראה דומה אולם חייב להגיע למספר אחר כייון שהמנהג האשכנזי לגלח כבר בל"ג בעומר להבדיל מהמנהג הסרדי והפרובנסילי לגלח בל"ד בעומר מופיע בספר מהרי"ל (מנהגים) דיני הימים שבין פסח לשבועות
דאיתא בגמרא דתלמידי ר"ע מתו מן פסח עד עצרת, מכל מקום עושין ביום ל"ג בעומר יום שמחה, משום דמתו רק הימים שאומרים בהן תחינה בשבעה שבועות העומר, וכל יום שא"א תחנה לא מתו, והשתא דל מן המ"ט יום של הספירה, ז' ימי החג, וג' ימים דחל בהן ר"ח, שנים לאייר ואחד לסיון, וז' שבתות <אחת השבתות כלולה בפסח!! >, פשו להו ל"ב, נמצא דלא מתו רק ל"ב ימים, לכן כשכלו אותן ל"ב ימים שמתו עושין למחרתן שמחה לזכר.
דבריו אלו של המהרי"ל לא הולכים בקנה אחד עם המנהג האשכנזי המופיע במספר מקורות ולדוגמא הרוקח (סימן שנה) 'ויש מקומות שנושאים עד ראש חדש אייר ומשם ואילך נמנעין'. כמנהג האשכנזי בעקבות מסעי הצלב (ראה בפירוט רב אצל הרב פרופ' דניאל שפרבר במנהגי ישראל א).
נשלח ב-13/5/2014 08:25
עדין גיבושו של תאריך ל"ג בעומר דורש מחקר ובדיקה כיצד נולד ולא כאן מקומו אולם קריאת הטעמים והסיבות לקיצור המנהג הבסיסי מעלה תהיות על כל המנהג וחשיבותו.
סיכום: אין ספק שנהג מנהג עממי במקומות מסוימים לא להתחתן בתקופה של פסח לעצרת אולם מקורו לא הובהר כלל. הגאונים מאשרים את המנהג ומשום מיחסים את המנהג לאבלות על מות תלמידי רבי עקיבא מה שלא שמענו במקורות תלמודיים. ברגע שהנושא הפך לתקופה של "אבלות" לא היה רחוק שיעמיסו עליו מנהגי אבלות נוספים (בעיקר באשכנז שבתקופה זו היו מסעי הצלב).
אי אפשר להתעלם מהשתיקה הצועקת עד לב השמים של הרמב"ם בנושא "אבלות" ספירת העומר ואכן עד לפני 300 שנה כך נהגו הלכה למעשה בתימן לישא נשים בספירת העומר.
מי יתן ויתקיים בנו דברים דומים לדברי הנביא על צום רביעי וכו שיהפוך לששון ולשמחה. שימי ספירת העומר שבדור האחרון הוכפלו בהם ימי ששון ושמחה יחזור למקורו וישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים הנבנית קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה גם בין פסח לעצרת.
נשלח ב-13/5/2014 08:26
השלמות
בני זוג כרתיים לעולם לא יינשאו בחודש מאי. האמונה אומרת שמי שמתחתן בחודש זה יהיה צפוי לו מוות מהיר,
In ancient Rome, May started with the Floralia festival but was pretty somber, otherwise. Just as today, even though May means spring and rebirth, not May, but June is known as the month for weddings, so then May was not a propitious time to get married. Instead it was a time when farmers were very busy with their crops and what festivals there were ted to be for the dead, with a festival for Lemures and Lares, who were worshiped on May Day. June also followed May, the month of the ''unhappy dead'' for the Romans, so not an auspicious month to marry!
The Ten Commandments מאת William Barclay page 118
etymological dictionary of the Scottish language ...: Supplement, כרך 2 מאת John Jamieson ערך חודש מאי
The Romans believed that certain days were unfortunate for the performance of the marriage rites due to certain religious observances. Days not suitable for weddings were the Kals, Nones, and Ides of every month, the whole months of May and February and on various festival days. The date of the marriage was never fixed without consulting the auspices.
ועוד תוספת: מתוך מייל של פרופסור המתמחה במחקר הספרות הרבנית:
קיימת דעה במחקר כי איסור נישואין נובע ממנהג דומה ברומא. אך כמדומה שאין זה מסתדר עם העובדה שהאיסור מתחיל בגאוני בבל, ולא בראשונים! ראה Asher Asher, Some Notes and Articles, London 1916, pp. 59-70; Israel Abrahams, Jewish Life in the Middle Ages
[ז] ל"ג בעומר לעולם הוא י"ח באייר. ובשחרית א"א תחינה. במגנצא ובוורמיישא אומרים תחינה בל"ג בעומר. אמר מהר"י סג"ל אף על גב דאיתא בגמרא דתלמידי ר"ע מתו מן פסח עד עצרת, מכל מקום עושין ביום ל"ג בעומר יום שמחה, משום דמתו רק הימים שאומרים בהן תחינה בשבעה שבועות העומר, וכל יום שא"א תחנה לא מתו, והשתא דל מן המ"ט יום של הספירה, ז' ימי החג, וג' ימים דחל בהן ר"ח, שנים לאייר ואחד לסיון, וז' שבתות, פשו להו ל"ב, נמצא דלא מתו רק ל"ב ימים, לכן כשכלו אותן ל"ב ימים שמתו עושין למחרתן שמחה לזכר.
כנראה שטעות סופר יש כאן- צ"ל מחסירים מהאבל את הימים שאין מתאבלים בהם.
בית יוסף אורח חיים סימן תצג
ל"ג לעומר אינו כמו שנוהגים אלא שלשים ושלשה יום כשתסיר שבעת ימי הפסח ושבע שבתות ושני ימים של ראש חודש שהם ששה עשר ימים שאין אבלות נוהג בהם נשארו מן הארבעים ותשעה יום שלשים ושלשה יום עכ"ל ומפני שראו שם דשני ימים של ראש חודש אין אבלות נוהג בהם נהגו בהם היתר והא ודאי שיבוש הוא דלא אמרו דשני ימים של ראש חודש אין אבלות נוהג בהם
הרב מימוני הדברים שהבאת אתה, וענין ל"ג בעומר. זה נראה לך רציני? כך נקבעים ונקבעו הלכות לדורות?
נשלח ב-13/5/2014 14:28
מאחר שבגלות הארוכה התורה הלכה ונשתכחה ויש מנהגים שלא יודעים מה מקורם, הרי
שיש שתי דרכי התייחסות עיקריות של פוסקים
למנהגים:
א. לא להתחשב במנהגים שאינם מוזכרים במשנה ובתוספתא ובמדרשי ההלכה ובשני התלמודים. כך פסק הרמב"ם. ויש פוסקים שאפילו השתדלו לבטל במפורש מנהגים שאינם מוזכרים בגמרא כי סברו שהינם מנהגי שטות. לדוגמא, רש"י והבית יוסף.
ב. לשמר מנהגים המוזכרים אצל הגאונים ו/או הראשונים גם אם לא ידוע לגמרי טעמם, משום לא תטוש תורת אמך. גישה זו שכיחה אצל הפוסקים האחרונים.
לעתים יש דמיון בין מנהגי ישראל שאין להם אסמכתא במקורות לבין מנהגי אומות העולם, ואז נשאלת השאלה האם מדובר במנהג מקורי או במנהג זר, ומכל מקום לענ"ד בד"כ מדובר במנהג שטות שלא היה כח לפוסקים לאסור על הציבור לקיימו ועל-כן יצקו תוכן וכוונות כדי לגדרו ולקשרו למסורת.
תוקן על ידי מם80 ב- 13/05/2014 14:32:01
נשלח ב-13/5/2014 14:42
מ וזה נראה לך תקין הגיוני ומקובל?
נשלח ב-13/5/2014 14:43
מיימוני כתב:
אם נכונים דברינו עד כה קיים מנהג שאין לא איזכור במקורות התלמודים אולם הוא נוהג בפועל בקרב חלקים של העם אולם סבתו ה"אמיתית" לא ידועה לנו. הראינו שלתלות זאת במות תלמידי ר' עקיבא אין לו על מה לסמוך מבחינה היסטורית וטקסטואלית.
איפה בדיוק 'הראינו'? בטקסט שהעתקת עד כאן לא רואים שום דבר בנושא.
סתם כך, המנהג של לא לשאת נשים בתאריכים מסויימים, הוא ענין 'מקצועי', מן הסוג שלא אמור בהכרח להימצא בגמרא, כך למשל אין בתלמוד ולא בשום מקום הלכות צורת האותיות, מלבד הסתייגויות שונות ודיון במקרים שונים, אבל רשימת ההוראות איך ליצור אותיות, כמו גם הוראות לעשיתי ת
נשלח ב-13/5/2014 15:41
ירוחם,
לענ"ד לדאבוננו מנהגי שטות שהיו לחלק מהמסורת במשך דורות רבים, תוך שהעמיסו עליהם פירושים וכוונות, בד"כ מעודדים לייחס חשיבות מוגזמת לעיסוק בדברים טפלים וחיצוניים.
נשלח ב-13/5/2014 16:16
אולי ימי ספירת העומר הפכו משמחה לאבל עם מות תלמידי ר"ע במרד בר כוכבא משום שאיבדו את התקווה לבנית בית המקדש ולהנפת העומר...
נשלח ב-13/5/2014 16:21
מ
ראה נא, מה המנהגים ההזוים האלו עשו- ראה את ההיסטריה שקורה במירון, אני כבר לא מדבר על מנהגי האבלות- הטרי -כבשלושים-. דבר מטורף לחלוטין, ועל מה?
אליקים
האבל- מתיחס- על תלמידי רבי עקיבא שמתו במחלת מעיים כ20 שנה לפני המרד, בלי קשר לתקוות לבנין בית המקדש.
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 13/05/2014 16:24:42
נשלח ב-13/5/2014 23:09
ד"ר חיים ליכט שיחי' איננו פרופ'.
נשלח ב-13/5/2014 23:25
אין מקשים מהשמטת הרמב"ם, מנהגים שלא הופיעו בתלמוד.
פרדיגמה אקדמית שגויה, לחפש מקור למנהגי ודיני ישראל בחיקוי דרכי הגויים. כאילו היינו חסרי מקוריות. נכשל בזה גם הפרופ' הרב ש' ליברמן המנוח בספרו (האנגלי, בחלקים שלא תורגמו)
Hellenism in Palestine
שורש המנהג בפשטות, ע"ד נהפך לאבל מחולנו, לקבוע לאבל את ימי חוה"מ (כדברי הרמב"ן) שבין פסח לשבועות, לאחר שגלינו מארצנו ונתרחקנו מבית חיינו.
