גל עיני: אבלות בספירת העומר והופעת הילולת הל"ג

יש, 1) אני מניח בהחלט שמחבר יוסיפון לא ישב והמציא צ'יזבטים לשמח לבבות הקוראים. מסורות נוטות להתפתח בשל שקרים בשוגג. לא במזיד.

2) שיטת נס האש מתאים גם עם מה שהראיתי מהאיגרת שבתחילת מכבים ב'. עכשיו ראיתי שכך טוען גם ד''ר יהושע עמיר, המניח שהיתה התגלות השכינה על המזבח. אמנם אין הדברים מוכרחים - הכינוי 'חג האש' הגיוני גם כשמו של חג עתיק שקבע נחמיה לזכר גילוי האש הקדושה, חג זה חודש לכבוד חנוכת המזבח החדשה על ניסיה החדשים.

3) הנחתי שהמסורת הארץישראלית משובשת בגלל שלא ברור מה כל כך מרגש בשיפודים. אמנם עכשיו אני חוזר בי - ברור אמנם שכרגע אין מובן לסיפור השיפודים אבל יתכן שבגירסה קודמת היה בהם נס הגיוני. (או כל הסבר הגיוני שהוא) לסיכום: היתה מסורת חז''לית על מציאת משהו. בבבל גרסה המסורת - פך שמן. בא''י - שיפודים. המסורת הבבלית בהירה וברורה. המסורת הארץישראלית הגיעה אלינו משובשת.

4) המסורת הארץישראלית נחותה מהבבלית כפי שהסביר ישיבישער. שים לב גם ששתי הברייתות שלפנינו מקוטעות. סכוליון: שבעה שיפודין של ברזל בידם. מה? מי? פסיקתא רבתי (שחתימתה מאוחרת בהרבה מהתלמוד) מצאו שם שמונה שיפודים...והדליקו בתוכם נרות. כמה?

5) יתכן גם שהיתה מסורת שלא הכירה בנס כלל, ואותה מייצג הסכוליון השלישי והפייטנים. (מה שיביא אותנו כבר לארבע מסורות) אמנם כמובן בסכוליון אין הצהרה שלא היה נס.

6) המסורת הבבלית נזכרת גם במגילת אנטיוכוס שהדעות על זמן כתיבתה הן מרבע שעה אחרי נצחון החשמונאים עד אתמול בלילה.

תקרא מה כתבתי בהודעה שלפני הקודמת

ועוד קצת מחקר לפני צאת החג, (מבוסס על שולמית אליצור בספר ימי בית חשמונאי עמ' 303-310): הפייטנים הקדומים (מאות 6-8) כמעט לא מזכירים את נצחון החשמונאים בפיוטים על חנוכה. העסק העיקרי שלהם הוא בחנוכות מזבח אחרות לאורך ההיסטוריה ובארבע מלכויות. שולמית אליצור מסבירה זאת בחוסר מידע בספרות חז''ל על האירועים, מה שמנע מהפייטנים מקורות לכתוב על פיהם.
בולט ביניהם הוא כמובן הגדול שבהם, הקליר, שבגאונותו הצליח לחלץ כל ידיעה זניחה מחז''ל והתנ''ך על אודות היוונים וליצור סיפור היסטורי על הגזרות והישועה.
אליצור מצטטת קטע מהפיוט שלו איד נכון לצלעי.
וזו לשונו הקדושה: עת צמחה ישועה. העמידו לשעה. מנורות שבעה.
(ל)זיכר הקמת נרות. בנבלים וכינורות. עתה נדליק נרות.

פזמון: ושע ברחש המוניי. כהפיח ריח שמניי. 

פירוש אריאל:  העמידו לשעה מנורות שבעה העמידו זמנית שבעה מנורות -עד שיחליפון במשהו אחר. יש כאן התייחסות לעניין השיפודים המוזכרים בבבלי (מנחות כח:) אבל בפסיקתא ובסכוליון תופסים את מקום הנס שלנו.
בכת''י קיימברידג' יש מילה אחרת במקום מנורות. אולי שיפודים?
ושע ברחש המוניי קבל תפילת המוני עם ישראל כהפיח ריח שמניי כאן היה אפשר לפרש - כפי שהושעתנו בשמן. אם כן זוהי התייחסות לנס פך השמן. אבל א''כ הייתי מצפה להתייחסות נרחבת יותר לנס (אמנם נוכל לפרש שהקליר היה מודע למסורת הבבלית ורק העדיף להתמקד בזו הארץישראלית ושערי תיאוריות לא ננעלו) בכת''י קיימברידג' נאמר כהיריח ריח שמני. וא''כ יהיה הפירוש כפי שקיבלת לרצון את שמננו אז.

בפיוטו של הקליר  אעדיף כל שמונה מוזכרות שתי נקודות מעניינות: נאמר שמונה ימים כבירח האיתנים מה שמעלה השערה כי הקליר הכיר את דימוי חנוכה לסוכות. אמנם אין שום ראיה. ונאמר שתו שבעת קני מנורה. תמורם אערך נר בשלום בזאת חנוכה. כאן מוצאת אליצור רמז נוסף לשיפודים ונחדד ונאמר שמה שנאמר פה הוא שהדלקת הנרות היא בגלל בניית קני המנורה - מה שאולי רומז לנס השיפודים המסתורי, שהיוה סיבה לקביעת מנהג הדלקת הנרות.

לא דייך שהחלטת שעניין השיפודים הוא נס (בלי שלך עצמך יש איזה הסבר לזה), אתה גם קורא לזה 'נס השיפודים'?!
כיוון שהרגזתני ואני כבר מגיב, אגיב גם לעניין א"י ובבל. הקביעה שהמסורת הבבלית טובה יותר אין לה שום דבר לסמוך עליו. הרעיון הזה נטען בגלל שהירו' לא מובן ואילו הבבלי כן. הסיבה לכך כפי שכתבתי לעיל היא עניין העריכה. הבבלי היה נתון לעריכה מסיבית במשך מאות שנים, ואף בימי הביניים נכנסו אליו גלוסות ונעשו בו הגהות לרוב. לעומת זאת, הירו' בקושי נערך והוא נתון לנו כאוסף מימרות עם קישורים מינימליסטים. דבר זה הופך את הבבלי למובן הרבה יותר, אבל מבחינת אמינות המסורת, הרי שהוא נותן לירו' עדיפות (אמנם כיוון שהירו' נלמד פחות הרי שאין לנו כמעט כת"י שלו, ולכן קשה לקבוע את נוסחו). בכל אופן, הדיון הזה הוא על שני התלמודים ולא על המסורות בכלל (האם מישהו חושב שבא"י במאה השלישית או הרביעית ידעו פחות, על חנוכה למשל, מאשר בבבל?!).

סליחה, לא התכוונתי להרגיז אותך חלילה.
ואעפ''כ אגיב (בתקוה שלא אכעיסך עוד יותר) ואבהיר שאני לא בטוח שהיה נס עם השיפדים אבל זה פשוט ההסבר ההגיוני ביותר לזה שנקבע להדליק נרות בגלל שנכנסו לביהמ''ק מצאו שם שמונה שיפודים וקבעו אותם והדליקו בתוכם נרות.
הסיבה לטיעון על עדיפות המסורות היא התנוונות בית המדרש הישראלי מהדור שאחרי רבי והלאה. מה שמהווה טיעון גם לגבי חנוכה.

אם זה לא ברור, אז אני לא באמת מתרגז (דומני שהבנת והגבת בהתאם לדבריי, אבל בכל זאת אני מבהיר).
אף אחד לא היה צריך להסביר למה חוגגים בכ"ה כסלו, שהרי בו טוהר המקדש והוא סימל את השחרור מהגזרות ומעול היוונים. השאלה היא למה 8 ימים, ולזה כל אחד ממציא הסברים כיד דמיונו הטובה עליו (סוכות, כמות השיפודים, זמן נס פך השמן).
ר' יוחנן זה מנוון? ר' אמי ור' אסי? בסופו של דבר בית המדרש הא"י נעלם, אך כך גם הבבלי. האם מסורתם של חכמי ספרד טובה מזו של חכמי צרפת בגלל שבספרד נשאר בית מדרש עוד מאה שנה? ושל אשכנז טובה מזו של ספרד?

יש, ההסברים הם לשתי נקודות: למה שמונה ימים ולמה מדליקים נרות.

ר' יוחנן ובית מדרשו לא התקרבו לרבי ובת מדרשו ודור אחריהם כבר שקע בית המדרש שלהם כליל. עכשיו, הסכוליונים הארץישראליים נוצרו מתי שהוא בזמן לא ידוע, פסיקתא רבתי נחתמה בימי הגאונים האחרונים והפייטנים חיו בתקופת הגאונים הראשונים.
אם כן, כל המידע שיש לנו על חנוכה הוא מתקופה שאחרי שקיעת עולם התורה בא''י.
זאת גם בלי להיכנס לויכוח אם בימי ראשית השקיעה של ר' יוחנן היה בית מדרשו שקול לבבל (הוא כינה את רב ושמואל רבותינו שבבבל) ובלי לדון האם יש ערך לעבודה מסיבית  של מאתים שנות בירור מסורות (שזה אחד הדברים העיקריים שעשו בתלמוד)


נ.ב. סקופ מעניין: כותב קומראני מימי החשמונאים מתקיף את הפרושים אשר בתלמוד שקרם. (מגילת פשר נחום)

ההסברים נאמרו על מגילת תענית ושם לא מוזכרת הדלקה, כך שהם לא באים להסביר זאת.
היא הנותנת שאין לנו שום מידע מא"י על נס פך השמן. אני מקווה שאתה לא רוצה לטעון שריו"ח דווקא אמר על זה הרבה דברים, ושהם היו חלק מהירו', אלא שבגלל הבעיות במסירת הירו' הכל נעלם (אולי זה היה בירו' קדשים).
מסורת היא לא דבר שאמור להתברר במשך מאות שנים. להיפך, היא אמורה להיות מקובלת. במשך מאות שנים לוקחים את המסורת, מקשים עליה קושיות, ומסבירים או מתקנים אותה בהתאם. ברור שככל שאני קרוב יותר למקור המסורת טובה יותר, ובדיוק בגלל זה הירו' משמר מסורות טוב יותר מהבבלי.