גל עיני: אבלות בספירת העומר והופעת הילולת הל"ג

עקביה,
1. אתה מסתכל על הסכוליון שהוא אותה גירסה מורכבת, שהיא היא לקחה מהגמ' שם.
2. נראה שאתה יוצא מתוך הנחה שכל מה שכתוב בגמ' הוא נכון והמע"ה, ולכן לא מפריע לך שאף אחד אחר לא הזכיר את הנס. במקורות שלנו אתה מסביר למה זה לא היה נצרך, אבל היה מצופה שגם בהם יהיה הד לכך. לשיטתך, יכול היה להיות שהבבלי במקרה לא היה שואל 'מאי חנוכה' ואז בכלל לא היינו יודעים על הנס. אגב, השאלה 'מאי חנוכה' אינה ברורה, ודי שקוף שהיא שם כהקדמה לת"ר, ולא שהת"ר הוא באמת תשובה לשאלה. שאלות 'מזויפות' כאלה נפוצות מאוד בגמ'.
אני לא מקבל את ההנחה שכל מה שכתוב בגמ' הוא נכון, אלא שצריך לבחון כל דבר לגופו. לא שאני חושב שהגמ' היא בהגדרה לא אמינה, אלא שלא כל העובדות שכתובות בה הן נכונות, וכל אחת צריכה בדיקה לגופה. כך בענייננו, נקודת המוצא שלי היא לא שהיה נס פך השמן אא"כ יוכיחו אחרת במופתים, אלא שאלה האם היה נס כזה או לא.
אני מנסה לבדוק את העניין, ומגלה שהנס לא הוזכר במקורותינו ובמקורות העמים במשך מאות שנים (אפי' אם הוא מוזכר בסכוליון זה מאות שנים), אע"פ שיש לצפות שיוזכר. יתרה מכך, אני רואה שיש מוטיב של הדלקת נרות המנורה בחג גם בספר מכבים, גם בעל הניסים (אגב, לשיטתך האם אנו צריכים להודות על כך?! מה שמוזכר הוא הדברים החשובים וכנראה שנס פך השמן הוא לא חשוב כי לא היה ידוע למחבר) וגם באחת הגרסאות של הסכוליון. בכל המקומות הללו מוזכר שהדליקו את המנורה אבל לא מוזכר נס. הדבר מחזק את ההשערה שלא היה נס.
כעת אני רואה מקור עוד יותר מאוחר שמספר על נס שהיה בהדלקה, ובהחלט נראה שהוא פשוט פיתוח של המקורות האחרים.
כעת עולה השאלה האם זה סביר שבגמ' יש סיפור שלא היה. התשובה שלי היא כן. ראשית, ייתכן שהמסורת הזו היא עממית (מוישלה סיפר לבן שלו לפני השינה, ומשם זה המשיך הלאה) והתקבלה בבבל כאמיתית, כך שמחבר הברייתא ועורך הגמ' האמינו בה בטעות (אין צורך לומר שהיו להם טעויות עובדתיות בתחומים מגוונים ואין בכך כל פחיתות ערך). שנית, ייתכן שהברייתא/גמ' עצמה המציאה זאת.
האם זה סביר שהגמ' תמציא זאת? כיוון שמעיוני אני כבר די משוכנע שלא מדוברת במסורת היסטורית אני מעדיף לנסח את השאלה אחרת - מדוע הגמ' (או המסורת העממית) המציאה זאת? [אין הבדל לעניינו בין שתי השאלות, אבל חשוב לי להראות את התהליך שאני עושה]. ייתכן שזה נס שהומצא כאגדה המושכת את הלבבות (כמו ניסים רבים שהוסיפו חז"ל למקרא - לא כמסורת אלא כדרש; אגב בספר 'שלום לך אורחת' תמצא הרחבה נפלאה של סיפור נס פך השמן, כאשר ברור שמטרות המחברת הן לאפשר לילדים להזדהות עם הסיפור ולהוסיף להם מוסר השכל - זוהי בדיוק מטרתה של האגדה ואגדותיה הנפלאות של רבקה אליצור לא שונות בכך מאגדות חז"ל, אף שחז"ל כמובן היו גדולים ממנה).
הנס גם מסביר את אורך החג, וייתכן שהוא הומצא בשביל זה. אורך החג הוא חריג וזוקק הסבר. בספר מהתקופה ההיא (מכבים א) מובא לכך טעם שנראה מעט דרשני (סוכות). אני תוהה האם זה הטעם האמיתי (אם מחבר הספר שחי אז יכול היה לדרוש, גם החשמונאים עצמם יכלו), או שמא זה הסבר דחוק מדעת המחבר. אני רואה שגם בהמשך הדורות ניסו למצוא טעם לאורך החג (הסכוליון אומר בגלל 8 שיפודים; ואגב, גם כאן לא נראה לי שזו אמת היסטורית). הברייתא שבבבלי לוקחת את המקום החשוב שתופסת הדלקת המנורה במסגרת הסיפור ונותנת הסבר חדש לאורך החג באמצעות נס הקשור להדלקה (הסבר שלא היה ידוע קודם). די ברור שהסיפור הזה הומצא לצורך הזה בדיוק - הסבר אורך החג (איני טוען בדווקא שאיזה חכם ישב והמציא את הסיפור; יתכן כי הוא הומצא על ידי העם וכעבור כמה דורות נתפס כבר כאמין ונוסח כברייתא).

נחמד
ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים