ילד שנחשף לאינפורמציה בצורה טראומטית ולא בריאה

רבקה שלום, הילד צריך לשוחח עם מישהו שיעזור לו לעבד את החוויה המורכבת עבורו לעיכול  ולהכלה.
צריך לאפשר לו לשוחח על רגשותיו, הבהלה, הכעס שהסתירו, האשמה, הדאגה וכד'.. צריך להסביר לו  לפי גילו ותפיסתו מה המשמעות של מחלת הנפש של אחיו.  היה טוב ונכון אם ההורים היו יכולים לשוחח איתו על הנושא בצורה בוגרת ואחראית  או לחלופין  במסגרת טיפול משפחתי
בברכה 

_________________

דברי טעם!
שאלה לי:
כשאתן לו לדבר על רגשותיו, איך עלי להגיב? אני יודעת שכל נושא הוא ספציפי ושונה אך האם ישנם כללים כלליים שעלי לדעת?

חשוב לאפשר לו לשוחח על מגוון רגשותיו ולתת הכרה בקיומם. חוב שהוא ירגיש שהוא לא לבד, שאת איתו , מתחברת לחוויה שלו ושביחד אתם מנסים להבין את פשר כל מה שעבר. 
לעודד אותו לספר את גלגולי הסיפור  - מה הוא חשב קודם כל השנים ואיך הוא הרגיש אז.. שיספר שוב איך הוא גילה את 'הסוד'... "אפשר להבין את המרמור שלך"  "איך אתה מבין, מדוע ההורים הסתירו.... "  
חשוב שהוא יספר את האירועים כפי שהוא הבין וחווה. גם את בליל הרגשות שלו. לדוגמא "כל השנים שכעסתי על האח הזה... עכשיו אני מפחד / מרחם עליו..".. 
עם זאת, חשוב לצעוד איתו עקב בצד אגודל ולא לדחוק בו , כי נשמע שהוא מוצף רגשי.
בנוסף, חשוב לעזור לו להירגע ולווסת רגשותיו. אפשר לשתף אותו בידיעה שהרבה משפחות מתמודדות עם אח שסובל נפשית.  שהוא לא ירגיש שהמקרה שלו היחיד בעולם וחריג במיוחד. בדרך זו גם גודל 'הסוד' יופחת והוא לא יחוש מאד בודד. 

לצערי, זו דוגמא אומללה שמלמדת אותנו שוב על השלכות קשות בהסתרת סודות משפחתיים מהילדים
כמובן כשמשתפים ילדים , צריך לדעת איך לעשות זאת בצורה מותאמת לגיל ולמצבו של הילדים.

בהצלחה

_________________

רק עוד נקודה. כמדומה שזה לא צוין לעיל (וזה תלוי גם בגיל הילד).

יש שני דברים שמפחידים בתגלית כזו (או יותר). חלקם טופלו לעיל, אבל בעקיפין.

זה לא אומר שצריך דווקא להעלות זאת בצורה ישירה, אבל יש להיות מודע לכך ולהתייחס לכך.

א. אם הוא חולה, האם זה אומר שגם אני מועד לזה? או מישהו עוד במשפחה?

ב. האם אני אשם בזה? (לא התייחסתי אליו יפה, כעסתי עליו במחשבתי ורציתי שה' יעניש אותו).

ג. מה יאמרו החברים אם ידעו?

בהתאם לגיל - מה זה יעשה לשידוכים במשפחה (אופייני במיוחד לחברה החרדית, אבל מסתבר שלא רק).

ד. אם את זה הסתירו ממני, מה עוד מסתירים ממני? האם זו דרך חיונית לחיים בכלל, לחפש איפה מסתירים ממני דברים?

אלו נושאים שאולי לא מפריעים ואולי כן, אבל הם בהחלט יכולים להיות ברקע, וצריך מודעות לגביהם. צריך לחשוב היכן אפשר להעלות אותם, לא בתור האשמה או שאלה, האם כך אתה חושב, אלא יותר כמשיח לפי תומו: אתה יודע, לפעמים במקרים כאלו קורה ש... אבל זה לא נכון בגלל ש...

דוגמא:

כאשר מישהו חולה, לפעמים יש תחושה בלב שאולי אני אשם. איך? בגלל שלא התנהגתי אליו יפה, או בגלל שכעסתי עליו וקינאתי בו ורציתי שה' יעשה לו רע.

אז צריך לדעת שזה בכלל לא נכון. זה מאד אופייני שילדים באותו בית רבים, וזה קורה. וצריך פשוט לדעת להתגבר ולהתבגר ואז זה עובר.

ולגבי תפילה ואיחול רע, כולנו מרגישים כך לפעמים, אבל ה' לא שומע בקשות רעות כאלו, אז בוודאי שאיחול טפשי כזה לא עשה רושם בשמים.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");