לעניין שמיטה גם הם רפורמים?

השכן,
אני מניח שלדעת אותם רבנים, חלק מהתוכן של מצוות השביתה בשביעית הוא חברתי.
כיום המצווה הזו אינה נוגעת לרוב בני האדם, ולכן אנחנו מפסידים את התוכן החברתי של המצווה.
אז מנסים להרוויח את אותו תוכן בצורות אחרות.
מה הבעיה?

נניח שיש מצווה לשבת בסוכה שבעה ימים. הסיבה היא כדי לזכור שאלוהים הושיב את אבותינו בהוציאו אותם ממצרים.
אם אין לי אפשרות לשבת בסוכה, נראה לי שאעשה לעצמי תזכורת אחרת כדי לזכור את אותה ישיבה בסוכה במדבר.
מה רע בזה?

טיעונים העליתי לרוב ,אתה בוחר עכשיו שלא להסכים ,בעיניי היא נראית כאי הסכמה לצורך המנעות מלהגיד ,,צדקת,,
חבל,

המידות הרעות שלי ממשיכות לסמא את עיניי. אני עדיין לא מבחין בהם.

חלילה ,להגיד אתה צודק ועוד בפומבי הוא קושי אוניברסלי,

חזק
ואם יש לי אפשרות יותר טובה להגיע למטרה, פרט לדרך ההלכתית, מה תאמר?

בעל,
אומר שלא דרשינן טעמא דקרא, ולכן הלכתית זה לא מחייב. אבל בהחלט יש עניין לעשות את הדברים בנוסף לדרך ההלכתית המקובלת (ולהקפיד לציין שאין כאן מעשה מצווה, על מנת שלא להיכשל בבל תוסיף).

חסדא,
יש קושי עוד יותר אוניברסלי והוא לומר אתה צודק למי שאינו צודק (בעיניי). ההבדל בין הקשיים הוא שהקושי שאתה ציינת הוא קושי מידותי (כפי שכתבתי), והקושי שאני מתאר הוא קושי לוגי. דומני שאני עדיין תקוע בלוגיקה. אחרי שנפתור את זה אנסה לבחון ו/או לשפר את מידותיי.

הרב מיכאל
לעניין הריבית. חושבני שחיינו בכלכלה המערבית הצליחו להשכיח מאיתנו את כוונת המקרא.
התורה מנסה לכונן כלכלה שיוויונית. התורה יודעת "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" ולכן בשונה מכלכלות אחרות שניסו לפתור את בעיית העניים, ולכן הסיקו שאין צורך לעזור להם (ע"ע ארה"ב וישראל בשנים האחרונות). טוענת התורה שבעיית העניים לא תפתר לחלוטין אף פעם, ולכן הדרך היחידה היא לעזור למעוטי היכולת.
זאת הסיבה שהתורה פוסקת לעניים לקט שכחה ופאה, מתוך הנחה כי אם זכית ויש לך קרקע עליך להשאיר חלק לאחיך העני. לא כדי שהוא יהיה עשיר, אלא כדי שיוכל להתפרנס.
הלוואות ממון באותה תקופה הייתה ניתנת למעוטי יכולת, שרצו אפשרות להתפרנס מעצמם. אני יודע זאת, כי כשהתורה מדברת על איסור ריבית היא מדברת על "וכי ימוך אחיך.. וחי עמך". כלומר מדובר באדם שאין לו יכולת כלכלית להחזיק את עצמו, וההלוואה שלך נועדה להחיות אותו - לעזור לו לפרנס את עצמו.
אם הוא היה תלוי רק בשועי הארץ והם היו גובים ממנו ריבית, הרי שמצבו רק היה הופך קשה יותר. במקום לעבוד כדי לחיות, הוא היה נאלץ לעבוד כדי לפרנס אחרים - את תאוות הממון של המלווה.
התורה מתירה לקחת מאותו עני משכון כדי לתת מימד רציני להלוואה, זו לא קצבה אלא הלוואה. אבל היא שוב מגבילה זאת בכך שהמשכון יוחזר אליו "כי היא שלמתו לעורו במה ישכב?!". כלומר, מטרת התורה היא שאדם בקשיים יוכל להתייצב פיננסית ולא לפחד כל הזמן מהוצל"פ, נושים וכו' שרק מכניסים את האדם ליותר קשיים ממה שהיה בהם בתחילה. זו גם הסיבה שהתורה מצווה על שמיטת כספים. פעם בשבע שנים מגיע לכל העניים לעשות ריסטרט, ולנסות להחיות את חייהם מחדש. כלונו יודעים שלמרות שארה"ב קוראת לעצמה מריטוקרטיה, בפועל העניים לרוב נשארים עניים ובני העשירים רק מתעשרים יותר. ביל גייטס, וורן באפט, לארי אליסון, מארק צוקרברג. את רשימת עשירי ארה"ב ממלאים אנשים שהיו עשירים קודם. היו להם הרבה יותר אופציות כלכליות מאחרים. ולכן הן הצליחו. על העניים אתה לא שומע, כי הם נאנקים תחת תשלומי חובות - לבעל הדירה, לרופאים, לנושים כאלו ואחרים ועוד.

אין הכי נמי, הלוואה לצורך מסחר או שיפור המצב הפיננסי לא נכללת באותה קטגוריה. ולכן, נהוג היום היתר עסקה בכל הבנקים. רק חבל, שהעניים באמת לא יודעים על קיומם של גמחי"ם, וגם הם באים ללוות מהבנק, ולהם באמת היתר עסקה זה היפך רצון התורה וחילול השם (כלומר עשיית היפך כוונתו של ה').

אוראל,
דומני שכל השמות ברשימתך הם אנשים שעשו את הונם במו ידיהם. כך שלא הבנתי מה ראיה הבאת מהם.
דבר נוסף, אתה מניח שהתורה מדברת לתקופתה, אבל לפחות בפסיקת ההלכה מקובל שאיסור ריבית נאמר לכל מלווה ולווה. על כך אני דיברתי. באשר לעניים, אולי יש מקום להסבר שלך (שהוא המקובל כמובן). אבל כשיש לווים מסוגים שונים הייתי מציע מנגנון הרבה יותר הגיוני: לאסוף מס לבי"ד ולתת לעניים הלוואות בלי ריבית (כמו שעושה המדינה במסיה). אבל לא לאסור על אנשים להשכיר את כספם.
אני לא מדבר על העשין של לקט שכחה ופיאה ושל גמ"ח. הרי כתבתי שאלה יש בהם הרבה היגיון, דווקא בגלל שאינם מוגדרים כאיסור אלא כמצווה, ודווקא בגלל שהם פונים לעניים ולא לכולם. לפי ההיגיון שלך התורה היתה אמורה לפתוח את מתנות עניים לכולם (כמו שאיסור ריבית פונה לכולם).
לסיכום, אם אתה מתכוין שיש לפרש את ציוויי התורה אחרת, שמדובר רק על עניים, אני מסכים שיהיה בהם היגיון. אבל לא זו הפרשנות המקובלת. אגב, ככל הזכור לי פרופ' סולובייצ'יק, בספרו הלכה כלכלה ודימוי עצמי, עומד על כך שהוא לא מצא אף פרשן שמסביר את הריבית כמצווה שכלית-מוסרית (ולא שמעית), כלומר את מי שעובר עליה כרשע ומושחת מוסרית.

הרב מיכאל
כוונתי הייתה שעשירי ארה"ב היו כבר מבוססים כלכלית לפני שהתחילו לעשות את כספם במו ידיהם. לימודים בהארוורד כפי שוודאי ידוע לך, הם לא עניין למעוטי יכולת.

אני דווקא רואה שכל פרשני התורה הסבירו את איסור ריבית בדיוק מהסיבה הזאת. ברוך שנתן גוגל לעמו ישראל.
 ניתן לראות כאן

תכלית שנת השמיטה לסור מהאנוכיות האנושית הגורמת לבני אדם להתפרנס זה מזה או זה על חשבון זה תוך שכחה כי פרנסה הינה חסד של הבורא לברואיו, וכתולדה מכך לקנא זה בזה או לריב זה עם זה או לעשוק זה את זה או לגזול זה מזה; ולהשוות את הכל, עני כעשיר, גדול כדל, ישראל כגר, אדון כעבד וכשכיר, אדם כבהמה וכחיה, באמצעות שמיטת קרקעות ושמיטת כספים, להתפרנס מן ההפקר מברכת הקב"ה בעולמו.

אמא (וגם לא מתביישת),
איני יודע אם אני מאתגר אותך, אבל את עושה לעצמך חיים קלים (אני מדבר בעדינות. אחרת הייתי אומר, במחילה, שאת מורחת אותי).
עתה הגענו לזה שאני עושה את מה שנראה לי כוונת הקב"ה, ואת מצביעה על זה כהוכחה לתזה שלך. זו כבר טאוטולוגיה. אם חידושך היה שכל אדם עושה את מה שנראה לו נכון (כולל השיקול שזה מה שהקב"ה רוצה והוא חושב שנכון לציית לו) אז איני רואה מה תוכן הטענה שלך. זה ברור מאליו.
אם חידושך היה שאדם מערב גם שיקולים מוסריים בפרשנות שלו, גם בזה אין כל חידוש לדעתי, ובוודאי שאני לא חולק על זה.
אני הבנתי שאת טוענת שלעולם זהו המצב, כלומר שאין קונפליקט בין הציווי (לפי פרשנותי) לבין מה שאני חושב כנכון. כאן טענתי שלגביי זה לא נכון ולמיטב הבנתי לגבייך זה כן נכון.
בקצרה: אני שואל האם יש מצבים אחרים, כלומר מצבים שבהם את לא מצליחה לפרש את המקורות בהתאמה לגישתך ובכל זאת נוהגת על פיהם ולא על פי גישתך? לשון אחר: האם את נתקעת לפעמים בניסיונות ההרמוניזציה שלך?? זו הנקודה העיקרית של הדיון, ואשמח לקבל הבהרה.
לגבי ההנחה שהפוסקים עושים זאת, שוב חטאת באותה טעות. ברור שהם מנסים לעשות זאת. אני שואל מה קורה כשהם לא מצליחים. כגון התרת עגונה שהם לא מצליחים למצוא לה היתר, או הכשרת תרנגולת שאינם רואים לה היתר.