|
|
| נשלח ב-9/6/2014 11:16 |
 |
| |
הרבה יותר מוצלח.
הניסיון לחלן את השמטה הוא מזימה חשאית של ארגוני חיזרים המתכננים לגרום לדתיים לאבד את רצונם להתקיים (לגבי הציבור החרדי כבר התבצעו בהצלחה משימות כאלה כמו הקמת רחוב רבי עקיבא ועוד)
לאחר שהציבור האחרון בעולם שלא נכנע לדכדוך הסמולני (המצאה של שבטי חיזרים קטנים במדה סמול) יאבד את רצון החיים שלו, ובפרט את רצונו להנהיג את החברה הישראלית, יפלוש צבא אדיר של חיזרים לארץ ויהפוך את כולנו לזומבים שיצאו לכבוש את העולם.
חברים חשובים במזימה הם תום ומועצת התשעה (חפשו עליהם בגוגל) שמטמטמים את מוחם של צאן מרעיתם לאט אבל בטוח. המיסיון האנגליקני שחוטף ילדים קטנים ומוכר את נשמתם לחיזרים. גוגל שאוסף בשבילם מידע. מלכת בריטניה (כן כן) וכמובן, שמעון פרס.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2014 11:33 |
|
| |
בעומק הענין אנשים נמצאים במערכות ערכים סותרות, כמו אמונה ומדע ועוד. במקרה של שמיטה הם נמצאים במערכת הלכתית שמתנגשת עם מערכת חברתית, כפי שהבחין הרב רוזן. הם מנסים לפתור את הסתירה, כפי שעשו נותני טעמי מצוות לא מהיום.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2014 13:06 |
|
| |
אין מה לחשוש מחייזרים כל עוד מלכת אנגליה/מסעודה המנקה משדרות/ציפי שביט ראש ועד ארבע הארצות/המחלקה לספרות אנגלית באוניברסיטת בייג'ין/פורום עצור כאן חושבים. מאידך, מדוע לא לשמוט קרקעות ולא לשמוט כספים, שערי ההגיון לא ננעלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2014 13:37 |
|
| |
אני רק הערה קטנה לטובת יעבץ, ובבקשה אל תרביצו הגם שזו דיעה שאינה פופולרית כאן ניתן לזהות נטיה של תוכו (החלק הרעיוני) אכל וקליפתו (החלק המעשי) זרק. ראו למשל במאמרו של יזהר וייס במעריב שממנו עולה כי ישנם תיקוני ליל שבועות המתמקדים בתוך (לימוד. ונניח שזה לימוד תורה) ושוכחים את הקליפה (חילול חג). הגישה היא גישה הגיונית, רק שיעבץ (וגם אני הקטן) חלוק מהו העיקר. ולמי שצריךהנה ציטוט אודות תיקון ליל שבועות ב"צוותא" בת"א "אז למרצים השונים, גם לחילונים שבהם, הצעתם לינה במלון סמוך. מראית עין, יענו. אבל גם אתה הרי יודע שהתיקון שערכתם בצוותא, כול כולו, כל תג ופרט בו, היה טבול וספוג בחילול החג. הפעלת המיזוג וכיבויו, החשמל בכלל, העובדים שנקראו לעבוד בחג, שנסעו לשם כך מבתיהם ועוד ועוד. אבל בכך לא נתפנית לעסוק, נכון? אלה זוטות". כי מה לי הזוטות כאשר היה לילה מעניין, מרתק וגדוש אהבת ישראל
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2014 14:56 |
|
| |
הרב (ד"ר) מיכי
אוראל הביא יפה מהמקורות כי הלואה בזמן התנ"ך נתפסה כלפי החלש זה שצריך את עזרת בעלי הממון איסור זה בא יחד אם העידוד ואף המצוה (לפי חז"ל)להלוות לעני,
ע"ז באה טענתך שלא מקובל לפרש כך את איסור ריבית,
אני מבין מדבריך שגם אתה תסכים שזה רוח התורה ביחס למצוה זו, ורק בעקבות שאין אנו דורשים טעמא דקרא לכן יישום האיסור הוא מוחלט וחל גם על הלואה בריבית לעשירים, וזו דוגמא לכך שההלכה הפרקטית אינה צמודה לרעיון (אא"כ נאמר שלצורך העניים התורה בטלה באופן מוחלט את המסחר בכספים)
אולם דומני שיש נפק"מ ובמצוות שהיישום רחוק מהרעיון יהא מותר להערים על המצוה, וזהו פשר 'התר עיסקא' הנוהג בימינו, ובאמת לענ"ד אסור להשתמש בהתר זה כלפי מי שמוגדר כעני - ולכן סו"ס רעיון הגמח"ים נצרך לזה.
אשמח לשמוע דעתך, תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2014 15:51 |
|
| |
אני לא בטוח שבזמן התנ"ך והתלמוד לא היו הלוואות לעשירים לצורך עסקאות וכדומה. יתר על כן, כפי שכותב פרופ' סולובייצ'יק גם אלו שחיפשו טעמים (בפרשנות המקרא לא בדרישת טעמא דקרא הלכתית) לא כתבו שהטעם הוא מוסרי.
אבל אני לגמרי מסכים שיש מקום להערמות היכא שהדבר מתאים לרוח הדברים ולרוח המוסר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2014 19:35 |
|
| |
הרב (ד"ר) מיכי
1) ראה אנצ"מ ערך הלואה, לדבריהם המסחר הגדול ושיטות התשלום המסחריות לא היו רווחים בישראל בגלל אפיו הכפרי והחקלאי של היישוב, וכנראה גם לא נהגו בישראל בדרך כלל בשיטת הלוואות לצרכי מסחר ופרקמטיה זיקתו של אדם מישראל להלוואה באה כרגיל בשעת מחסור ומצוקה. מכאן אזהרת התורה שלא לקפוץ את היד, אלא להעביט לו לנצרך די מחסורו (דב׳ טו,ט), ולפיכך אין הכתוב משתמש כאן בלשון לווה סתם אלא מדבר על הלוואה לעני ומכאן גם האזהרה הנוספת : אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושה (שמ׳ כב׳, כד), לא פלא א"כ שחלק בלתי נפרד מהקללות מדבר על: "הוא ילוך ואתה לא תלונו".. כל המצוות שנאמרו בתורה בעניין הלוואות לא באו אלא להמתיק את חומר המנהגים שעל פיהם היו המלווים נוהגים עם הלווים החלשים בד"כ במזרח הקדמון, ולאור המנהגים הללו מתפרשים דיני ההלוואה שבתורה.
2) המפרשים שאני מכיר כולם פה אחד מדברים על הנושא המוסרי, אבל נראה שאין צורך בכך שכן בכתובים
עצמם מוכח שהנושא הוא מוסר:
"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ,(עני) וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ (חלק מהחובה של לתמוך בו), גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ; וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ. אֶת-כַּסְפְּךָ לֹא-תִתֵּן לוֹ, בְּנֶשֶׁךְ; וּבְמַרְבִּית, לֹא-תִתֵּן אָכְלֶךָ"
נראה שהתורה רוצה לעודד את העני ללוות בכך שלא יצטרך לקחת ריבית ועי"כ תינתן לו הזדמנות לשקם את חייו.
3) אם הבנתי נכון, לכאו' יש מקום לאסור התר עיסקה במקום שהלוה הוא עני, (באם נראה זאת כהערמה המבטלת והופכת ללא רלוונטית איסור תורה..).
 |
|
|
|
|
|
