לשונות האש עולות עד השמים: דברי תוכחה ליום אידם

מיימוני,
אכתוב לך שמות בפרטי.

לגבי הפתרון שלך כלפי הרמב"ן והגר"א, בסופו של דבר הם יוצאים אפיקורסים, גם אם בשוגג. זה עדיין נשמע לי הזוי לחלוטין.

מיימוני
אשאל אותך לא מכיוון גדולת האישים אלא מהכיוון ההלכתי.
כיצד תסביר שכמעט כל גדולי בעלי ההלכה מאז הרמב"ן הם בעלי זיקה זו או אחרת לקבלה? האם הם לא הבחינו שהם סותרים את עצמם מיניה וביה?

איני עוקב אחרי הדיון כאן, אבל מקופיא דומני שמיימוני מייצג עמדה נוקשה וקיצונית מדי.
אין מניעה לומר שהספירות הן נבראות. כך פשט האר"י וכל המקובלים שאני מכיר (אחרת מהו החלל בצמצום?). ההבדל בין הספירות (שבאצילות) לבין הנבראים בבי"ע (כמונו) הוא שהא"ס אצלם כנשמה בגוף (הלשם מסביר שאצילות משורש אצלו), בעוד שהנבראים מבי"ע מנותקים יותר מאור א"ס.
נראה לי תמוה לאמץ התבטאות קיצונית ותמוהה של מקובלים (שהספירות הן לא נבראות) ולבקר את הקבלה על פיה.
אגב, אני לא בטוח שיש בכלל מקובלים שכתבו דבר כזה. מיימוני, אשמח לראות מקורות. עליך לזכור ש"נבראות" הוא במשמעות של עולם הבריאה (ששייך לבי"ע). במובן הזה הספירות אינן נבראות אלא נאצלות. זה בהגדרה. לזה לפעמים קוראים שהן אלוקות (כמו שהגוף מכונה האדם ולא אומרים שהגוף אינו האדם אלא הנשמה. כשהיחס בין חלקי הצמד הוא של אצילות אז שניהם נחשבים כיישות אחת), אבל אין לכך שום משמעות תיאולוגית (בפרט אם תאמר כדעת הלשם שאור א"ז אינו עצמות הקב"ה אלא רק הרצון להתגלות שקודם לכל הגילויים).
אכן הניסוח של המקובלים מבלבל, ולפעמים כנראה גם אותם עצמם ובודאי את חסידיהם, וכנראה גם את מיימוני. אבל הנחרצות של הביקורת אינה מוצדקת. ביקורת נכונה יותר היא להיזהר בפרשנות המושגים והעקרונות, ולא ביקורת על המושגים והעקרונות עצמם.
השאלה מה מקורה של הקבלה (האם מלמעלה, מסיני, או מתובנות אנושיות) היא שאלה אחרת. לא הבעתי כאן עמדה לגביה (אני נוטה לאחרון).

הרב מיימוני רגיל בדיון מעמיק ובמתינות הדיון מתוך האזנה לדברי האחר וניסיון תדיר לראות ביושר את טעמיו. לעיתים הוא אף מנסח עמדות שאינו מסכים להן טוב יותר ממי שהעלן. אבל הדברים שלו בעניין הקבלה מעלים בי מספר תהיות. האמת היא שהאסוסיאציה הראשונה שהיתה לי מדבריו היא של עיר נידחת. כי בסופו של דבר טענתו של מיימוני על מאמיני הקבלה לסוגיהם היא שהם כקולקטיב – כופרים או אף עובדי ע"ז.

אקדים ואומר שאני כותב לא מתוקף סמכות כלשהי – לא של הלכה ולא של קבלה שהגם שלמדתי דבר או שניים, איני רואה עצמי אפילו קרוב לידיעותיו של הרב מיימוני או כמה מחברי הפורום הנכבדים האחרים. אבל אני חושב על מעמד מתן העדויות על עיר נידחת. יושבת לה סנהדרין גדולה בלשכת הגזית ושומעת עדויות על עיר פלונית. מה בדיוק אומרים העדים? האם ראו את כל העיר? את רובה? איך העריכו מספרים? מה הבינו בפולחן שלהם והאם הוכשרו להבין בע"ז? האם הם קראו טקסטים של תושבי אותה העיר? ומה הם הבינו בהם? איך מתבצעת חקירת העדים בנושא שהוא לא דיני נפשות סתם, אלא דיני עיר שלמה על זקיניה, נשיה וטפיה?

עצם העובדה שיש ויכוח האם היתה כלל עיר נידחת היסטורית או שזה רק דרוש וקבל שכר מלמדת יותר מכל שחכמים לא ששו למצוא עצמם משתתפים בדיון ממשי על עיר נידחת. אולי יותר מזה יש לומר שחכמים לא העלו על דעתם שיהיה דיון כזה בפועל.

אבל מיימוני דן עיר נידחת ועוד ביחיד. לא עיר אחת בלבד מיימוני דן אלא מיליוני יהודים הוא דן כמינים ועובדי ע"ז. ביקורת היא סם החיים של התבונה ואין פרט או שיטה שחסין ממנה יהיה מעמדו אשר יהיה. אבל יש משהו בעייתי בלהוציא מכלל ישראל קהילות שלמות. יש ללמוד מגילגולי י"ג העיקרים שבמקום להפוך לכלי משפטי לתפיסת כופרים, הפך לשיר חביב בסיום התפילה. איך אומר הסטיקר - יהודי לא מגרש יהודי.

תוקן על ידי yerubaal ב- 18/05/2014 15:54:49

לינק לכתבה שהופיעה בבלוג של א בורג הועבר לאשכול הקישורים ששם מקומו. 

ירובעל, דומני שתשובתך בתוך דבריך. דין עיר הנידחת נאמר בנחרצות כי היה ברור שהוא לא יישומי. גם מיימוני נחרץ בגלל שהוא לא יושב בדין ואין לדברי והשלכות מעשיות. הוא לא היה דן מישהו בצורה כזאת.
 

מיכי

תודה על תגובתך.

עדיין חוששני שאיני מסכים עמך, ואבאר.

כתבת

ירובעל

תודה על התוכחה.

אני מקוה לחשוב עליה ואולי אם יתברר לי שטעיתי, אקוה לשנות - לשפר - את יחסי.

אבל בינתים אני עומד על דעתי.

לא כתבתי שצריך להרוג את המאמינים בזה. אפילו איני זוכר הלכה למעשה מהרמב"ם מה דינם של המינים, ובמיוחד שהם מינים בשוגג ואמונות אבותיהם ורבותיהם המקובלים בידיהם. ולא גרעו לכאורה מתינוקות הקראים.

אבל יש להבדיל בין התינוק שנשבה לבין אמונתו.

ואמונה זו מינות היא.

לא כפירה ולא עבודה זרה. ואם השתמשתי בלשון האחרונה הרי אפשר שהגזמתי ולא דייקתי ואפשר שהתכוונתי לאלו שמתבססים על האמונות הקבליות כדי לבצע את מעשי ההלכה או הקבלה. כגון להתפלל לפי "כוונות". שאם הם מתפללים על פי דעתם הטועה הריהם, יש לבדוק זאת, באמת עובדי עבודה זרה. וכפי שמי ששולח את השעיר לעזאזל ומסביר זאת כהרמב"ן יש צד לומר שהוא עובד עבודה זרה לפי הרמב"ם.

אכן יש לשאול (ואף לענות) אם מי שמאמין בכך מצטרף למנין. בוודאי שמי שמתפלל לפי כוונות אלו פסול לתפילה ואסור להצטרף איתו למנין ואין עונים אחריו אמן. והלכה למעשה כתבתי ויהי רצון שיהיו כל הלכות שאני כותב ברורות כגון זו.

אז לגבי המשל מעיר הנידחת, אני טוען במלוא הנוקשות והקיצוניות שיש כאן מינות, אבל איני אומר שיש לקיים במאמינים אלו "מורידים ואין מעלים" או אף "אין מעלים" מפני שבדורנו היתום (אם כי זכינו שיש עצכח ומיכי וחברים יקרים ואולי גם אני) - רבים התינוקות שנשבו. וכאשר הקב"ה אמר למשה שישמיד את עם ישראל בשל חטא העגל, ביקש ממנו משה שלא יקפיד על כך. וכן ראוי לנהוג. אבל עדיין אחינו הטועים מאד המה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

פליאני עליך, מיימוני. הרי הגר"א אמר שכל קבלת האריז"ל היא משל, ואמר שמצא בכתבי רח"ו שגם הוא הבין שזה משל, והרמח"ל בקל"ח ובעו"ס אף הוא הסביר את המשל (ואמנם הלשם ייחס למערכת הספירות יתר אונטולוגיות), וא"כ מדובר כאן במערכות של השפעות ומידות והנהגות, ולא בפיצולי האלוקות גופה, חלילה.

צבוני

תודה על המקורות ועל התוכחה העדינה.

יש לי לומר שכנראה לא הכרתי או לא זכרתי.

ואם כן, הצלנו את הגר"א...

אבל מה שהגר"א אמר על האר"י אינו אומר שכך סבר האר"י על עצמו. ולגבי רח"ו ראה לקמן.

אמנם זאת יש לבדוק:

מה פירוש האמירה ש"זה משל".

שים לב שגם רח"ו טען שזה משל, אבל ה"משל" אצלו זה אך ורק שאין שם גשמיות. זה עדיין נכון לשיטתו שיש מקביליות בין גוף האדם לבין גופו של אלוהים שלו. "מבשרי אחזה א-לוה". והוא מבין זאת כפי שאולי הבין זאת בעל הספר של המינות הראשון, "שיעור קומה".

הווה אומר: לומר שמשהו "משל" זה לא להינצל מכל סוגי המינות, כגון שיש ריבוי אצל האלוהות. זה רק להינצל ממינות אחת, של גשמיות, במובן לא רק הפיזיקלי אלא גם הנאופלטוניסטי.

לגבי הרמח"ל, כמדומה שהיה יותר בעל מודעות פילוסופית. ואיני בקיא מספיק בכתביו ומה שקראתי איני זוכר כדי לומר אם התייחס לכך ואם הקפיד לכתוב שיש רק אחדות. כמדומה שאחדות אצלו זה דבר דינמי, אבל אולי שם מדובר על אחדות ההיסטוריה שמגלה את אחדות האלוקים ולא אחדות האלוקים. ציטטתי בקיצור מה שזכור לי. והדברים טעונים הרחבה.

בכל אופן, אני מפנה גם למה שכתבתי לעיל. שיש מי שמתיימר לטעון שהוא מונותיאיסט אבל מחזיק בה בשעה בדעות סותרות את המונותיאיזם אלא שאינו מודע לכך (או שהוא מתכחש, או שיש כאן הסבר אחר, פסיכולוגי או פילוסופי).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");