התלמוד והמדרשים מתארים רבות את יחסם הלבבי של רבי יהודה הנשיא ואנטונינוס קיסר רומא איש כלפי רעהו. הזכרנו בגוף המאמר כי המפגש הראשון שלהם התרחש זמן לא רב לאחר פטירת רבן שמעון בן גמליאל, ובעקבותיו יצאה הסנהדרין מאפלה לאורה והחלה חתימת המשנה.

 בקרב החוקרים רבו התהיות מי הוא אנטונינוס חברו של רבי, משום שהיו מספר קיסרים שנקראו גם בשם זה: אנטוניוס פיוס, מרקוס אורליוס, קומודוס, קַרָקַלָה ואַלָגְבָּלוּס. יש הטוענים כי לפי חשבון השנים היה זה פיוס, ומאידך יש המאחרים את ימי רבי עד לתקופת קרקלה ומניחים שהוא אנטונינוס המוזכר בחז"ל. בחינה יסודית שערכנו מצדיקה, כרגיל, את דעתו של רבי יצחק אייזיק הלוי, ומוכיחה שאנטונינוס הוא מרקוס אורליוס. להלן נפרט את שלל ההצעות של החוקרים, וננסה לדלות את האמת מבין ערפילי ההיסטוריה.

כאמור, קיסרים רבים ענו לשם אנטונינוס. אם כן עלינו לברר תחילה מתי בדיוק חי רבי יהודה הנשיא, ומכך נוכל לדעת מי מבין כל הקיסרים הוא זה שהיה ידידו, שהרי זמנם וסידרם של קיסרי רומא ידועים ומתועדים ואינם מוטלים בספק.

בגמרא נאמר: "כשמת רבי עקיבא נולד רבי" (קידושין עב:). לפיכך שיערו רבים, כי רבי נולד בערך בשנת ג'תתצ"ה (135), המקובלת כשנת הריגתו של רבי עקיבא. אלא שאין להבין גמרא זו כפשוטה, שהרי על כל המנויים שם שמשמת זה נולד זה, מסכמת הגמרא "שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו, שנאמר: 'וזרח השמש ובא השמש'", ומוסיפה: "עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי, שנאמר: 'ונר אלקים טרם יכבה ושמואל שוכב וגו'". אם כן, כדרך ששמואל נולד מספר שנים לפני פטירת עלי הכהן, כך יש לומר על רוב המנויים שם, שנולדו מספר שנים לפני אלו שצוינו שנפטרו בסמוך לכך.

ההוכחות לכך הן רבות. בין שאר המנויים שם הוזכר "כשמת רבא נולד רב אשי". אף כאן, מלבד החשבונות המוכיחים שרב אשי נולד עוד לפני פטירת רבא, הרי מצינו מפורשות שרב אשי שוחח עם רבא בדברי תורה (זבחים קו:), והרמב"ם, בהקדמתו למשנה תורה, כתב מפורשות שרב אשי קיבל מרבא!

ואכן, בספר הלכות גדולות הביא את הדברים בנוסח זה: "עד שלא מת משה רבינו זרחה שמשו של יהושע תלמידו, עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי, עד שלא נגנז אליהו זרחה שמשו של אלישע, עד שלא מת רבי עקיבא נולד רבינו הקדוש" (ה"ג הל' לולב סי' ט"ו). אכן, כפי שנוכיח, רבי נולד שנים לא מעטות קודם פטירת רבי עקיבא.

כך למשל מצינו שרבי היה נוהג להתלוות לרבי אלעזר ברבי צדוק כשהיה הולך לבקר בסוכתו של רבי יוחנן בן נורי בבית שערים (תוספתא סוכה פ"ב). רבי יוחנן בן נורי היה משרידי הדור שקודם החורבן. הוא ורבי עקיבא עוד ישבו יחד אצל רבן שמעון בן גמליאל הזקן, והוא נחשב לחבר גמור לרבי עקיבא ואף לרבי יהושע, אליו הוא פונה בשמו כחבר אל חבר (עירובין מא.). כאשר עקרו חכמי ישראל מיהודה, בסוף תקופת טריאנוס, עבר גם רבי יוחנן בן נורי, שגילו היה אז כשמונים, לבית שערים, ושימש שם כרב ודיין. והנה, בכל תקופת מרד בר כוזיבא, תקופת השמד ושלפי השמד כבר איננו מוצאים אותו בחיים, ונראה שהוא הסתלק לבית עולמו בשיבה טובה עוד קודם המלחמה. מכיוון שרבי מספר שהוא נהג להתלוות לתנא מבוגר וללכת לבקר את רבי יוחנן בן נורי בחג הסוכות במשך כמה שנים, נראה שהיה רבי לפחות כבן תשע או עשר כשהלך אליו בפעם האחרונה. אם נניח שהיה זה ממש סמוך למלחמה, הרי שבערך בשנת ג'תת"ץ היה רבי כבן עשר, ומכאן שנולד בסמוך לשנת תת"ף או תתפ"א (120-121).

גם חשבון הדורות מוכיח כן. בירושלמי (פסחים פ"י ה"א) מבואר שרבי יהודה הנשיא היה בכור לאביו רבן שמעון בן רבן גמליאל דיבנה. רבן גמליאל מונה לנשיא ולמנהיג הדור אחרי פטירת רבן יוחנן בן זכאי, מספר שנים אחר החורבן, ולכן ברור שהוא כבר היה אז במיטב שנותיו. סביר מאוד שכבר היה אז אב לבנים, ולכן נראה שלכל המאוחר נולד רבן שמעון בן גמליאל מעט אחר החורבן. אם כן בשנת ג'תת"ץ היה כבר קרוב לגיל 60, וברור שבכורו נולד שנים רבות קודם לכן.

המורם מכל האמור, שלכל המאוחר נולד רבי יהודה הנשיא בשנת תתפ"א, כארבע עשרה שנה לפני הריגת רבי עקיבא, בבחינת עד שלא שקעה שמשו של זה כבר זרחה שמשו של זה.

* * *

היו שהסתמכו על איגרת רב שרירא גאון, בה משתמע שרבי יהודה הנשיא עוד חי קרוב לשנת ג'תתק"ף (220). רש"ג כותב כך: "וביומי דרבי נחת רב לבבל בשנת תק"ל שנה למלכות יון", כלומר שירידת רב לבבל הייתה בחיי רבי, בשנת תק"ל לשטרות שהיא שנת ג"א תתק"ף ליצירה.

אלא שברור שיש כאן טעות סופר, ויש לגרוס "ביומי דרבי יהודה נשיאה". ראשית, כך עולה מהחישוב שערכנו למעלה, המוכיח שרבי נולד בתתפ"א, וא"כ אילו חי עוד בתתק"ף, הרי הגיע כמעט לגיל מאה, ודבר זה לא שמענו עליו מעולם. נוסף על כך, מהירושלמי מוכח שרב עוד היה בארץ בזמנו של רבי יהודה נשיאה, ועל כרחנו לא ירד להשתקע בבבל בימי רבי. נכון הדבר כי הוא ירד פעם אחת לביקור בבבל, אך רב שרירא עוסק בהשתקעותו הקבועה של רב בבבל, דבר שארע רק בתקופת רבי יהודה נשיאה, נכדו של רבי יהודה הנשיא. נראה אפוא שהמעתיקים שהעתיקו את אגרתו של רש"ג וראו שכתוב בה "וביומי דרבי יהודה נשיאה נחת רב לבבל", חשבו בטעות שהמדובר ברבי יהודה הנשיא, שכאמור גם בימיו ירד רב בבלה, והגיהו מסברתם כאשר עלה על לבם. הבאים אחריהם כבר קיצרו את "רבי יהודה הנשיא" ל"רבי".

נוסיף ונציין, שלכל אורך האיגרת מכנה רש"ג את רבי יהודה הנשיא בשם "רבינו הקדוש" ובשום מקום (!) אינו מכנהו "רבי יהודה הנשיא". במספר מקומות הוא קורא לו "רבי", אך זה רק במשפטים שהוא מזכיר אותו פעמים רבות בסמיכות זו לזו. משפט זה שעליו אנו דנים נכתב הרחק מן החלק שבו דן רש"ג ברבי יהודה הנשיא, ולכן סביר להניח שאילו היה מדובר בו, היה מכנהו כמנהגו "רבינו הקדוש".

לכן, למרות שישנם חוקרים הטוענים כי רבי יהודה הנשיא נפטר בערך בשנת תתק"ף, אין לדבר שום בסיס רציני. להלן נוכיח שהוא נפטר בשנת תתקנ"ג, ולפיכך יוצא שחייו ארכו כשבעים ושתיים שנה.

* * *

עתה נשוב לבחון מי הם הקיסרים האנטונינים המתאימים לתקופה זו. סדר הקיסרים בתקופה ההיא היה כדלהלן: אנטונינוס פיוס, מרקוס אורליוס, קומודוס, מספר קיסרים שמלכו חדשים ספורים, ספטימיוס סוורוס, קַרָקַלָה ואַלָגְבָּלוּס. הראשון שברשימה, אנטונינוס פיוס, אינו בא בחשבון. הוא שימש כקיסר בין השנים ג'תתצ"ח-תתקכ"א (138-161), ובשנים אלו הנשיא היה עדיין רבן שמעון בן גמליאל,  שהרי במות אנטונינוס יצא רבי שמעון בר יוחאי מן המערה, ורשב"ג עוד האריך ימים אחריו כמבואר בגמרא (ב"מ פד:).

ברור גם שהקיסרים שמלכו אחרי קומודוס, היינו קרקלה ואלגבלוס, אינם יכולים להתאים בשום פנים לדמותו של אנטונינוס דידן. קרקלה מלך בין השנים ג'תתקע"א-תתקע"ז (211-217), ואילו אלגבלוס מלך אחרי קרקלה. אין להעלות על הדעת שהקשר בין רבי לאנטונינוס החל כשהיה רבי בן 90, אם בכלל הגיע לגיל זה. ברור אפוא, ששני אנטונינים אלו אינם באים בחשבון באשר לנושא דיוננו.

לפיכך נותרו באמתחתנו רק הקיסרים מרקוס אורליוס, קומודוס וספטימיוס סוורוס. זה האחרון, שמלך בין ג'תתקנ"ג לתתקע"א (193-211) לא כונה כלל אנטונינוס. נוסף על כך, בהתיישב מלכותו כבר היה רבי יהודה הנשיא קרוב לגיל שבעים וחמש, וכנראה כבר לאחר סיום חתימת המשנה. אין אפוא סיבה להניח שזהו אנטונינוס שהיה רעו של רבי, ושעקב חברותו עמו נחתמה המשנה, כדברי רב שרירא גאון ורש"י (ב"מ לג: ד"ה בימי).

גם קומודוס אינו בא בחשבון. הוא היה איש רע מעללים ושטוף תאוות, ואף כי אין ידיעה מיוחדת על יחס שלילי מצדו כלפי היהודים, אין הוא מתאים לדמותו החסודה של אנטונינוס כפי שהיא מצטיירת מתוך דברי חז"ל.

לפיכך הגענו, כברירת מחדל, למרקוס אורליוס. קיסר זה מתאים לתיאור חז"ל ככפפה ליד. הוא היה הגון, פתוח, נאור וסובלני. הוא מלך מאביב תתקכ"א עד אביב תתק"ם, ואין אף סיבה רצינית אחת שלא לקבוע שהוא הוא אנטונינוס חברו הטוב של רבי, שמת עוד בחייו של רבי, וזה נאנח וקרא בעצב "נתפרדה החבילה" (ע"ז י:).

אכן, מן ההגינות לציין, כי חוקרים אחדים דוחים את האפשרות שמרקוס אורליוס הוא אנטונינוס התלמודי, עקב הדיווחים על התבטאות גזענית שלו כנגד היהודים. עם זאת, התבטאות זו מובאת רק על ידי מרקלינוס, היסטוריון רומאי פגאני שחי כ-200 שנה לאחר המאורעות. נדמה שקשה לבנות או לסתור בניינים שלמים על סמך עדות יחידאית ומוטית זו.

* * *

אך לא על ברירת מחדל לבד נבסס את טיעוננו, ובידינו להוכיח באופן נחרץ כי אנטונינוס קיסר רומי הוא מרקוס אורליוס ולא אחר. נדגיש כי טרם מצאנו חוקר שהביא ראיות אלו, ונראה שבבמה זו הן מתפרסמות לראשונה.

הראיה הראשונה היא שמו של אנטונינוס עצמו. אכן, באנטונינוס לבד אין די לקביעת זהותו המוחלטת, שהרי היו חמישה או שישה כאלו, אך בידינו מידע משפחתי נוסף, שהוא ייחודי למרקוס אורליוס דווקא. בגמרא (ע"ז י:) מוזכר ששם אביו של אנטונינוס היה אסווירוס. והנה, שמו של אביו של מרקוס אורליוס היה אניוס-ווירוס, שם הדומה מאוד לאסווירוס ועשוי בהחלט להתחלף בו. לעומתו, שמם של אבותיהם של האנטונינים האחרים רחוק מלהזכיר את המילה אסווירוס. כך מספקים לנו חז"ל עצמם את המידע המוביל לקביעת מרקוס אורליוס כאנטונינוס החז"לי.

ראיה נוספת לכך מצאנו באותה גמרא (ע"ז י.), המספרת שאנטונינוס רצה להמליך את אסווירוס בנו תחתיו, והתייעץ עם רבי כיצד לפעול בכדי להשפיע על שרי רומא להסכים לכך, כיוון שדבר זה היה בלתי מקובל עד אז. דברים אלו תמוהים מאוד, שכן חלק גדול מהקיסרים הקודמים היו בניהם של הקיסרים שקדמו להם. טיטוס ודומיטיאנוס היו בניו של אספסיאנוס, וגם בשושלת שקדמה להם ירשו קרובי הקיסר שמת את כסאו. יתירה מכך, חלק מהקיסרים אימצו בנים לא להם, ואף הם זכו בכתר הקיסרות אחר מות מאמציהם. כך למשל מינה נרווה את טריאנוס בעודו בחייו ליורשו המיועד, בהכריזו עליו כבנו המאומץ. מדוע אפוא נתקל אנטונינוס בבעיה בחפצו שבנו ימלוך אחריו? הלא דרך הרומאים הייתה למלא אחר צוואת הקיסר, בפרט כשמדובר בבנו הביולוגי?!

אכן, אם המדובר במרקוס אורליוס ניתן להבין את הדברים. מרקוס המליך בחייו את לוקיוס ורוס, שלא היה בנו הביולוגי, כמשנה לקיסר, ע"פ צוואתו של אדריאנוס, ומאז עד מותו של ורוס בשנת 169 הם היו שותפים שווים בשלטון. קיסרות משותפת ממין זה מעולם לא הייתה ברומא עד אותו זמן (אף שמרקוס עצמו שימש כמשנה לאנטונינוס פיוס, הוא לא נחשב במעמד שווה לו), ולכן חשש מרקוס שדבר כזה לא יתקבל על דעת השרים. נראה אפוא, שאסווירוס שבגמרא הוא ורוס, והכוונה "תחתיו" אינה במקומו ולאחר מותו, אלא יחד עמו ובמקביל לו. עבור בקשה חריגה כל כך הוצרך מרקוס אורליוס להתייעץ עם רבי, שבחכמתו יעץ לו כיצד להגשימה. הרי לנו שאנטונינוס של הגמרא הוא מרקוס אורליוס.

ההוכחה החותכת ביותר עולה מצירוף שלושה דברי חז"ל במקומות נפרדים, מהם עולה בבירור כי אנטונינוס הוא מרקוס אורליוס. בתלמוד (ע"ז י:) מבואר שאנטונינוס מת לפני רבי. במדרש רבה מסופר ש"אנטונינוס זעירא בר בריה דאנטונינוס רבה, הוה שאיל לרבינו הקדוש. אמר: מאן מאית קדמאי, או אנא או את? אמר ליה אנא... וכן הות ליה, 'כשגגה שיוצא מלפני השליט'" (מ"ר קהלת פר' י'), כלומר, אנטונינוס שאל את רבי מי ימות קודם, ורבי אמר על עצמו שהוא ימות לפני אנטונינוס וכן היה. ואילו בילקוט שמעוני נמסר כך: "'ואכחיד את שלשת הרועים' זה רבי ואנטונינוס וקרבון (צ"ל ארטבון) מלך פרסי, שמתו בירח אחד וקראו עליהם 'ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד'" (ילקו"ש זכריה רמז תקע"ח). ממדרשים אלו עולה התמונה הבאה: אנטונינוס אחד מת לפני רבי, ואילו אנטונינוס הקטן, בן בנו של אנטונינוס הגדול, מת לאחר רבי. כמו כן, רבי, אנטונינוס וארטבון מלך פרס נסתלקו שלושתם באותו חודש.

בדקנו אפוא מי מהאנטונינים מת יחד עם מלך פרס, וגילינו שקומודוס, בנו של מרקוס אורליוס, ומלך פרס הפרתי - וולוגסס הרביעי, המכונה גם ארטבון, מתו שניהם בשנת 192 לסה"נ. מלבדם לא מת אף אנטונינוס בשנה שמת בה אחד ממלכי הפרסים. אם כן, אנטונינוס זעירא הוא קומודוס, שאכן היה בנו של אנטונינוס רבה - הוא מרקוס אורליוס (ולפיכך יש לגרוס במדרש 'בריה' ולא 'בר בריה'). מלבד קומודוס אף אחד מהאנטונינים האחרים לא היה בנו או נכדו של אנטונינוס קודם, ואפילו מרקוס אורליוס אנטונינוס, שמלך אחרי אנטונינוס פיוס, לא היה בנו או קרובו כלל. הרי לנו שמרקוס אורליוס מת לפני רבי, כאמור, בשנת תתק"ם (180), ואילו בנו קומודוס, שכנראה נכח באחת מפגישותיו של אביו עם רבי וניצל את ההזדמנות לשאול אותו מי ימות ראשון, נענה על ידי רבי כי רבי ימות לפניו, ואכן, בדצמבר 192, היינו חורף תתקנ"ג מת קומודוס ואף ארטבון מלך פרס.

מתוך כל האמור נתגלו לנו שתי תגליות מרעישות, שספק אם הושם לב אליהן עד היום, והן החודש המדויק והשנה המדויקת בה נולד רבי יהודה הנשיא, והחודש והשנה המדויקים בהם הוא נפטר. כידוע, רבי נולד בזמן שנאסרה המילה, ולמרות זאת הוא נימול במסירות נפש של הוריו. הם נשלחו עם התינוק לרומא כדי להתייצב שם בפני הקיסר (כנראה משום שהייתה זאת המשפחה מספר אחד בעם ישראל), ובסמוך לרומא החליפו הורי רבי והורי אנטונינוס הערל את בניהם, על מנת להציל את משפחת הנשיא ממוות בטוח (בראשית רבתי וירא, תוס' ע"ז י: ד"ה אמר בשם מדרש). מתוך שידוע לנו שמרקוס אורליוס נולד ב-26 באפריל 121, לא תהיה זו השערה פרועה אם נקבע שרבי נולד אף הוא באייר ג'תתפ"א, החודש המקביל לאפריל 121.

ומתי בדיוק נפטר? כאמור, שלושת הרועים נכחדו בירח אחד, ורבי לא היה האחרון שבהם. מתוך שידוע שקומודוס נרצח ב-31 בדצמבר 192, שבחישוב רטרואקטיבי משוער חל בח' בטבת ג'תתקנ"ג, הרי שרבי יהודה הנשיא שנפטר באותו חודש, נפטר כנראה בתחילת טבת או לכל המוקדם בחציו השני של חודש כסליו שנת תתקנ"ג. כאמור, רבי נולד באייר תתפ"א, וא"כ היה בפטירתו בן שבעים ואחת וחצי.

אכן, בספרים קדמונים נכתב שהמשנה נחתמה מאה ועשרים שנה אחרי החורבן, היינו בשנת ג'תתק"ן. לחשבוננו היה אז רבי יהודה הנשיא כמעט בן שבעים, ופעולה זו נעשתה בציפורי, שנים ספורות קודם פטירתו, זת"ע.