לשונות האש עולות עד השמים: דברי תוכחה ליום אידם

שחור כתום

תודה רבה על תגובתך

(האם אתה חדש בפורום? ברוך הבא!)

העלית נקודות חשובות ואולי לא דייקתי. הבה ונבדוק יחד.

1. היכן יש ציטוטים בקבלה שמשמעם מינות?

כאן צריך הבהרת מושגים.

ראשית, מהו מין.

הנה הגדרת הרמב"ם

מיימוני, למיטב הבנתי, עיקר התקפתך אינה על האר"י עצמו כי אם על המון העם המאמינים כיום בדבריו.
אם כן, על מה אנחנו מתווכחים? בוא נצא לשוק, נתפוס מאה מקובלים מכל שכבות האוכלוסיה ונשאל אותם אם הם מאמינים שהספירות הן התגלות ה' או ה' בעצמו.

אני לא פגשתי אחד, גם לא כאן בפורום, שמאמין שהספירות הן ה' עצמו. אמנם ההיכרות שלי עם מקובלים (מעבר לכתבי הרב דסלר וסיעתו) היא אפסית.

אה, וכמובן, קטנך עבה ממתני כמו כל מתני האחרים המתווכחים אתך כאן. אבל כבר אמר החכם: אפלטון אהוב והאמת אהובה יותר (או משהו כזה)

אריאל

בקצרה כי כתבתי לעיל.

א. טענתי היא נגד האר"י או נגד מי שכתב את המשפטים שצוטטו לעיל מדבריו.

ב. יש לי עוד המון טענות המבוססות על כתביו.

ג. נקודה חשובה מאד: זה שאדם מצהיר ברגע מסויים שהוא מאמין שה' אחד ואחר כך ממשיך להצהיר על אמונתו במיתוס של האר"י אינו פוטר אותו מאמונה במינות. כך דעתי. זה מה שקורה כאשר אדם ממשיך להחזיק בשתי טענות סותרות.

ד. על סמך ג', "מקובלים" או מקובלים שמאמצים את דברי האר"י ממילא נמצאים נכשלים במינות.

אם יש מקובל שמפרש מחדש את האר"י כדי לנטרל את כל המינות, איני יודע מה לחשוב. צריך לראות דוגמא. מישהו שלח לי באישי קטעים לעיון. שאלתי אותו האם המחבר מאמין שדברי האר"י הם רק דרש בכיוון אחר, נניח פסיכולוגי כדרך החסידות, או שהוא מוסיף עליהם, ואז זו עדיין מינות.

ה. המון העם הולכים שולל מפני שהם מאמינים שזה קדוש, ולא חשוב מה נאמר בפנים. (לא כולם, ויש רמות שונות, מודעויות שונות, וכו', אבל כך זה בכל אמונה).

האם כוונתך לשאול: איך מתקנים את הטעות? זה באמת מסובך. האם צריך לשלול הכל, שלילה שקשה לצפות שתזכה בהסכמה? או שצריך לפרש מחדש ול"הציל" את הדברים כך שלא יהיו "פשט" כלל? הפתרון האחרון לדעתי אינו מספיק.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

איפה הבית יוסף הזה?

בית יוסף אורח חיים סימן תרנא

יא (ב) אם צריך לחבר האתרוג ללולב בשעת הנענוע ולנענע שניהם יחד או אם אינו מנענע אלא אגודת הלולב לבד ויד שמאלו שהאתרוג בה תהא עומדת במקומה בלי נענוע דבר זה לא נתבאר בגמרא ולא בדברי הפוסקים אבל ה"ר מנחם מרקנ"ט כתב בפרשת אמור (ד"ה ולקחתם) צריך לסמוך האתרוג עם שאר המינים שלא להפרידה מן הבנין וסוד זה נגלה אלי בחלום בליל יום טוב הראשון של חג הסוכות בהתאכסן אצלי חסיד אחד אשכנזי שמו הרב ר' יצחק ראיתי בחלום שהיה כותב השם ביו"ד ה"א והיה מרחיק הה"א אחרונה מן השלש אותיות הראשונות ואמרתי לו מה זה עשית והשיב כך נוהגים במקומינו ואני מחיתי בו וכתבתי אותו שלם ואשתומם על המראה ואין מבין למחר בעת נטילת לולב ראיתי שלא היה מנענע רק הלולב ומיניו בלא אתרוג והבנתי פתרון חלומי וחזר בו

(תגובתי לירוחמשמ בתוך כל משפט מדבריו.)

הרב מיימוני

אני מסכים לחלוטין איתך שיש עמדות הגותיות ביהדות ההלכתית הסבורות שיש ניסוחים של תפיסות קבליות שאינם מתיישבים עם דרישות אמונת האחדות לפי פרשנויות מסויימות. אני מניח שאתה מחזיק בעמדה כזו. האמת היא שאין לי מקורות ברורים אבל אני די בטוח שראיתי במקורות קבליים מסויימים (ואולי בגירסה החסידית שלהם) המתייחסים למי שכופר בתורת הנסתר שהוא מין או עע"ז או וריאציה על הנושא (ממילא היד קלה מאד על ההדק בנושאים אלה). ראינו גם שהפסיקה ההלכתית ולכל הפחות הקו המרכזי שלה, לא מתייחסת לאמונות כגון דא כבעלות השלכות מעשיות לגבי היחס ליהודים (כמו צירוף למנין, שחיטה, וכו'). כלומר ההלכה (וכאן כוונתי לרובו ככולו של הקורפוס ההלכתי ופרשנויותיו בשו"תים למיניהם) לא סבור שיש נ"מ למה דעתו של פלוני על הזוהר או האר"י או שבירת הכלים או מה שלא יהיה. כאן אולי יש לסייג שיש בשוליים (בשתי הקצוות) עמדות אחרות – אבל זה שוליים.

כעת צריך לחלק בין מה שניתן לקרוא לו עניין פילוסופי-אקדמי לבין מה שניתן לכנותו עניין הלכתי לבין מה שניתן לכנותו עניין אמוני. אלה שלושה תחומים שונים. הראשון ביסודו הוא תחום של פרשנות וניתוח של מקורות – למה התכוון רח"ו או הרש"ז או מחברי הזוהר או הרמב"ם או הרמב"ן. מדוע סברו כמו שסברו? האם היו בדבריהם סתירות? ועוד. המאפיין את התחום הוא ששיטות המחקר יחסית יציבות ושתוצאותיו לא מוכתבות מראש.

לגבי המישור ההלכתי כבר אמרתי לעיל שההלכה היא לא כל אחד לעצמו ויש מקורות ויש רובם (המוחלט) של חכמים. ואחד המאפיינים היפים בעיני של הפסיקה היא דגש את הצד המעשי לגליסטי והרבה פחות על מה מאמין פלוני. יש בזה הרבה הגיון אם תחשבו על זה, כי ב"ד לא יכול לדעת מה פלוני באמת מאמין (בקושי אנחנו יודעים זאת על עצמנו).

זה משאיר לנו את המישור האמוני. מה זה מישור אמוני? אולי ניתן לומר שזהו תחום בו המאמינים בדת מסויימת מנסים לנתח ולברר מה התוכן של אמונתם. ברור שכאן מדובר בתחום שאין לו את התשתיות המתודולוגיות שיש למישורים האחרים שהזכרנו (למשל תוצאותיו מוכתבות מראש). האם מעמד בהירארכיה ההלכתית או הפילוסופית שנהנה ממנו פלוני מקנה לו מעמד דומה בשיח האמוני? יש מקום לויכוח. יש ויכוח דומה באופיו במוסר אבל אכ"מ. נניח שפלוני מאמין שהא-ל הוא ככה וככה. – אז מה? מהיכן נובע שאופי אמונתו של פלוני מחוייבת או מחייבת? בהלכה יש שיטה/ות. בפילוסופיה יש שיטה (או שיטות – לא משנה לצורך העניין). בדיון על אמונות יש במקרה הטוב ניסוח מעניין או מעורר מחשבה.

אני חושב שיש ערבוב בין המישורים שיוצר ויכוח לא ממשי. הרי מיימוני (כך אני חושב) לא יוצא נגד הפסיקה. אם הוא טוען טענה אקדמית אז אני לא חושב שהפורום עם כל הכבוד מסוגל לברר סוגיה זו. זה משאיר את הטענה האמונית שכך מיימוני מאמין. מי אנחנו שנגיד לרב מיימוני במה להאמין? אם בשטיבלעך לא איכפת ובבי"ד לא איכפת ולשוויגער לא איכפת אז למה שיהיה איכפת לנו. אלה טוענים שהציונים כופרים ואלה שהחסידים ואלה שהליטאים. נו אז עוד מישהו טוען על עוד מישהו שהוא כופר.. זה בהחלט חלק מהמסורת שלנו.

תוקן על ידי yerubaal ב- 27/05/2014 13:30:37

מיימוני

"מאידך גיסא, צריך לאפשר לבני אנוש בחירה חופשית, ואם הנוכחות של הקב"ה תהיה גלויה לעין-בטלה הבחירה"


אז איך קרה שבני ישראל חטאו חטאים חמורים גם בתקופה של נוכחות גלויה לעין כשאלוהים נגלה אליהם בהר סיני ?