פרשת ערכין האם אשה שווה פחות מגבר

יתירה מכך ,המציל לא רק יבחר בשני ללא הצלתך אלא גם ידאג להטביע אותך במים מדין מורידין ולא מעלין ,

עם כל הכעסים כאן, אני רוצה שתשימו לב לכשל הבסיסי שלכם.

אם יש את האלוהי הבייביסיטר. אז לא צריך לפסוק הלכות שכאלה כלומר האלוהי הבייביסיטר כבר ידאג שהרשע ימות והצדיק ינצל.
אם התורה משמים ? אז שוב לא צריך לעסוק בלימוד התורה ולחקור ולעמול בתורה. פשוט נקבל תורה ישר מהשמים כמין שולחן ערוך מסודר.

העיסוק ההלכתית והוויכוחים במשנה ותלמוד ובשותים, מראה לנו דבר בסיס אחת, שאין אלוהי בייביסיטר ואין התורה משמים.
אנו אלה שצריכים לעמול בתורה ולהגיע לפסיקה הנכונה כי זה בידינו להציל או ח"ו לטעות ולגרום לעוול.

אם התורה משמים ויש אלוהי הבייביסיטר ? אז למה לנו להתערב ? אני לא יודע את מי להציל ואני יזרוק את זה לאלוהי הבייביסיטר ושלום עלי נפשי.

התברר שלא כך המצב, אסור לך לזרוק את ההכרעה לאלוהי הבייביסיטר. אתה חייב להכריעה, בידך להציל ולכן אתה חייב להציל ולא לסמוך על אלוהי הבייביסיטר.

התלמיד לעיל לכאורה צדק בשאלתו אם התורה משמים, אז אסור שתהיה מצב ביניים. אם יש חוק של התורה משמים שחמישים מטר זה הגבול אז הציפור לעולם לא תעמוד במצב כזה. (יש הרבה שמפרשים את כעסו של הראש ישיבה דווקא על זה, אייך הבחור שואל על מצב ביניים בזמן שהתורה קבע את הגבול במילא זה בלתי אפשרי, ולכן מהבחור הוא כופר ולכן כעס עליו. אבל כאמור הם חמורים גמורים, הרי מה יש לכעוס על שאלה כזו נכונה ? התשובה שרצה להוכיח שאפי' תורה משמים לא יכולה להגדיר חוקים אבסולוטיים צודקים.) אז אייך אנו דנים על כל מיני אפשריות ? הרי אין צורך, התורה משמים כבר דאגה מראש שלא תהיה המקרים הנידונים בכל דיון של תורה.

את השאלה נשאל כבר על התורה עצמה. אם היא משמים למה צריך את התלמודים ואת חז"ל ? מה הם עסקו בכל האפשריות וההיפותזות ועסקו בנתינת גדרים וגבולות להלכה ? 
וכך אחרי התלמוד, אם התלמוד הוא כבר החיבור הסופי משמים אז למה עוד נשאר להתווכח ולהתפלפל ?
אחרי הרמב"ם אולי זהו ? יש כבר תורה משמים מושלם ?
אה עוד לא ?! אולי אחרי המשנה ברורה ?

אתם מבינים שוטי עולם ? האם אתם חושבים לרגע שיש תלמיד חכם אחד שחושב שהתורה משמים ויש אלוהי הבייביסיטר הנוצרי ? הרי אם חשבו כך אז למה הם עוסקים כל הזמן ללמוד ולחדש הלכות ?

תוקן על ידי maxmen ב- 18/05/2014 03:04:40

אריאל, לא אמרתי זאת. אמרתי שההלכות הללו הן תוצר של סברת חכמים ולא של הכתוב או מדרש הכתובים. ברור שסברת חז"ל, כמו החכמים בכל דור, היא תבנית נוף מולדתם.
מה  באשר לשינוי? לדיון הזה עלינו להיכנס לשאלת סמכות התלמוד, ואני מקבל אותה (לא בגלל שהוא בהכרח צודק, אלא בגלל שהוסכם על ידי כל חכמי ישראל שהוא החוק, עד שנשנה אותו). בדיוק כמו חוק המדינה שתוקפו אינו תלוי בצדקתו.

אוסיף עוד שתי הערות:
1. לא אמרתי שסברת חז"ל זו לא נראית לי. זה דווקא נראה לי הגיוני, כפי שהסברתי למעלה.
2. אם משהו לא נראה לי הגיוני, אז על אף המחוייבות העקרונית שלי אליו כמובן אנסה לצמצם אותו כמידת האפשר. לדוגמה, ניטול את הסברא של דיני הקדימה (אף שכתבתי שזה כן נראה לי הגיוני): אם האישה שטובעת קצת קרובה יותר אליי מהגבר, אציל קודם אותה (אוקימתא שההשוואה נעשית רק כשכל שאר התנאים שווים. אגב, יש מהפוסקים שכתבו זאת להדיא).

תוקן על ידי mdabraham ב- 18/05/2014 09:24:25

הכלל של חז"ל הינו שכל התדיר מחברו קודם את חברו וכל המקודש מחברו קודם את חברו. לפיכך, האיש קודם לאשה להחיות; כהן קודם ללוי, לוי לישראל, ישראל לממזר, ממזר לנתין, נתין לגר, וגר לעבד משוחרר. המשנה סייגה את דיני קדימה בתנאי ששניהם שווים בחכמה ובמעשים, אולם אחרת ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. לפיכך, אם טעם שהאיש קודם לאשה להחיות כי מקודש ממנה, הרי שמבחינת תיקון הפרט האיש קודם לאשה להחיות כי חייב בתלמוד תורה ובכל המצוות; אולם מבחינת צרכי הכלל, האם לדוגמא הדיוט קודם לנחמה ליבוביץ?

ההעדפה כשלעצמה אינה פסולה. הבעיה היא שזה מדרון חלקלק.