עלייה לרגל בראי הפסיכולוגיה

קרוב לחצי מיליון איש צפויים לבקר במירון ב24 השעות הקרובות, ההמונים יסעו שעות ארוכות, יעפילו בכבישים הרריים מסוכנים (שגובים הרוגים בקביעות) ידחקו באתר זעיר שנועד להכיל אלפים בודדים וגולת הכותרת: בעלי הכח שבהם יזכו לגעת באבן שאי שם מתחתיה אמורה להיות טמונה גופתו של אדם דגול שחי לפני אלפיים שנה.
החלשים יותר יתעלפו בשל העומס הכבד ויטופלו ע"י מאות רבות של חובשים מסוגים שונים.

הדבר המוזר בכל הסיפור הוא שלכל העניין כמעט אין כל מקור.

היהדות בת ימינו אינה נוהגת לעשות דברים שאין להם מקור קדום, (ואפשר להתווכח אם זה נכון) אבל כאן בטלו כל הכללים.

המקורות הקדומים ביותר למנהג העלייה למקום זה בתאריך זה הם בני 500 שנה לכל היותר וגם עליהם ניתן לפקפק. גם אז היה מדובר במנהג מצומצם של כמה חבורות מקובלים, סביר להניח שהם לא חלמו שמנהג זה יקבל את הממדים הכמעט מפלצתיים שלו כיום.

נוכל לראות את חוסר שרשיו של המנהג ברעב בו מתקבלים ה'דינים' החדשים הנוספים לו, כמו עניין הח"י רוטל שמקורותיו קלושים עוד יותר (ושעבר בשנים האחרונות מהפכה ברוכה ממיץ ענבים לכל שתייה שהיא). ההמון פשוט צמא למצוות ייחודיות לזמן.
אוכל גם להוסיף ולשער שאם נצליח ליצור מנהג יעיל מספיק, הוא יתקבל ע"י כל החוגגים כמצוה גמורה ויהפוך לסימן היכר של המעמד.

בציבור החסידי המנהג הפך למצוהגמורה. בציבור הליטאי, הדוגל בחשיבה רציונלית יותר, העמדה הרשמית שוללת זאת בעדינות, אבל אינה מצליחה לבלום את המון העם המעוניין להשתתף במעמד.

מה הסיבה לכל זה? מה גורם לציבור שלם (נוכל להניח שמדובר ברוב הציבור החרדי) לסבול שעות ארוכות לצורך דבר שאינו לא מדאורייתא ולא מדרבנן ואולי מידת חסידות יש בו?

אני חושב שמעמד זה מהווה תשובה לצורך הפסיכולוגי של כל מאמין בעלייה לרגל.

ניתן למנות סיבות רבות לצורך זה. סיבה בולטת ביניהן: המאמין זקוק לצאת מהטריטוריה המוכרת שלו אל מקום קדוש, זר לחיים הרגילים שלו, הנתפס בעיניו כשטחו של הא-ל, שם הוא יכול לחוש תחושות התעלות ולדמיין שזכה לצבור נקודות בעבודת ה'.

האוירה החגיגית רק עוזרת לתחושה והמאמץ הנדרש ממנו גורם לו לחוש סיפוק על הסבל שהוא עובר לשם ה'.

מעמדות עלייה לרגל נוכל למצוא באיסלם (החג') ובנצרות אבל היהדות, מאז חורבן הבית, חסרה דבר כזה.
ברוך ה', עכשיו כבר לא.

ביליצר,
רוצה אני לענות לך אבל אני מפחד שמא רבינו המיימוני יראה בזה ויכוח פוליטי.

וכיון שפטור בלא כלום א"א:
הליטאי מטבעו אינו רציונלי יותר מהחסיד, הספרדי, המנדריני או הטאואיסטי.
הגירסה הליטאית ליהדות מקדשת יותר את הרציונליות. לפיכך הליטאי, במבחן התוצאה, ימנע יותר מדברים מיסטיים ואם יעשה אותם יאלץ להמציא לעצמו הסברים קלושים שונים.

ירוחם, בגמרא יש תיאור יפה מאד איך הצלחנו להרוג את יצר ע"ז.

כנראה שהוא הצליח לרמות אותנו.

חלק גדול מהציבור הליטאי כיום מקורו במשפחות חסידים כולל גם חלק ממרנן ורבנן

לא נראה לי שהרציונליות היא חלק מהדנא, כן נראה לי שהליטאיות הרשמית לפחות בעבר התהדרה בשימוש בחשיבה יותר מאשר אצל החסידים.

לא צריך להיות קיצונים בעניין.

המנהג נקבע מתי שהוא מה זה משנה ? השאלה מה אתה עושה עם זה ? אייך אתה מסביר לילדים את זה ?
ובכן ראיתי הרבה דרכים בקהילה.
הליטאים והרבה מהירושלמים מספרים לילדים שהרשב"י הוא מהיחידים שהצילו את התורה של בעל פה.
נווו כבר יש כאן צורך חינוכי טוב ויפה. שהילד יעריץ את רשב"י על המסירות נפש שלו בלימוד תורה מול כל הגזירות של המשטר.

בוא נשאל אחרת.
מישהו המציא את האבות ובנים. ממש לא מזמן כמה שנים רק. והנה זה נהפך להיות חלק בלתי נפרד מהדת מהמנהג הקבוע שהאבות באים בשבת לבית כנסת לשעה ללמוד עם הילדים.
נווו ועכשיו נפתח אשכול ממתי המנהג ומי המציא את זה ?
זה מנהג יפה ונהפך לחובה. ואז מה ?

מקס, אני לא נגד מנהגים יפים, אני אישית נסעתי למירון כמה וכמה פעמים, לא בגלל הרוחניות כי אם בגלל החוויה. אני כן נגד קידוש הפולקלור הזה ומיסודו כחלק מהדת. גם בגלל שבעוד אלף שנה אנשים ימכרו את כל מטלטליהם כדי ליסוע בל"ג בעומר למירון (ממקום מושבם שעל ירחי שבתאי) מכיון שיש מצוה לעלות לרגל שנזכרת כבר במקורות קדומים כמו פורום עצכ"ח.

האם הליטאיות כ"כ רציונלית?
אולי אנחנו מסתכלים על הליטאיות שבין מלחמות העולם, אולם האם הגר"א ור' חיים מוולוז'ין לא עסקו בקבלה וכתבו קמעות, האם עלית תלמידי הגר"א לארץ לא היתה משיחית, הםא הם לא מתארים גירושים לקבירי צדיקים?

אולי הליטאים של היום רק מחזירים עטרה ליושנה?

האירופים יצאו מזמן מימי הביניים שלהם. כעת תורינו. תודו, מנהגי הנוצרים מוצאים חן בעינינו. עודד

אני רק מניח את זה כאן

יצר עבודה זרה נובע מהעדפת דברים רחוקים שאינם הכרחיים על-פני דברים קרובים שנדרש לעשותם. לדוגמא, לנסוע למירון ולהיות ערים כל הלילה בהילולת מדורות מלהיב יותר מאשר לקבוע עתים לתורה ולהתייגע על תלמודה מדי לילה. לו רשב"י היה נוסע לאומן מדי שנה, אזי לא היה לומד תורה במערה במשך 13 שנים רצופות, ומן הסתם היו מוצאים תנא אחר לקרוא על שמו את ההילולה במירון.