ביקורת על מה שאנו כ''כ אוהבים...

זלמן808,

האמת שהתלבטתי מעט האם בכלל להתייחס לדבריך, זאת לאור נימת דבריך בפורום 'תמיכה טכנית' והספק שעלה בי בעקבותיו האם בכלל מעוניין הינך לשמוע ולהבין או שמא כוונתך אינה אלא להקניט, אולם במחשבה שנייה אמרתי אל ליבי כי 'פטור בלא כלום אי אפשר', ובכדי שלא תאמר בלבבך 'שתיקה כהודאה', אבא בזאת במספר הערות קצרות לדבריך:

● כתבת "מה כל הפיזוז הזה סביב הלהקה":

טבע מולד הוא בבני האדם, שכאשר הוא מתעניין בתחום מסוים; מדעי, מחקרי, תורני או מוסיקלי, הוא רוצה לדעת את מירב הרעיונות והנתונים הנושקים לתחום זה. הדבר נכון לא רק לגבי כל אותם התורות השונות והנתונים העומדים בבסיסם היוצרים יחד ומשלימים את התחום בו האדם מתעניין; הוא נכון גם לגבי אותם הנתונים הנוגעים לאנשים העומדים מאחורי הדברים, להוגי הרעיונות העומדים מאחורי קלעי התורות.

אדם שמתעניין בתחום הפילוסופיה, לדוגמא, הרי שנוסף על התעניינותו בתורות השונות הקיימות בחקר גבולות התבונה, חקר ההכרה האנושית, הוא גם יתעניין (לא פחות) באותם פילוסופים העומדים מאחורי כל אותם תורות: מה טיבם, מה סיפור חייהם, מה היו מעשיהם ומי היו הוריהם. אם מתעניין הוא בפילוסופיה המערבית והמודרנית, הרי שלאחר (ואצל אנשים שונים יבא הדבר לפני) שילמד רבות אודות אסכולת פילוסופיה זו והרציונליות העומדת בבסיסה, הוא ישקיע שעות למידה נוספות בנסיון להבין ו'לקרא מעט' את אותם האנשים שיצרו וייצגו את אותה התפיסה, כרנה דקארט, ברוך שפינוזה ועוד.

נתון מעורר מחשבה זו אינו נתון כלל לויכוח. יעידו על-כך רוב (ואולי: כל) בני האדם שבעולם, בעבר ובהווה, "את אשר ישנו פה עמנו עומד היום ואת אשר איננו פה עמנו היום", שפשוט מיישמים את הדברים האמורים בכך שבכל תחום שהוא הם מוסיפים ומתעניינים באישים העומדים בבסיס ההגיגים והנתונים [יש לכך גם הסבר פסיכולוגי, אולם אנו נתחשב במגבלות המקום ונסתפק בדברים האמורים...]. ואם תרצה: יוסיפו ויעידו על-כך כל אותם מאות ערכי האנציקלופדיה העוסקים - כמה מפתיע - לא בעצמים ובתורות עצמם, אלא באנשים העומדים מאחוריהם.

ובענייננו: אדם המתעניין בסוגה מוסיקלית, בסגנון וז'אנר מסוים של מוסיקה, הרי שנוסף על התעניינותו בתורת המלודיה, תורת הקצב ותורת המרקם, ולאחר שהוא ייהנה ממלודיה או צליל מוסיקלי כל שהם, הוא גם יסתקרן ויתעניין בתורת האדם העומד מאחורי [או שמא יש לומר: בתוך] המוסיקה. הדבר יבא לידי ביטוי בהתעניינות בחיי אותם אישים העומדים מאחורי התורות המוסיקליות השונות, על תקופותיה השונות, ו... כן, ברזולוציה גבוהה יותר, הדבר יבא לידי ביטוי גם בהתעניינות בחיי האישים העומדים מאחורי יצירה מוסיקלית ספציפית זו.

חשוב להבהיר: לפעמים (ואם מדובר בעולם הכללי: פעמים רבות) הופך הדבר להערצה שוברת גבולות העוברת את גבול הטעם הטוב, כשהמעריץ מקבל על עצמו לחקות את האמן בפריטי לבוש, תסרוקות שער וייבוש, וכדומה. זו כבר הערצה עיוורת, שאינה נכונה לא מבחינה לוגית ולא מבחינה פסיכולוגית [וכמעט אצל כל בני האדם, הערצה מסוג זה חולפת יחד עם גיל הנעורים].

שכן, לאמיתו של דבר, יצר הסקרנות, עליו דיברנו לעיל, תחום אף הוא בגבולות השכל. אם נשתמש בדוגמא מנידון דידן: מה טיבו של ירחמיאל ומה סיפור חייו [וכן, לפעמים, כשאנו נהנים מאד מקול מיוחד של אחד הילדים, ובעיקר: מכשרון מוסיקלי יוצא מן הכלל של אחד הילדים, הרי שבאותו הרגע יוצא הוא מכלל הילדים, אותו אוסף ילדים כשרוניים היוצר את ההגדרה 'מקהלה' שאינו נתון כל-כך במוקד ההתעניינות - ולו מהסיבה הפשוטה שאכן אין בו יותר מדי ענין. המקהלה, כמקשה אחת, אינה בעלת ענין רבה כל-כך - ונכנס אף הוא לתחום ההתעניינות שלנו, כשמתחילים לעניין אותנו שאלות ענין כ: האם הוא התמקצע בעבר בתחום המוסיקלי; האם הוא משקיע בפיתוח כשרונו מעבר לשעות המקהלה; האם כשרון זה עובר בירושה במשפחתו, ואם נחפש נמצא עוד מספר אחים מוכשרים, ועוד]; מה הסיפור המסתתר מאחורי לחן כזה או אחד, ומהי ההשראה בה היה נתון כשבאה אליו מלודיה זו – הם שאלות שאכן מעניינות ובהחלט מחכימות. מה אכל הוא היום לארוחת הבוקר או איזו חולצה הוא לבוש וכדומה – אלו דוגמאות שאלה שכלל אינן מעניינות, וביצר הסקרנות אינן מקננות. (הדבר נכון שבעתיים אצל אדם המבין כי בסוף היום כל אותם אמנים כשרוניים הולכים לישון, ככל בני האדם, ובראשיתו של יום המחרת אוכלים הם ארוחת בוקר, גם-כן ככל בני האדם. במוחו של אדם כזה לא תתעורר, ולו לרגע קט, השאלה "מה אכל הוא לארוחת הבוקר", ולו מהתשובה הפשוטה שישיב לעצמו "הוא אכל בדיוק את אותם דגני הבוקר שאכלת אתה"... 'האנשה' זו היא, אגב, אחת מהתובנות, שחסרונם מוביל בסוף היום להערצה עיוורת).

אולם כל עוד יצר הסקרנות אכן אינו חורג מהגבולות הלוגיות כמו גם הפסיכולוגיות, הרי זהו טבע מולד הטבוע (הייתי מוסיף בזהירות, לאחר שראיתי את שאלתך: כמעט) בכל בני האדם. וזהו אם-כן "פשר הפיזוז (אם-כי לאור ההסבר דלעיל לא הייתי מגדיר זאת בדיוק "פיזוז". אלא אם-כן גם בתחום המתמתיקה הינך "מפזז" סביב אדוארד ויטן, מאבות תורת המיתרים. טוב, כשמדובר על תורה מוסיקלית, המונח "פיזוז" יכול להתקבל בסלחנות...) הזה סביב הלהקה" והעומד בראשה. 

● כתבת "שבסה'כ הרי רוב חבריה אינם חרדים כלל":

אני קורא את השורות הללו שוב ושוב (קרי: פעם אחת בפורום השכן ופעם שניה באשכול זה), ומבלי להיכנס כרגע לדיון על מידת הנכונות של דבריך (האם אכן "רוב חבריה אינם חרדים כלל"), אני תוהה לעצמי: איזה קשר, ולו מקרי, יש בין חרדיותם של הילדים ובין שמיעת קולם הטהור?

כשמדובר על הלחנים עצמם, יש בהחלט מקום לקונסטרקט הגורס כי לאור העובדה שללחנים כמו המנגינות ישנה השפעה רבה על נפש האדם, הרי שיש להעדיף לחנים שיסודותם בהררי קודש ומקורותיהם טהורים.

אולם אף לאסכולת חשיבה זו, דברים אלו אמורים רק ביחס ללחנים והמנגינות עצמם. כשמדובר, לעומת זאת, על המבצע של אותם הלחנים, האמן המשורר שמפיו בוקעים אותם לחנים טהורים, הרי "מה יתן לך ומה יוסיף לך" חרדיותו?

ולענייננו: כאשר מדובר על לחנים נשמתיים, מוסיקליים ותורתיים, הבוקעים ועולים מבית מדרשו של ירחמיאל ביגון; לחנים שאת הנשמה מעוררים, את הרוח מרוממים וללימוד התורה תורמים, הרי כל שנבקש הוא כי לחנים אלו הרוחניים יקבלו מרקם גופני משהו כשיתלבשו בקולות המלאכים, הבל פה שאין בו חטאים ופשעים (לתשומת ליבך, זלמן), או אז תעלה שירתם לפני שוכן מעונה, מלך המלכים.

[במאמר המוסגר ובנימת הסתייגות אוסיף: אמנם, ניתן להשמיע טענה כי למרות שאליבא דאמת אין כל משמעות לזהות האמן המבצע את הלחנים ולמידת 'חרדיותו', אולם סוף-סוף כאשר השומע יודע מיהו האמן המשורר ומכיר את דמותו, הלך דרכיו כמו גם את דעותיו, הרי שהדבר עלול להשפיע על דעותיו ומידותיו הוא (ואם מדובר על ילדים השומעים, הדבר עלול להשפיע שבעתיים. ואכ"מ). טענה זו ראויה שתיבחן לגופה, אלא שכאן מקומה של אבחנה נוספת, לפיה אין כאן מקומה של זו הטענה. שכן, דברים אלו אמורים באמנים מבוגרים, בהם ניכרת היטב אורח חייהם, דרכיהם, רגשותיהם ושלל דעותיהם. כשמדובר, לעומת זאת, על אמנים צעירים, ילדים עולי ימים המזמררים, הרי שלסוגי הכשרויות אותם אוכלים הם בביתם, באמת אין כל השפעה על השומע, למגדול ועד קטן].

ובכלל, מנין לך הקריטריונים לאדם ה'חרדי'? וכי מסורת היא לך מאבותיך, או שמא הלכה למשה מסיני מסורה בידיך, גדרי 'מיהו חרדי'? או אולי בכלל אתה הוא קונה שמים וארץ שקנה את ישראל [כפי שלימדונו רבותינו בפרקי אבות פרק ו משנה י: חמשה קנינים קנה לו הקב"ה בעולמו .. שמים וארץ קנין אחד .. ישראל קנין אחד], ובידו כח וגבורה, מלכות וממשלה, לטמא או לטהר, לרחק או לקרב אל שוכן מרומים... האמנם אתה הוא שהקטירו אבותינו לפניך את קטורת הסמים?

עוף השמים לוחש באזני כי אפילו אודות אליהו הנביא שמע רבן יוחנן בן זכאי מרבו הלכה למשה מסיני "שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב" [מסכת עדויות, פרק ח, משנה ז]. תרצה אולי לשתף עמנו איזה מכתב מאליהו בו נאמר לך כי עליך לעמוד בבית האלקים בשער השמים ולהחליט מיהו שיעבור תחת השבט ויהיה קודש?

אתה ודאי מודע לכך שבקרב קהלים רבים מבני ישראל, גלישתך במחוזות כאלו ואחרים, כמו גם כתיבותיך בפורומים שונים, מוציאים אותך באבחת חרב מתחת מטריית ה'חרדיות'. כך שמוטב שהנח להם לישראל, רוח הקודש עליהם, ואם אינם נביאים – בני נביאים הם [תלמוד בבלי, מסכת פסחים דף סו עמוד א; תוספתא, מסכת פסחים פרק ד הלכה יד]; בדבריך הישמר, ואל תתיימר להיות עז כנמר, את מסורת ישראל סבא לשמר.

● כתבת "הדבר הזה נגמר באיזושהוא שלב מסויים?":

 אם כוונתך להערצה עיוורת (שתוארה בתחילת דבריי לעיל): תשובתי כבר למעלה אמורה – אף אצל בני האדם בהם היא קיימת, היא חולפת יחד עם התבגרותם ועזיבתם את גיל הנעורים. אם כוונתך להתעניינות נכונה ומחכימה (מהסוג שתואר בדבריי לעיל): כן. "הדבר הזה" נגמר בדיוק בשלב בו האדם נגמר... או במילים פשוטות: לא. לא כל עוד האדם כוחו במתניו, שכלו בראשו, והוא חפץ להחכים ולהעשיר את ידיעותיו עוד ועוד.

● כתבת "לא להפגע מהשם כך פשוט עלה לי כרגע":

אממ... הייתי אומר שהתנצלות זו אינה מדויקת כ"כ, בלשון המעטה. את האבחנה הזו, אדוני הפסיכולוג, קבעת כבר בפורום השכן כמעט שתים עשרה שעות לפני שחזרת עליה שוב באשכול זה, כך שאמירה בנוסח "כך פשוט עלה לי כרגע" אינה הכי נכונה... אולם, הסר כל דאגה מליבך: מעולם לא היתה לי כל מחשבה להיפגע מדבריך...

● כתבת "מה מייחד אותם על פני שאר להקות של ילדודס?":

לו השכלת לקרא מעט את המידע המפוזר בינות לאשכולות השונים לא היית שואל שאלה זו. ובכל זאת, אשיב לך בקיצור:

מבחינה אודיטורית ומוסיקלית (שכמובן, היא הבחינה החשובה יותר): א. הלחנים – הלחנים והמלודיות אותם מבצעים ילדי המקהלה מולחנים על-ידי ירחמיאל ביגון, שהינו, ללא כל ספק, מגדולי המלחינים הקיימים כיום במוזיקה הדתית (בשבילך: חרדית). ב. העיבודים – נעשים על-ידי טובי המעבדים הקיימים בעולם המוסיקה הדתי [אם-כי בתחום זה ניתן אכן להצביע על רבים מוכשרים אחרים שירחמיאל (עדיין) אינו עובד עימם].

מבחינה ויזואלית: א. הכוריאוגרפיה – הכוריאוגרפיה של הילדים הינה מדהימה, כשירחמיאל משתמש בשפה תנועתית מדהימה ומעניינת. תעיד על-כך העובדה שכל המקהלות שקמו אחריה אימצו לעצמם מוטיבי מחול ותנועות שונות של ירחמיאל. נוסף על-כך, פרחי מיאמי הינה מקהלת הילדים היחידה שבהופעה חיה מבצעת כוריאוגרפיה לא רק במספר שירים מצומצם, אלא כמעט בכל השירים לאורך הקונצרט. ב. ההופעה החיה – פרחי מיאמי הינה מקהלת הילדים היחידה שניתן לכנות הופעה שלה כהופעה חיה, כשכל הקולות כולם, על שלל ההרמוניות המופלאות, מבוצעים בצורה חיה על-ידי ילדי המקהלה, הן קולות המקהלה והן קולות הסולנים.

● כתבת "שונא בתכלית את כל המוזיקה האלקטרוניקית שיש היום":

אכן. גם אני איני מחבב (בלשון המעטה) את המוסיקה הזולה הזו (אם ניתן להכלילה ולכנותה כמוסיקה בלי לפגוע בוולפגנג אמדאוס מוצרט, בפרנץ יוזף היידן, או בלודוויג ואן בטהובן). ואגב, המוסיקה הזו הינה אלקטרונית ולא אלקטרוניקית...

● כתבת "אולי תשכנעו אותי ואצטרף גמאני למחול הזה ששמו להקת פרחי מיאמי":

אציין, כי זו הפעם השלישית בה הינך מביע את רצונך הכנה (...) להשתכנע ולהצטרף גם-כן למחול הרוקדים. רצון מוזר מעט לטעמי, יש לומר. מכיר הנני כאלו שרוצים להצטרף למחול רוקדים, כמו גם כאלו אחרים שאינם רוצים להצטרף, אולם אדם הרוצה לרצות להצטרף – זה עוד לא הכרתי. אם גם במיתרי נשמתך נגעו פגעו הצלילים, ורוצה אתה בבית אלוקים להלך ברגש (על-ידי אותם הלחנים הכה מרגשים ואת הנפש מרוממים) או לעבוד את האלוקים בשמחה (בעזרת אותם הלחנים הכה משמחים ואת הגוף מרוממים) – מוזמן הינך להצטרף ל"מחול הזה". אז תשמח במחול, והיה זרעך ככוכבי השמים וכחול. אם משום-מה לא 'דיברו' הצלילים לחלק המטאפיזי שבך, נשמת החיים שבך – יכול הינך לבחור שלא להצטרף ל"מחול הזה" (אה... גם אז מוענקת לך ברכתי שיהיה זרעך ככוכבי השמים וכחול). אך דומני כי הישארות הנפש במצב זה, בו הינך משתוקק להשתכנע ולהצטרף, רוצה לרצות להצטרף, אינה מומלצת כל כך מבחינה פסיכולוגית.

רק שלש מילים ["רעיון שלקחתי מפורום אחר"...]: מוסיקה. תורה. טהורה.