|
|
| נשלח ב-23/6/2014 00:03 |
 |
| |
זה לא איידי... זה אידי. פעמיים חיריק :)
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2014 00:33 |
|
| |
אהההההה:)
לא ידעתי....(מה לעשות שאין ניקוד?...:)
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2014 00:34 |
|
| |
שואוווווווווו ,משורר.כושר ניתוח יוצא מגדר הרגיל, הייתי אומרת.וזאת כמובן לאחר דילוגים משמעותיים שעשיתי בתוך הקטע המרשים הזה.(כבר התנצלתי בפניך על כך שאני לא מסוגלת לקרוא הכל בשלימות.)
אני מתקנאה בך לרגע קט, על הזמן שיש בידך (תזהר, הדבקת אותי בהתפייטות יתר!)
להעלות על הכתב את דקויות המחשבה וההתפלספות.
אוח. כמה הייתי נותנת בשביל להגיע לרגעים צרופים כאלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2014 00:55 |
|
| |
תודה לכן, אידי, מיאמוש ולבבית (כן, 30. אם-כי אין כל סיכוי שהעשרים ותשעה שלפניך היו כמותך מוכשרים...) על התגובות האוהדות. אידי, 'מאסטרפיס' זה נכתב במרוצת הקולמוס והלשון, בכדי להציע בפני החברים דברי הגיון (אה... ועל הדרך גם להשיב לזלמן). לכך, דומני שאם יחפוץ הוא להשתלב בוויקי בגאון, יהיה עליו לעבור איזה מבחן אישון. מיאמוש, כבר חישבת כמה יעלה לך הסכמה עם כל מילה שלי, כש"כל מילה בסלע"?... אגב, את ודאי מודעת לכך שהפתגם "מלה בסלע" דוקא בא לספר על מעלת השתיקה, כשהפתגם המלא הוא [בתלמוד בבלי, מסכת מגילה דף יח עמוד א]: "מלה בסלע משתוקא בתרין", במשמעות של: אם את המילה (-הדיבור) תקנה בסלע, את השתיקה יהיה עליך לקנות בשתים... לבבית, א. אכן, התנצלותך אודות אי יכולת לקרא הכל בשלימות גלויה ועומדת. ניתנת לך בזאת הרשות לקרא את הדברים מקטעים מקטעים... ב. אכן כן. אנו מודעים היטב למגבלות הזמן שברשותך (כמו גם ברשות חברי/ות פורום נוספים/ות), מה שפעמים רבות את התגובה מגביל, ופעמים אף לחוסר תגובה מוביל. [לא שברשותי זמן פנוי, אולם פתגם עתיק טוען כי "אם הינך רוצה – תמצא את הדרך (והזמן). אם אינך רוצה – תמצא את התירוץ"... ליבי אומר לי כי אידי מסכימה עמי על-כך. אידי? אם-כי מוכרח אני לציין כי פעמים רבות אכן אין עיתותיי בידי להעלות עלי כתב את אשר עם לבבי. יעידו על-כך היעדרויותיי משולחן הדיונים בעיתים מזומנים]. כבר אמר פעם אלברט איינשטיין: "כולנו גאונים. אולם אם תשפוט דג על פי היכולת שלו לטפס על עץ, הוא יחיה את כל חייו באמונה שהוא טיפש". אכן כן. כולנו גאונים. אולם אם נשפוט אנשים בעלי עיסוקים (בבית ובחוץ) על פי היכולת שלהם להעלות על הכתב הגיגים פילוסופיים ארוכים...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2014 08:59 |
|
| |
משוררשיער,באמת לא ידעתי את המקור לפתגם..:)
תודה על ההעשרה!!
וכמובן שהתכוונתי לומר שכל מילה שקראתי היתה ממש במקום...ושהסכמתי עם כל מילה!!!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2014 20:30 |
|
| |
ואיך כל זה קשור לאשכול?? סתם אני לא יציק לכם.. רק שלא ישכחו את הנושא..
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2014 22:33 |
|
| |
| ניורק כתב: |  | ביקורת על מה שאנו כ''כ אוהבים...
2.איך אתם מתמודדים עם ביקורת כזו, מה עונים ואיך עונים?
3. מהיום זה יהי' גם הבמה לכל המפגשים המעניינים אם אנשים מסויימים שדיברתם איתם על מיאמי תשתפו את כולנו בדיאולוג שניהלתם איתם אולי נוכל לקחת רעיונות.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2014 20:06 |
|
| |
אידי נכון משום מה התביטתי על שניים שלושה תגובות וזה היה נראה לי לא קשור. סורי.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2014 17:42 |
|
| |
אני מעלה את האשכול הזה מהקום אליו זרק אותו הזמן...
מאחר ובימים האחרונים נולדו (יותר נכון, התחדדו) בי תובנות חדשות בנושא הנ"ל.
קבלתי קצת פרופורציות בכל הנוגע לפתלוגיה והכרוניקה של ההערצה כאן בפורום, לאורך הדורות. נכון שרובנו היום נמצאים בעמדה שונה קצת, מפוכחת יותר מכל אותם רגשות אהבה משכרים,לסולן כזה או אחר. אבל עדיין יש אנשים שמיאמי בשבילם היא הרבה מעבר לסתם מקהלה
ואני מוכרחה לשתף אתכם במסקנותי. מקום עבודתי הטרוגני מאד.תמצאו שם את כל המגזרים והמגדרים;גברים,נשים, דתיים,חילונים, חרדים,ספרדים ואשכנזים . ויש הדדיות ויש כבוד אחד לשני וגם הומור ברוח טובה. אבל מה שקרה בתקופה האחרונה היה מוגזם לכל הדעות. בוקר בוקר, במקום לומר יפה שלום, הוא התחיל: הדו שיח הבנאלי והמשעמם להחריד על הנבחרות, הכדורגלנים והמונדיאל. וזה היה לי מוזר. לשמוע אנשים בני 30+ ,שהולכים לישון בשלש לפנות בוקר ,רק כדי לראות משחק. והם אינטילגנטים מאד ומלאי רשמיות ביום-יום. ומשום מה,זה הנושא הכי אטרקטיבי ובוער שמצליח להעסיק אותם מבוקר עד ליל וחוזר חלילה. ממש לא מזלזלת. אני מכבדת אנשים על תחביביהם השונים. אבל זה מאפשר למדוד דברים בגבולות של נורמטיביות.
יכול להיות שההתעסקות עם המקהלה היא אובססיה.יכול להיות שלאהוב סולן זה דבר פסול. יכול להיות . בעולם כזה הפוך ומבולבל, טוב שאלה הם תחומי העניין שלנו.ולא הכוח והיופי.
ועדיין לא ראיתי כאן סגידה כמו שנכחתי לראות בין אוהדי הכדורגל.
כשיש משמעות אמיתית לחיים ,גם הפורקן הכי גדול של הרגשות לא יגיע לשיאים הזויים כל כך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2014 18:20 |
|
| |
נכון בהחלט!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2014 22:28 |
|
| |
ניתוח והקבלה מעניינים מאוד, לבבית! לא מרוכזת מספיק בשביל לנסח את התובנות שעולות בי בעקבות זאת (בכל זאת אחרי יום קייטנת אמא מאוזעק...), אבל בהחלט שיש פה חומר רציני למחשבה. אשתדל לעשות זאת בהזדמנות אי"ה... בלי נדר :-) חבר'ה, תובנות? נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2014 22:45 |
|
| |
ב"ה! יפה לבבית, חזק!
אכן, יש לי משהו לחדד בענין.. אם תרשו לי
בנוגע לכל הענין הזה של "לאהוב מקהלה",ונראה לי שרק המיאמיסטים שביננו (לא רק, אבל בעיקר) מבינים מאד שזה לא סתם לשמוע שירים שלהם או לראות הופעות אלא הרבה מעבר.. זה משהו שגורם להתעסק בו מעבר למקובל (הפורום הזה לדוגמא..:) או פשוט לנתח אותו, להביט עליו מכל הזויות ולא להתעיף או לחשוב שזה קצת הזוי, כמו שזה נראה לפעמים מבחוץ - מה יש כל כך להתלהב ממקהלת ילדים?
אז זהו, שזה הרבה יוותר מזה!
מיאמי - זו לא סתם מקהלת ילדים שבאים לשיר שירים, ואולי מביאים עוד כמה גימיקים באמצע כדי שבכל אופן י'הי'ה במה לרתק את הקהל...
מיאמי לא! מיאמי אמנם שרים שירים, אבל זו האומנות שלהם! ויש בזה כמה היבטים-
התורני- שבו ממש מרגישים את הטאצ' הגדול של ירחמיאל - על השירים אבל גם על הפרחים, התורניות בשירים שלו, התנועות היפות אבל היהודיות - מביאות לצופה משהו אחר! ו מין הרגשה דקה שקשה לומר במילים, אבל כשמסתכלים על הענין במבט פחות כלליויותר מעמיק - אפשר לראות גם את התחושה התורנית שירחמיאל מעביר מעצמו, בלי מילים לצופה, בכל ההשקעה הגדולה שלו - התורה! היר"ש, התורניות, האמונה, החיבור לתורה ומצוות. זה משהו שרק מי שמסתכל יוכל להבין, ומשהו שקשה לי להסביר ולהגדיר אלא ר לצין בקוים כללים, ולהשאיר לכם את ההבנה הפנימית והתחושה העצמית
הפן אומנותי - שכולל לדעתי עוד קטגורי'ה בתוכו, ההתחדשות.
הפן האומנותימתבטא בשירה. ובהופעות.
כל מי שיראה את ההופעות של מיאמי, מהתחלה ועד הסוף - או לפחות את המרכזיות שבהן - לא יוכל שלא להתרגש. ואם הוא מבין במוזיקה - אז נכונו לו שעות רבות של הנאה... ההופעות שלהם, שכוללות גם את הצד הכוריאוגרפי - נושא שהרחיבו עליו ולכן אזכיר אותו בקצרה יחסית - שבעבר, לדעתי לפחות, כלל המון אפקטים ויזואלים מרהיבי עין שגרמו להתררגשות ולהתפעמות בקרב הצופים - העמידה המיוחדת של הפרחים בהופעה לדוגמת האירו את הלילות - בצורת החצי עיגול שאח"כ מתלכד לקו אחד מאוחד - שמתבטא אח"כ בהרמת הידים שמזכירה את צורת החים לפי סדר מספרי הנרות - 1,2,3,4 עד 8 - ובכל פעם מרימה קבוצה אחרת את ידה, מה שיוצר תחושה עזה של התפעמות עזה, ועוד אפקטים ויזואלים שמשולבים פה ושם גם בשנים האחרונות - מדרגות, שורותף, עיגולים ועוד שהתנועות שיוצרים יחד עם השירה מופע אומנותי מיוחד, וכעת ניגע בשירה - הנושא... השירה, לדעתי - הקטע הזה מיועד למבינים במוזיקה, כך שלא יעיזו לאכול אותי.. ולמרות שאינני יכולה לקרוא לעצמי מבינה במוזיקה כל עוד לא למדתי את הנושא לעומק המונגש באוניברסיטאות או במקומות מקצועים - הרי שלאחר צפי'ה במספר מכובד של הופעות ומקהלות ויש לומר אולי גם חוש טבעי לענין - אני יכולה לומר על עצמי כי אני בהחלט לא בורה בענין.. וכל עזרה ולימוד יתקבלו בברכה:) אז תרשו לי להציג לכם את מסקנותי, שהתגבשו במשך השנים שבהם האזנתי למוזיקה של "פרחי מיאמי"
נתחיל בזה שאופן הקבלה למקהלה היא מקצועית.. זה לא סוד, שירחמיאל בוחן את הילדים בצורה שאותי אישית היתה מלחיצה ואולי - כמעט בטוח - מבלבלת, הוא נותן לילד לשיר לפי גובה התו עליו הוא לוחץ. כבחינה לשמיעה נכונה. אז בעצם הוא הולך לפי הסדר - הוא מתחיל בעיקר העיקרים של השירה הנכונה - שימת לב לגובה הצליל ושירה לפי התוים, שדורשת דיוק מקסימלי, ולמרות שאני מאמינה שהרמה של הרקבלה פחותה מאוניברסיטאות מקצועיות - היות והוא גם משלים את תהליך הלמידה של הילדים, לפחות בחלקו, בעצמו - כך שהוא מוריד כנראה את הרף על מנת שיתאים לרמתם של ילדים בסביבות גיל ה-8, שזה הממוצע (נכון?) הרי שעדין זה מצביע על רמה גבוהה של ידיעה ויותר מכך - על הידע בהקפדה הנדרשת של רצף השלבים המובילים לשירה נכונה - כמו שכתבתי מקודם, המתחילה בגובה הצליל בו מנוגן השיר, ומכאן מגיעים לשירה עצמה - הבאה לאחר אימונים רבים ומפרכים, עד שהילד העומד על הבמה כבר מביא לנו את קולו בדיוק המירבי שניתן לדרוש ממנו - המינימום של מיאמי הוא הדיוק שכל כך תופס את אוזני בכל פעם מחדש, אי אפשר שלא להתפעל מזאטוט קטן שעומד על הבמה, וכבר מנעים בקולו, השירה שלו מותאמת למנגינה, הקול שלו מצטלל ונשפך במתיקות השמורה לקולות ילדותים טהורים, והטון שלו פחות או יותר -על אותו טון של המנגינה!! הילד הקטן הזה יודע להתאים את השירה שלו בצורה כל כך מופלאה לשירה הנדרשת ממנו! והוא ילד, אל תשכחו! או, איזה יתרון זה לחים... הילדים עוברים שם פיתוח קול, זה בטוח לי, אבל לא רק זה... הילדים במיאמי לא צריכים לצעוק...
ידוע, שלכל אדם בעולם יש מנעד מסוים בו הוא יכול לשיר, ישנם שהמנעד שלהם יותר גבוה, ישנם שהמנעד שלהם הוא אמצעי - לא גבוה ולא נמוך, ישנם שהמנעד שלהם נמוך - וישנם שהמנעד שלהם הוא נמוך - נמוך נמוך, ברמה של בס חזק עד צורמני... וירחמיאל משלב את המנעדים השונים בכזו יצירתיות מדויקת, שאי אפשר לא להתרגש ממנה..
ניקח לדוגמא את השיר - Lift up ur candle. שימו לב לחלק האמצעי שבו - מהסולו בבית השלישי של זלמן פולק - המתחיל במילים"you can be the shining star".סולו שלו הוא נמוך, נעים ורגוע. אידי היתה מוסיפה כאן את ההתאמה שלו לספינה המושטת בשלווה על גלי הים הרגועים.. היכולים לשנות חים שלמים... כמו קברניט. הקטע שלאחריו - הבית הראשון של הפזמון - מושר על ידי שאול אלסון, הקול הצלול שלו, שקורא להדליק את האש הבוערת בכל לב - וללכת לפי הדרך הנכונה והיחידה, גורמת למין נסיקה לגבהים, הקול ההולך וגובה משורה לשורה מחזק את הרגשת - סליחה, אבל לא מוצאת ביטוי משלים יותר - הגן עדן הכל כך אגדי הזה. שגורם לך לרצות להיות אחרים, טובים יותר, כמה שזה שוה... ואחרי התענוג הזה מגיע קול הבס הצרוד של ארי שיש בו מין מתיקות מענינת, שגורם לנו לנחות ברגע אחד ולזכור שאכן יש נפילות, אך אל לנו להתיאש - זה קורה לכולם, עכשיו או אז, אבל רק ננסה שוב, עוד פעם אחת... ההתאמה הכל כך נדירה לשיר הכל כך מרגש ונובע הזה, לא יכול שלא לעורר אי אלו תחושות אחרות אצל המאזין, משהו אחר... שאי אפשר להיות אדישים אליו, משהו שגרם לי לחפש אחרי עוד ועוד שירים שלהם, ואכן - לא התאכזבתי. השירים באנגלית כל כך מביעים וכל כך גורמים להתרגשות השמורה רק להאזנה לשירה טובה.כך שאי אפשר, לדעתי, שלא התרשם מהחשיבה המיוחדת שעומדת מאחורי הביצועים של השירים..וכמובן שיש גם כאלו בעברית - כנראה אלו היותר קלים מבחינת העברית שלהם, או היותר רגישים בנוגע לזמן ולעיתוי.. כמובן שיש עוד. אבל הזמן דוחק... ולכן אגיע לנקודה הבאה שנובעת לדעתי דווקא מהאומנותיות של המקהלה - והוא הפן המתחדש, הפן שגורם לכל מקהלה לרצות עוד ולהמשיך הלאה ולא לעמוד במקום - על מנת להרשים את הקהל. ולחפש עוד ועוד לקוחות...
במיאמי זה אחרת, ואני לא באה חלילה לדבר על מקהלות אחרות - כי אין לי מושג מה יש בהן לעומק, אני רק באה לצין כאן את מיוחדותה של מיאמי, בירחמיאל פועם הרצון לחדש, להתעדכן, אבל - ההבדל הכל כך יחודי הוא - שהוא גם יודע במה ואיך לעשות את זה.
הוא לא משקיע יותר בגימיקים אחרים להופעות, הוא לא משקיע יותר בקליפים שירוצו ויגרמו לעוד ועוד צפיות, הוא משקיע במשהו אחר.
השירה! הוא משנה את השירה, את הלחנים, את העיבודים, אם עד עכשיו הוא השקיע בהתאמה ובריגוש - עכשיו הוא גם יכניס לשירים קצב, ענין, הוא יחדש אותם, וכל זאת - כמה מפתיע - בלי לפגוע בשירה עצמה, בלי להכריח את הסולן להגביה את קולו לגובה הדומה לצעקה, אלא פשוט גורם למהירות ולקצב הכל כך חסרים בשירים יהודים אחרים - וירחמיאל מכניס אותם בלי ליגוע ביהדותם של השירים, בעדינות והנקיות שלהם - שהיו אפשר לומר, אבן הבוחן של השירים שלו, טהורים, רגישים.. הוא מצליח להכניס את החדשנות בלי לשנות את האיכות, דבר שלצערנו כל כך חסר בשירים אחרים וכמו שהוא חוזר ומדגיש - בס"ד!וב"ה השירים שלו נשארו כאלו, מהירים, קצבים בחלקם - אבל טובים, טהורים. ואיכותים!:)
לאחר עמל ויגיעה כה רבים, אשמח לשמוע את דעתכם בנושא....:)
תוקן על ידי תמרור25 ב- 10/07/2014 22:58:50
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2014 22:56 |
|
| |
ב"ה! יפה לבבית, חזק!
אכן, י לי משהו לחדד בענין.. אם תרשו לי
בנוגע לכל הענין הזה של "לאהוב מקהלה",ונראה לי שרק המיאמיסטים שביננו (לא רק, אבל בעיקר) מבינים מאד שזה לא סתם לשמוע שירים שלהם או לראות הופעות אלא הרבה מעבר.. זה משהו שגורם להתעסק בו מעבר למקובל (הפורום הזה לדוגמא..:) או פשוט לנתח אותו, להביט עליו מכל הזויות ולא להתעיף או לחשוב שזה קצת הזוי, כמו שזה נראה לפעמים מבחוץ - מה יש כל כך להתלהב ממקהלת ילדים?
אז זהו, שזה הרבה יוותר מזה!
מיאמי - זו לא סתם מקהלת ילדים שבאים לשיר שירים, ואולי מביאים עוד כמה גימיקים באמצע כדי שבכל אופן י'הי'ה במה לרתק את הקהל...
מיאמי לא! מיאמי אמנם שרים שירים, אבל זו האומנות שלהם! ויש בזה כמה היבטים-
התורני- שבו ממש מרגישים את הטאצ' הגדול של ירחמיאל - על השירים אבל גם על הפרחים, התורניות בשירים שלו, התנועות היפות אבל היהודיות - מביאות לצופה משהו אחר! ו מין הרגשה דקה שקשה לומר במילים, אבל כשמסתכלים על הענין במבט פחות כלליויותר מעמיק - אפשר לראות גם את התחושה התורנית שירחמיאל מעביר מעצמו, בלי מילים לצופה, בכל ההשקעה הגדולה שלו - התורה! היר"ש, התורניות, האמונה, החיבור לתורה ומצוות. זה משהו שרק מי שמסתכל יוכל להבין, ומשהו שקשה לי להסביר ולהגדיר אלא ר לצין בקוים כללים, ולהשאיר לכם את ההבנה הפנימית והתחושה העצמית
הפן אומנותי - שכולל לדעתי עוד קטגורי'ה בתוכו, ההתחדשות.
הפן האומנותימתבטא בשירה. ובהופעות.
כל מי שיראה את ההופעות של מיאמי, מהתחלה ועד הסוף - או לפחות את המרכזיות שבהן - לא יוכל שלא להתרגש. ואם הוא מבין במוזיקה - אז נכונו לו שעות רבות של הנאה... ההופעות שלהם, שכוללות גם את הצד הכוריאוגרפי - נושא שהרחיבו עליו ולכן אזכיר אותו בקצרה יחסית - שבעבר, לדעתי לפחות, כלל המון אפקטים ויזואלים מרהיבי עין שגרמו להתררגשות ולהתפעמות בקרב הצופים - העמידה המיוחדת של הפרחים בהופעה לדוגמת האירו את הלילות - בצורת החצי עיגול שאח"כ מתלכד לקו אחד מאוחד - שמתבטא אח"כ בהרמת הידים שמזכירה את צורת החים לפי סדר מספרי הנרות - 1,2,3,4 עד 8 - ובכל פעם מרימה קבוצה אחרת את ידה, מה שיוצר תחושה עזה של התפעמות עזה, ועוד אפקטים ויזואלים שמשולבים פה ושם גם בשנים האחרונות - מדרגות, שורותף, עיגולים ועוד שהתנועות שיוצרים יחד עם השירה מופע אומנותי מיוחד, וכעת ניגע בשירה - הנושא... השירה, לדעתי - הקטע הזה מיועד למבינים במוזיקה, כך שלא יעיזו לאכול אותי.. ולמרות שאינני יכולה לקרוא לעצמי מבינה במוזיקה כל עוד לא למדתי את הנושא לעומק המונגש באוניברסיטאות או במקומות מקצועים - הרי שלאחר צפי'ה במספר מכובד של הופעות ומקהלות ויש לומר אולי גם חוש טבעי לענין - אני יכולה לומר על עצמי כי אני בהחלט לא בורה בענין.. וכל עזרה ולימוד יתקבלו בברכה:) אז תרשו לי להציג לכם את מסקנותי, שהתגבשו במשך השנים שבהם האזנתי למוזיקה של "פרחי מיאמי"
נתחיל בזה שאופן הקבלה למקהלה היא מקצועית.. זה לא סוד, שירחמיאל בוחן את הילדים בצורה שאותי אישית היתה מלחיצה ואולי - כמעט בטוח - מבלבלת, הוא נותן לילד לשיר לפי גובה התו עליו הוא לוחץ. כבחינה לשמיעה נכונה. אז בעצם הוא הולך לפי הסדר - הוא מתחיל בעיקר העיקרים של השירה הנכונה - שימת לב לגובה הצליל ושירה לפי התוים, שדורשת דיוק מקסימלי, ולמרות שאני מאמינה שהרמה של הרקבלה פחותה מאוניברסיטאות מקצועיות - היות והוא גם משלים את תהליך הלמידה של הילדים, לפחות בחלקו, בעצמו - כך שהוא מוריד כנראה את הרף על מנת שיתאים לרמתם של ילדים בסביבות גיל ה-8, שזה הממוצע (נכון?) הרי שעדין זה מצביע על רמה גבוהה של ידיעה ויותר מכך - על הידע בהקפדה הנדרשת של רצף השלבים המובילים לשירה נכונה - כמו שכתבתי מקודם, המתחילה בגובה הצליל בו מנוגן השיר, ומכאן מגיעים לשירה עצמה - הבאה לאחר אימונים רבים ומפרכים, עד שהילד העומד על הבמה כבר מביא לנו את קולו בדיוק המירבי שניתן לדרוש ממנו - המינימום של מיאמי הוא הדיוק שכל כך תופס את אוזני בכל פעם מחדש, אי אפשר שלא להתפעל מזאטוט קטן שעומד על הבמה, וכבר מנעים בקולו, השירה שלו מותאמת למנגינה, הקול שלו מצטלל ונשפך במתיקות השמורה לקולות ילדותים טהורים, והטון שלו פחות או יותר -על אותו טון של המנגינה!! הילד הקטן הזה יודע להתאים את השירה שלו בצורה כל כך מופלאה לשירה הנדרשת ממנו! והוא ילד, אל תשכחו! או, איזה יתרון זה לחים... הילדים עוברים שפ פיתוח קול, זה בטוח לי, אבל לא רק זה... הילדים במיאמי לא צריכים לצעוק...
ידוע, שלכל אדם בעולם יש מנעד מסוים בו הוא יכול לשיר, ישנם שהמנעד שלהם יותר גבוה, ישנם שהמנעד שלהם הוא אמצעי - לא גבוה ולא נמוך, ישנם שהמנעד שלהם נמוך - וישנם שהמנעד שלהם הוא נמוך - נמוך נמוך, ברמה של בס חזק עד צורמני... וירחמיאל משלב את המנעדים השונים בכזו יצירתיות מדויקת, שאי אפשר לא להתרגש ממנה..
ניקח לדוגמא את השיר - Lift up ur candle. שימו לב לחלק האמצעי שבו - מהסולו בבית השלישי של זלמן פולק - המתחיל במילים"you can be the shining star".סולו שלו הוא נמוך, נעים ורגוע. אידי היתה מוסיפה כאן את ההתאמה שלו לספינה המושטת בשלווה על גלי הים הרגועים.. היכולים לשנות חים שלמים... כמו קברניט. הקטע שלאחריו - הבית הראשון של הפזמון - מושר על ידי שאול אלסון, הקול הצלול שלו, שקורא להדליק את האש הבוערת בכל לב - וללכת לפי הדרך הנכונה והיחידה, גורמת למין נסיקה לגבהים, הקול ההולך וגובה משורה לשורה מחזק את הרגשת - סליחה, אבל לא מוצאת ביטוי משלים יותר - הגן עדן הכל כך אגדי הזה. שגורם לך לרצות להיות אחרים, טובים יותר, כמה שזה שוה... ואחרי התענוג הזה מגיע קול הבס הצרוד של ארי שיש בו מין מתיקות מענינת, שגורם לנו לנחות ברגע אחד ולזכור שאכן יש נפילות, אך אל לנו להתיאש - זה קורה לכולם, עכשיו או אז, אבל רק ננסה שוב, עוד פעם אחת... ההתאמה הכל כך נדירה לשיר הכל כך מרגש ונובע הזה, לא יכול שלא לעורר אי אלו תחושות אחרות אצל המאזין, משהו אחר... שאי אפשר להיות אדישים אליו, משהו שגרם לי לחפש אחרי עוד ועוד שירים שלהם, ואכן - לא התאכזבתי. השירים באנגלית כל כך מביעים וכל כך גורמים להתרגשות השמורה רק להאזנה לשירה טובה.כך שאי אפשר, לדעתי, שלא התרשם מהחשיבה המיוחדת שעומדת מאחורי הביצועים של השירים..וכמובן שיש גם כאלו בעברית - כנראה אלו היותר קלים מבחינת העברית שלהם, או היותר רגישים בנוגע לזמן ולעיתוי.. כמובן שיש עוד. אבל הזמן דוחק... ולכן אגיע לנקודה הבאה שנובעת לדעתי דווקא מהאומנותיות של המקהלה - והוא הפן המתחדש, הפן שגורם לכל מקהלה לרצות עוד ולהמשיך הלאה ולא לעמוד במקום - על מנת להרשים את הקהל. ולחפש עוד ועוד לקוחות...
במיאמי זה אחרת, ואני לא באה חלילה לדבר על מקהלות אחרות - כי אין לי מושג מה יש בהן לעומק, אני רק באה לצין כאן את מיוחדותה של מיאמי, בירחמיאל פועם הרצון לחדש, להתעדכן, אבל - ההבדל הכל כך יחודי הוא - שהוא גם יודע במה ואיך לעשות את זה.
הוא לא משקיע יותר בגימיקים אחרים להופעות, הוא לא משקיע יותר בקליפים שירוצו ויגרמו לעוד ועוד צפיות, הוא משקיע במשהו אחר.
השירה! הוא משנה את השירה, את הלחנים, את העיבודים, אם עד עכשיו הוא השקיע בהתאמה ובריגוש - עכשיו הוא גם יכניס לשירים קצב, ענין, הוא יחדש אותם, וכל זאת - כמה מפתיע - בלי לפגוע בשירה עצמה, בלי להכריח את הסולן להגביה את קולו לגובה הדומה לצעקה, אלא פשוט גורם למהירות ולקצב הכל כך חסרים בשירים יהודים אחרים - וירחמיאל מכניס אותם בלי ליגוע ביהדותם של השירים, בעדינות והנקיות שלהם - שהיו אפשר לומר, אבן הבוחן של השירים שלו, טהורים, רגישים.. הוא מצליח להכניס את החדשנות בלי לשנות את האיכות, דבר שלצערנו כל כך חסר בשירים אחרים וכמו שהוא חוזר ומדגיש - בס"ד!וב"ה השירים שלו נשארו כאלו, מהירים, קצבים בחלקם - אבל טובים, טהורים. ואיכותים!:)
לאחר עמל ויגיעה כה רבים, אשמח לשמוע את דעתכם בנושא....:)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2014 17:32 |
|
| |
תמרור, איזה מאמר!  נראה לי שאת יכולה בכיף לכתוב פרשנויות משלך לשירים... בלי שום צורך לצטט ממני-כמעט  נתת פה דגש חשוב על המקצועיות המיאמית, ותובנה חשובה באשר להבדל בינה לבין מקהלות ילדים אחרות. יישר כוח!! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2014 17:34 |
|
| |
וואווווווווווו תמרור!!!
|
|
|
|
|
