גם להם מגיע ילד
אחד הדברים הכי מטריפים שהצליחה לעשות לנו הישות החברתית הדמיונית ?! היא הדוגמטיות שלנו - איש ההומונים. זה מטריף אותי כל פעם שאני חושב על זה. הדוגמטיות פשוט הופך לנו את משמעות החיים האישית לחיים של חוסר משמעות ובעיקר הופך אותנו לרובוט דטרמיניסטי דומם וגולם.
הפעם אני רוצה לדון על גיוסם של רווקים ורווקות לצבא להיהרג למען החברה. ובעצם לגרום לכרת אישי לפרט למען ישות החברה הדמיונית שכל כולו של ישות החברה, היא גולם אמצעי לשרידותו האישית של הפרט, והלכה למעשה קיומו של ישות החברה כורת אותו משרידותו האישי למען הישות. כלומר היפוך היוצרות ודוגמטיות משווע.
ואני הסביר בהרחבה.
הפרט בלי שרידות אישית אבולוציונית נצחית, לא צריך את האמצעי שנקרא "חברה". תחשבו על זה לעומק ותראו שעדיף לו להיות לקט\צייד בג'ונגל ולחיות בגן עדן את השבעים שמונים שנה שלו. ובכן למה לא בעצם ? מה הוא צריך את החברה שדורש ממנו חובות יותר מזכויות, בעצם כפרט בחברה הוא לגמרי משועבד ואין לו זכויות בכלל. ואם נחשוב על מה שיש לו כבר, נראה שכל "היש לו" הם בדיוק מה שהוא צריך מהאמצעי שנקרא "חברה". כלומר בלעדיהם ? הוא באמת לא צריך חברה.
אז למה באמת ? התשובה התבונית והדעתנית והבחירית היחידה שאני מכיר היא שהאדם לא רוצה למות. כלומר אדם יודע שימות ולכן רוצה לחיות על ידי צאצאיו הוא. על דרך "כל העומד למות, כמת דמי" כלומר כל דבר שנכחד בעצם הוא כבר נכחד, זה רק שאלה של זמן קצר. ואת זה האדם התבוני לא רוצה (בעצם כל בעל חיי מהאורגניזמים הפרימיטיבים ביותר, לא רוצה למות ולכן הוא חיי על ידי צאצאיו). כלומר הוא רוצה שרידות אישית נצחית באבולוציה, והאדם התבוני יותר רוצה בעיקר התפתחות תבונית נצחית על ידי צאצאיו, כלומר התפתחות התבונה היא מטרה יהודית, אבל לעומק זה קיים בתת מודע של כל אדם. אצל היהדות היא אידיאל חינוכי שנקרא "עולם הבא" = הדור הבא האישית שלך = עולם העתיד (ולא כמו שהדוגמטיים חושבים שמדובר על עולם רוחני מקביל אחרי המוות. תזכרו את זה כי זה מאוד חשוב להבין זאת ולהפנים זאת כי רובינו טועים ומתבלבלים בין הנצרות ואפלטון ושאר הבלי הדתות והפילוסופיות של המטפיזיקה לבין משמעות החיים היהודית האמתית, ראו בדפים הקודמים).
ובכן, בכדי להשיג זאת הוא צריך בת\ן זוג. זה גרעין הראשוני של החברה. כבר שני בני אדם אלה שוללים את החופש האישי ואת החירות האישי ומתחייבים זה לזה וכו' וכו', הכול למען מטרה תבוני דעתנית שהוא השרידות האישית של כל אחד משתיהם.
התלות הזו ההתחברות הזו וכל המשתמע מכך היא תחילת החברה. כלומר כל זה אמצעי לפרט שהוא יחיה לעולמים על ידי צאצאיו לדורי דורות וכמובן עם התפתחות התבונה האישית של זרעינו עד אין סוף. הרי אין שום משמעות של סתם לחיות לנצח, יש משמעות שאנו חיים ומנצחים את הברירה הטבעית שהם המחלות והמוות עצמו.
אם אנו חושבים לעומק ומעמיקים יותר, אנו מבינים למה האדם ההומו סאפיינס עשה את ההפיכה החקלאי. כי רצה שצאצאיו יקבלו חינוך ויהיו בסביבתם של בני מינם, הכל מיועד שתובטח לו שרידותו האישית הנצחית עם התפתחות התבונה.
מהחברה הקטנה שנקרא משפחה, נוצרת בדור הבא כמה משפחות. ולכן האינטרס האישי שלנו היא שכבר בדור שלנו נארגן את עצמינו כאילו אנו כולנו בני משפחה אחת. כלומר אם נריב בין המשפחות בהווה ? אז אייך ייראו המשפחות שתצא ממני ומאשתי בדור הבא ? ולכן אנו רוצים את האמצעי שנקרא חברה היום בהווה שכך בעצם כל המשפחות שיבוא ממני וממך, באמת ישרדו כל פרט ופרט אישית.
אם כך החברה היא אמצעי גרידה לשרידותו של כל פרט ביקום. ולכן בוודאי אם היינו מספיק תבוניים היית צריכה כל בני אנוש להיות יותר חכמים ולדרוש שלום עולמי נצחי. אבל המצב לדעבונינו היא שבני אנוש כן מחולקים למשפחות ועמים ויש איבה ביניהם ולכן צריך אנו להגן על עצמינו.
שאני אומר להגן הכוונה להגן על הפרט ומשפחתו האישית שלו כמובן. אין להגן על ישות החברה יש להגן על הפרטים (מכאן תבינו למה יהודי מוכן תמורת יהודי אחד לשלם הרבה יותר מכל אומה אחרת בעולם, והבדיחה היא שהם לא מתביישים לנצל את זה ובגדול, ראו את החלפת השבויים בנינו לבין שכינינו). כלומר המטרה של הצבא היא להגן על הפרטים ומשפחתם האישית של כל אחד ואחד מאתנו.
חושב שנפנים את הדבר הבסיסי הזה. החברה היא אמצעי. נזכור את זה לעולמים. במיוחד כיהודים שאצלינו כל ישות דמיונית כאמצעי לפרט שנהפכת לעיקר מול הפרט והפרט טפל לו ?! הישות הזו נקראת עבודת אלילים. זה משמעות האיסור התבוני של עבודה זרה ועבודת אלילים ואלוהים אחרים.
אני חייב לספר לכם שזה לא רק חשיבה יהודית, היא חשיבה הפוסט מודרנית בסיסית. אני חייב לצטט לכם את הניאו ליברל הנודע "מילטון פרידמן" שתראו שזה לא רק חשיבה יהודית עתיקה, רק היא ה'חשיבה של הפוסט מודרניזם.
"בעיני בן חורין, המדינה היא אוסף של בני אדם ולא ישות שמעל ומעבר להם, הוא רואה את השלטון כאמצעי, כמכשיר, ולא כמי שמעניק חסדים, כאדון או כאל שיש להעריצו ולשרתו בצורה עיוורת. אין הוא מכיר בשאיפה לאומית כלשהי, אלא באשר היא ההסכמה בין השאיפות שלהגשמתן פועלים האזרחים כל אחד לחוד. אין הוא מכיר במטרה לאומית כלשהי, אלא באשר היא ההסכמה לגבי המטרות שלמענן נאבקים האזרחים כל אחד לחוד" (קפיטליזם וחירות – מילטון פרידמן).
מילטון פרידמן גם מסביר בספרו מה שאמרתי לעיל שהגרעין הראשוני של החברה היא המשפחה האישית של הפרט.
אם כך, מה נכון היה לגייס אך ורק פרטים שזכו כבר לשרידות אישית כלומר יש להם כבר ילידם. 1, מהסיבה הפשוטה שהוא מגן על משפחתו הוא האישית שלו 2, אם ח"ו ימות ?! אז לפחות יש לו ילדים כלומר המטרה העיקרית שלו הושגה כבר.
מכאן תבינו את כעסי ולמה זה מטריף אותי כל פעם שאני חושב על זה, אייך זה שאנו מגייסים רווקים ורווקות להגן עלינו ? הרי המתים מהם רח"ל נכרתים מעולמם הנצחית (זה העונש הכי כבד שקיימת ביקום וביהדות, הכחדת הפרט מעולמו) אז על מי הגנו ? על משהו דמיוני ? הרי הם נכרתים לגמרי ולפעמים אם הם בן יחיד אז גם ההורים נכרתים רח"ל, אז שוב, על מה מתו ? הרי כל המטרה של החברה כאמור היא לפרט ובעיקר לשרידותו האישית, אז אייך זה שהם דווקא הפסידו למען החברה שהיא בעצמה מטרה שלא יפסיד ?
אני רוצה שתבינו טוב טוב את המשפט הבא.
כל היורד למלחמה ? מת במקרה !!
כלומר זה לא גורל ולא צו אלוהי, הוא פשוט מת רח"ל במקרה. אני אומר לכם מראש שיהיו נביא שקר ויאמרו לכם אחרת בשם היהדות ובשם האלוהים ובשם הלאומניות, אבל זאת תדעו שהם נביאי שקר שחייבים מיתה על פי התורה ולמה חייבים מיתה כי הם גורמים למוות זולתם עם שקריהם בשם האלוהים.
המעמיקים שיודעים תורה ודעת יודעים שהמילה "פן" = "מקרה". אפי כלפי האלוהים (והיות שהאלוהים משחק בקוביה - ראו בדף "האלוהים משחק בקוביה" - ולכן מובן למה כביכול הוא אומר "פן" ינחם העם ועוד ועוד).
"והנה המת במלחמה או במגפה לא מת ביומו בזמן הקצוב, כפי תולדת החום והליחה, "כי מחוץ באו לו מקרים" ,,,,,בתורה: "פן" ימות במלחמה (דבר' כ, ה), אמר שלמה: למה תמות בלא עתך (קהלת ז, יז)". (אבן עזרא)
אנו רואים שמחשבתית פילוסופית בסיסית היהדות חושבת שהיורד למלחמה ולכל סכנה (כמו המכוניות הפרטיות), הוא בעצם אקראי והאלוהים לא יכול לעזור לו. ולכן כל נביא שקר שיאמר אחרת ?! גורם במזיד לרווק ולרווקה להיכרת רח"ל מעולמם למען מטרה שהיא לגביהם שקרית הרי המטרה היא שרידותם והנה הם נכרתים למען האמצעי שהם המציאו לשרידותם האישית.
לסיכום:
צריך לדעתי להילחם על כך עד חורמה. כל איש דעת כל איש נאור כל איש המוני כמוני חייבים לפעול בכל דרך (משפטים פוליטית הסברתית חינוכית וכו') שלעולם לא ניקח רווקים ורווקות למען הגנת החברה. זה לדעתי הכי נכון והכי צודק ובעיקר הכי תבונית.
היא גם תהיה יותר מועיל שאנו לא נצא כל כך מהר למלחמות, כלומר כל דם יהיה יותר שווה לנו מדם רווקים ורווקות שיותר קל רח"ל לשפוך לריק, לצערינו זה נכון.
ובכן עד שאנשי ההמונים יתאוששו לפעול ויצליחו להשיג את הדבר הנכון הנ"ל. אני מציע לכל הורה לפני שהוא שולח את בנו או בתו להתגייס למען החברה ?! שייתן זרע בבנק הזרע, שבמקרה שרח"ל לא ישרוד, ההורים ידאגו לבנם או לבתם שרידות על ידי "אם פונדקאית" כלומר המתים יזכו לזרע של קיימא.
זה היה בימי קדם, וזה תבוני מאוד. מצוות "יבום" הידוע מדבר על גבר שמת בלי ילדים שאח שלו מתחתן עם גיסתו ומוליד לאח המת זרע. אפי' נשים עקרות עשו זאת. שרה אמינו בנה את עצמה על ידי הגר שפחתה. רחל ולאה שתיהן הקימו זרע לעצמן על ידי שפחתן. מי כבר מדבר על זכרים מתים = יבום כנ"ל שמצליחים לבנות להם זרע.
זה אני מציע להורים אם טובת ילדיהם בראש מעיינם ואין לי ספק שטובת ילדיהם בראש מעיינם. אבל אם כל זאת, לדעתי, כל זמן שהחברה מגייסת רווקים ורווקות ?! אז מחובת החברה דווקא לדאוג לזה, כלומר זה לא חובת ההורים (כמובן ההורים צריכים להיות תבוניים ולדאוג לזה), רק דווקא חובת החברה. הצבא חייבת לדאוג שכל רווק ורווקה בתחילת גיוסם לוקחים מהם זרע ושומרים אותם למקרה של ח"ו נהרגו. ואז הצבא והחברה מכספה כמובן מחפש "אם" פונדקאית שתוליד לחייל או החיילת את ילדם. והחברה דואגת לילדים האלה (כמובן עם המשפחות של החייל או החיילת) לכל צרכם עד גיל הצבא לפחות. זאת חובת החברה הראשונית שאפשר לעלות על הדעת, לדאוג שהמתים למענה, ישרדו אישית.
לסיום:
בוודאי שהכי תבוני היא פשוט לגייס אך ורק מי שיש לו כבר ילדים, ואסור באופן מוחלט לגייס רווקים ורווקות. אבל כל זמן שזה לא המציאות אז מחובת החברה והצבא לדאוג לכל אחד\ת מהמתים לזרע של קיימא ולכל המשתמע מכך.
מה דעתכם חברי וחכמי הפורום הקדושים והטהורים ?
בברכה
Max maxmen
תוקן על ידי maxmen ב- 28/05/2014 04:56:57
