גם להם מגיע ילד !!

מואדיב,

אל תיתמם. התקציב של מדינת ישראל לא נבנה בבחינת סוף מעשה במחשבה תחלה כראוי למדינה מסודרת, אלא אנשי מעשה בנוהו נדבך אחרי נדבך בצורה בה מתנהל ועד קהילה גלותי, עם הרבה החלטות בהתאם לצרכים מעשיים מידיים, או לצרכים פוליטים פופוליסטים שאינם באמת מיטיבים עם הציבור, ועם מעט מחשבה לטווח רחוק כי פוליטיקאים בד"כ מעדיפים פירות מידיים. בפועל במשך עשרות שנים ראשי מערכת הבטחון ומנהיגי ההתיישבות וראשי התעשיה גררו את התקציבים לכיוונים שלהם, לפעמים על מנת לממש דברים מוצדקים ולפעמים מתוך אינטרסים צרים, על חשבון החינוך והרווחה והפרנסה. אם מאות אלפי ילדים בישראל ניזונים בעזרת עמותות צדקה, אם הרבה זוגות צעירים כורעים תחת עול הפרנסה ואינם מסוגלים לרכוש דירה, אם רמת הלימוד בבתי-ספר מבישה, אזי השאלה איננה איך להוסיף תקציב כזה או אחר, אלא מה אמור להיות סדר העדיפויות הנכון.

ירוחם, עם כל הכבוד להישגיה של המדינה (וישנם הרבה כפי שציינת), אין זה פוטר מהתבוננות, שיפור ותיקון.
אתה נשמע כמו כל גרופי ממוצע.
תקציב המדינה מורכב מהרבה מאוד סעיפים בעייתים שמלבדם ישנם הרבה הסכמים קואליציונים וטקטיקות אחרות כדי למשוך כסף לכל מיני כיוונים.
תקציב הביטחון במדינת ישראל הוא יקר מאוד, הרבה מעבר למה שנדרש והוא אף פעם לא הולך למקומות הנכונים. המדינה מעדיפה לקנות עוד מטוסי הפצצה, מאשר להשקיע במיגון של נגמשי"ם. מכרזי צה"ל כבר מזמן הפכו לבדיחה, כיון שכולם יודעים שהם מכורים מראש. כל מי שאי פעם היה בצבא בתפקיד שכלל התעסקות עם פיננסים יודע עד כמה המערכת מסואבת ובזבזנית. בלי להזכיר שגם כך, הלוגיסטיקה שנדרשת כדי להחזיק כל כך הרבה חיילים מיותרים היא עצומה. אני מפציר בך ללכת לצריפין בצהרי היום ולראות כמה חיילים יוצאים ב11 בבוקר הביתה, או לעזריאלי לראות כמה חיילות עסוקות בשופינג, חבל שאתה לא יכול גם להיכנס לבסיסים עצמם ולהבין שכמות עצומה של ג'ובניקים עסוקים בעיקר בסוליטר.
אז יש הרבה מה לתקן, וזה לא גורע במאום מהדברים הכן נפלאים שיש לנו ב"ה במדינה, או כברת הדרך המרשימה שהיא עברה.

ירוחם,

מנהיגי המדינה תמיד התפארו איזו מדינה נהדרת הקמנו ושכחו שמנהיגים ראשית-כל אמורים להיות שליחי ציבור המסוגלים למלא את שליחותם בענוה ובהגינות וביושר ובתבונה, שתפקידם איננו לא להתפאר במעשיהם ובטח שלא להתפאר במעשים שלא עשו, כל שכן לא לקבע את הבינוניות כאידאל נרקיסיסטי, אלא לשמור על ייחוד ישראל וסגולתו, לכונן תשתיות למען הדורות הבאים, להקשיב וללמוד ולתקן טעויות, לתת בלבם גם מקום לנחשלים ולנכשלים, ולדאוג לצרכים של כלל הציבור. הנס הגלוי הינו שלמרות המנהיגים הנקלים של המדינה ומוסדותיה, בכל זאת רוב רובם של אזרחיה משתדלים ליישב את הארץ ולבנותה.
 

תוקן על ידי מם80 ב- 11/11/2014 17:10:10

מ
אדם שמתנהג בדעת, לומד נושאים לפני שהוא מביע את דעתו.
תהליך התקצוב הוא מורכב ביותר, גם ללא אינטרסים אישיים של מאן דהוא. השאלה כיצד בונים תקציב ראוי היא טובה, וכרגע אין בשוק רעיונות טובים הרבה יותר ממה שקיים למשל בישראל. אני מבין שאתה חושב שה'דעה' שלך (המובעת מתוך חוסר 'דעת') טובה מהמצב הקיים.
אם באמת ברצונך להכיר את הנושא, דומני שספר התחלתי מומלץ הוא 'מאזן הכוחות בתהליך התקצוב' של בן בסט ודהן.

יש,

השאלה איך בונים תקציב ראוי הינה בראש ובראשונה שאלה מוסרית. בישראל למשרד האוצר יש כח עודף ריכוזי בקביעת התקציב, בבריטניה ראש הממשלה נקרא גם השר הראשון של האוצר, ומכל מקום אם השיקולים של קובעי המדיניות הכלכלית אינם מוסריים, אזי אדרבא הכח והריכוזיות שלהם רק מזיקים יותר. שמא אולי כדאי ללמוד כלכלה משני שרי אוצר יהודים שהיו גם חכמים גדולים, רבי שמואל הנגיד ודון יצחק אברבנאל?

מואדיב,

הנהגה אמורה לחשוב מה טוב וראוי לעשות ולבנות בהדרגה תקציבים למימוש המחשבה - זה נקרא חזון. לעסוק בניהול שוטף של התקציב אמור להיות כפוף לחזון, אם יש חזון, ולא להיפך.
 

דווקא לא קראתי את הספר (עשיתי קורס על תקצוב אצל דהן).
העניין הוא שכל מיני אנשים מפתחים אידאולוגיה ורעיונות, וזה טוב מאוד; אבל אין להם שום מושג איך המציאות עובדת, ולכן הם אינם יודעים כיצד ליישם את הרעיונות במציאות, ומכאן הם מאשימים את כל העולם על זה שהוא לא עושה את מה שהם רוצים (בלי שלהם יהיה שום מושג מה לעשות). מם מספר לנו על חזון שאמור להנחות את התקציב, אבל אין לו שום מושג איך בסוף לבנות את התקציב. בספר ששלחתי אליו אמור להיות פרק על בניית תקציב מ-0. זה רעיון שאנשים כמוך וכמוהו העלו (אלא שאותם אנשים היו באקדמיה) - לבנות את התקציב מהתחלה לפי הצרכים, ולא על בסיס השנה הקודמת. השורה התחתונה היא שזה בולשיט שאין שום אפשרות ליישם במציאות. במציאות אין שום ברירה - לוקחים את התקציב הקודם ומשנים - מ' רוצה להוסיף 16 מיליארד לתקציב, אבל לא יודע מאיפה לקחת אותם (שלא נדבר על כשלים רבים נוספים ברעיון שלו).

מואדיב,

לא אמרתי את הדברים כהצעה תקציבית, אלא כדי להמחיש עד כמה הקבעון התקציבי פעמים רבות נעדר חזון.
ברוב החברות האנושיות בראשית-דרכן, כאשר החזון מוליד את המעשים, שואלים מעט שאלות תקציביות ומצליחים לייצר תקציבים כמעט יש מאין. אולם אחרי שהחברות מסתאבות למוסדות בירוקרטים, כל שכן אחרי שפוליטיקאים רודפי שררה מחליפים את אנשי המעשה שכוננו את החברה, כל דבר הכי קטן נהיה מסובך לעשיה מבחינה כלכלית. צריך ללמוד לחשוב מחוץ לקופסא :)