אין עתיד לציבור החרדי

תוקן על ידי maxmen ב- 30/05/2014 16:30:36

העוני שהחרדים מתענים בו בדור הזה, יהיה כאין וכאפס לעומת מה שהם יחוו בדור הבא. שלושת מקורות ההכנסה של האברכים היום, יצטמצמו כמעט לאפס בדור הבא:

1. בדור הזה לרבים מהאברכים יש הורים או סבים, שעבדו ויכלו לתמוך בהם. בדור הבא הורי האברכים יהיו אברכים מרוששים שלא יוכלו לעזור לילדיהם.

2. בדור הזה החברה החרדית זכתה לתקציבים נדיבים מהממשלה, גם בגלל שהם עניים וחלק נכבד מתקציב הרווחה הופנה אליהם, וגם בגלל שהם היו לשון המאזניים וסחטו תקציבים הרבה מעבר לחלקם היחסי. היום המדינה עדיין חזקה ומשגשגת, היא עדיין יכולה להרשות לעצמה לתמוך בתקציבים נדיבים בחרדים ולפטור אותם משרות צבאי. האם מישהו חושב שהיא תוכל להמשיך לעשות כך, כש 30% מהמדינה יהיו חרדים שלא ישרתו בצבא ולא ילמדו ליבה?

3. היום כשהחרדים עדיין קצת פחות מ 10% רבים מהם משלימים הכנסה באמצעות השנור, מה יהיה כשהם יהיו 30%? ומה יהיה כשאותם 30% יהיו יותר עניים וגם יהיו פחות תורמים ממה שיש היום? לא רק מספרית יהיו פחות תורמים, אלא רבים מהתורמים היום, חילונים, מסורתיים ודתיים יבינו אז את מה שאינם מבינים היום, שהחברה החרדית היא איום קיומי על המדינה, בדיוק כפי שמצריים דתיים רבים מתחילים להבין לאחרונה, שהאחים המוסלמים הם איום קיומי על מצרים.

תחשבו רק מה יקרה פה ביום שאחרי. כשייסגרו שלושת צינורות החמצן העיקרים לאברכים, ומאות אלפי אברכים יאלצו בלית ברירה להיפלט לשוק העבודה בלי מקצוע ובלי לימודי ליבה.  מי ישלם להם שכר דירה? מי יאכיל את ילדיהם? אפילו עבודות של שכר מינימום לא יהיה מספיק היצע כדי לענות לביקוש של מאות אלפי אברכי משי ענוגים, לא מיומנים ולא כשירים.

ההשלכות של כל זה על כלל החברה החרדית יהיו הרבה יותר חמורות, כי לא רק אברכים ייפגעו, אלא רבים מהחרדים שהיום מתפרנסים מחרדים, כתוצאה מהקריסה הכלכלית, יפשטו רגל ויפשטו יד. מתורמים הם יהפכו לנזקקים.

"הגזרות" של לפיד עכשיו, הם כאין וכאפס לעומת מה שיהיה פה בסיבוב הבא או זה שאחריו בעוד כעשרים, שלושים שנה.

כשהחילונים יבינו שהחרדים הופכים להיות מסה קריטית, ושהמדינה עומדת להישמט להם מהידיים, כמו שהם הפלו את החרדים לטובה במשך כל כך הרבה שנים, הם עוד יפלו אותם לרעה.

אבל גם אם לא יפלו אותם לרעה, מספיק שיחוקקו חוק, שכל מי שלא משרת בצבא ולא לומד ליבה, לא יקבל למשך כל חייו שום קיצבה מהמדינה. מה שיקרה ביום ההוא תהיה קריסת טוטאלית של כל המערכות, ואברכים יאלצו לחפש אוכל בפחי הזבל. 

עכשיו, כשהמדינה עדיין חזקה והתקציבים זורמים והשמש עדיין מאירה להם פנים,  הם לא מבינים שעליהם להכין עצמם לסערה שתבוא. הם חייבים כבר היום לחשוב על המחרתיים, כי המחר כבר פה. כבר היום החברה החרדית קרובה לקריסה כלכלית. בזכות ההסתפקות במועט, התמיכה מההורים, התקציבים הממשלתיים והשנור, הם איכשהו עדיין שורדים. אבל מה יהיה מחר, כשכבר היום 25% מכיתות אלף הם חרדים והם לא למדים ליבה? ולימוד הליבה חייב להיות ברמה הגבוהה ביותר. לא בכאילו, ולא ליד. אם המדינה לא תשגשג כלכלית ומדעית היא לא תוכל להגן על עצמה כנגד הסיכונים הקיומים המאיימים עליה מכל עבר.

החרדים לא חיים את המציאות. הם עדיין לא מבינים שהמדינה מתנהגת איתם בכפפות של משי. אם אחרי שישים שנות פטור מנשיאה בנטל, מבקשים מהם היום לשאת קצת מהחובות, הרבה פחות מהחילוני, והם במקום להיות אסירי תודה על כל ההטבות וההפליה לטובה, קוראים לזה גזרת פרעה, וכולם בחברה החרדית מאמינים לתעמולת השקר הזו, זה אומר שבטוב, שום דבר לא ישתנה אצלם.

ובעיקר בגלל שזו חברה שלא מאפשרת שינוי. גם אם מישהו מהגדולים יצליח לצאת מהקיבעון המחשבתי שהוא ינק עם חלב אימו, שזה כשלעצמו יהיה בגדר נס, הוא בכ"ז לא יצליח לשנות כלום.     

הפחד והאימה ממה שיעשו לו ישתק אותו לגמרי. על דברים פחותי ערך בהרבה, מיררו את החיים של כמעט כל גדול, שניסה לשנות דברים הרבה יותר קטנים.

למי שמכיר את המבנה של החברה החרדית, החרדה משינוי, יכול להבין שזה הזוי לחלוטין לצפות שמחר יקום גדול ויצהיר בריש גלי, שצריך להתגייס לצבא, וללמוד ליבה ולהודות לציונים על שישים שנות פטור מנטל ועל התמיכה הנדיבה בעולם הישיבות שהביאה לשגשוגו באופן חסר תקדים.

רק תראו מה קרה לרב אמסלם. לא משנה כמה הוא היה בשר מבשרה של ש"ס, ברגע שהוא ביקר את התנהלות ש'ס בפרשת עמנואל, מייד הוציאו אותו מחוץ למחנה. ולא בחלו בשום אמצעים והפעילו את כל התותחים הכבדים מארטילריית השנאה שלהם " רשע, עמלק, שטן."

לא משנה כמה הגדול יהיה גדול, ברגע שהוא יאמר שצריך לעשות שינוי, בו ברגע הוא כבר לא יהיה חרדי יותר. כי שינוי וחרדי זה תרתי דסתרי. מילכוד 22: אם החברה החרדית לא תשתנה, המדינה תקרוס. ואם יקום גדול חרדי ויאמר זאת, בו ברגע הוא יצא מחוץ למחנה והוא כבר לא יהיה חרדי.

מכיוון שאין שום סיכוי שהחברה החרדית בהנהגת גדוליה תשנה את גישתה בנושא הנשיאה בנטל, ומכיוון שאין שום סיכוי שהחברה החילונית תוכל לשאת על גבה את החברה החרדית כשהם יהיו 30 או ארבעים אחוז מהמדינה, בהכרח שהפיצוץ יהיה מוכרח לבוא.

רק תדמיינו מה תהיה תגובת הציבור החרדי לגזרות שיטילו עליהם אז, אם היום כשהם מופלים לטובה, הם מאמינים שהקצת מאוד שמבקשים מהם היום, זה לא פחות מגזרות פרעה, איך הם יתנהגו כשהם יהיו מסה של 30% כנגד גזרות הרבה יותר קשות? כשאברכים יחפשו אוכל לילדיהם בפחי הזבל? ההפגנות האלימות בכל רחבי הארץ, יהיו לדבר שבשגרה וישבשו את כל סדר החיים התקין. הכלכלה תינזק קשות, והצבא ייאלץ להפנות משאבים וכוחות רבים להשיב את הסדר על כנו.

ותוסיפו לכל הקלחת הבוערת הזו את הערבים החיים בתוכנו, שגם מצבם הכלכלי יחמיר מאוד,  והנה לכם מתכון מעולה ובטוח לאינתיפאדות עלייך ישראל מכל עבר.

מישהו שפוי באמת חושב שהמדינה תוכל לשרוד בתנאים כאלה, כשמאות מיליוני הערבים סביבנו רק מחכים ליום הזה שנתפורר מפנים?

רבותי, פיתחו עיניכם, הגדולים מובילים אותנו בעיוורון מוחלט לקריסת מערכות טוטאלית. מי שנכשל לראות את אשר קורה מול עיניו, איך יחזה את העתיד? הגדולים החרדים אינם מבינים שלא לעולם חוסן. ולכן כל הטבה שהם מקבלים כרגע, היא בעצם הרעה. כי ככל שמטיבים איתם, כך הם מתבצרים בעמדתם ולא יעשו שום שינוי לקראת העתיד הקודר.

כל מי שעיניו בראשו מבין שלא תהיה ברירה, ומלחמת אחים היא רק שאלה של זמן. ואם אכן כך, עדיף שהעימות הזה יהיה עכשיו, כשהמדינה עדיין חזקה, והחרדים הם רק 10% מהאוכלוסייה. המדינה חייבת להביא עכשיו לפיתחם של החרדים את ההכרעה בשאלה, האם הם מוכנים לקחת אחריות על גורלם וגורל המדינה, ולהיות אזרחים שווי זכויות אבל גם שווי חובות, שתורמים לשגשוגה של המדינה ולא רק לוקחים ממנה, או שהם ימשיכו לטמון את ראשם באדמה ויביאו אותנו לחורבן בית שלישי.  אם החרדים לא יכריעו בשאלה זו עכשיו, המציאות תאלץ אותם להכריע בשאלה זו, כשכבר יהיה מאוחר מדי. המדינה אז תהיה חלשה מדי והם יהיו רבים מדי.

כדי להתכונן לקראת המחר, עלינו לראות מה יהיה מחרתיים, וכדי לשרוד את המחרתים על הממשלה להחליט היום שתי החלטות ע"פ סדר חשיבותם:

1. לימודי ליבה מלאים תמורת תקציבים מלאים. ומנגד אפס תקציבים למוסדות שלא ילמדו ליבה.

2. רק שירות בצבא, או פטור בריאותי, יקנה זכויות לתקציבים ממשלתים: קיצבת ילדים, הנחות לגני ילדים תמיכה במוסדות לימוד הנחות בארנונה, מענקים לדירות, סיוע בשכירות דירה, תקציבי רווחה כל אלו יוענקו רק למי שתרם 3 שנים למדינה.

זו הדרך היחידה ואין בילתה. כי אם לא נאלץ את הגדולים להתמודד עם ההשלכות ההרסניות של ניתוקם מהמציאות ולהכריח אותם להתמודד היום עם המציאות, המציאות בעוד עשור או שניים תכפה את עצמה עלינו ואז כבר יהיה מאוחר.

הממשלה מוכנה לתמוך בפטור מגיוס לכ 25% מכל שנתון חרדי. כרבע מהחברה החרדית יוכלו להמשיך וללמוד כל חייהם בתמיכת הממשלה. זה מספר חסר כל תקדים בהיסטוריה של עם ישראל. בשום קהילה חרדית בחו"ל, גם אם נפריז במספרים, אין יותר מ 10% חרדים שרק לומדים. כל שאר ה75% חייבים ללמוד ליבה ולהתגייס.  

גזרות קשות כאלו יכריחו את הגדולים החרדים להבין היום שאם כל הכבוד להשקופע של רק תורה ותורה, בסופו של יום  הכסף לא גדל על העצים, ושאם אין קמח אין תורה. ובדיוק כמו שבנושא התקציבים אי אפשר לסמוך על הנס, כך גם בנושא הגיוס לצבא אי אפשר לסמוך על הנס.

ולמען הסר ספק, כל מה שאמרתי לגבי החרדים מתייחס גם לערבים. רק שירות צבאי או אזרחי, יקנה להם את אותן הזכויות.  

מאת: כתב אורח

בשבת, יט' סיון, נפרד ביאליק (לפני צאתו לטיפול מחו"ל ממנו לא חזר) מבאי "עונג שבת" ב"אוהל שם". כך אמר:

"הנני יוצא חוצה לארץ מפאת מחלה. הנני מרגיש כי גם תל אביב שלנו והישוב בכלל חולים בשעה זו. סימני המחלה נתגלו בזמן האחרון, קודם כל ביחס לאחינו פליטי החרב, האסון מגרמניה ומארצות אחרות. במקום לדאוג להם להכין פינה וצל, קורה של דירה בכלל, ולוא יהא בצריפים, נצלנו את אסונם למען בצע כסף. "מלחמה לה' בעמלק מדור דור", "אשר קרך בדרך" ואומות שלמות נפסלו לבוא בקהל על "אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים בדרך בצאתכם ממצרים". כיצד קבלנו אנחנו את אחינו פליטי החרב? העלינו את שכר הדירות וגזלנו מהם את פרוטותיהם האחרונות.

הסימן השני למחלה הוא – הספסרות הבזויה האוכלת אותנו כעש. ברק השטן של הזהב סמא את עינינו. אנו מתפארים בגאות ופריחה, במקום שיש רק מהומה ריקה של ספסרות. דונם אחד עובר עשר פעמים מיד ליד וכל פעם עולה מחירו, ואנו חושבים שזוהי עליה וגיאות. אין ערך לקרקע מלבד מה שהיא יכולה ליתן לבני אדם למזונותיהם בשעת חרום וסכנה. אנו עושים בקרקע מה שהספסרות בשעת המלחמה והמהפכות היתה עושה בלחם. שק הקמח היה עובר עשרות פעמים מיד ליד ויש היה מגיע שוב ושוב לאותה היד, ומחירו היה עולה ומגיע לסכומים מבהילים. אבל, סוף סוף לא היה זה אלא שק קמח. ה"מליונים" המרמים התנדפו כעשן.

סימן שלישי למחלתנו הוא – הבריחה מן הכפר אל העיר. חסד גדול עשה לנו הגורל, שנתברכנו בפועל העברי, שיצא אל הכפר לחדש את יסודות חיינו, לקשרנו אל האדמה. והנה עכשיו, עם מהומת השקר של הגאות בעיר, עוזב הפועל העברי את הכפר, מפקיד את העמדות הלאומיות שלנו ועובר לחיים הקלים שבעיר.

ומכאן, גם תקלה אחרת. סימן רביעי למחלת השעה – העבודה הזרה, הכיבוש הגדול של עשרות שנים, המבצר הלאומי הגדול, העבודה העברית, הולך ונחרב לעינינו ואין אנו שואלים את עצמנו, מה נעשה מחר, ביום פקודה וסכנה, כשפועלים נכרים ימלאו את מושבותינו, מי יעמוד לנו, מי יגן עלינו ביום סערה ושואה...

והנה הסימן העקרי למחלת השעה – ההתפוררות הפנימית האיומה, ריבות המפלגות, שנאת אחים, האוכלת בנו בכל פה, מעשי ההרס והחרבן הפנימי של המפלגות הקצוניות, כפי שהם מתגלים מסביב למשפט הידוע. חולה הוא הישוב, וחולה

תל אביב שלנו ואני מברך אתכם ואותי שאזכה לראות בשובי אל הארץ סימנים של הבראה."

http://kalkala-amitit.blogspot.co.il/2014/05/blog-post_5853.html  

תוקן על ידי maxmen ב- 31/05/2014 21:06:05