סיבה ראשונה

שאלה היא אם חוק הטבע עומד בפני עצמו והטבע כפוף לו, או שחוק הטבע הוא ביטוי התכונות של הטבע, אשר אותו אנחנו מציבים כעומד מופשט בפני עצמו.
שאלה היא אם 'חוק הטבע' הוא החוק של הטבע או החוק של התבונה המתבוננת ומכוננת טבע [קאנט]
שאלה היא עד כמה כפוף העולם לחוק הטבע.
שאלה היא אם יש לעולם סיבה ראשונה או שהעולם קדמון. אריסטו מציג עולם קדמון ללא סיבה ראשונה, אבל מכוון את תכלית.
מדוע החוק צריך להיות אוניברסלי? אפשר שיש חוקים שונים במקומות שונים. אפשר גם שבעלי תבונה שונה תופסים את הנושא הזה בדרך שונה. מדוע החוק האוניברסלי צריך להיות אחד [בדומה לאפלטון בטימאיוס]. מדוע לא ריבוי חוקים שאין ביניהם סתירה.
עודד

שלום ינוח,

מה מניע לומר שיש יותר מחוק אחד ו"מה לעשות" הם לא מתנגשים אחד בשני?

אני יכול להבין ולהזדהות עם השאיפה לחפש ולנסח יסוד אחד שעליו מושתת הכל, אך אינני רואה  ה כ ר ח  לומר כן.

ולענ"ד, אין החוק עומד כישות נפרדת למול הטבע והוא המכוון אותה, אלא 'חוק' זה שם שטבענו לביטוי דפוס ההתנהגות שהוא חלק בלתי נפרד מהטבע=גשם עצמו, [בלי קשר ל'חומר-צורה'],
הפלא הרוחני [-אם אפ"ל] היחיד שיש כאן הוא עצם הקיימות של הטבע, אך כל קיימות שהיא מניחה איזשהו דפוס התנהגות,
ולכן, פילוסופית אינני רואה טעם להפריד אותם, ושאלת הקיימות על החומר היא שאלתך על חוקי הטבע

ינוח, בתשובותך אתה מנסח סדרה של עקרונות מנחים, הנראים ברורים היטב בעיניך. כעת המקום לביקורת. היכולת לנסות ולתקוף את העקרונות. ראשית צריך לברר מאין העיקרון בא, איזו עמדה הוא מיצג, על מה הוא נשען, איזו תמונה או השקפה מתקבלת ממנו. אחר כך לבדוק אם יש מי שטוען טענה אחרת, ולעמת ביניהן. עליך לשאול מהיכן אתה בא אל הדיון. האם הדעה שלך מכוונת על פי איזו דרישה שעל פיה הכל אמור להיסתדר, או אולי אתה מוכן לנסות לסלול דרך חדשה. כל הנושא הזה הוא מן הקשים ביותר בחשיבה הפילוסופית ובפילוסופיה של המדעים.
עודד

ינוח, כאשר אתה מציג איזה עיקרון מסוים שאתה מחזיק בו, אתה צריך גם לבקר אותו. בקורת פרושה הבנה של היסודות של אותו עיקרון, מה מתקבל ממנו, מה החסרונות שלו. צריך לבדוק מה חושבים אחרים על העיקרון שלך, ובאלו עקרונות הם מחזיקים, מה היתרונות והחסרונות בעמדה שלהם. אמת מוחלטת לא ניתן להשיג בשום מקרה, אבל הביקורת הכרחית להבנה מעמיקה של כל עמדה, ומאפשרת התקדמות מחשבתית.
אתה מחזיק בעקרונות מסוימים שאתה רגיל בהם והם נראים נכונים ובדוקים בעיניך. תמשיך ותבקר את אותם, מבלי להיצמד בדרך מפריעה לסברות שלך.
רם28 שואל שאלה חריפה וקשה: 'מה בדיוק מביעות המילים ״כפוף״, ״שולט״? איזה סוג של ״כפיפות״ או ״שליטה״ יש פה?' האם באמת אנחנו מבינים את העניין ומסוגלים להשיב על השאלה? אני נזכר בשאלה 'תמימה' של סוקרטס בדיאלוג 'פיידון'. הוא אינו יודע איך דבר שנוסף לו עוד דבר הופך להיות שניים. מדוע כאשר אתה מקרב שני דברים נפרדים הם הופכים להיות שנים. אין לו תשובה ברורה לשאלה הזו, אבל הוא מניח בתמימות הנחה, היפותזה [דבר שעומד מתחת], שיש דבר מה שהוא 'שנים' כשלעצמו, ואותם שני דברים שהתקרבו זה לזה נעשו שנים משום שהם משתתפים באותו דבר כשלעצמו [אידאה] הנקרא 'שנים'. [אפלטון – פיידון. תרג. ליבס. כתבי אפךטון הוצ. שוקן כרך ב ע' 62 ואילך]. זו דוגמה נפלאה להתמודדות של אפלטון, מתמטיקאי ופילוסוף, עם השאלה הקשה הזו: אחד ועוד אחד הם שנים.
שכל ישר הוא כלי חיוני, אבל גם לו יש מגבלות. על ויקיפדיה אתה יכול לוותר. מוזר שלא ציינת איזה ספר שעליו אתה מתבסס בדיון שלך. [אינני יודע אם חכמי ישראל עסקו בתחום העיוני הזה].
האל האפלטוני שיצר את העולם אינו חוק. אמנם ה'חוק' נכפה על אותה סיבה תועה, אבל לא כדי ביטולה. משמע שהעולם כולל בתוכו יסודות אירציונאליים שאינם יכולים להיות כפופים לאותו חוק תבוני. לאפטון חשוב שהעולם יהיה מעשה מחושב של אדריכל מתכנן. עדיין אפשר לטעון כי העולם נוצר מבחינה לוגית, אבל לא מבחינה אונטית.
אריסטו טוען כי הסיבה הצורנית, ר'ל מהותית, של איזה דבר מצויה בכל אותם דברים המשתתפים במהות הזו. אבל היא אינה קיימת לעצמה, 'בחוץ', בנפרד מן הדברים עצמם. אין אידאה של 'אדם' כשלעצמו או של 'שולחן' כשלעצמו. [מכאן מתחייבות השקפות נגזרות]. ולא דיברנו על הנאופלטונים, והסטואיקנים, והאטומיסטים בעת העתיקה, ומאז קמו מחשבות חדשות ...
עודד