|
|
| נשלח ב-5/6/2014 10:55 |
 |
| |
| אברם_העברי כתב: |  | יפה מאד. שתי הערות:
1. כשדיברתי על פסיקה מסדר ראשון לא התכוונתי לחזרה לתלמוד, אלא להתחשבות בפוסקים ובתלמוד על בסיס קונטקסט והתחשבות בשינויי נסיבות. סליחה, אי הבנה קטנה שלי.
2. לגבי פסיקה מסדר 0, יפה העירו לך שם בתגובה. עליך להסביר כיצד יש משמעות למחוייבות לתורה אם הכל נוצר בידינו. כדי להציע אלטרנטיבה שמותירה מחוייבות להלכה אתה צריך לבנות את ההלכה מחדש. מהי מקור מחייב? מהם דרכי הפרשנות? מה נמסר מסיני ומה לא (אם בכלל)?
אצטט מה שעניתי שם: התורה
מקודשת לעם ישראל, זה ודאי. אבל זה לא אומר שהיא הוכתבה למשה מפי ה' בסיני. יש דברים
שכן ויש דברים שלא.
איך
נדע?
נפתח
בתי מדרש שיעשו כחכמי הגויים, שמזה עשורים יושבים ודנים בדיוק בכך – מי כתב את המקור
הזה ולמה, ומי כתב את המקור הזה ולמה.
ובמושגים
של תושב"ע, בוא נתייחס לתורה כמו שהאמוראים התייחסו למשנה:
ודאי,
המשנה היתה מקור מקודש, שעקרונית נאמר כבר למשה בסיני, א-ב-ל זה לא הפריע לאמוראים:
1)
לטעון שמשניות מסוימות הן "ברייתות" \ "אינה משנה" = אין להן סמכות
כשל משנה ממש.
2)
לשנות גרסאות במשניות.
3)
להעמיד משניות באוקימתות דחוקות כדי שיתאימו למסורת מקובלת או להיגיון.
4)
לקבוע "מי ששנה זו לא שנה זו" (=השערת התעודות!…)
ועוד. |
|
אם נפתח בתי מדרש לבדוק מי שנה זו ומי שנה זו אז אני כבר רואה מה יהיה. פמיניסטיות ימחקו את פרשת סוטה, ליבוביציאנים את הבטחת הארץ וחשיבותה, חרדים את פרשת כי תצא, אנשי הר המור את סיפורי האבות, אחרים את הפסוק שאוסר הומוסקסואליות. ודאי שגם אחרי שנישאר במקרה הטוב עם עשרת הדיברות שמוסמכות על כולם( אולי חוץ מששת ימים תעבוד) עדיין תהיינה אלפי כיתות שונות שמאמינות בחלקים שונים. הפצרות הפשוט הוא כמובן, וזה גם מה שאני מאמין בו, תורה מן השמיים, כולה. ואם אתה מוצא קשיים מסוימים, ברוך השם אנו בדור עם הרבה מאוד פשרני מקרא גדולים וטובים שיפתרו לך את הקשיים(ר״י מדן הרב בן נון הרב בזק ועוד).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2014 11:14 |
|
| |
"ברוך השם אנו בדור עם הרבה מאוד פשרני מקרא גדולים וטובים "
מכוון?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2014 11:35 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: | | | " ברוך השם אנו בדור עם הרבה מאוד פשרני מקרא גדולים וטובים "
מכוון? |
|
א. מה זאת אומרת פשרני מקרא? ב. למה?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2014 11:40 |
|
| |
גושניק
צטטתי אותך, ונפלה טעות מענינת בדבריך.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2014 11:42 |
|
| |
עכשיו שמתי לב. אכן מעניין.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2014 11:43 |
|
| |
אברם
***************************
לגבי מקומם של עשרת הדברות - הרי אם היו כתובים באמצע היית שואל להם הם קוטעים את הרצף? - בדיוק כמו שאתה שואל למה פרשת משפטים נכנסת בין פרק י"טו לכ"ד. כל סופר הגיוני לא מגבב מידע אלא מסדר אותו בצורה נוחה לקריאה ולהבנה.
******************************
לגבי כפילות הציווי שלא לעלות להר - הרי נאמר שם בפירוש "ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' פן יפרץ בם" - זאת אומרת שבזמן שמשה יורד ומעלה את אהרן - אז צריך להזהיר את העם שלא יתקרבו עם אהרן.
********************************
אהרן עלה, כמו שכתוב בפרק כ"ד - "אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל והשתחויתם מרחוק" - ואחרי ההשתחוויה חזרו למחנה. ואין צורך להזכיר את כולם כאן, הואיל וזה כבר נאמר במקום אחר (וגם אם לא נאמר, מי אמר שהתורה חייבת לציין כל פרט?). יהושע עלה או מצידי גם לא עלה ונשאר למרגלות ההר - אבל אין צורך לכתוב את זה, שהרי הוא נערו של משה וברור שהלך איתו - כמו למשל באליהו אנו מוצאים שהוא הלך להר הכרמל ולכל אורך ארץ ישראל מבלי שמצויין נערו, ורק בסוף הדרך מצויין שהוא השאיר את נערו בבאר שבע.
וכבר ענה לך יפה יוסיפוס באתרך
*********************************
הכהנים הם אנשי דת - שאלת איזה דת לפני מתן תורה? התשובה פשוטה - בזמנם לא היה דבר כזה לחיות בלי דת.
ומי אמר ש"נערים" וכהנים זה סותר, וגם אם כן - מי אמר שאין נערים -וגם- כהנים?
ולגבי בני דוד - כמו שאמרתי - בזמנם להגיד כהן זה כמו בימינו להגיד "פקיד" או "מנהל" - יכול להיות בכל מיני סוגים של תפקידים. ויפה ענה לך אותו אדם באתרך, ואתה דחית אותו אפילו לא בקש.
******************************
לא הבנתי מה טענתך לגבי פרט וכלל - לא אמרתי פרט וכלל אלא "כאדם החוזר על הראשונות" - תיאור קצר כדי "להיכנס לעניינים" מחדש.
***********************************
הבעיה מתחילה מזה שהאדם המודרני קורא את הטקסט התורני כמו שקוראים ספר מתמטיקה מודרני, והוא מחפש בכל תחילת פרק הגדרות ניסוחים ונוסחאות, ואאח"כ אולי גם תרגילים, וחושב שכך הוא יבין את התורה. אבל התורה לא נכתבה כספר מדע מדוייק, היא נכתבה אם כבר כספר ספרות- פרוזה ו/או שירה, ובהתאם לסגנון שהיה מקובל בזמנם. ואתה דוחק את הכתובים להתאים לספר פיזיקה מודרנית. כך באמת לא תצליח להאמין בתורה - אבל כמו שאמר הרב מהסיפור לכופר שמולו - באלוקים שאתה לא מאמין גם אני לא מאמין.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2014 13:57 |
|
| |
לגושניק1 (אם נפתח בתי מדרש לבדוק מי שנה זו ומי שנה זו אז אני כבר רואה מה יהיה...) -
מן הסתם יהיו ויכוחים, כך היה במשך 100 שנה ואולי יותר בין הפרושים לצדוקים ולשאר כתות, ובסוף מישהו ניצח... :) אבל בקרוב אפרסם קטע תלמוד חתרני שמצאתי בגניזה ובו מוצג דיון שכזה, והציבור ישפוט.
לאליקים7241 (תירוצים מתירוצים שונים) -
זהו, שוכנעתי.
עכשיו כל שנותר לך הוא לתרץ תירוצים נקודתיים דומים על 7241 הקושיות הדומות שקיימות בשאר פרקי התורה, ואז נוכל להתפנות בשקט לשאלות הגדולות באמת - למשל שאלת יציאת מצרים (אותה עוררתי כאן בזמנו), הנה בקצרה:
ראשית, מרמזים שונים במקרא עולה שלא כל שבטי ישראל היו בכלל במצרים. שנית,
רמזים אחרים מעידים על שתי כניסות של שבטי ישראל לארץ כנען – האחת מדרום
(שזכרה טושטש), והשנייה המוכרת לנו ממזרח. שלישית, ישנו פער גדול של כ- 200 שנה
באשר להערכת משך הזמן ששהו אבותינו במצרים. ורביעית, מספר הגברים היוצאים (כ- 600
אלף) שנראה דמיוני, נסתר משני מקורות מפורשים המדברים שניהם על 40 אלף
יוצאי צבא (יהו' ד, יג; שופ' ה, ח), וכן ממספר גברי שבט דן כולו, שעמד רק על 600
איש (שופ' יח, יא).
אח"כ אפשר לדון בשאלת מעמד הלויים כמשרתי הכהנים, דבר שלא היה ידוע כלל למחבר ספר דברים ונראה כחידוש של יחזקאל (מד).
ואם יישאר זמן צריך עדיין לתרץ את נושא קבצי החוקים שבתורה, כדוגמת הסתירה בין חוקי המעשר השונים ועוד ועוד, וכמוסבר כאן:
ivri.org.il/2014/05/torah-law-codices/
או-אז, אחרי שייכנע לבבנו הערל, נוכל באמת ובתמים להאמין בתמ"ה כפשוטה!
תוקן על ידי אברם_העברי ב- 05/06/2014 13:59:09
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2014 16:18 |
|
| |
אברהם אין צורך בחוקרים
דברי הימים א פרק ז (יד) בְּנֵי מְנַשֶּׁה אַשְׂרִיאֵל אֲשֶׁר יָלָדָה פִּילַגְשׁוֹ הָאֲרַמִּיָּה יָלְדָה אֶת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד:
(טו) וּמָכִיר לָקַח אִשָּׁה לְחֻפִּים וּלְשֻׁפִּים וְשֵׁם אֲחֹתוֹ מַעֲכָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִי צְלָפְחָד וַתִּהְיֶנָה לִצְלָפְחָד בָּנוֹת:
(טז) וַתֵּלֶד מַעֲכָה אֵשֶׁת מָכִיר בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּרֶשׁ וְשֵׁם אָחִיו שָׁרֶשׁ וּבָנָיו אוּלָם וָרָקֶם:
(יז) וּבְנֵי אוּלָם בְּדָן אֵלֶּה בְּנֵי גִלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה:
(יח) וַאֲחֹתוֹ הַמֹּלֶכֶת יָלְדָה אֶת אִישְׁהוֹד וְאֶת אֲבִיעֶזֶר וְאֶת מַחְלָה:
(יט) וַיִּהְיוּ בְּנֵי שְׁמִידָע אַחְיָן וָשֶׁכֶם וְלִקְחִי וַאֲנִיעָם: פ
(כ) וּבְנֵי אֶפְרַיִם שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ:
(כא) וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ וְעֵזֶר וְאֶלְעָד וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם:
(כב) וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ:
(כג) וַיָּבֹא אֶל אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בְּרִיעָה כִּי בְרָעָה הָיְתָה בְּבֵיתוֹ:
(כד) וּבִתּוֹ שֶׁאֱרָה וַתִּבֶן אֶת בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן וְאֶת הָעֶלְיוֹן וְאֵת אֻזֵּן שֶׁאֱרָה:
(כה) וְרֶפַח בְּנוֹ וְרֶשֶׁף וְתֶלַח בְּנוֹ וְתַחַן בְּנוֹ:
(כו) לַעְדָּן בְּנוֹ עַמִּיהוּד בְּנוֹ אֱלִישָׁמָע בְּנוֹ:
(כז) נוֹן בְּנוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ:
(כח) וַאֲחֻזָּתָם וּמֹשְׁבוֹתָם בֵּית אֵל וּבְנֹתֶיהָ וְלַמִּזְרָח נַעֲרָן וְלַמַּעֲרָב גֶּזֶר וּבְנֹתֶיהָ וּשְׁכֶם וּבְנֹתֶיהָ עַד עַיָּה וּבְנֹתֶיהָ:
(כט) וְעַל יְדֵי בְנֵי מְנַשֶּׁה בֵּית שְׁאָן וּבְנֹתֶיהָ תַּעְנַךְ וּבְנֹתֶיהָ מְגִדּוֹ וּבְנוֹתֶיהָ דּוֹר וּבְנוֹתֶיהָ בְּאֵלֶּה יָשְׁבוּ בְּנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל: פ
(ל) בְּנֵי אָשֵׁר יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְשֶׂרַח אֲחוֹתָם:
(לא) וּבְנֵי בְרִיעָה חֶבֶר וּמַלְכִּיאֵל הוּא אֲבִי ברזות בִרְזָיִת:
(לב) וְחֶבֶר הוֹלִיד אֶת יַפְלֵט וְאֶת שׁוֹמֵר וְאֶת חוֹתָם וְאֵת שׁוּעָא אֲחוֹתָם:
(לג) וּבְנֵי יַפְלֵט פָּסַךְ וּבִמְהָל וְעַשְׁוָת אֵלֶּה בְּנֵי יַפְלֵט:
(לד) וּבְנֵי שָׁמֶר אֲחִי ורוהגה וְרָהְגָּה יחבה וְחֻבָּה וַאֲרָם:
(לה) וּבֶן הֵלֶם אָחִיו צוֹפַח וְיִמְנָע וְשֵׁלֶשׁ וְעָמָל:
(לו) בְּנֵי צוֹפָח סוּחַ וְחַרְנֶפֶר וְשׁוּעָל וּבֵרִי וְיִמְרָה:
(לז) בֶּצֶר וָהוֹד וְשַׁמָּא וְשִׁלְשָׁה וְיִתְרָן וּבְאֵרָא:
(לח) וּבְנֵי יֶתֶר יְפֻנֶּה וּפִסְפָּה וַאְרָא:
(לט) וּבְנֵי עֻלָּא אָרַח וְחַנִּיאֵל וְרִצְיָא:
(מ) כָּל אֵלֶּה בְנֵי אָשֵׁר רָאשֵׁי בֵית הָאָבוֹת בְּרוּרִים גִּבּוֹרֵי חֲיָלִים רָאשֵׁי הַנְּשִׂיאִים וְהִתְיַחְשָׂם בַּצָּבָא בַּמִּלְחָמָה מִסְפָּרָם אֲנָשִׁים עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אָלֶף: ס
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2014 18:20 |
|
| |
,אברם
אני לא מוצא איזה פיסת הוכחה מפרשת סיני שהצגת, לא להדבקת קרעים קרעים ואף לא לעריכה מזערית וכדו' אתה שם בפה של הכותב מה הוא יצטרך לכתוב ובאיזה סדר, ואז מתאונן על חוסר שיתוף הפעולה שלו.
לדעתי הקיום של ביקורת המקרא הוא בעיקר באמצעות הצגת סתירות, ולא במה היה צריך להיות כתוב.. ויפה השיבך יוסיפוס.
תוקן על ידי לו_חכמו ב- 05/06/2014 18:21:16
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2014 22:18 |
|
| |
אברם
***************************
ראשית, אינני נציג של התורה, וחוץ מזה:
******************************
מה אכפת לי אם לא כל השבטים היו במצרים? ************************
ובכלל "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה" - זה כולל את ארץ כנען - מצרים היתה אימפריה שכללה גם את כנען כמו שרואים למשל ברעב שהיה בזמן יוסף (ראה למשל בראשית י"ז, י"ג)
******************************
מספר הגברים 600 אלף - איננו דמיוני - אם ירדו שבעים, והתרבו במשך 210 שנה, נניח שעל כל 30 שנה אדם מוליד עשר ילדים - כלומר מספר האנשים מוכפל ב10 אז אחרי 210 שנה מוכפל ב10 בחזקת 7 - כלומר 7 עם שמונה אפסים - 700 מליון.וזה רק מספר הילדים, מלבד המבוגרים והזקנים.
********************************
מה שכתוב ביהושע על 40 אלף - הרי זה מפורש שם שמדובר רק על שניים וחצי השבטים. כמו שמפורש בפסוק הקודם. ומה שכתוב בשופטים ייתכן בהחלט שהמדובר רק על הנלחמים באותה מלחמה, שדבורה בהחלט המעיטה במספרם ע"י שאררה את אלו שלא באו למלחמה. ובני דן לא כתוב שהם היו כל בני דן כך שפשוט אין שאלה.
***********************************
לוויים כמשרתי כהנים איננו דבר עקרוני בתורה בשום מובן שהוא.
************************************
וכמו שאמרתי אינני נציג של התורה, ובכל זאת:
***********************************
דווקא הדוגמא של המעשר כ"כ קלה: בדיוק באשכול של פרשת השבוע האחרונה כתבתי פירוש ל"ואיש את קדשיו לו יהיו איש אשר יתן לכהן לו יהיה" - רוצה לומר שכל הקדש קודם שהגיע לידי הגזבר - ברשות הבעלים לתתו לאיזה מטרה קדושה שירצה - גם לפרנסת הכהן - "איש אשר יתן לכהן לו יהיה" - . ולכן התורה בחרה להעביר אחרי הסיפור עם קורח את המעשר ללוי. את פרשת "עמעשר שני אין בעיה לפרש על מעשר נוסף שנתחייבו בו קודם הכניסה לארץ - אולי כחלק ממערכת החוקים של "לא תעשון כן לה' אלוקיכם כי אם אל המקום וגו'". וכמובן שזה שאת מערב את מעשר שני עם מעשר עני לא אומר שזו היתה כוונת התורה.
************************************
ואם אתה נורא רוצה, כרגע ממש - אין לי זמן, אבל כתבתי פה בעבר בשם אחימעץ כמה סידורים של מערכות פסוקים, ועוד איתי כתוב בכתב יד לשם דוגמא סידור לכמה פרקים במשלי מהחלק האמצעי שלו - שנחשב לאוסף פסוקים ללא סדר - אשמח להראות לך שיש גם יש שם סדר ברור מערכת מסועפת של קשרים בין הפסוקים. וכבר הרבה זמן אני עובד על הדברים האלה, ולא כ"כ מהר תשכנע ארותי להאמ ין בביקורת המקרא. שלך,
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2014 22:41 |
|
| |
לו_חכמו - כמו שכתבתי לעיל, עדיין לא הצעתי שום פתרון. כל מה שעשיתי הוא להעלות קשיים חמורים בפשטי הכתובים, שלא שמים אליהם לב. ואוסף התשובות הנשלפות מהשרוול בניסיון להגן על הסדר הקיים מוכיח שאכן לא שמו אליהן לב ועכשיו מנסים לתרץ בכל מחיר.
אני מציע לכל מי שזה באמת חשוב לו, לשבת בנחת כמה שעות ולקרוא את הפסוקים שוב - ולפני כל הצעת פתרון מוזר שווה לשקול האם לא עדיפה שאלה טובה על פני תירוץ גרוע.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2014 02:08 |
|
| |
מבט תיאולוגי: האם המאמין בביקורת המקרא הוא בהכרח כופר בעיקר השמיני? (שכל התורה קיבל משה מפי הגבורה)
לשון הרמב"ם (הקדמה לפרק חלק):
היסוד השמיני היות התורה מן השמים. והוא שנאמין כי כל התורה הזאת הנתונה ע"י משה רבנו ע"ה, שהיא כולה מפי הגבורה. כלומר, שהגיעה אליו כולה מאת ה' יתברך, בעניין שנקרא על דרך השאלה "דיבור". ואין ידוע היאך הגיע, אלא היה משה ע"ה שהגיע לו, וכי הוא היה כמו סופר, שקוראים לו והוא כותב כל מאורעות הימים, הסיפורים והמצוות. ולפיכך נקרא "מחוקק". ואין הפרש בין "ובני חם כוש ומצרים" "ושם אשתו מהטבאל" "ותמנע היתה פלגש" ובין "אנכי ה' אלקיך" ו"שמע ישראל". כי הכל מפי הגבורה, והכל תורת ה' תמימה טהורה וקדושה אמת.
וזה שאומר שכמו אלה הפסוקים והסיפורים משה סיפרם מדעתו, הנה הוא אצל חכמינו ונביאינו כופר ומגלה פנים יותר מכל הכופרים. לפי שחשב שיש בתורה לב וקליפה, ושאלה דברי הימים והסיפורים אין תועלת בהם, ושהם מאת משה רבנו ע"ה.
וזהו עניין (סנהדרין צ) "אין תורה מן השמים". אמרו חכמים ז"ל, הוא המאמין שכל התורה מפי הגבורה, חוץ מן הפסוק הזה, שלא אמרו הקב"ה אלא משה מפי עצמו. וזה "כי דבר ה' בזה".
כשנעמיק בדברי הרמב"ם נראה שהרמב"ם אינו מתעניין כלל בשאלת זהותו של המו"ל, אם הוא משה או כל אדם אחר (הרמב"ם, כמובן, האמין שמשה) חובת האמונה היא להאמין שהתורה ניתנה מן השמים. מי היה המקבל? אין זה מעניין עיקרי האמונה.
אמנם, אמונה כזו תאלץ אותנו לנסח מחדש את העיקר השביעי (ההפרש שבין נבואת משה לשאר הנביאים) מטרת עיקר זה היא מן הסתם למנוע הוספת כל מצוה מעבר לציוויי התורה. אם כן, אם נניח שכותב התורה הוא קבוצת מחברים ועורכים יהיה עלינו לקבוע שהיה הפרש בין נבואות רגילות שזכו להן הנביאים לבין נבואות 'תורניות'. נניח שכאשר נביאים התיישבו לכתוב את חלקיה השונים של התורה חלה עליהם רוח נבואה מיוחדת ונעלה מן הנבואה הרגילה.
כמובן, עדיין יהיה עלינו להאמין בכל זה. וזה החלק הבעייתי ביותר בסיפור.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2014 02:32 |
|
| |
אשר לעצם הנידון, שכפי שאני מתרשם אינו האם התורה מהשמים אלא האם התורה ממשה.
יש כאן שני נידונים: ראשית, האם התורה נכתבה כספר אחד או כמספר קבצים שחוברו יחד. שנית: מתי אירעה הכתיבה (והחיבור).
אשר לתאריך הכתיבה. הקורא את התורה בתום לב יתרשם שהיא נכתבה בימי משה - לכל היותר עם כמה הוספות שוליות בתקופת ההתנחלות. זאת הסיבה שכל כך הרבה קוראים שלה בכל הדורות האמינו בדיוק כך.
כדי לגרום לי לחשוב אחרת יהיה צורך בהוכחות חותכות. לא בכמה הנחות מטושטשות (היה לי ר"מ שהיה נוהג לבנות שיעורים שלמים על הנחות מעין אלו. אם זה היה נגמר כאן דיינו. אלא שהשיעור הבא היה ממשיך ונבנה על הנחות מטושטשות שנבנו על אותן הנחות, וכך עד סוף המסכת)
אשר לאחדות הכותב, יש גם ראיות להרמוניה בתורה אלא שכל ראיה כזו תידחה בבוז כמעשה ידי העורך. על כל פנים, בדרך כלל לא מצליחה ביקורת המקרא להביא ראיות מוחלטות לשום דבר, לכל היותר דברים קצת 'מטרידים' כפי שכתב אברם בעצמו (בפוסט המצויין על עשר המכות)
ספוילר: קטע התלמוד החתרני שאברם מתכנן להביא הוא הגמרא ב"ב טו. שמונה פסוקים שבתורה יהושע כתבן.
יש להזכיר שהגמרא הזאת גם מספרת ש'משה כתב ספרו' (המקור הכהני?)
יש גם קטע תלמוד חתרני נוסף 'תורה מגילות מגילות ניתנה'. הכוונה הברורה בגמרא זו היא שמשה קיבל את התורה וכתבה פרשיה -פרשיה. פרה - פרה. לאורך כל הארבעים שנה.
לא הצלחתי להבין איך שאלת יציאת מצרים (שכבר חז"ל עמדו עליה ואינה ממש שאלה) קשורה לשני הנידונים הללו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2014 07:47 |
|
| |
| אריאל73 כתב: | | | הקורא את התורה בתום לב יתרשם שהיא נכתבה בימי משה |
|
אתה מדבר מתוך ניסיון אישי ? כי נדמה לי שלעולם לא קראת בתורה ואין לך מושג ירוק מה כתוב שם.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2014 08:07 |
|
| |
| אריאל73 כתב: | | ...
לשון הרמב"ם (הקדמה לפרק חלק):
היסוד השמיני היות התורה מן השמים. והוא שנאמין כי כל התורה הזאת הנתונה ע"י משה רבנו ע"ה, שהיא כולה מפי הגבורה. כלומר, שהגיעה אליו כולה מאת ה' יתברך,
כשנעמיק בדברי הרמב"ם נראה שהרמב"ם אינו מתעניין כלל בשאלת זהותו של המו"ל, אם הוא משה או כל אדם אחר (הרמב"ם, כמובן, האמין שמשה) חובת האמונה היא להאמין שהתורה ניתנה מן השמים. מי היה המקבל? אין זה מעניין עיקרי האמונה.
|
|
דבריך יותר מתמוהים וכנראה שלא קראת את הדברים המודגשים בצהוב. כאמור לעיל, לפני שקופצים להשיב, כדאי לקרוא לאט ובזהירות. במקום אחר כתבתי כי "בניגוד לכמה הוגים וכותבים, לא אנסה לפלפל כאן בהגדרות דקות מן הדקות של המושג תמ"ה...", וזה בדיוק מה שאתה עושה, ללא הצלחה.
תוקן על ידי אברם_העברי ב- 06/06/2014 08:07:19
|
|
|
|
|
