ב"ה
דלתות האלון הכבדות נפתחו זו הפעם השלישית ברציפות.
אלמנתו של הבק המנוח התרוממה מבין הכרים שריפדו את הכורסא עליה ישבה. לאחר רגע, נעמדו על רגליהם גם פנרס, אחיו ובני דודיהם- הנסיכים.
המלך פסע פנימה מפטיר כלאחר יד ברכה שגרתית לחיילים העומדים בפתח. רנה והלה נותרו לרגע עומדות מאחריו, מהססות. חיוך רחב ומעודד שנשלח אליהן מאת הוד מלכותו והן מצאו עצמן פוסעות אל תוך האולם.
מבטה של רנה מטושטש והיא מנסה להישיר אותו בכל זאת אל אחותה.
הלב עמוס, המוח מתפוצץ. אלפי חלקיקי זכרונות נלחמים על תשומת ליבה.
מיאל (* יש לה שם לאחות?) והיא בונות ארמון חול בחצר הארמון. רעואל בן העשר מרתק אותן בסיפור ואינו מבין מדוע הן מפחדות ומיבבות בבכי. אבא מרים את שלושתם יחד על הכתפיים. היא גוזרת בטעות את בד המשי היקר שנועד לשמלתה של מיאל. מיאל כועסת. רעואל מפייס. מיאל והיא מתחרות בטיפוס. היא נופלת ונפצעת. מיאל מגישה עזרה.
זהו? זה מה שיש לה לעשות עכשיו? אחותה עומדת ומחכה. 25 שנה היא חיכתה!
רנה פוסעת עוד מספר צעדים. הן עומדות זו מול זו. בוחנות את תווי הפנים, מחפשות שם את האחות אליה התגעגעו.
הדמעות הגואלות מגיעות סוף סוף.
הידיים נפתחות. הן עוטפות זו את זו בחיבוק חזק. חזק כל כך, כאילו מנסות לדאוג שאף אחד לא יפריד ביניהן עוד לעולם.
עוד רגע, עוד רגע. המלך מכחכח בגרונו. בעוד כחמשה עשר רגעים עליו להיפגש עם שר המלחמה, האביר מקאן, והנוכחים בחדר עוד לא ערכו הכרות עם רעייתו צעירה, בת דודתם. אח"כ תוכלנה הנשים לשבת יחדיו עוד שעה ארוכה.
רנה ומיאל מתיישבות זו לצד זו.
מיאל מביטה סביב. ילדיה שלה, טור ובעלה, מיכאל, יקוואל, אונמר, בנימין, ליסיה. כולם כאן.
לא, לא כולם. "הוא כל כך חסר עכשיו!".
העיניים כולם מבינות, מזדהות. הוא חסר לכולם.
"לא פגשתי אותו, אבל אני מחותנת שלו, מיאל. תכירי את ביתי הלה".
"את הלה אשתי"- מוסיף אסתרק.
מיאל שותקת.
הלה שולחת חיוך קטן ומושיטה יד עדינה אל עבר דודתה.
היד נשארת באוויר.
אסתרק מנסה לשווא להסתיר את שפתיו הרועדות מתחת לשפמו.
הוא מנסה לדלות מידע מבין ריסיו של פנרס.
פנרס מאשר בניד ראש את חששותיו.
רנה לא זקוקה לאישור.
"זו הבת שלי, מיאל. בת יהודיה כשרה. כוזרית בת דת משה".
שתיקה.
רק עתה נוחתת ידה של הלה חזרה למקומה. פניה היפות חיוורות והעלבון ניכר בכל תו בהן.
"הי, טור, אתן דומות כמו תאומות"- ליסיה מרשה לעצמו לשבור סוף סוף את השתיקה. אף אחד לא מחונן אותו במבט.
"כן, מיאל, היא דומה לטור". רנה מוכיחה כי על אף הכל, מישהו הקשיב לו. "הן דומות כי הן בנות דודות. הלה היא ביתי היקרה יראת השמיים".
"היא ביתו של קאה הי" גם מיאל שוברת שתיקה בעקבותיו של ליסיה.
רק מבטו המצמית של אסתרק מזכיר לה מיהו בעלה של הלה ומונע ממנה להמשיך ולספר על הדם הקאוורי הזורם בעורקיה של המלכה.
רנה קמה בכבדות, מניחה יד אוהבת על כתף ביתה. "בואי הלה".
מבט קצר נוסף בין האחיות. כאב של פרידה מחודשת.
אסתרק חוכך בדעתו. וכיון שלא פנרס ולא רנה מתנדבים לעזור לו, הוא יוצא אחריהן מן האולם.
תוקן על ידי אסתרק ב- 10/06/2014 19:11:15
)
