לתועלת הציבור, חלק מתשובת הציץ אליעזר הנצרך לעניינינו [ההדגשים ממני, ראה הודעה הבאה]:
ט, קדושת המקדש בזה"ז ואיסור הכניסה בו (מ"ב) כעת אראה לכת"ר שבדומה למה שר"ל שבבוא ישראל על אדמת הקודש וכובשים אותה מתעוררת הקדושה הראשונה מאליה, שמצאנו לה סמוכים בספרי ארזי - הלבנון, מצינו שחידש לומר בכזאת גם בנוגע לקדושת - המקדש, וזה ג"כ נוגע לנו למעשה כאשר זכינו כעת בע"ה שגם הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב נכבש תחת ידינו.
דהנה ידועה מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בפ"ו מה' בית הבחירה ה' ט"ו ט"ז בקדושת המקדש וירושלים אי קדשה לעתיד לבוא, דהרמב"ם ס"ל דבמקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה, והראב"ד חולק וס"ל דאפי' לר"י דאמר קדושה שניה קדשה לעתיד לבוא לא אמר אלא לשאר א"י אבל לירושלים ולמקדש לא אמר לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות ולהתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד ה' לעולם. [אגב. זה שכותב הראב"ד בלשון שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות כוונתו ברורה על התרחבות והתפשטות כמבואר ביחזקאל מ"ח ועוד, ודברי הרש"ש בב"ב ד' קכ"ב תמוהים עד מאד, דירושלים ומקדש מנוחת עולמים הוא, ונסתפק לציין בזה לדברי התוס' בשבועות ד' ט"ז ע"ב ד"ה קדושתו שכותבים דאפילו למ"ד לא קדשה לע"ל מ"מ קרי למקום קדושת עולם לפי שאין ראוי לחזור ולקדש אלא באותו מקום ע"ש. ויעוין בחידושי הריטב"א בשבועות שם שהתירוץ הראשון שכותבים תוס' שם בזה דוחה אותו וכותב שאינו נכון, אבל לתירוץ זה בתוס' קורא קילוס ומוסיף שקרוב לזה פי' רבינו הרמב"ן ז"ל וכו' וכן הכתוב אומר זאת מנוחתי עדי עד ע"ש, גם הרשב"א בחידושיו שם מביא ג"כ לפרש בכזאת וז"ל: קדושתו קדושת עולם שמקום מקדש נקדש לעולם לכשיבנה שיבנה שם באותו מקום ושם נבנה בימי עזרא ושם יבנה לכשיבנה ב"ב אכי"ר עכ"ל. ולרבות בתוספי הרא"ש על שבועות מפרש נמי, דלפי שא"א לחזור ולקדש אלא באותו מקום קרי ליה קדושת עולם ע"ש. ועיין מ"ש בזה הטורי אבן מגילה ד' י' ע"א ומנ"ח מצוה רנ"ד אות ז' עיין שם. ויעוין בספר שפת אמת למהר"מ חאגיז ז"ל שמאריך להוכיח על קדושת עולמים של מקום המקדש ובתוך דבריו מביא מדרש שדורש דהפסוק והיה באחרית הימים נכון יהי' הר בית ה' בראש ההרים מוסב על הר סיני ותבור וכרמל, אבל מזה ק"ו על בית המקדש עצמו שאין ספק בזה דמאחר שנתקדש לשעה ונתקדש לעתיד שהוא קדוש לה' לעולם עיין שם, והיינו שכל המדובר על מקומות אחרים הוא רק על התפשטות הקדושה מהנקודה הקדושה המרכזית שהיא מקום בית מקדשנו ותפארתנו בהר ה' יראה והריכוז אליה. ויעוין עוד מ"ש בספרי ריש דברים בנוגע לירושלים ע"ש, לרוב הפשיטות אקצר].
אחרים מהראשונים הסוברים ג"כ דלא קדשה לע"ל מסבירים טעמם מכח זה שבאו בה פריצים וחיללוה.
(מג) וכעת. הנה מצינו בשו"ת מהרי"ט ח"א סימן מ"ג שכללא כייל לנו דדבר שהוא מטעם קדושה כל שהוא ביד העכו"ם נפקעה מקדושתה, ומסתמך על הא דאמרינן בע"ז ד' נ"ב ובכורות ד' נ' ובאו בה פריצים וחללוה, מכיון שבאו ליד עכו"ם נעשו חולין ע"ש, מוכח מדבריו שם שמפרש להך דבאו בה פריצים וחיללוה, דר"ל, שהופקעה מקדושה ונעשית חולין כל עוד שנמצאת בידי הפריצים, אבל ברגע שחוזרת לידים יהודיות חוזרת מאליה לקדושתה. והמובן מזה שניתן לפרש כן גם לגבי קדושת המקדש ולומר דאפי' לדעות הראשונים דסברי דאמרינן הך כללא דבאו בה פריצים גם בקרקע ולא רק במטלטלין, דמ"מ מודו שפיר דכששטח המקדש חוזר ונכבש בידי ישראל שהקדושה חוזרת אזי מאליה. (ועל עצם דברי המהרי"ט שם יש להעיר מדברי חדושי הרמב"ן מכות ד' י"ט שמתבאר מדבריו דס"ל דדינא דבאו בה פריצים וחיללוה שייך לומר על קדושת העיר והבית אבל לא על קדושת הארץ ע"ש והכי ראיתי גם בס' טל תורה על הש"ס מהגר"מ אריק ז"ל שמדייק נמי כן מדברי הרמב"ן דמבואר דלענין קדושת הארץ ל"ש לומר ובאו בה פריצים וחיללוה. ומציין לעיין מ"ש בזה עוד בספר שו"ת אמרי יושר ח"א סי' קי"ז ע"ש, וכ"כ בכו"פ פ"י דמה שכתוב ובאו בה פריצים וחיללוה דרשוהו על ירושלים וכו' עיין שם).
עוד זאת מצאתי בס' מעשי למלך על הרמב"ם בפ"ו מה' בית הבחירה הי"ד שכותב בהדיא לומר עיקרו של חידוש זה, דכי אמרינן באו בה פריצים וחיללוה זה רק עתה בזמן שאין ישראל שרויין על אדמתן דעומדת תחת ממשלת אוה"ע ומחללין אותה מקדושתה, וכן היה בקדושה ראשונה כשהלכו ישראל בגולה, אבל כשבא עזרא וישבו ישראל בעריהם ויצאה מתחת ממשלת אוה"ע חזרה לקדושתה, וכן יהיה גם לעתיד כשיקבצו ישראל מיד תחזור לקדושתה בלי קידוש ויהיו יכולים להקריב מיד אף שלא יהא עוד הבית בנוי על תלו וכמו"ש התיו"ט שבנין המקדש אחר קיבוץ גליות עיין שם. הרי לנו היסוד העקרוני לחזרת הקדושה מאליה עם ההחזרה לידי רשות ישראלית גם בנוגע לקדושת המקדש, והכל מטעם כללי אחד כי קדושה אין לה אחיזה כל עוד הדבר בידי רשות עכו"ם ומיד שהדבר חוזר לרשות ישראל הקדושה חוזרת ונאחזת בו מאליה.
שוב מצאתי שגם בשו"ת בית יצחק חאו"ח סי' כ"ז כותב נמי להסביר בכהאמור, בדעת הרמב"ן בע"ז, דתיכף כשהלכו הפריצים חזר תיכף קדושת הבית למקומו עיין שם. ויעו"ש גם בסי' ו' וכן בסי' כ"ד מ"ש עוד בזה, ויש לעיין במ"ש שם שכלה היאוש לפני שבא ליד זוכה כיעו"ש ואכמ"ל. (ויעוין מ"ש בגדר באו בה פריצים בשו"ת חזון נחום סימנים ב' ג' עיין שם).
(מד) ובזה להעיר, שאין ללמוד מהאמור גם בנוגע להקרבת קרבנות בזמן הזה למעשה, אף על פי שהבעל מעשי למלך רמז בדבריו כאילו לכך, כי לזה ישנם עיכובים גדולים אחרים בהלכה כשאלת כיוון מקום המקדש והמזבח ומדתו ואיכות בנינו, אפר פרה, ריצוי ציץ, כהן מיוחס, בגדי כהונה, שקלי ציבור ועוד. וכבר האריכו בזה גדולי הרועים ז"ל בספריהם עד שכמעט לא הניחו זוית ופינה בהלכה שלא נגעו בה, ונסתפק בזה לציין למה שדנים בה בשלשה ספרים מיוחדים ה"ה: ספר דרישת ציון ומולו ספר מגדל דוד וספר עבודה תמה, (ודנים ומשיבים גם על קו' קדושת המקדש של המהר"צ חיות ז"ל), ועוד יעוין בשו"ת נו"ב מהדו"ק חאו"ח סו"ס ל"ה ובהגהות הגרי"ש נאטהנזאן שם ובמיוחד בשו"ת בנין ציון סי' א[-ג] ושו"ת בית שלמה חיו"ד סי' קכ"ה, וכמו"כ הפליא להשיב הגאון זקן הרבנים בדור הקודם הגר"ד פרידמן ז"ל בספרו שו"ת שאילת דוד קו' דרישת ציון וירושלים, ויעוין עוד בספר חתן סופר שער הקרבנות והכפרה, שו"ת התעוררות תשובה ח"א סימנים כ"ט פ"ז קפ"א, וכן מה שכותבים במיוחד בספרים מתא דירושלים על הירושלמי פ"א דמגילה ה"א ופ"ד דשקלים ה"ד ופ"ו ה"א, שו"ת שערי צדק חאו"ח סימנים צ"ו ק"א - קד (אגב, בשערי צדק בסימן צ"ו שם כותב טעם יפה מיוחד לאיסור הקרבה בזה"ז משום שהגוים שמו שיקוציהם בביהמ"ק וכמ"ש קצר המצע מהשתרע וכו' עיין שם. ציינתי טעם זה כי כיו"ב העירותי על התפלות שעורכים כעת בתוך הבנין של מערת המכפלה (אחרי שזכינו בע"ה שעיה"ק חברון ת"ו בידינו היא) דכפי שעינינו הרואות המקום בפנים משמש למסגד לישמעאלים במלוא משמעותו, וביתר שאת וביתר עוז, מלבד בחלק המקום שרשום שטמונים שם יעקב אבינו מצד אחד ולאה אמנו מצדה השני (ויעוין בירושלמי פ"ד דתענית ה"ב ובמראה הפנים שם), ואיך יתכן איפוא לשפוך שיח לפני בורא עולם לפי אמונתינו האמיתית במקום תפלה שלהם לפי אמונתם, וגם זאת דספריהם באמונתם הכוזבת מונחים שם ומפסוקיהם חקוקים על כל הקירות, ולמעלה מהציונים קבועים גם צורת חצי לבנה שלהם, והרי ההלכה היא שאסור ליכנס לבית ע"ז, עיין ברמב"ם בפיהמ"ש פ"ק דע"ז וביו"ד סימן קמ"ט סעי' א' וש"ך סק"א, ומה מאד מזהירים הפוסקים באופן חמור שלא ליכנס בבתי תפלותיהם אפילו אם אינם בתי ע"ז ממש, עיין שו"ת חיים ביד סימן נ"ו מובא גם בדרכי תשובה סימן ק"נ סק"ב, וספר רוח חיים על יו"ד, ושו"ת פרי השדה ח"ב סימן ד', יעו"ש בדבריהם המחרידים. גם אם נאחז בטענה שהם באו לגבולינו ואין בידם לאסור עלינו, זהו אבל אילו היינו מסירים עכ"פ ספריהם ותשמישיהם ולא שקודש וחול ישמשו בעירבוביא, על אחת כמה שיש להשמר שלא לעמוד אתם במחיצה אחת, והם פונים פניהם לטיפלותם ואנו לאמונתינו הקדושה, ומי יתן ואלה שהיכלת בידם יתנו לבם לסדר עבורנו כניסה מיוחדת למקום מיוחד.
ואזהרה מיוחדת בזה לכהנים שאסור להם ליכנס בבנין וכן לא בקבר רחל אמנו, יעוין מה שמזהירים בזה באופן כללי בראש ספר שערי צדק להח"א ובפאת השלחן פ"ב סעי' י"ח ובספר דברי יחזקאל תשובה א'. ונימוק מיוחד לאיסור במערת המכפלה כותב בשו"ת מנח"א ח"ג סי' ס"ד, ועל קבר רחל דן בס' זית רענן ח"ב חיו"ד סי' כ"ו, והן הגאון המחבר והן הגאון הגר"ש סלנט ז"ל העלו שם דיש איסור דאורייתא בלא שום צד היתר עיין שם).
(מה) וכן יעוין עוד מה שהעלו באי יכולת הביצוע, בספרים לקוטי הלכות זבחים פ"ג בזבח תודה ד"ה ואפי' מע"ש, חמד משה או"ח סי' תקס"ד, שו"ת מהרש"א אלפאנדרי חאו"ח סי' ט"ו, ברכת הפסח סי' ט"ז בפתחא זוטא סק"ז, שו"ת ברכת חיים חיו"ד סי' ל"ד, מעשי למלך סוף פ"ו מה' בית הבחירה, ישכיל עבדי ח"א בהסכמת הגאון הגראי"ה קוק ז"ל ואחרון אחרון בקו' הר צבי להגאון הגרצ"פ ז"ל, ומ"ש בזה גם בהנדפס בספר משה האיש חיו"ד סי' נ"א נ"ב עיין שם. [ויעוין עוד בשו"ת חזון נחום סי' צ"ה אות ה' שמוכיח מדברי הראב"ן דמזבח א"א כי אם בכל ישראל אבל יחיד אינו יכול לבנות מזבח אפילו אם ימסרנו לציבור עיין שם].
והחתם סופר בעצמו בתשובתו הידועה בחיו"ד סימן רל"ו לא חשב ג"כ כנראה להכריע להלכה למעשה וכתב את דבריו רק בדרך את"ל, וראי' לכך דלאחר מיכן מדבר שם באופן חיובי משיטת הראב"ד, וכן ממ"ש שם בסימן רל"ד בד"ה והנה משמע נמי שמסופק היה עדנה אם להכריע בודאות נגד הראב"ד, ואליבא דהראב"ד הרי בודאי א"א להקריב בזה"ז, וכמו"כ לא הזכיר הח"ס ממה שהכריע בחאו"ח סי' ר"ח ד"ה ומשו"ה, דבנין ביהמ"ק צריך להיות עפ"י נביא, וזאת בודאי לפי המבואר בזבחים ד' ס"ב דג' נביאים עלו עמהן מן הגולה, והא אחד העיד להם על מקום המזבח, ובלי זה א"א להקריב, אלא ודאי כנ"ל שהח"ס לא כיוון להכריע הדבר למעשה, ודיבר את דבריו בדרך אם תמצא לומר כלפי אותן הספיקות שעורר שם עליהן. ויעוין בתוס' מגילה י' ע"א ד"ה ומאי טעמא, שכותבים בשם רבינו חיים כהן דמאן דאמר לא קדשה סבר דאף במקומו של מזבח אין יכולין להקריב עכשיו ע"ש. ויש לעיין לפי"ז על הגירסא שמובאת בשו"ת ח"ס חיו"ד סי' ש"ו בשם הכו"פ (וכ"כ גם בשו"ת מהר"צ חיות סימן ב') שרבינו חיים כהן הוא זה שאמר לבוא לירושלים ולהקריב קרבנות, ולפנינו בכו"פ פ"ו הגירסא: רבינו חננאל מפאריש. וכך מובא בכפות תמרים סוכה ל"ד ע"ב. ובמנ"ח מצוה צ"ה כתוב רבינו נתנאל.
(מו) ואודות דברי התיו"ט בפ"ה דמע"ש בכוונת דברי הירושלמ', הנה נוסף על מה שכתבו בזה הספרים האמורים יש להוסיף ולציין במיוחד דברי הר"ש סיריליאו ז"ל שמבאר כוונת הירושלמי לכוונה הפוכה, והוא דהירושלמי שם מוכיח מקרא של ודם ענב תשתה חמר דמלכות בית דוד קודמת לבנין בית המקדש כיעו"ש, ולכן אין לנו בזה אלא דברי רבנו משה שפוסק בפי"א מה' מלכים ה"ד דמשיח הוא שיבנה מקדש במקומו. וכמו"כ בשא"ד שם כותב דצריך לגרוס במקום ביהמ"ק ירושלים כיעו"ש. [וזאת חוץ משיטת רש"י ותוס' ועוד ראשונים דקסברי בכלל שמקדש העתיד ירד מן השמים, ויעוין מ"ש בזה בערוך לנר סוכה ד' מ"א ובשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' רי"א ושו"ת שערי צדק חאו"ח סימנים ל' ק"א ק"ב ושו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' רי"ג, ובית הלוי עה"ת פ' תולדות עיין שם].
ופוק חזי לרבינו הגר"א ז"ל בפי' לשה"ש פ"ב פסו' ז' שמבאר כוונת הקרא של השבעתי אתכם ומאמרם ז"ל ע"ז בכתובות קי"א שזה מוסב על בנין ביהמ"ק שמושבעים שלא יצאו מאליהם לבנות בית המקדש שושנא דלעילא עד שיבא עיין שם. והוא על יסוד האמור בזה בתקוני זוהר תקון כ"ו יעו"ש בניצוצי זהר סק"ב.
+עפי"ד הגר"א בשה"ש המובא בפנים מובנת היטב תפלתנו: והראנו בבנינו ושמחנו בתיקונו, וכך הרי מביא גם בפי' שיח יצחק בשם הגאון האמיתי מהרי"ל דיסקין זצ"ל שביאר הכוונה והראנו בבנינו זה הבנין המשוכלל מלמעלה. ושמחנו בתיקונו הוא העמדת שערים, שזקני ישראל יעמידו השערים הנגנזים, והמעמיד דלתות בבית כאלו בנאה כמבואר בב"ב נ"ג, ובזה תהיה השמחה שלימה.+
(מז) אמנם בספר מעשי למלך שם כותב את דבריו לפי דרכו בדעת הרמב"ם ז"ל, אבל לפי דרכנו י"ל כן גם אליבא דהחולקים על הרמב"ם וס"ל דגם לירושלים ומקדש אמרינן דלא קדשה לעת"ל (מלבד הראב"ד שאומר בפ"ו מביה"ב טעם נוסף עפי"מ שנגלה לו מסוד ד' ליראיו. אבל נרוויח שישאר יחידאה לבד בפלוגתתו על הרמב"ם), ולומר דטעמם הוא מפני שגם על קרקע המקדש אמרינן ובאו בה פריצים וכפי שכותב להסביר בכזאת הרמב"ן במלחמות בע"ז פ' ר' ישמעאל, (ויעוין גם בשו"ת חתם סופר חיו"ד סימן רל"ג שנראה שנטה לפרש שגם טעמו של הראב"ד הוא משום באו בה פריצים ע"ש ויעוין בס' טל תורה על הש"ס מכות ד' י"ט שכותב דהח"ס כתב דאפשר זה טעם הראב"ד וכיון בסברתו הזכה לדברי הרמב"ן מכות שם המפורשים כן עיין שם, וא"כ לפי"ז גם הראב"ד י"ל דיודה נמי כנ"ל), וממילא לפי האמור, כאשר ישראל חוזרים וכובשים המקום אזי גם המה מודים דהקדושה חוזרת מאליה, והנכנס שם חייב איפוא כרת גם אליבא דידהו.
והרמב"ם, או שס"ל שלא נאמר על הקרקע דין של באו בה פריצים, ואפילו אי כן ס"ל שנאמר גם על הקרקע מ"מ סובר שזה נאמר רק בנוגע למעילה ואיסור הנאה ולא בנוגע לקדושה, וכדמצינו בדומה לזה במחזיק ברכה להחיד"א ז"ל באו"ח בקו"א סי' קנ"א שמביא בשם גדול אחד שהתיר ענבים הגדלים בזה"ז בהר הבית מטעם ובאו בה פריצים וחיללוה, ואף על גב דקדשה לעתיד לבוא היינו דוקא להשראת השכינה אבל למעילה וכיוצא לא עיין שם.
(מח) וע"פ האמור יש לומר דאפילו למה שמצינו במאירי בשבועות ד' ט"ז ע"א שאחרי שמביא פלוגתת הרמב"ם וגדולי המפרשים לענין קדושת המקדש בזה"ז מסיים וכותב בלשון: והמנהג פשוט ליכנס שם לפי מה ששמענו, מ"מ זהו דוקא כל עוד שנמצאו המקום והארץ בידי העכו"ם, וכפי שהמאירי סובר שם לעיקר הטעם דלא כהרמב"ם בזה מפני שאין בזה חילוק בין ירושלים ומקדש לשאר הארץ, אבל כשחזר המקדש להיות תחת רשות ישראל כבזמנינו, אזי, כשם שיש לומר שחזרה קדושת הארץ, כך, ועוד במכל שכן, שיש לומר שחזרה גם קדושת מקום המקדש, וגם אלה שסברו אז שמותר ליכנס לפי מה ששמע המאירי, יודו גם המה שאבל כהיום הזה אסור ליכנס שם וחייבים כרת.
(מט) ומכיון שהזכרנו מהמנהג הנז' שמוזכר במאירי לא נצא ידי חובה אם לא נייחד קצת אמרים בזה. וביסוד איסור הכניסה בזה"ז.
יסד איסור הכניסה להר - הבית נעוץ במשנה מפורשת בפ"א דכלים שמפרטת והוכלת עשר קדושות, ומזה: - הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם, החיל מקודש ממנו שאין עובדי כוכבים וטמא מת נכנסים לשם, עזרת נשים מקודשת ממנו שאין טבול יום נכנס לשם ואין חייבין עליה חטאת, עזרת ישראל מקודשת ממנה שאין מחוסר כפורים נכנס לשם וחייבין עליה חטאת. וכך מפרטת והולכת המשנה קדושה למעלה מקדושה שלפניה, עזרת כהנים, בין האולם ולמזבח, ההיכל עד קודם הקדשים.
ההלכות האמורות נפסקו ברמב"ם פ"ז מה' בית הבחירה, ובהדגשה שטמא שנכנס לעזרת ישראל חייב כרת, וחזר ושנה זה בפ"ג מה' ביאת מקדש ובתוספת פירוט דטמא שנכנס למקדש מעזרת ישראל ולפנים או אל תוספת העזרה שנתקדשה קדושה גמורה במזיד ענוש כרת.
מתוך שהרמב"ם בפ"ו מה' בית הבחירה הלכה ט"ז פוסק להלכה שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה. ואע"פ ששוממין בקדושתן הן עומדים, ברור הדבר שאליבא דידיה הנכנס במקדש בטומאה גם בזה"ז חייב כרת, וכבזמן המקדש חלים כל המגבלות שהוגבלו לנו בכניסה בשטח הקדוש על פלגיו המקודשים. כך הבינו בדעתו הראב"ד, וכן כותב הרדב"ז בפי"ב מה' שמיטה ויובל הט"ז, וכך היה כמושכל ראשון בעיני כל גדולי הפוסקים, באופן שאין כל מקום לדברי טועים שרו"ל שבהיות שאין בית בנוי לא מיקרי בזה"ז דרך ביאה, וכפי שכבר כתב לדחות טענה כזאת בשו"ת רמ"ע מפאנו סי' כ"ה ובירר דפשוט הדבר דההולך במישור ביאה מיקרי אף על פי שאין חומה. ע"ש, ויעוין גם בתוס' יומא ד' מ"ד ע"א ד"ה בשילה עיין שם.
הראב"ד בהשגותיו מתוך שס"ל שקדושה ראשונה ושניה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא וטעמו ונימוקו עמו לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות ולהתקדש קדוש אחר עולמי בכבוד ה' לעולם סובר מתוך כך שהנכנס עתה שם אין בו כרת. ומזה ששם את הדגש רק על זה שאין בו כרת למדו רוב הפוסקים בדעתו שהוא חולק על הרמב"ם רק בנקודה זאת של חיוב כרת, אבל מודה לו שאיסור אבל ישנו גם בזה"ז אי איסור תורה ואי עכ"פ איסור מדרבנן.
(נ) מציאה מצאו כמה מהמלומדים בחידושי המאירי הנ"ל בשבועות ד' ט"ז ע"א, שמעיד שם בלשון. והמנהג פשוט ליכנס שם לפי מה ששמענו ונתפסו בזה לקבוע הלכה פסוקה, ולומר כאילו: פוק חזי מאי עמא דבר.
אולם יש בזה טעות יסודית בהלכה. ואין בסימני מציאה זאת כלל בכדי לטבוע טביעת עינה על מטבעת ההלכה, ושלש תשובות בדבר.
ראשית, יתכן שבמקום הקרוב בירושלים לא היה אז בר - סמכא שיורה לבאים הדרך אשר ילכו בה והבאים נכנסו על דעת עצמם מחוסר ידיעה הלכתית וכיון שעברו ושנו בה נעשה להם הדבר כהיתר והפכו מנהג גרוע זה למנהג ותיקין עד שבאו וסיפרו על כך להמאירי ז"ל, והמאירי לפי תומו חשב שבודאי נקבע המנהג ע"י בני תורה בדרך שאפשר להגדירו כמנהג עוקר הלכה, ולאמיתו הוא מנהג שאין לילך אחריו כלל ויש לשרשו, ועוד יתכן שבכלל לא נכנסו כי אם בשטח הר הבית ולא בשטח העזרה, בידעם אז שטח המקומות בדיוק, ואחרי שטבלו לקריין (עיין עוד לקמן מזה). דהרי המאירי רק שמועה שמע מזה, וכפי שמדייק בלשונו לפי מה ששמענו והמגיד לא דייק בשמועתו לכוונה כראוי כפי שקורה כן הרבה פעמים בעניני שמועות רחוקות כאלה.
ולסברת יתר נוסיף מ"ש החזו"א מועד סי' ס"ז אות י"ב מדי דברו על אודות הר"ח הנדפס בדפוס ראם, וז"ל: אבל לא ידענא אם אפשר לסמוך על הנדפסים מחדש שכבר הפסיקה המסורה בינינו ואין אנו יודעין מי המה המעתיקים שמלאכת ההעתקה כבדה מאד, ואף ע"י זריזין ומדקדקים מצוי ט"ס הרבה, ואם יעבור הדבר ע"י איזה רפיון בדקדוק הדברים יוכל הדבר להשתנות לגמרי, ולכן הפוסקים שלא הפסיק המסורה בינם ובינינו בכל הדורות ששקדו עליהם חכמי דור דור לשמרם ולנקותם צריכים אנו לחשוב את ספריהם ליותר דוקנית עכ"ל, ולכן כמתכונת הדברים האלה ניתן להאמר גם בנוגע לדברי המאירי בשבועות הנ"ל שנדפס ג"כ לא מכבר והמסורה כבר הפסיקה בינינו, ועל כן יתכן וקרוב לודאי שנפל ט"ס בהעתקה, כעת או בזמן קדום, והושמטה תיבה אחת של לא שזה ט"ס קל מאד (וכבר שיער ח"א על כך מנימוק אחר שעמו) וצ"ל: והמנהג הפשוט לא ליכנס שם לפי ששמענו.
ומהאמור יובן שעל אחת כמה שלא חל על כגון דא הכלל שכותב הרמ"א בחו"מ סי' כ"ה סעי' ב' בהיכא שהאחרונים לא ידעו דברי הגאון שקדם להם, ומה גם שבנידוננו רבו גם מהקדמונים וקדמוני קדמונים שסברי בזה לאיסור.
נוסיף גם דברי רבינו עובדיה מברטנורה במכתבו מא"י משנת רמ"ח שמעיד כעל דבר הפשוט שהיהודים נמנעים מליכנס בבית המקדש מפני הטומאה. וכ"כ גם המהר"מ חאגיז בפ' אלה מסעי עיין שם, וזה מוסיף חיזוק לדברינו האמורים.
שנית. המאירי מביא שמועתו האמורה לאחר שמביא פלוגתת הרמב"ם וגדולי המפרשים לענין קדושת המקדש בזה"ז, וכאילו להצביע איפוא לכאורה שנקבע המנהג דלא כהרמב"ם, ולזה יש לומר לכן שגם אי לו יהיבנא לומר כן מ"מ יש לומר כהאמור לעיל באות מח שזהו מיהת רק כל עוד שהמקום נמצא ביד העכו"ם שאז חל על זה לדעת כמה מהראשונים הדין של ובאו בה פריצים וחיללוה, אבל ברגע שהמקום חוזר לרשותינו כפי שהוא כיום, חוזרת ממילא על מכונה הקדושה שעל המקום, באופן שניתן לומר שבזמנינו עתה גם החולקים על הרמב"ם יודו (מלבד אולי הראב"ד שנותן לדבריו עוד נימוק מיוחד) שהנכנסים שם עתה חייבים כרת.
ושלישית והוא העיקר. כאמור כותב המאירי את דבריו רק אליבא דהחולקים על הרמב"ם וזה מודה בפשיטות שאבל אליבא דהרמב"ם חייב כרת הנכנס בזה"ז שם, על כן נראה ברור כשמש שאפילו לו היה פעם מנהג כזה ליכנס שם (כפי שרוצים עוד אחרים להוכיח ממה שמסופר בזה בקורות אי אלה ספרי דברי הימים שונים) אבל לאחר מיכן נמנו וגמרו לחזור ולבטל מנהג זה מכל ולא להשאיר זכר לו בהלכה, וזאת מפני שבדורות הראשונים שלאחר הרמב"ם ומשם והלאה במשך כל הדורות התעוררו מאורי הדורות אדירי התורה ומצאו לנכון לקבוע את ההלכה בזה כשיטת רבינו הרמב"ם ז"ל שגם הנכנס בזה"ז בבית המקדש חייב כרת.
(נא) ההכרעה האמורה שהנכנס בזה"ז למקום המקדש חייב כרת אמרנו שהוכרעה כך בדורות הראשונים ובדורות האחרונים, ולדוגמא: המג"א באו"ח סימן תקס"א סק"ב מביא שבסה"ת ואגודה הכריעו כך את ההלכה, וגם הוא החרה החזיק בפסק זה, וכותב בלשון: וא"כ דברי הרמב"ם שרירין וקיימין והנכנס עתה למקום המקדש חייב כרת שכולנו טמאי מתים. (יעו"ש בא"א סק"ב, ומה שהפטיר ג"כ בפשיטות כן בסי' תס"ח א"א ס"ק י"ב ע"ש). והמשנה ברורה שם בסק"ה פסק ג"כ בפשיטות בכזאת, והוסיף בספרו לקוטי הלכות על זבחים פרק השוחט והמעלה להביא (בזבח תודה) שכן הוא גם דעתם של הסמ"ג החינוך הריטב"א התשב"ץ והטור. ובספר כפתור ופרח פרק ו' כותב נמי בפשטות, שהנכנס היום שאנו טמאים במקום הבית חייב כרת. ואם כן אין לנו לקרב מפתח הר הבית ולפנים כי משם והלאה הוא מחנה לויה וכו' ע"ש, וכ"כ גם בספר יראים להר"א ממיץ סימן שכ"ה. ויעוין עוד במהרי"ל ה' יוה"כ שכותב דקדושת המקדש לא נתבטלה עדיין דכתיב הנשאו פתחי עולם ר"ל שקדושתו לעולם ולפיכך נקרא בית עולמים נמצא הנכנס עדיין בטומאה במזיד חייב כרת ע"ש. (ודברי המהרי"ל הובאו גם בגליוני הש"ס להגר"י אנגיל ז"ל במגילה ד' י' ע"א עיין שם). וכ"כ גם בשו"ת תשב"ץ ח"ג סימן ר"א דהנכנס שם היום חייב כרת עיין שם. וכך העלה גם בספר מגיד מראשית בקו' דרך הקדש עיין שם.
והגאון הספרדי הנודע הגר"ד בכר ז"ל, בספרו דברי אמת בענין טבל, כותב על שיטת הרמב"ם בזה דיתד היא שלא תמוט, ונוסף על סה"ת הסמ"ג והאגודה מביא ומוכיח שבכזאת גם דעתם של רש"י הראי"ז והר"ן עיין שם, ומביא הגמ' בשבועות ד' י"ד ע"ב דאיתא: בעי רבי ירמיה בן בבל שעלה לא"י ונעלם ממנו מקום מקדש מהו וכו' ובתוס' שם ד"ה ונעלם מפרשי דבזמן הזה מיירי עיין שם. ופסקו כן ההלכה בזה גם בספר שערי צדק שער משפטי הארץ פי"א סעי' ח' ובפאת השלחן ה' א"י פ"ג סעיפים ח' - י"ב ובבית ישראל שם עיין שם, וכ"כ בפשיטות בשו"ת מהרי"א הלוי חאו"ח סי' פ"ח. ויעוין גם מ"ש בזה המהרש"ם באוחה"ח על או"ח סימן תקס"א ואבנ"ז יו"ד סימן תמ"ט עיין שם. כמו"כ הכריעו שגם אליבא דהראב"ד רק איסור כרת ליכא אבל מודה שישנו מיהת איסור תורה ועכ"פ איסור מדרבנן כיעוין בדבריהם.
מהדוגמאות שהבאנו נבין עד כמה צדקו דברי שו"ת בנין ציון סימן ב' שכותב שדעת הראב"ד יחידית היא וכל הפוסקים הסכימו שמי שנכנס בזה"ז למקום המקדש חייב כרת ויעו"ש שמפרט עוד כמה חיובים שחייבים בזה עיין שם.
והגדיל לעשות בזה הגאון הגראי"ה קוק ז"ל בספרו משפט כהן סי' צ"ו שבהשכל ודעת כיד ד' הטובה עליו ביאר שיטות הש"ס והפוסקים בזה וסיכם את ההלכה שדעת רוב רבותינו הראשונים היא, וכך היא ההכרעה העיקרית של רוב המשניות והסוגיות כי קדושת מקום מקדשנו קדשה לעתיד לבוא וקיימת היא כולה בזה"ז ולעולם וכן ההלכה רווחת וקבועה בישראל עיין שם. (ולהלן בהמשך דברינו נביא עוד מרבותינו הפוסקים ז"ל שנקטו ג"כ כן בפשיטות שחייבים גם בזה"ז).
ובמקום אחר הוסיף לכתוב בזה אמרים ברורים, לאמור: דאין בידינו להכריע זה הספק של מחלוקת הראשונים והדבר נשאר בספק של כרת וחיוב אשם תלוי נמי איכא לפחות למ"ד דל"ב חתיכה אחת מב' חתיכות, ויותר מסתבר לומר שגם להראב"ד איכא איסור תורה וכו' ולענין כבוד האומה לע"ד יותר הי' כבוד הכלל ניכר אם נשתדל שימסרו בידינו בדרך קנין החצרות הסמוכות להכותל הקדוש פעה"ק ועל מקומם נבנה סמוך ממש לכותל בית כנסת אחת גדולה ומפוארה מאד בכל פאר והידור וכו' והבית הזה יהיה לנו לעד שאנו חזקים בצפיית ישועה עליונה שתבא ושיבנה ביהמ"ק ב"ב ע"י גלוי כבוד ה' ואור משיח צדקנו וכו' ובענין הקרבנות גם כן יותר נכון להאמין שהכל ישוב על מכונו ונקיים בעתו כשתבא הישועה ונבואה ורוה"ק ישוב לישראל כל האמור בתורה כמאמרה וכו' וא"א לנו לגשת למעשה הקרבנות בלי הופעה של רוה"ק גלויה בישראל ע"כ. הדברים מאלפים וכאילו חדשים המה הנאמרים לנו כעת, הן באיסור הכניסה לשטח המקדש, הן באיסור הקרבת קרבנות לפני התגלות הנבואה ורוה"ק גלויה בישראל, והן בהצעה מעשית נפלאה לבנות ולהקים בית כנסת מפואר עולמי על יד ובסמוך לכותל מערבי הקדוש, וזה יהיה כבוד הכלל והאומה יותר ממה שנכנס לפנים, באשר יחזק זה צפייתנו אשר אנו מצפים עוד לישועה העליונה שתבא ע"י גלוי כבוד ה' ואור משיח צדקנו, שכפי שמסיים בדבריו שם צפיה זו גם כן לא נפלאת היא ולא רחוקה, ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אנו מבקשים ומלאך הברית אשר אנו מצפים ואז יבנה ביהמ"ק במהרה בימינו. ובנקודה זאת של הצרכת נביא לבנין בית המקדש העלה גם בשו"ת חתם סופר חאו"ח סי' ר"ח כיעו"ש.
(נב) כהכאמור, שגם לדעת הראב"ד יש איסור תורה, מבארים גם האחרונים בספריהם, וזו היא הסיבה שהראב"ד לא השיג על הרמב"ם בפי"ט מה' מעשה הקרבנות הט"ו שפוסק דמי ששחט קדשים בזה"ז והעלם חוץ לעזרה חייב מפני שהוא ראוי ליקרב בפנים שהרי מותר להקריב אף על פי שאין בית מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא ע"ש (ויעוין מ"ש בזה בספר בנין שלמה סי' ח' עיין שם), וכמו כן לא השיג הראב"ד גם על ההלכה שפוסק בפרק שלאח"ז (בפ"ז מה' ביה"ב ה"ז) ובזה"ל: אע"פ שהמקדש חרב בעונותינו חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבניינו לא יכנס אלא למקום שמותר להכנס שם ולא ישב בעזרה ולא יקל ראשו כנגד שער המזרח שנאמר את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו מה שמירת שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם שאע"פ שחרב בקדושתו עומד עכ"ל, והראב"ד לא ציין בכאן כלל להשיג על מה שאוסר ליכנס בזה"ז למקדש, והיינו מפני שבעיקר האיסור שישנו גם בזה"ז מודה גם הראב"ד, והוא מכח ההיקש שהקישה תורה לשמירת שבת שהוא לעולם. ומוגבלים איפוא מכח זה גם לדעת הראב"ד שלא ליכנס אלא למקום שמותר להכנס שם וכנ"ז (וצ"ע בשו"ת ח"ס חיו"ד סי' רל"ד דמשמע דס"ל דהך היקשא דמורא מקדש לשבת בזה"ז תליא בפלוגתא דאי קידשה לע"ל כיעו"ש).
ויעוין עוד בספר שערי ירושלים שער ה' מהמסופר מה שהשר משה מונטיפיורי עשה נגד רצון כל היהודים אשר בירושלים שהתרו בו שאסור ליכנס שם, וכן בוילקט יוסף מחב' י"ג סימן קל"ד שהועד שם שרבה של ירושלים הגאון הגרש"ס ז"ל הוכיח אותו על פניו על כך, בנמקו שרוב הפוסקים חולקים על הראב"ד, ואף להראב"ד יש איסור תורה עיין שם, וכך הוא גם הלך דעתו של הגאון הגרצפ"פ ז"ל בקו' הר צבי כיעו"ש. [ובספר לשד השמן כתוב בשם הרימ"ט בלשון זה: כששמע הגאון ר' שמואל סלנט זצ"ל את המעשה הזה שלח להוכיח את השר הצדיק מונטיפיורי על עשותו משגה גדולה, ובבואו אליו הצטדק בדמעות שלא ידע שיש ע"ז איסור תורה, הוא חשב שהאיסור הוא רק מצד הישמעאלים ומכיון שקיבל רשות שמח לקיים גם מצוה זו, אלא שכן אמנם הגאון הגרש"ס כמו הגאון הגר"מ אוערבאך ז"ל גערו באלה שאמרו לנדותו באמרם שעשה זאת השר הצדיק בשגגה ובתמימות עכ"ל].
(נג) אחרי שפרשנו כשמלה דעות כל גדולי הפוסקים מראשוני הראשונים עד אחרוני האחרונים שהיא לאסור באיסור חמור הכניסה בזה"ז במקום המקדש דעת לנבון נקל שאין בזה"ז בהחלט לשום מי שהוא ולו יהא כגובה ארזים גבהו לבוא להקל ראש לחלוק על אבירי הפוסקים שדבר בהלכה לא נעלם מנגד עיניהם הבהירות, וכידוע, לבוא לשנות הלכה קבועה ומקובלת צריך תנאי ראשון שהמשנים יהיו גדולים מקודמיהם בחכמה ובמנין, דבר שנעלם מאופק דורנו.
(נד) ישנם שוגים או מטעים הרוצים להיתלות באיגרתו הידועה של הרמב"ם (המובאת בספר חרדים שער התשובה פ"ג) שבה מספר שנכנס לבית הגדול והקדוש והתפלל שם, ולהוציא מזה שהרמב"ם בעצמו נכנס במקום המקדש.
אבל רק איש שוגה ופתי יעלה על דעתו להבין או להאמין כך, כי רבנו הגדול ז"ל לא היה עושה את דבריו פלסתר וכפי שהבאנו שפסק לנו מפורש את פסקו בזה לאיסור גם בזה"ז, וברור איפוא שנכנס רק עד מקום שהורשה להיכנס ע"פ הדין וכפי שבירר ופירט המקומות המותרים כפי המצב האישי בפ"ז מה' בהב"ח ובפ"ג מה' ביאת מקדש, וכפי שידע על כך בדיוק כיד חכמתו הגדולה. אבל אנו לא נדע עד מה.
ועוד זאת כפי המסופר בספרים, כאשר המוסלמים באו לאחר מיכן לבנות בניניהם בהר הבית החריבו וערו עד היסוד את יסודות המקומות הקדושים והשחיתו ובלעו את פני קרקע בית המקדש והשוו את אדמתו עד שלא נודעו עוד המצרים של מקומות הקודש וגבוליהם, והרי כידוע בית המקדש לא היה במישור כי אם היו עולים אליו ועתה הוא כולו מישור ומקומו נמוך מהעיר, ומה שכתוב בשו"ת יעב"ץ ח"א סי' פ"ז שהר הבית ומעלותיו לא נשתנו כל עיקר ולא שלטה בהם הריסת האויבים כלל כיעו"ש, ניתן לומר בכזאת על הזמן שהי' סמוך לחרבן הבית כפי שהיעב"ץ שם מדבר מהתקופה ההיא, אבל לא על התקופה המאוחרת אשר עינינו רואות בעליל שכן שינו ושינו וכנ"ל. והעזרה הרי יכלו למשך עד המקום שירצו מהר הבית כנפסק ברמב"ם פ"ד מביהב"ח ה"י יע"ש באו"ש וכן ברש"ש ריש סנהדרין, וא"כ הרי לא נדע כעת מאין ולאן.
וכדאי להזכיר ולהדגיש כי אצל הרמב"ם מתוך קדושת הנהגתו לא היה קיים גם מגבלת של בעל קרי, וכדמעיד בשמו הרבינו יונה על הרי"ף פ"ג דברכות שהשיב לראשי ישיבות שבבבל שמימיו לא ביטל טבילת בעל קרי אפילו שעה אחת.
(נה) יש גם שרוצים לייחס האיגרת האמורה לא להרמב"ם כי אם להרמב"ן ושאליו הוא שכיוון הספר חרדים בכנותו בשם הרב רבינו משה מאור הגולה, ואם ככה היה מקום איפוא לבוא ולומר שהרמב"ן הולך בזה לשיטתו דס"ל במלחמות בע"ז פרק ר' ישמעאל דמכיון שבאו בה פריצים חיללוה ובית המקדש עצמו יצא מקדושתו (וכאמור יש אבל לומר שמאז שחזר המקום לרשותנו מודה גם הרמב"ן שחזר לקדושתו ואתו יחד איסור הכניסה).
אולם לא מסתבר ליחסה להרמב"ן כי הרי בהאיגרת שכתב לבנו כותב שעלה רק אל הר הזיתים המכוון כנגד הר הבית והסמוך לו, ומבואר מזה שאבל בקודש פנימה לא נכנס כלל אי משום איסורא שסבר שמיהת ישנו, או יהא זה אפי' מפני שלא קיבל הרשות מהשלטונות לכך, אבל הרי סותר זה להאמור בהאיגרת הקודמת.
ולא עוד אלא דזאת ראיתי שהאיגרת המיוחסת להרמב"ם נדפסה גם בראש ספר פירוש המשנה להרמב"ם על ראש השנה, ושמה מלבד שכתוב שהעתיקה מכתיבת הנגיד רבינו דוד נין רבינו משה ז"ל שהעתיקה מכתיבת עצמו, כתוב עוד שם התאריך המדוייק של שנת כניסתו לים בנסיעתו זאת לא"י (דבר שבא במטושטש בס' חרדים שם) וכתוב לאמר: בליל אחד בשבת בארבע ימים לירח אייר נכנסתי לים וביום שבת עשירי לאייר שנת ארבעת אלפים ותשע מאות וחמשה ועשרים ליצירה עמד עלינו נחשול שבים לטבענו וכו', הרי שתאריך כתיבת האיגרת היתה בשנת ד' אלפים תתקכ"ה ליצירה, והרמב"ן הרי נולד כעשרים ותשע שנה לאחר מיכן, בשנת ד' אלפים תתקנ"ד, וא"כ אין כל מקום לבוא ולייחס את האיגרת הנז' אל הרמב"ן ז"ל, ובודאי יצאה מתחת ידי הרמב"ם ז"ל, אלא ברור כנ"ל שנכנס למקום המותר לדעתו ע"י טבילה. (ויעוין בחיד"א מע"ג אות ק"נ שמייחס ג"כ בפשיטות האיגרת להרמב"ם ז"ל).
(נו) הדגשתי לכתוב בלשון במקום המותר לדעתו ע"י טבילה, כי לשיטת רש"י ז"ל לא מהני ליכנס להר הבית בכלל אפי' ע"י טבילה בלי הערב שמש משום גזירה, וכשכותבים לבאר שיטתו החזון נחום בפ"א דכלים מ"ו והפאת השולחן בהל' א"י פ"ג בבית ישראל ס"ק כ"ו כיעו"ש.
עוד זאת כותב בספר חזון נחום שם דבכלל אנו מחזיקים עצמנו כזבין וצריכים לספור ז' נקיים ולטבול ולהעריב ואין הכל בקיאין בכך ולכך אמרו הקדמונים ז"ל הבה נתחכמה למנוע לכת במסילה הזאת (של באב אל קטנין. עיין לקמן ממה שנכתוב עוד מזה). ואין תימא ע"ז שהרי כתבו התוס' פ"ק דשבת גבי ששה ספיקות, דגזרו על עמי הארץ שיהו כזבין לכל דבריהם וכיון שאנו בזה"ז אין אנו נזהרין בטומאה וטהרה ואין אנו בקיאין בזה הרי אנו כעמי הארץ שלהם ויש לנו דין זבין, ועוד חשו למ"ד דמחוסר כפורים דזב כזב דמי וא"כ יש ספק איסור דאורייתא אף אם יטבול ויעריב שמשו עיין שם, ויוצא לנו איפוא דלפי"ז אין בזמננו אליבא דכו"ע דרך של טהרה שיוכלו ליכנס לשטח הר הבית, וגם אם יטבלו במים חיים הרי צריכים לזה גם ספירת ז' נקיים, ומכיון שאין הכל בקיאים בכך אין בכלל להתיר, ונוסף לזה יש ספק איסור דאורייתא גם מצד זה דיש מ"ד דמחוסר כיפורים דזב כזב דמי, ולזה הרי אין תקנה בזמנינו. [ויעוין בספר לשד השמן שמביא בשם הרימ"ט שפירש כוונת הרמב"ם שמדבר מתפלתו בעיר קדשנו ירושלים ת"ו, ובזמן שאין ביהמ"ק קיים מכנה את ירושלים שקדושתה לא בטלה, בשם הבית הגדול והקדוש ע"ש. ובאופן מופשט הייתי מביא סיוע לזה מדברי רש"י בזבחים ד' ק"ז ע"ב ד"ה וקידשה לעתיד לבא, שכותב בלשון והויא לה ירושלים בית הבחירה ע"ש, הרי שגם רש"י מכנה ירושלים בשם בית הבחירה, וא"כ מכש"כ שיש מקום לומר שהרמב"ם כינה את ירושלים בדומה לזה בשם הבית הגדול והקדוש דהרי איהו ס"ל באמת (בפיהמ"ש פ"ד דר"ה ופ"ג דסוכה ועוד) דמקדש תקרא ירושלים כולה. ובפי"ב מנגעים מ"ד מכנה אותה גם בשם בית תפלה כיעו"ש, ואכמ"ל בהבנת דברי רש"י כפי שיטתו].
(נז) נדגיש גם זאת שלפי הבירור הנ"ז שהרמב"ם בא לשם בשנת ד' אלפים תתקכ"ה ליצירה, יוצא איפוא שהיה אז בן עשרים ושבע שנה, והיינו לפני שחיבר הספר הי"ד וגם לפני שגמר חיבורו על המשנה, יעוין ברמב"ם מ"ש בפיהמ"ש סוף טהרות וכן בפ"י מה' שמיטה ויובל ה"ו עיין שם ותמצא נכון כנ"ז, ותבין.
(נח) אבל זה לא ניתן לומר שבכלל א"א להיטהר בזה"ז מטומאת קרי בהיות ונשארים גם אחרי הטבילה טמאי מתים ולכן לא מועילה בכלל טבילה כזאת, וכל מה שטובלים בזה הוא רק משום תקנה בלבד, וכמו שרצה מי שהוא לומר ומטי ליה משמיה דגברא רבא, דזה אינו דהוא נגד המשמעות הפשוטה והמקובלת וגם אם כן איך נכנס הרמב"ם שם, ולדוגמא אציין לשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' רי"ד במה שמבאר שם דיש לו לכהן לחוש בזה"ז לטומאת קרי שלא לשהות בה ולטבול משום שמא יבנה מהרה המקדש ואי משום טומאת מת טומאה הותרה עי"ש, הרי שהיה פשוט בעיניו דאע"פ שנשאר טמא מת מכל מקום בטבילתו נטהר מטומאת קריו, וכך הרי דנים גם הדרך הקודש והחזון נחום ובאין בדבריהם בהנחה פשוטה שטבילה מועילה לטהר מטומאת קרי, ובעצם נחלקו בזה חכמים ור"י במשנה ברכות ד' כ"ו ע"א והלכה כחכמים דס"ל דמועיל טבילה לטומאה קלה אף על גב דנשאר עליו טומאה חמורה, וכך מבאר בהדיא הראבי"ה ברכות סי' פ"א. והשיב מפורש כן גם בספר האשכול ה' תפלה סי' ב' ושהלכה כחכמים שיש טהרה לחצאין עיין שם, ועפי"ז מבינים שזהו גם כוונת הירושלמי בפ"ג דברכות ה"ו בפלוגתת ר"י וחכמים כיעו"ש, ואפי' לפי' הרידב"ז שם מבאר מיהת בתוס' רי"ד שם דגם טבילה לכניסה בעזרה לאו משום לתא דטומאה וטהרה נגעו בה אלא היא טבילה בעלמא הנקראת סרך טבילה בדומה לתקנת עזרא עיין שם. ואכמ"ל יותר.
(נט) הגם דכאמור א"א לבוא בזמנינו לחלוק על הפוסקים שקדמונו אפילו בראיות הכי חזקות שיראו לנגד עינינו, בכל זאת לחיזוק הדברים, ויהא זאת בבחינה של כיהודה ועוד לקרא, נזכיר ב' טענות חזקות שטוענים הרוצים להתיר הכניסה, ונראה על ביטולם, והמה: (א) שהמקום גבוה יותר ממה שהיה וגגין ועליות לא נתקדשו, (ב) שהשטח מחזיק הרבה ביותר (כמעט פי ארבע מת"ק אמה על ת"ק אמה שכתוב במשנה דמדות שזוהי המדה של שטח הר הבית). ונשיב ע"ז בקצרה ובאופן תמציתי.
לטענה של גגין ועליות לא נתקדשו, נשיב ונאמר, דראשית איך נוכל לבוא בזה בהשערות בעלמא ולומר שהמקום הוגבה, ואדרבא לפי מה שמצינו בשו"ת רדב"ז סימן תרל"ט הוא קובע שם להיפך שהעכו"ם שנכנסו בו עוד העמיקו קרקעיתו משנאתם אותו וקיימו ערו ערו עד היסוד בו, ומעוד כמה טעמים שהיה להם בזה כיעו"ש, ושנית והוא העיקר, דיעוין בשו"ת רדב"ז שם בסי' תרצ"א, וכן בספר מגיד מראשית להגר"ח אלפאנדרי ז"ל בקו' דרך הקודש שמאריכים לבאר ומביאים מקורות לכך מדברי הראשונים (וביותר זה האחרון), דלא אמרינן דלא נתקדשו אלא העליות והגגות אשר היו בנויות בזמן שהיה קיים אבל גגין ועליות של עזרה שבנאום אחר קדושתם הם קדושים כקדושת העזרה, דכיון דקדשו תחילה אויר של עזרה לא כל כמינייהו לאפקועי קדושתה ע"י בנין עיין שם, ומכאן תשובה לאלה הרוצים להיתלות בטעותם בדברי הגאון הרידב"ז ז"ל בשו"ת בית רידב"ז סימן ל"ח במ"ש דברים בזה בנוגע לעמידה ע"י הכותל המערבי כיעו"ש. ועור /ועוד/ מעלימים עין ממה שהרידב"ז בעצמו שם מדגיש לכתוב שאך על ההר הקודש גופי' שע"ג הכותל למעלה אין ספק כלל שאסור לכנוס ולדעת הרמב"ם ז"ל חייב כרת, וגם לדעת הראב"ד איסור מיהא יש עיין שם. [ויעוין גם בקו' הר צבי ובספר לפלגות ראובן ח"ו מ"ש בעצם דברי רידב"ז שם. ואחד מחכמי ירושלים הרה"ג מוהר"ר אביש אייזען ז"ל בירחון שע"צ ניסן - סיון תרצ"ד תפס ג"כ על הרידב"ז מדברי הראב"ד בתמיד (שמובא גם בדרך הקודש שם) ד' ל' שמבאר בכנ"ז דהא דלא נתקדשו הוא רק אלה שהיו כבר קודם שנתקדשה העזרה אבל מה שנבנה אח"כ לא אתי שום בנין ומבטל את קדושת העזרה שנתקדש עד הרקיע, ומעיר עפי"ז לאסור לעלות באויר העזרה ע"י אוירון עיין שם, ויעוין ברמב"ם פ"י מה' שגגות ה"ד ומשנה למלך שם ואור שמח, ובמנחת חנוך מצוה שס"ב ובספר שו"ת שדה יהושע סי' א' עיין שם. ואכמ"ל]. וכמו"כ יפה מעורר בספר לפלגות ראובן שם דדין גגין ועליות שייך כשיש אהל מפסיק אבל בכה"ג שמונח על הקרקע ממש ואין כאן אהל מפסיק אין זה אלא כמו חציצה ואינו מן הדין שתתבטל עי"כ הקדושה ע"ש. ויעוין מ"ש בזה גם בס' לשד השמן בקו' לקדושת המקדש עיין שם.
(ס) ולטענה השניה מה שהשטח מחזיק לפי המדידות שלנו הרבה יותר משטח הר הבית שהוא ת"ק אמה על ת"ק אמה, לזה נשיב שלש תשובות כלליות והמה:
(א) אין אתנו ידוע עד מה בדיוק מקום קודש הקדשים שמשם נמדוד את המדידות, והגם שבשו"ת רדב"ז סימן תרל"ט ועוד, קובעים שמקום אבן השתיה הוא איפוא שנמצא כיום המסגד עומר, ומשם צריכים איפוא למדוד המדידות, אבל אחרים חולקים על ההנחה הזאת, כידוע, ולדוגמא יעוין בקו' דרך הקודש שם בסופו שכותב וז"ל: והנה היום לא ידענו מציאות אבן השתיה הזאת כיצד היא עומדת כי הגוים פיהם דיבר שוא זה אומר בכה שהיא גבוה מן הארץ ותלוי' באויר וזה הפך התלמוד עד ישקיף וירא ה' משמים תגלה ותראה מלכותו עלינו עיין שם, כן יעוין בספר עבודה תמה בנעילת שערים שמתמה דאם הכפה שישנה בבנין הישמעאלים ברור וידוע שהוא זה אבן השתיה א"כ אמאי לא ידעו אנשי כנה"ג בבנין בית שני מקום המזבח ע"י אבן השתיה והוצרכו לנביאים? ועוד מוסיף וכותב: ובכלל הדבר אני אומר דבודאי כדי לעשות מעשה לסמוך ע"ז הלכה למעשה צריך ידיעה ברורה ועדות נאמנה ומסירה גמורה איש מפי איש שיעידו על האבן השתיה עצמו כי הוא זה, דהיינו להראות באצבע על האבן בעיניו בכדי שיוכל למסור האב לבן, והרי בודאי שלא דרכה שם רגל יהודי יותר מאלף שנה, לא מיבעי' מעת שבנו שם הישמעאלים בית תפילתם שהוא ג"כ כמה מאות שנה שאי אפשר לדרוך שם רגל אדם שאינו מאמונתם, אלא אפי' קודם לכן בודאי שהיו נזהרים לילך שם מפני הטומאה, דבודאי שהיו חוששים לדעת הרמב"ם כמו שעוד היום נזהרים ללכת בכל המקומות שהם מסופקים שמא הוא מהר הבית, ועתה מי ראה את האבן מעולם שיעיד עליו? וכו' והרי ההר כולו מלא אבנים וסלעים, וכשחרש טרנוסרופוס את ההיכל בודאי שנתגלו כמה אבנים שהיו מכוסים ונתכסו כמה אבנים נמוכים שהיו מגולים קודם, ומכ"ש אח"כ כשבנו שם בנינים וחפרו כמה חפירות כפי הצורך להבנינים ההם ודאי וברור שנשתנו כמה וכמה דברים מכמות שהיו מקודם כמו שיעיד ע"ז כל בעל שכל ישר עיין שם. וא"כ מספק עלינו לחשוש ולהחמיר מכל מקום שנרצה למדוד שאולי אין מקום משכן כבודו כאן, וכפי שכותבים רואי - המקום מאשרים אמנם כי ישנם בכל השטח הרבה כיפות - סלעים בצורות שונות, באופן, שיש לאסור מספק כל שמבפנים חומת הר הבית, ואם בנוגע להכנסת אצבע לתוך חורי כותל המערבי מצינו להגאון האדר"ת ז"ל בספר משכנות לאביר יעקב ח"ב שהזהיר וכתב בלשון: ולכן הירא וחרד לדבר ד' בודאי יחוש לנפשו שלא יושיט גם אצבע אחת בין סדק כותל המערבי לבל יכשל חלילה בספק איסור תורה, וזהו לדעתו שם שגם בכה"ג נקרא ביאה במקצת, על אחת כמה וכמה בביאה בפנים ממש שמצריך כל אחד לחוש לנפשו, ואליבא דכו"ע (בהיות ורוב הפוסקים מכריעים כדעת הרמב"ם) לבל יכשל חלילה בספק איסור תורה. [ויעו"ש בספר משכנות לאביר יעקב סי' א' אותיות ג' ד' שכותב: וסמוך לו (לכוה"מ =לכותל המערבי=) בצד הצפון במערב לפי הנראה דזהו שער הקיפונוס שנשאר לעולם כדברי ספר כו"פ ושם בית חומה המפסיק בין שער הקיפונוס ובין מקום כותל המערבי דישראל מתפללים שם עכשיו (ועכשיו ראיתי באורך כותל מערבי מדרום לצפון עוד שערים, ומוכרח לומר כי שערים אלו עשו והוסיפו אותן שנתן ה' בידם את בהמ"ק מעת שחרב בהמ"ק, ונפ"מ להלכה דשם אסור ליכנס כדלקמן) וכו' עוד ראיתי בתוך בית חומה הנזכר ששם מקום המשפט (ר"ל מקוה"מ של הישמעאלים) ושם יש עוד שער להר הבית לא רחוק מהשער הנ"ל מבחוץ, ולפי הנראה דגם זה הוסיפו או להיפוך, ונפ"מ להלכה שכל הטמאים המשולחים מהר הבית אסורים ליכנס שם עכשיו גם בתוך תחת האגוף של שני שערים אלו מספק, משום דגם למ"ד בירושלמי דלא קדשו תחת האגף של שערי הר הבית כדי שיהו זבין מגינין תחתיהן כו' פשיטא דזהו דוקא בשערים שהיו מזמן שביהמ"ק קיים, אבל השערים שהוסיפו אחר החורבן הנ"ל דמתחילה היו מקום חלל השערים בתוך עובי הכותל דהר הבית שנקדשו מאז, שם ודאי אסורים הנ"ל מבני ישראל ליכנס שם מן התורה עיין שם].
(ב) בספר משכנות לאביר יעקב ח"ב סימן א' כותב שם בשם הגרי"ל דיסקין ז"ל מבריסק שהביע דעה מקורית שיכול להיות שהכותלים של הר הבית נבנו בזמן שבנו ישראל את בית המקדש מחוץ לת"ק אמה עיין שם, ואם ככה הרי מתנפצים כל חישובי החשבונות והמדידות אל הכותלים האלה, כי לא משם צריכים להתחיל או לגמור המדידות, ושוב לא נדע מהיכן למדוד ויש לאסור על כן כל השטח מספק.
ולהדברים האמורים יש להביא יסוד מדברי הפסקי תוס' במדות סי' ה' שכותב וז"ל: הר הבית היה לצפון ירושלים וההר היה גדול הרבה מת"ק על ת"ק אלא דלא היה קדוש אלא ת"ק על ת"ק עכ"ל, הרי כנ"ל, ואין לפי"ז כל תימה מה ששואלים ותמהים על השטח שהוא יותר מת"ק על ת"ק כמובן, אלא שלא נדע מאין ולהיכן.
ויעוין עוד בספר עבודה תמה שער ב' שמעיר מזה שהעזרה לא היתה באמצע הר הבית ולא פורש לנו בשום מקום לא בש"ס ולא ברמב"ם כמה אמות היתה העזרה רחוקה מכותל הר הבית לדרום או למזרח או לאיזה צד ע"ש, וא"כ גם מכח זה לא נדע מה נעשה ויש לאסור כל השטח מספק, וכל זה הוא עוד חוץ מה שמזכירים כבר שיש להוציא מהחשבון עובי החומה והאולמות שהיו סמוכות לה וההוספות המרובות שהוסיף הורדוס (יעוין בספר עזרת כהנים על מס' מדות פ"ב מ"א אריכות נפלאה בזה עיין שם ובעוד) ומה נדע איפוא מהיכן ולאן.
(ג) ראה זה מצאתי בספר אדרת אליהו להגאון המקובל ר' עמנואל ריקי ז"ל בקונטרס מי נדה אות לו שכותב שהיה עסקן בדברים אלה ובשנת תצ"ח סיבב את העיר ג' פעמים ומנה כל הפתחים וכו', ומוסיף וכותב וז"ל: ומן הפתחים הסגורים הוא פתח המזרח של הר הבית שפה קורים אותה שער הרחמים אבל לפי המדות שמדדתי מצאתי היותה היא ממש שער המזרח הידוע ואף כי מזוזותיה מחדש נבנו בבנין החומה, אבן המשקוף שעליה שהיא כשתי כפות בפיטורי ציצים נראה לעינים היות האבן ההוא מזמן קדמון מאד, וכנראה ששם מצאוהו בארץ במקומו על רחבו בנו מזוזות הפתח ההיא שלפי דברי רז"ל רחבה היתה עשר אמות, והלכתי למדוד אותה ומצאתי היות כל אמה מאלו העשר היותה אמה ושני שלישים מהאמה הנזכרת וכנראה שזאת היתה האמה של קדש בעת ההיא וברוך היודע עכ"ל. למדנו מדברי אדרת אליהו אלה שיש יסוד להניח שהאמה של קודש היא כמו אמה ושני שלישים של ימינו, ואם ככה הרי ישתוו המדידות, ומכל המדידות שעורכים אם נערכים לפי החשבון הזה יצא החשבון כמעט מדויק לפי שטח של ת"ק אמות על ת"ק אמות, והחשבון שעורכים ממקום הכותל המערבי עד מקום המסגד עומר (שהוא י"א אמות של עזרה וק' אמה הר הבית) ג"כ יצא אל נכון (וכך הודו לי מומחים לאותו דבר), עכ"פ לפי זה לא נדע כבר לא רק מהיכן למדוד כי אם גם באיזה מדה למדוד, ולכן ברור הדבר שמספק יש לאסור כל השטח שמבפנים לחומת הר הבית.
(סא) פוק חזי עד כמה התלבטו גדולי הדורות שלפנינו כדי לדחות טענת מעוררים של חכמי - תורה שרצו לאסור אפילו העמידה ע"י הכותל המערבי מחשש שאולי הכותל הזה הוא כותל העזרה ונמצא שעומדים בשטח הר הבית (עיין בשערי צדק להח"א שער משפטי הארץ פי"א סעי' ח', וכמו"כ יעו"ש בקו' הר צבי הנפלא מ"ש בזה וכן במשאר ומתן שנכתב בזה וכן בנוגע לנטילת עפר מע"י הכותל המערבי בירחון המאסף שנה ב' בחלק קדושת הארץ סימנים ד' ו' כ"ח כ"ט ל' ל"ג ובשנה ג' סימנים א' ג' עיין שם) ומהם שנטו להסכים לדברי המעוררים ורק באו עלה להתיר מטעמים אחרים (יעו"ש בבית רידב"ז ובספר באר יצחק על קדשים מס' מידות ובהשמטות ובמכתב הרידב"ז ז"ל שבראש הספר) ומהם שבאמת הצריכו לטבול לקריין כדין הנכנס להר הבית, או שנזהרו בכלל מללכת, או שעמדו במרחק מה (יעו"ש במאסף, ויעוין גם בספר קורות העתים לר' מנחם מנדין ז"ל מקמניץ שכותב בלשון וכל הקרב אל הכותל הוא חולץ מנעליו, ומשמע שהי' אז מנהג מקובל כזה כדין הנכנס להר הבית, ועיין עוד בספר הנקרא בשם שמש ומגן שכותב ליישב מנהג החסידים ואנשי מעשה שהיו נזהרים מליכנס בסוק אל קטנין ואעפ"כ היו נגשים ע"י הכותל המערבי אף על פי שהוא שוה לו, מפני שהסוק הנז' אינו מקום תפלה ועבודה ואפשר שיכנס בו בעל קרי, אבל בכותל היו נזהרים לטבול לקריו לתורה ותפלה שמתפללים שם, וא"כ היו מחמירים דוקא בסוק ולא בכו"מ עיין שם ואכמ"ל בעיקר דבריו שם. (יעוין לקמן מ"ש עוד מזה) ויעוין גם מ"ש להעיר בזה בספר מגדל דוד קונטרס א' אות ס' עיין שם).
אמנם בנוגע לכותל המערבי כבר נמנו וגמרו שאיננו מכותל העזרה כ"א כותל הר הבית, וכדכותב בספר עבודה תמה שער ב' וז"ל: היו פה זה מקרוב אנשים נאמנים ונכבדים ות"ח מירושלים עה"ק תובב"א ובתוכם הי' מופלג גדול בתורה, ודברתי עמם אודות הכותל המערבי וכולם פה אחד ענו ואמרו שאין להם שום ספק כעת, והוא מוסכם אצל כולם בין ספרדים בין אשכנזים, שהכותל המערבי אינו לא מן ההיכל ולא מן העזרה רק מהר הבית עכ"ל.
וכמו"כ התלבטו הגדולים בחרדה על אודות אם מותר להכניס ידים בחורים שבכותל בהיות וביאה במקצת שמה ביאה ועובי החומה כלפנים, ונחלקו בדיעותיהם מהם שאסרו באמת מעשות זאת, ומהם שהתירו מנימוקים שונים, (עיין שו"ת אבני נזר חיו"ד ח"ב סימנים ת"נ תנ"א תנ"ב ובמו"מ הארוך שהיה לגאון המחבר ז"ל עם הגאון בעל תורת חסד ז"ל, וספר משכנות לאביר יעקב ח"ב ומהמובא מדעת הגאון האדר"ת ז"ל בזה. ובספר מעשי למלך סופ"ח מה' בית הבחירה. עיין שם). ומזה נבין שהא מעבר לחומת הכותל ולפנים היה הדבר פשוט בעיני כל הגאונים הנז"ל שאסור ליכנס, וחייבים כרת כשנכנסים לפני ולפנים, וכך פירשו בהדיא בהמשך דבריהם בזה.
(סב) ועוד זאת מספרים זקני ירושלים ומצביעים על מקומות שמסביב לחומת הר הבית שהיו נזהרים גם שם מללכת, כגון על מסילה שמאחורי החומה המזרחית, וכן על מקומות וחצרות שגרים שם עכו"ם בצד החומה הצפונית, וכן בצד החומה המערבית ליד באב אל קאטנין ובחצרות הסמוכות שם ליד ביר אל שאפע וכדומה. וגם בצד החומה הדרומית מספרים שהיו מחמירים שנזהרו מליכנס בשטח הפנוי שמאחורי מסגד אל אקצה (וסמוך לחומה זאת שבצד דרומי הרי מוצאים כעת בסמוך לחומה זאת הקיימת עוד חומות בעומק. ומי יוכל לנחש איפוא איזו חומה היא חיצונה ואיזו פנימית וכו').
(סג) המחמירים בצד הדרומי הסתפקו אולי גם בלשונו ובכוונתו של הרדב"ז ז"ל בסימן תרצ"א שכתוב בתוך דבריו בלשון: וא"כ סוף בנין הנקרא בנין - שלמה לצד הדרום הוא סוף העזרה וכו' מ"מ למדנו כי הכותל הוא בעצמו הוא כותל העזרה לצד דרום וכו' יעו"ש, (ודוחק לומר שיש ט"ס בדבריו וצ"ל לצד הצפון כי הרי חוזר על כך בלשון לצד דרום כמה פעמים בדבריו) ומכיון שסובר שסוף בנין זה שהוא לצד דרום הוא סוף העזרה והכותל הוא כותל העזרה, על כן הסתפקו על כן שיתכן איפוא שאולי השטח הפנוי מאחרי זה הוא משטח הר הבית, ואעפ"י שלפי"ז הרי יצא שהרדב"ז סותר א"ע למ"ש לפני כן שתחת הכפה שם אבן שתיה וכו', אבל חששו שאולי לא נדע שיעור אמת הקודש שמדדו בה המדידות, וכך חששו גלל המבוכה בהבנת כוונת המשנה ריש פ"ב דמדות שכתוב הר הבית היה ת"ק אמה על ת"ק אמה רובו מן הדרום שני לו מן המזרח שלישי לו מן הצפון מיעוטו מן המערב יעו"ש בדברי מפרשי המשנה ובמלאכת שלמה וכן בבירור השיטות שהובאו בהרחבה בספר עזרת כהנים עיין שם. ויעוין עוד בקו' דרך הקודש שם מה שמתקשה בעשיית והתאמת חשבון המדידות בזה ע"ש. וכמו"כ חששו והסתפקו אולי גם מפני זאת שמובא בהר"מ חגיז בחו' אלה מסעי בשם הזוהר חדש שר"א בן ערך אמר שרואה בעיני רוחו דעל האי אבנא זמינין לשואה סואבת עממיא ופגר מתיא, ועינוי נבעין מיא על אבנא קדישא עילאה על כל עילין בקדושתא דמארין זמינין בני עממיא לאתזלזלא בך ולאותובי גולמי מסאבין עלך לסאבא אתרך קדישא וכל מסאבין יקרבון בך ע"ש. והרי כפי שמעיד שם המהר"מ חגיז להלן מזה מכניסים את מתיהם לחדר הנקרא מדרש שלמה ומניחין אותו וכו', והא הוא זה הנמצא ועומד בסוף הצד הדרומי. ויוצא כאילו שם הוא שנמצא האבנא קדישא אשר הוא עילאה על כל עילאין בקדושתא. +אודות השטח הפנוי שמצד החומה הדרומית, יש להוסיף, דלו אפילו נכונה ההשערה שישנם סימנים מוכיחים שבחומה הדרומית שכיום היו שני שערי חולדה (דבר שהתחילו לאחרונה לפקפק גם המחזיקים א"ע ליודעי דבר) מ"מ אין לקבוע אפ"ה מזה שתמה שם חומת הר הבית, דראה זאת הבחנתי, דהר"ש בפ"ק דמדות מ"ג מבאר דז"ש במשנה חמשה שערים היו להר הבית שני שערי חולדה מן הדרום וכו', הכוונה לשערים שהיו לחומת עזרת נשים המקפת כל ההר לפנים מן החיל ע"ש, ויוצא איפוא לפי"ז שלצד דרום היה משוך מחוץ לשערי חולדה עוד כעשרים אמה שהיה שייך לשטח הר הבית, דהא מחומת הר הבית היה איזה שטח פנוי עד הסורג, ומהסורג עד חומת עזרת נשים תפס עשר אמות שהיה שטח החיל כמבואר שם בפ"ב. ולדעת הרבה מפרשים היה הסורג וכן החיל מקיף לכל הצדדים יעוין בפ"ב דמדות שם מ"ג ובתיו"ט ותפא"י, וביומא ד' ט"ז ע"א ומאירי שם עיין שם ואכמ"ל.+
(סד) והתחשבתי, דיתכן דהזהירות שנזהרים מללכת במקומות ידועים גם מאחורי החומה, הוא זה גם בגלל דברים הנאמרים בזה בספר פאת השלחן ה' א"י סי' ג' בבית ישראל ס"ק כ"ו, דמדי דברו על החומה המזרחית של הבית כותב בלשון זה: וצריך לשקול הדבר כי אולי חידשו זו החומה כמו שאומרים שכתוב עובדא דנבנה ע"י תקיפים יהודים מאנשי שפניא שמצאו חן בעיני המלך וקיצרו ועשו החומה במקום חדש דמשמעות שחומת הר הבית היה בסוף שיפועו כמ"ש במדות ופ"ק דיומא וברש"י שם עכ"ל. יוצא לנו מדברי הפאת השלחן שיש מקום לחשוש שהחומה שלפנינו מצד מזרחית היא חומה מחודשת וחומת הר הבית האמיתית נמשכה הלאה עד סוף שיפוע ההר, וא"כ כזה החשש יש לחשוש גם בצד הדרומי שחומת הר הבית היה מגיע נמי עד סוף השיפוע שהוא חומת העיר שלפנינו וזוהי אולי איפוא הסיבה להזהירות שהרבה מאנשי ירושלים היו נזהרים מלהכנס בשטחים שמאחורי החומות האמורים, ומענין הדבר שכעת החפירות שעושים הרי מוצאים באמת שיירי חומות מאחורי חומות אלה המזרחי והדרומי וכנ"ל, וזה מחזק את מה שמסופר בפאת השלחן הנ"ז.
ומבין השיטין של דברי הגאון בעל פאת השלחן אנו למדים שסבור היה כי אלה שעשו זאת לבנות חומה לפנים מן החומה הקודמת ולמחות זכרה של הקודמת עשו שלא ברצון חכמים דעי"ז הרי מכשילים את הרבים ליכנס בשטח הר הבית, ועל כן מכנה אותם בשם תקיפים יהודים שמצאו חן בעיני המלך וד"ל. [וחומת העיר עצמה היתה הרבה יותר למטה, וכמה חומות היו לה והיו נמשכות לצד מזרח אפילו עד למעלה מהר המשחה הוא הר הזיתים, עיין שבועות ד' ט"ז ע"א במה דאיתא: שני ביצעין היו בהר המשחה וכו' וברש"י, וכן בשו"ת מהרי"ט חיו"ד סימן ל"ז עיין שם, ויעוין עוד בסוכה ד' נ"א ע"א דעל הכתוב במשנה שם שלא היה חצר בירושלים שאינה מאירה משמחת בית השואבה, כותב רש"י: לפי שהמנורות גבוהין חמשים אמה והר הבית גבוה והאורה זורחת בכל העיר וכותל מזרחי שהוא לסוף עזרת נשים היה נמוך כדאמרינן בסדר יומא והמנורות עולין למעלה ממנה עכ"ל. ומוכח מזה שעיקר ישובה של ירושלים היה לצד מזרח, וראיתי שעמד על דברי רש"י אלה בס' שם שמואל חלק המועדים בדרוש לסוכות שנת תרע"ז עיין שם, ויתכן שהישוב היה יותר דרומית - מזרחית, וכן צפונית - מזרחית באופן שיכלו אפ"ה לראות אור המנורות. ועיין גם בארברבנאל זכריה י"ב אות ו' מ"ש שם עיין שם, וגם אפילו אם היה ישוב בעמק בצד המזרח עצמו ג"כ לא היה זה מפריע, ולא היה מפסיק כלל בין הר הבית לבין הכהן השורף את הפרה מלעמוד בהר הזיתים ולכוון ולראות את פתחו של היכל בשעת הזאת הדם כמובן, וכבש הרי היו עושים מהר הבית להר המשחה כדאיתא בפ"ג דפרה מ"ו ע"ש, ואין להאריך כאן יותר מזה].
עכ"פ איך יוכל איפוא כעת מי שהוא לבוא ולדלג על כל הגדרים והסייגים ולפרוץ פרצות גם מבפנים להורות להתיר ליכנס שם בכולו או לבחור לההיתר בשטחים ממנו לפי אומדן דעת וכדומה, וד"ל.
(סה) אל יהא דבר זה קל בעיני הבריות, ידעו בזה כי טומאת מקדש חמורה עד מאד, ונסתפק לצטט בזה לשם כך לשון התוספתא בפ"א דשבועות ה"ב, וזה לשונה: היה ר"ש אומר קשה טומאת מקדש וקדשיו מכל עבירות שבתורה, שכל עבירות שבתורה מתכפרות בשעיר אחת, וטומאת מקדש וקדשיו מתכפרת בל"ב שעירין כל עבירות שבתורה מתכפרות פעם אחת בשנה וטומאת מקדש וקדשיו מתכפרת בכל חדש וחדש שנאמר לכן חי אני נאום ה' אלקים אם לא יען את מקדשי טמאת וגו', קשין הן שקוצין ותועבות שעשית, וטומאת מקדש וקדשיו קשה מכולן עכ"ל. ודי בזה. ויה"ר שיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו ונעבדהו שם ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות.
י, איסור הכנסת גוים במקום המקדש בזה"ז (סו) בדברינו הקודמים ביררנו על האיסור שישנו גם בזמן הזה שיהודי יכנס בשטח בית המקדש. ובזה אוסיף להעיר הערה גדולה כי קיים גם בזה"ז איסור להכניס גוים במקום המקדש החל ממקום החיל, וזאת בהתאם לההלכה שנפסקה ברמב"ם בפ"ז מה' בית הבחירה הט"ז: החיל מקודש ממנו שאין עכו"ם וטמא מת נכנסים לשם. ולא עוד אלא אפילו נכנסו מעצמן אילו היה הכח בידינו להוציאם משם (לולא חשש איבה וכו' מאו"ה) היה מן החובה לעשות זאת כפי שפוסק עוד הרמב"ם בפ"ג מה' ביאת מקדש ה"ה: החיל משלחין ממנו עכו"ם וטמא מת ובועלי נדות. עכ"פ יש להמנע בכל מחיר שלא לעשות איזה השתדלות שהיא לאספם ולהביאם ולשדלם שיכנסו לשם, ויעוין עוד ברמב"ם שם בהט"ז ע"ש. והכי ראיתי בשו"ת אבני נזר חיו"ד ח"ב סי' תמ"ט שפשוט בעיניו ג"כ בכנ"ז דלמ"ד קדשה לעתיד לבוא הנכנס לתוכה חייב כגון ערל וטמא ועכו"ם ואם היה בכח לפעול שיניחו לשמור שלא יכנסו שם עכו"ם מן החובה לעשות זאת כיון דמן הדין אסור לכנוס אף בזה"ז עיין שם.
והנה ראיתי בספר מגיד מראשית בקו' דרך הקודש שמביא דברים בזה בשם המהרי"ט וכותב וז"ל: והרב המהרי"ט כתב דמכניס גוי למקדש עובר משום ולפי עור לא תתן מכשול ולא זכיתי להבין את דבריו עכ"ל, וכפי הנראה היה קשה לו בזה לבעל הדרך הקודש על המהרי"ט בתרתי, ראשית, אין על הגוי עצמו איסור ומה שייך בזה לפ"ע =לפני עור=, ושנית אין בכניסתו איסור תורה. ולפענ"ד נראה דאין בזה בכדי דחיה, די"ל דהוה סבר ליה להמהרי"ט דכשאסרו אסרו גם על הגוי בעצמו ובדומה למה שמצינו לכמה שיטות ראשונים דסברי בכזאת לגבי איסור אכילת פסח לבן נכר, כמובא במנחת חנוך מצוה י"ד ע"ש.
+סוף ד"ה בדברינו צ"ל: והכי ראיתי להח"ס ז"ל עה"ת פ' דברים בדרוש לז' אב שבפרשו כוונת הקינה של על זה היה דוה לבנו וגו' כותב בתוך דבריו בפשיטות דקיי"ל דקדושה שניה לא בטלה והזר הקרב גם עתה יומת ושכינה לא זזה מכותל מערבי עיין שם.+
(סז) בעודני מעיין בסברתי זאת מצאתי בדרך חיפושי כי בספר חזון נחום על טהרות פ"א דכלים מ"ו כותב נמי להסיר קושית הדרך הקודש ולבאר כוונת המהרי"ט בכיוון הנ"ל, דקסבר המהרי"ט שהגוים מוזהרים מדרבנן שלא ליכנס למקדש ולכן כתב דהמכניס גוי למקדש עובר משום לפ"ע, ומוסיף עוד אמרים בזה וכותב וז"ל: אעפ"י שלע"ד גזרה זו לא היתה על הגוים וכו' אלא לישראל הוא שהזהירו חז"ל לנו שלא להניחם להכנס למקדש וכו' מ"מ נכוף אזנינו לדברי הרב ז"ל דגוים דומיא דטמאי מתים קתני וכו' עלה בידנו בנ"ד דלא מיבעי' בשיש הנאה לישראל באותה אמירה דאסור דאע"ג דמשום שליחות ליכא דאין שליחות לגוי ועוד אין שליח לד"ע =לדבר עבירה=, איסור אמירה איכא, אלא אפילו אין בו הנאה לישראל באותה כניסה אסור לומר לו שיכנס משום לפני עור מדרבנן וכדברי המהרי"ט ז"ל, ועוד דאף דאין שליח לד"ע איסורא איכא כמו שצידד בזה הרש"ך ז"ל ח"מ סי' ל"ב ואולי י"ל דה"ה לגבי שליחות הגוי וכו' עיין שם ביתר אריכות, הרי דהגאון בעל חזון נחום ז"ל לא רצה לנטות בזה מדברי המהרי"ט ז"ל ומשכן נפשו ליישב דבריו בדרך האמורה ובהוספת כמה הלכתא גבירתא בזה.
אמנם ראה ראיתי בשו"ת יעב"ץ ח"ב סי' י"ז שנראה כמצדד להתיר הכנסת עכו"ם משום צערא דישראל ולומר דבכה"ג לא גזרו, אבל הרואה יראה שצידד בכזאת רק משום צערא דצורך עבודה כהדלקת מדורה בשבת משום צינה. וגם אפילו בכה"ג הסתייג לומר שאין כוונתו ע"י נכרים גמורים כ"א ע"י נכרי שקיבל עליו ז' מצות באמתלא די"ל דגר תושב אינו בכלל אותה מעלה דרבנן שעשו בגוים אף בחיל. ומאידך כותב מדעתו שם לומר חומרא גדולה שאפילו להר הבית לא היו מניחים הגוים להכנס כיעו"ש. ויש עוד הרבה לשאת ולתת בעצם דבריו שם בזה.
ואודות גזירה על עכו"ם אעפ"י שהרמב"ם בפ"ו מנחלות ה"ט פוסק דאין העכו"ם מחויב לעמוד בתקנת חכמים, מ"מ י"ל דהיינו דוקא בתקנות שמתקנים, אבל גדרים וסייגים שעושים שפיר יכולים להחיל אותם גם על עכו"ם וכדמבאר בספר המקנה ח"א כלל ח' פרט ה' עיין שם.
(סח) בהאמור מתיישבים דברי ספר שמש ומגן שמובא בשדי חמד מערכת ו' כלל כ"ו אות ל"ג שכותב להתריע על מה ששמע שיש ישראל שקונים מים בירושלים מן העכו"ם שממלאים מבור שבעזרת בהמ"ק ומצוים את השואבי מים שיביאו להם מבור זה, משום דאף אם לא נחוש לזה משום איסור מעילה מ"מ איכא ביטול מ"ע =מצות עשה= דשילוח טמאים וכו' ועוד דאפשר גם העכו"ם מוזהר שלא ליכנס למקדש והגורם לו ליכנס עובר משום לפני עור וכו'. והשד"ח מתמה שם על דבריו שהרי אין לעכו"ם שום טומאה בעולם בעדנו חי וכו' ורק מדברי סופרים שיהיו העכו"ם כזבים, ומכיון שהוא מדרבנן לא אסרו רבנן להעכו"ם עצמו, וא"כ דל מהכא איסור לפ"ע וכו' עיין שם. אבל ראה ראינו שגם רבינו המהרי"ט ז"ל מיקם קאי בפשיטות בשיטה האמורה דהעכו"ם בעצמו ג"כ מוזהר על כך וכי הישראל המשדלו עובר על לפ"ע. והגאון בעל חזון נחום ז"ל החרה להחזיק וליישב שיטתו זאת של המהרי"ט ולא הרפה ממנה, ולפלא על השד"ח ז"ל שלא ידע מזה. ועיינתי בגוף דברי הספר שמש ומגן וראיתי שגם הוא לא ידע שכוון בדבריו לדעת המהרי"ט. [ואגב, מעניין מה שהספר שם כותב, דאם יש להליץ על המנהג הוא מפני שהשואבי מים היו הגוים עניים יושבים תמיד בעזרה ובבהמ"ק והיו מתחכמים לשלחם מבית המקדש לפי שעה ע"י שהיו שוכרים אותם להביא להם מים משם ע"ש, ולמדים מזה כמה צריכים למיהדר אחרי זאת למעוט תפלה שהגוים לא יכנסו לשם, ולו יהא אפילו לפי שעה].
(סט) אלא דבהאמור לא מתורץ עדנה מה שהספר שמש ומגן שם כותב שם עוד דאיכא בזה ביטול מ"ע דשילוח טמאים, דאיה מצאנו בזה איסור תורה?
אבל ראה זה מצאתי להגאון הגרצ"פ פראנק זצ"ל בקונטרסו הר צבי שכותב ליישב ולהסביר בכזאת, דנהי דעכו"ם לא בר קבולי טומאה נינהו אבל בגדיו טמאים הם ואסור להכניס כלי טמא למקדש כדמבואר בעירובין ק"ד וברמב"ם וכו' ולכן מי שישלח נכרי להר הבית הרי הוא עובר על מ"ע דמזכר ועד נקבה תשלחו עיין שם.
וסייעתא גדולה לסברתו זאת נ"ל להביא מדברי הר"א מזרחי ז"ל על הסמ"ג ריש ה' חנוכה דמקשה שם דאיך טמאו היונים כל השמנים שבהיכל הא גוים בחייהם לא מטמאים בשום טומאה אפי' מדרבנן בר מטומאת זיבה שגזרו עליהם וגזירה זו עדיין לא היתה בזמן הנס הזה וכו', ומתרץ דאע"ג דאינהו לא מטמאי בגדיהם מיהא מטמאי ובחזקת טומאה הם עומדים כדתניא בתוספתא דטהרות הלוקח כלים מאומני גוים והמוסר כלים לאומני גוים טמאים מדרס וטמא מת וכו' עיין שם הרי בהדיא בדומה להנ"ל.
ומכיון שזכינו לסברא נפלאה זאת. הרי ממילא תו י"ל דגם המהרי"ט ז"ל כיוון באמת ג"כ לאיסור לפ"ע מה"ת ולא רק מדרבנן, וכדמשמע מסתמיות דבריו שכותב, דהמכניס גוי למקדש עובר משום ולפני עור, והיינו בהיות דעי"כ גורם שהעכו"ם יכניס אתו גם טומאה דאורייתא דהיינו בגדיו, ובהיות דס"ל להמהרי"ט דאזהרת התורה בזה הוא גם לעכו"ם בעצמו (וגם זה מתיישב יותר ממה שנאמר שאזהרת רבנן עליו) ולכן כתב שפיר דישראל המכניסו עובר משום לפ"ע, והיינו באמת על לפ"ע דאורייתא.
(ע) אוסיף עוד מעט מיא וקמחא בזה. דהנה אודות אי גם בזה"ז ישנה המצוה של שמירת המקדש מצינו שהרחיב בזה את הדיבור בספר משכנות לאביר יעקב ח"ב, דעת המחבר שם הוא לחיובא, והגאונים הגר"י מקוטנא והאדר"ת ז"ל ועוד הראו לו פנים לפטור, וכ"כ האבני נזר ח"ב סימן תמ"ט שא"א לקיים מצות שמירה בזה"ז וגם ליכא חיובא, וכך העלה בזה בספר עולת תמיד והוכיח בכמה ראיות שהגם דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקידשה לע"ל מ"מ חיוב השמירה ליכא כי אם בזמן שהי' ביהמ"ק קיים עיין שם, (אך מעיר ומתריע בחריפות בשם אביו הגאון בעל דר"ת ז"ל שאבל מעשה תועבה היא לקבוע יתידות בכותל המערבי ולתלות עליו מלבושים, או אפילו להכניס בגדים וחפצים בחורי הכותל כיעו"ש). ומה שרצוני להזכיר בזה לעניינו הוא נימוק חשוב שראיתי שכותב בזה לפטור בספר מעשי למלך על הרמב"ם בסוף ה' בית הבחירה (נוסף למ"ש בזה בפ"א מה' ביאת מקדש ה"ז), והוא זה, דכיון דהאומות נכנסין לשם ואין בכחנו לגרשם משם, טוב לנו להעלים עין מזה, אבל אם נעמיד שומרים יהיה חיוב עלינו לעכב על האומות שלא יכנסו לשם ובאמת אין אנו יכולים לעכב א"כ הוי כאילו בידיעתנו נכנסים לשם ואיכא איסורא עיין שם. והנימוק הזה הוא נימוק חשוב מאד וראוי שניתן דעתנו עליו במיוחד כעת שבע"ה השליטה על כל השטח הקדוש בידינו הוא, ומאידך לא נוכל לעכב את הגוים מליכנס שם מסיבה של מה יאמרו הגוים בעולם הגדול, וד"ל, לכן נהי שמוכרחים אנו לשמור על המקום מסיבה בטחונית, אבל כל מה שאפשר להיות בזה בשב ואל תעשה הרי זה יותר משובח, כי הרי ראה ראינו מהאיסור שיש גם בזה"ז מלהכניס גוים בשטח בית המקדש.
