אע"פ שכתבתי כאן רק פעם או פעמיים בלבד בכ"ז אני קורא מפעם לפעם את מה שנכתב כאן, ואני מתרשם שפה זה בעצם מעין "בית מדרש" וירטואלי שכל שאלה היא לגיטימית לדיון.
בפורום "לשאול את הרב" בתפוז, הועלתה שאלה מעניינת בנושא "נידה".
השאלה הועלתה לראשונה באתר "מורשת" ובתפוז הובא קישור לשאלה ולתשובה מאתר "מורשת".
אני מביא כאן קישור לשאלה בפורום בתפוז ומשם תוכלו לקרוא את השאלה והתשובה כפי שניתנו במורשת.
לדעתי, השאלה מאוד מעניינת, ויש מקום להתייחסות אליה גם כאן בדרך ההתייחסות המקובלת כאן.
אני מעתיק מהלינק של הלינק, למען זמינות הנידון לבאי הפורום.
כותרת: אישה שממאנת לטבול במקווה.
השאלה:
שלום.
אני שואל שאלה זו כדי לדעת אם אוכל לייעץ משהו לזוג-נשוי שהם חברים טובים שלי. שניהם דתיים כמוני (''כיפה סרוגה'') המשתדלים לשמור על אורח חיים עפ''י ההלכה.
העניין הוא שבשמירת נידה יש להם קצת בעיה. הבעל מצידו מעוניין לשמור דיני נידה ולא לקיים עם אשתו יחסי אישות במשך פרק הזמן האסור, והאישה מצידה גם מעוניינת אך יש לה בעיה עם הפרט של ללכת ולטבול במקווה. היא פשוט רואה בעמידתה עירומה מול הבלנית אקט מבזה ומשפיל שהיה אולי הולם לתקופה בה נכתבה ההלכה, אך לא לתקופתנו, ושלדעתה אין היא צריכה לשלם את המחיר על כך שהיום אין רבנים בעלי שיעור קומה ואומץ שיעזו לחוקק הלכה רלוונטית לאישה של ימינו- שהיא יצור אוטונומי שלא מהווה רק אובייקט בעולמו של הגבר, שהרי זוהי התפיסה שרווחה בעולם עת נפסקה ההלכה (נפסקה בתרתי משמע). ואני מסכים איתה בעניין זה שהיום היהדות היא דת-מתה ולא דת-חיה המתמודדת עם אתגרי העולם המשתנה, אבל אני בכל זאת חושב שמי שהוא נאמן לדת אז זהו ניסיון נוסף שהוא צריך לעמוד בו ושלמרות הכל מוטלת עליו החובה להמשיך ולשמור על חוקים אלו, ומי יודע, אולי ביום מן הימים תחזור לדת חיותה (לא דויטש...). אבל אולי לי קל להגיד את זה כי אני גבר.
השאלה היא אם עדיף מבחינה הלכתית שהם לא יקיימו יחסי אישות בתקופה האסורה על אף שבסופו של דבר היא לא תלך למקווה להיטהר, או שמא כיוון שהיא לא תלך למקווה אז מבחינה הלכתית הם עבריינים ולא משנה הפרט אם הם יקיימו או לא יקיימו יחסי אישות בזמן האסור.
ניסיתי להציג לפניהם את האפשרות שהיא תלך לטבול בים, אך הם טוענים שהם ניסו את זה ושזה לא כ''כ ריאלי הן משום שבתקופה חורפית זו זה לא מעשי והן משום שהים מסוכן, בטח בשעות החשכה שרק בהן היא תוכל לטבול.
אני מתרשם מהם (ומהיכרותי העמוקה עימם) שהם באמת ובתמים מנסים להיות יהודים טובים ולשמור על ההלכה, בדיוק באותו אופן שאזרח טוב רוצה לשמור על חוקי מדינתו. הפחדות של שכר ועונש לא עובדים עליהם, כיוון שברור להם שהם שומרים מצוות לא בגלל העונש או השכר, אלא פשוט כדי להיות יהודים-טובים הנאמנים לאלוהיהם. הם לא רואים ברפורמיות או בקונסרבטיביות אופציה כלל כיוון שנראה להם שתנועות אלו פועלות שלא מתוך תחושת מחויבות להלכה, ושבכל מקרה - היות שבציבור הדתי הן לא נחשבות חלק לגיטימי ביהדות - ניטלת מהן האפשרות לשמש כאופציה כזו. הם מגדירים עצמם דתיים-לאומיים, או ציוניים-דתיים.
התשובה [מאת הרב יובל שרלו]:
שלום וברכה
זו שאלה קשה מאוד, ואחריות גדולה רובצת על כל העוסקים בשאלה עדינה זו.
לא אתייחס בהקשר זו לשאלה האם היהדות חיה או מתה, האם ההלכה גברית או שהיא הלכת אמת ועוד לעמדות ודעות שהובעו בשאלה עדינה זו, כי אם לעניין עצמו:
אמת הדבר, והנושא עלה כבר פעמים רבות באתר זה, שצדיקות הבלניות והניסיונות שלהן להביא את הטבילה למלוא כשרותה, גורמת פעמים רבות נזק רב. אין ההלכה מחייבת את בדיקת הגוף על ידי הבלניות, והעמידה בפני הבלנית כערומה המפריעה לחלק מן הנשים אינה הלכה. ההלכה מחייבת את ראיית הטבילה מבחוץ, בה הבלנית אינה רואה את גוף האישה ואינה פוגעת בפרטיותה. אנו מנסים לשכנע את הבלניות שלא לכפות בדיקה זו, ומצליחים באופן חלקי בלבד. קשה מאוד למצוא בלניות אחרות, כיוון שמדובר בעבודה בשעות הכי לא נוחת מבחינת חיי משפחה ובמשכורת זעומה – ד' ישלם לבלניות הצדקניות את שכרן מן השמיים, ובעהי"ת גם יכוון את דעתן שלא תגרומנה נזקים דווקא בשל צדיקותן.
ברם, התנהגות זו של הבלנית אינה יכולה למנוע את ההליכה למקווה. צריך לחפש מקום בו אין הבלנית מתעקשת על התנהגות זו, וגם אם לא מוצאים אנו לעיתים מקריבים את עצמיותינו ופרטיותנו על מזבח ההלכה והנאמנות לדבר ד'.
איני מבין כיצד הם יכולים לקיים יחסי אישות בתקופת האיסור. הבעיה אינה אם הם תלך או לא, אלא העובדה שבפעם הקודמת היא לא הלכה, ולא נטהרו בני הזוג מטומאתם, ועל כן זהו איסור כרת, שאין עובדי ד' ויריאיו יכולים להקל בו כלל וכלל. בכלל, לא ניתן לדבר על אמונה הבוחרת מתוך דבר ד' את מה שמסתדר.
על כן אני מציע לעשות אחד משני כיוונים: ראשון בהם הוא לצאת למאבק אשר יסדיר את הטבילה במקווה כראוי. לפנות לרב המקומי ולמי שהבלניות מקבלות את מרותו, ואם לא אל המעסיק (המועצה הדתית) ולתבוע את כינוס הבלניות עם רבנים פוסקי הלכה שיורו להן מה הן צריכות לעשות במצב בו את מתארת. מאבק – מצליח, אף שבוודאי אין הוא נעים בהתחלה. שני בהם הוא לחפש מקווה בה התנהגות הבלניות שונה.
אם לא, יש לקבל את המציאות על אף קשייה, ולמסור את הנפש הפנימית והתחושה העמוקה לעשיית מצוות ד', כיוון שזה יסוד עשייתנו.
אני מציע לקרוא גם את התשובות הבאות, ואת התגובות:
http://www.moreshet.co.il/shut/shut2.asp?id=4894 http://www.moreshet.co.il/shut/shut2.asp?id=14868
כפייה שלא להסתפק בדף הוראות ברור, אלא בבדיקת ובנוכחות בלנית
- לעומת
כבוד הטובלת
וחשש כללי של ריבוי בנות ישראל הנמנעות מטבילה!
נשלח ב-2/2/2003 08:55
אולי התייצבות הבלנית באותו מצב, תפתור את הבעיה!
נשלח ב-2/2/2003 09:43
רונן
ברוך שובך!
הנושא שהעלית הוא מאד טעון. מצד אחד, יש כאן נידונים שמאד מדברים אלינו, כמו כבוד האדם וחירותו. מצד שני, הרעיונות האלו כמעט מאפילים על כך שטהרת הבית הוא אחד היסודות הראשיים של המשפחה היהודית ושל עם ישראל כולו לדורותיו.
האם יש התנגשות ביניהם? ודאי שלא! יש כאן דוגמא לחוסר ידע שהוביל למתח מיותר לחלוטין.
דברי השואל בשאלה מעידים על אי ידע בכמה פרטים חיוניים, והרב העונה הזכיר בקצרה את הדינים, אך לא די הצורך.
*** אין שום אפשרות לנהל חיים תקינים של בית ללא טבילה קבועה כל אימת שהאשה מסיימת את תקופת האיסור. ואין האיסור חולף עד שתטבול במקווה כשר. ***
ניתן לשאול כאן שאלות רבות ולכולן אני מאמין שיש תשובה. אך זה היסוד ואין בלתו!
***
לגבי המקרה דנן:
תאורטית, הבלנית בודקת שני דברים:
שאין חציצה - לכלוך כלשהו - על האשה, במקום שהאשה עצמה אינה יכולה לבדוק זאת.
היא רואה שבשעה שהאשה נכנסה למי המקווה, היא כוסתה כולה במים, ולא נותר, למשל, שיער מחוץ למים.
ניתן לראות זאת כפלישה לרשות הפרט, אך גם ניתן לראות זאת כסיוע למי שרוצה לקיים מצווה שקשה לקיים בלי זה.
הלא כשאדם הולך לבצע טיפול רפואי מסויים, הוא מבין שאין הוא יכול להישאר בבגדים רגילים לצורך זה.
האם הכרחי שהבלנית תבדוק זאת? בבירור עם מדריכת כלות, זה הסטנדרט המקובל. ניתן כמובן לחפש פתרונות טכניים שלא יפגעו ברגשותיה של הטובלת, אך עליה לוודא שהיא ללא חציצה ושהיא טובלת כל כולה במים.
למשל, אם היא תביא איתה חברה שאיתה היא מרגישה נוח יותר, וזו תודרך בידיעה ההלכות, החברה תוכל למלא את מקום הבלנית.
וכמו שהעיר הרב, מסתבר שאפשר גם בלי בדיקה נוספת זו, שמקורה כנראה במנהג ולא מעיקר הדין.
אין צריך לומר שבשעה שהיא טובלת אין צריך לבחון אותה, כיון שאם היא שוקעת מספיק במים, די בזה. ולכל היותר עליה ללמוד כמה הלכות נחוצות. (ואכן, בורותם של השואלים ניכרת מאד מאד למרבה הצער!).
המקוואות בימינו עברו שיפורים גדולים מאד. הם בנויים בהידור רב, ולא רק מצד ההלכה. לא זו המטרה כמובן, אך הם הופכים את הטבילה וההכנה לטבילה לחוויה בפני עצמה.
נוקשותה של הבלנית נובעת מן הסתם מכך שהיא עובדת ציבור, ואין היא בקיאה בהלכות ואינה מוסמכת לפרשן. החשש הגדול מפני אי מילוי תפקיד, שנועד להעביר את האשה ממצב של איסור חמור, איסור כרת, למצב של התר, בוודאי יקשה על כל בלנית להתרגל לבקשות שנראות כה חריגות. ניתן למתוח עליה ביקורת, אך גם ניתן להבין אותה.
המפליא ביותר הוא אולי בעובדה שהשואלים לא מצאו שום גורם לפנות אליו, פרט לרב ברשת האינטרנט. טוב שיש אם כך אינטרנט...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-2/2/2003 09:50
מיימוני היקר
איני מסכים שיש צורך בבלנית למקומות שאינה יכולה לראות מ2 טעמים.
הראשון פשוט השני מחודש.
הראשון, כי על ידי מגע יד ניתן למשש כל מקום ואם משתדלים לנקות אין חשש.
שנית, לא ניתנה תורה למלאכי השרת, ולכלוכי הבלנית כשרים מן התורה, הן אם תמצי לומר משום אינו מקפיד, והן מהטעם הנ"ל בלבד.
"""""יבוטלו הבלניות""""""""""
דבר אחד: אם היה בלן לגברים מזמן היה המצב שונה וד"ל.
נשלח ב-2/2/2003 09:59
מבחן היקר
לא כתבתי שזה הכרחי להחזיק בלנית בודקת. כתבתי שזה הסטנדרט.
וכן כתבתי שמעיקר הדין אין בה צורך.
אז אני ממילא מסכים איתך.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-2/2/2003 10:54
למרות שאני קרובה יותר לימי הזקנה מאשר לימי הנערות, בכל זאת, כל פעם שאני רק חושבת ללכת, יש לי פרפרים בבטן לקראת ההשפלה.
עד שיתכננו איזה שער אלקטרוני למקוה הבודק חציצה, שתהיה הטובלת בקשר פלאפוני עם הבלנית ותורשה לטבול רק כאשר ענתה לכל השאלות.
סיפור:
אשה 'חוזרת בתשובה' אבל עדיין לא 'נטמעה', הגיעה למקוה והתעקשה שאינה רוצה בלנית.
הבלנית אמרה מיד 'זה בלתי אפשרי'. האשה אמרה 'אז טוב, אני לא טובלת'. הבלנית התקשרה לרב הממונה עליה ואחרי בלגנים שלימים ניתן לה לטבול ללא פיקוח הבלנית. כן תרבנה!
מצטרפת לקריאה: 'תבוטלנה הבלניות'
יחיו הקנאים, אבל באי בודד
נשלח ב-2/2/2003 11:15
הכותרת של האשכול ושל השאלה מוטעות. הבעיה אינה מקווה ונדה או אשה הממאנת לטבול, אלא השפלת האשה כתנאי לטבילתה!
בתורה שבכתב (סוף פרשת מצורע) אין בכלל אזכור לטבילת הנדה במים. רק לזבה "ימים רבים בלא עת-נידתה" דרוש מים, אבל לנדה ולשוכב עמה מספיק שבעת ימים. כן, לאלו הבאים איתה במגע הנטהרים כבר בערב, דרוש להם מים (ואולי תספיק להם גם האלטרנטיבה של שבעת ימים מ"קל וחומר"). התלמוד במסכת יבמות דף מז עמוד ב' מזכיר את הטבילה הזו ללא מקור ודווקא המפרשים שלאחר התלמוד חיפשו וחתרו להמציא דרשות מהפסוקים על דעת עצמם (דבר נדיר).
נשלח ב-2/2/2003 12:27
מאחר ואני העליתי את הקישורים לשאלה שנראית לי מעניינת מאוד, אומר גם אני את דעתי.
אני חושה ש"תחושת ההשפלה" היא מאוד אישית.
לא ראי זה כראי זה!
אני מכיר גברים שלא יטבלו במקווה "רגילה" שכולם מסתובבים בה ערומים, אלא במקווה "פרטית" דוגמת חדרי הטבילה שיש במקווה שבבנייני זופניק של העדה החרדית ברח' שטראוס ירושלים.
וכן הדוגמא שהביא מיימוני, עליה גם חשבתי בעצמי, של מי שנכנסת לבדיקה אצל רופא או רופאה, שזה דבר מובן מאליו שצריך לפשוט חלק או כל הבגדים, ןלא עושים מזה עניין, ולא רואים בכך כל השפלה, או למשל כשהולכים לבריכה, אז לאחר השחיה מתקלחים במקלחות ציבוריות, בהם מסתובבים בלא בגדים, או גם במקלחות שבצבא, וכן הלאה.
נראה לי שאכן יש גברים ו/אוונשים הרגישים באופן יוצא דופן מרוב הציבור, ואסור להתעלם מרגישויות ייחודיות, אף אם הם של מיעוט בציבור, וצריך להתחשב ולמצוא פתרונות יצירתיים.
אנסה להציע פתרונות:
1. בניית מקווה פרטית בבית.
למה שזה צריך להיות בעייתי?
לא נראה לי שזה כל כך בעייתי מבחינה טכנית ועלותית, לבנות מקווה פרטית בבית, והבעל או חברה, תשגיח על הטבילה.
2. להכיר בכך שיש אחוז קטן מהציבור הרגיש לפרטיותו, ולעשות סידורים מיוחדים המתאימים לנשים אלה.
עוד רעיונות יצירתיים?
אתם מוזמנים להעלותם.
רונן
נשלח ב-2/2/2003 13:54
מיימוני ורונן,
אין דנים אפשר משאי אפשר.
כאשר אין עצה אחרת, זה לא נחשב להשפלה רצינית.
נשלח ב-23/11/2003 17:47
יענטע יקרה,
העלית תחושות קשות באשכול. ייתכן שהשימוש במונח "השפלה" היה חריף מעט, אם כי, אדם קרוב אצל עצמו, ורק את יכולה לתאר נאמנה את תחושותיך.
בעניין זה חשבתי שתשמחי לדעת, שבארה"ב יש כמה וכמה התארגנויות של קבוצות לא אורתודוכסיות להקמת מקוואות שבהם יושם דגש על רווחת הטובלת ועל כבודה (ובשעות היעודות לכך - על רווחת הטובל ועל כבודו).
בעיקר זכה להתפרסם המקווה שמוקם בבוסטון. אולי מפני שבקבוצת המקימים נמצאת הסופרת אניטה דיאמנט ("האוהל האדום" ועוד). ממה ששמעתי על המקום, תהיה בו בלנית, אבל אישה תוכל לבוא עם חברה או לטבול לבד (ברצינות, אי אפשר להסתכל בראי לראות אם לא נשארה שערה סוררה על הגב?).
רונן, הרעיון של מקווה ביתי אינו ישים, למרבה הצער, לגבי רובנו המכריע. בניית מקווה אינה פשוטה במיוחד וגם לא זולה, ולדעתי כלל לא ניתן לבנות מקווה בדירה (אלא רק בבית פרטי). יתרה מזו, תחזוקה של מקווה גם היא אינה פשוטה, ודורשת פיקוח של אנשים המתמצאים בהלכות בנושא ושוב, עלויות מסויימות. בקיצור, זה אמנם פתרון נוח למי שיכול להרשות לעצמו, אך רובנו נצטרך להמשיךלהסתדר בלעדיו.
נשלח ב-23/11/2003 19:23
רעיון שאני מגלגל זה זמן
בימינו שהטכנולוגיה במיטבה
אפשר וידיאו במעגל סגור המצלמות של היום אפילו זעירות שבהם יכולים לצלם ולהעביר אפילו פרטים קטנים ביותר.
מדוע לא יטקנו שכאלו ואז לא היה צורך בבלנית
במקווה עצמה אלא מול המוניטור.
נשלח ב-23/11/2003 20:50
את ההלכה ואת המנהגים צריך לקיים, ככתובם וכלשונם, ואם לכמה נשים יש בעיות או צרכים שונים, לדעתי אפשר למצוא פתרון יצרתי, גם במסגרת ההלכה, אבל אין צורך לדבר על שינוי ההלכה ,ועל רפורמות, צריך למצוא את הרב הנכון שיתווה את הדרך הנכונה,
תוקן על ידי - 10eli - 23/11/2003 21:02:51
נשלח ב-24/11/2003 00:28
ראיתי במו עיניי מקוה בדירה (לא וילה).
"הרב הנכון שיתווה את הדרך הנכונה" זה רפורמה מהדלת האחורית. לא משנה העיקר שתיכנס!
בכתבה של הלינק הקשור כנראה לחבד הבדילו יפה בין יחסים לנגיעה כתבו שיחסים אסורים בהחלט וש'כתוב שיש להימנע גם מכל נגיעה'. אבל טוב יותר לו היו מנסחים את זה בצורה ש'המקפידים בהלכה נוהגים להימנע...'.
