אור החיים לפרשת שלח שווה לכל נפש

באור

פרק יג פסוק א

"וידבר ה' אל משה לאמר"

מדוע הוצרך לומר "לאמר", הרי זה נאמר למשה שעליו לשלוח אנשים?

יש לומר, כי היה צורך לבטל את חשדם של בני ישראל כאילו משה שותף לדעתם שצריך לתור את הארץ, ולכן היה צריך להודיעם שזו הוראה מהקב"ה. דבר זה בא הכתוב לרמוז, "לאמר", כלומר, שמותר למשה לומר שהוראה זו של "שלח לך אנשים" היא מפי השכינה.

הסבר נוסף: כשיידעו בני ישראל שזה מאת ה', לא יעכבו ביד משה מלשלוח אנשים לתור את הארץ, כדרך שמשה אמר להם.

פרק יג פסוק טז

"ויקרא משה להושע בן נון יהושע"

חז"ל אומרים בביאור פסוק זה, שמשה רבנו התפלל על יהושע בן נון. וקשה, מדוע הוצרך משה רבנו לשנות את שמו של יהושע?

יש לומר, כי על ידי שינוי השם ליהושע באמצעות תוספת האות יו"ד, שמספרה עשר, ניתן כח ליהושע שיוכל להתגבר כנגד עשרת המרגלים.

ועוד, שיהושע יטול את הזכות של כל העשרה.

פרק יד פסוק ו

"ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם"

מדוע התורה חוזרת ואומרת שיהושע וכלב בן יפונה היו מן התרים את ארץ?

יש לומר, כי התורה רוצה להסביר מדוע רק יהושע וכלב בן יפונה קרעו בגדיהם, ואילו שאר גדולי ישראל לא קרעו. על זה אומר הכתוב שיהושע וכלב בן יפונה היו מן התרים את הארץ, וראו בעצמם את מעלת ארץ ישראל, ולכן רק הם קרעו בגדיהם.

הסבר נוסף: יהושע וכלב בן יפונה קרעו, כדי להכחיש את הדברים הרעים שנאמרו על ארץ ישראל. ועל ידי שעשו מעשה כל כך חריג וחריף, סברו שיתקבלו דבריהם כאמת.

פרק יד פסוק ח

"אם חפץ בנו ה' והביא אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר היא זבת חלב ודבש"

מדוע יהושע וכלב בן יפונה התחילו דבריהם בלשון ספק - "אם"?

יש לומר שעשו זאת בכוונה תחילה, כדי ששאר בני ישראל לא יפריעו להם לסיים את דבריהם. לכן רק כאשר יהושע וכלב בן יפונה סיימו את דבריהם, רצו כל העדה לרגום באבנים, ולא רצו  לרגום בתחילה, מאחר שבתחילת דבריהם אמרו "אם" וחשבו שאין דבריהם מוחלטים, ולאחר שבגמר דבריהם לא חזרו בהם, רק אז רגמום באבנים.

פרק יד פסוק כ

"ויאמר ה' סלחתי כדברך"

מהו הלשון "כדברך"?

אומר הקב"ה, אני לא סולח על העוון, אלא אני סולח מהטעמים שמשה אמר, שלא יאמרו "מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ", על כן לא אמית את כולם באותו זמן.

לכן מיד אחר כך, אומר הקב"ה שכל האנשים שלא שמעו בקולו לא יראו את הארץ.

פרק יד פסוק כב

"ולא שמעו בקולי"

היתה הקפדה גדולה יותר עם דור המדבר, על  שלא שמעו בקול ה', מאחר שהם שמעו את קול ה' פנים בפנים.

האור החיים כלשונו

file:///C:/Users/User/AppData/Local/Temp/msohtmlclip1/01/clip_image001.gif" alt="רבנות חיל האויר" v:shapes="_x0000_s1026" />פרק יג פסוק א

צריך לדעת למה אמר 'לאמר', כיון שהדיבור אינו אלא אל משה.

ואולי שבא להרשותו לומר שהדברים נאמרו לו מפי השכינה, שזולת זה הרי הוא בבל תאמר (יומא ד.), גם שלא יחשדוהו ישראל כי משה חפץ בדבר ויאמרו כי דעתו כדעתם, לזה יצוה שיאמר להם כי כן צוה לו המלך. גם כדי שישמעו לו לשלוח כסדר הנדבר אליו מה' ולא יעכבו על ידו, כשידעו כי דבר מלך הוא. גם לפי דברי רבותינו ז"ל (סוטה לד.) שפירשו תיבת 'לך' לדעתך, שאין ה' מצוה על הדבר, חפץ ה' שיאמר לישראל הדברים כמות שהם מפי עליון, אולי ירגישו כי לא טוב עשות ויבטחו בה' ויאמינו בו.

פרק יג פסוק טז

רבותינו ז"ל (סוטה לד:) אמרו שהתפלל עליו, וצריך לדעת למה שינה שמו, ויכול היה להתפלל בלא שינוי השם.

ואולי שנתן כח בשמו בתוספת היו"ד שמספרה עשרה כדי שיוכל נגד העשר מרגלים, עוד כדי שיטול זכות וחלק הטוב של כל העשרה, כמאמרם ז"ל (חגיגה טו.) זכה נוטל חלקו וחלק חבירו.

פרק יד פסוק ו

הוצרך לומר שהיו מן התרים, לתת טעם לקריעת בגדיהם, כי האומר מי אתם יהושע וכלב לעשות מעשה זה מה שלא עשו כל גדולי ישראל, ואמר הטעם כי לא היה לצד שהחשיבו עצמן יותר מכל גדולי ישראל, אלא לצד היותם מן התרים שתרו אותה וראו מעלתה ועשו ההרגשה. גם נתכוון בזה לומר כי נתכוונו בקריעתם זו כדי להרעישם, לומר אלו תרו אותה וקרעו בגדיהם על מאיסתה בעיני ישראל ויכחישו דברי ממאנים.

פרק יד פסוק ח

'אם חפץ בנו ה''. נתחכמו לדבר בלשון ספק, כדי שיניחו להם לגמור הדברים, כי יאמרו שאין דבריהם אלא לגדר האפשרות ולא בבחינת ההחלט, ולזה הניחום לומר כל הדברים ובגמרם אמרו לרגום, וכאן הבן שואל למה לא רגמו על תחילתן של דברים, שהרי אין בדבריהם האחרונים תוספת ושינוי מתחילת דבריהם, אלא לצד שבתחילת דבריהם אמרו 'אם', היו יושבים ומצפים גמרן של דברים, וכשעמדו בהן, אמרו לרגום.

פרק יד פסוק כ

פירוש לא סלחתי על העון בהחלט, אלא 'כדבריך', שלא אהרגם כאחת, מהטעמים שרשם במאמרו, שלא יאמרו 'מבלתי יכולת וגו'', אבל על כל פנים יעשה בהם משפט באריכות אפים, והוא מאמר הסמוך 'כל האנשים וגו' אם יראו את הארץ וגו''.

פרק יד פסוק כב

פירוש, לצד ששמע עם קול אלקים חיים, פנים בפנים דיבר ה' עמהם, לזה יקפיד על שלא קבלו ולא חשו על קולו יתברך אשר שמעו.