ביקור גברים אצל תינוקת בת יומה - כבוד וצניעות.

תוקן על ידי אחרחוק ב- 18/06/2014 23:22:17

>כלומר, מי שנתון במיטה במצב של מחלה קשה בוודאי עסוק מפעם לפעם בקריאה לה' שירפא אותו,... וכמובן, לשבת "למעלה ממראשותיו של חולה" נראה כהתנשאות<

איני יודע למה נזקקת להוסיף את ענין התפילה של החולה, ולא היה די שבלשבת למעלה ממראשותיו של חולה, נראה כהתנשאות.

ראה איך הבין הראב"ד שהובא באורחות חיים (הלכות ביקור חולים)  את ההלכה  הזו:

"הנכנס לבקר את החולה לא ישב על גבי המטה ולא על גבי ספסל ולא על גבי כסא ולא על גבי מקום גבוה ולא למעלה ממראשותיו של חולה אלא מתעטף ויושב למטה ממראשותיו ומבקש רחמים ויוצא. וכתב הראב"ד ז"ל מסתברא כשהחולה ישן על גבי קרקע אבל אם יושב על גבי מטה מותר למבקר לישב על גבי מטה וספסל".

בדבריו לא הוזכרה השכינה כסיבה לאיסור אלא רק העליונות, והיינו, שהרגשת ה"נחיתות" של החולה, עלולה להשפיע על בריאותו לרעה.

סיפור קצר לקינוח: 

לפני מספר שנים העביר אב"ד בעיר ידועה בחו"ל, שיעור באחד הכוללים בעיר בה אני מתגורר, וכשסיים את קושיותיו, התרוממתי ועניתי על קושיותיו, כשלפתע הוא התפרץ וקרא בקול לעברי: שב! בתחילה לא הבנתי מה פשעתי בכך שעמדתי (לכבודו) כשעניתי לו, אך תוך מספר דקות התבררה אצלי הסיבה להתפרצותו: התשובות שעניתי, היו התשובות "שלו", והוא הרגיש מאויים כעמדתי באותו הגובה בו הוא עומד.

____________________________

ירוחם

>אם כל הכבוד לרב הנכבד, אין מזל לישראל-   פרושו הישראל יכול לשלוט במזל שלו. כך בהמשך הגמרא, וכך הרמב"ם. וכך רש"י<

היכן ראית זאת בדברי הרמב"ם?

 בטח לא בפירושו למשנה עבודה זרה פרק ד משנה ז:

 "ממה שראוי שתדעהו, שהפילוסופים השלמים אינם מאמינים בטליסמאות, אלא צוחקים מהם ומאלה החושבים שיש להן השפעה. וביאור זה יארך, ואמנם אמרתי זאת ליודעי שרוב בני האדם ואולי כולם מרומים בהם תרמית גדולה מאד, ובהרבה דברים מסוגם, ויחשבום דברים אמיתיים, ואינם כך. עד שהטובים החסידים מאנשי תורתנו חושבים שהם דברים אמיתיים אלא שהם אסורים בגלל התורה בלבד, ולא ידעו שהם דברים בטלים כוזבים שהזהירה מהם התורה כמו שהזהירה מהשקר. והם דברים שזכו לפרסום רב אצל האומות, ושורש זה, הצאבה, והם העמים אשר יצא אברהם אבינו מכללם וחלק על דעותיהם הנפסדות במה שאצר ה' בליבו מן החכמה, והיו מגדלים את הכוכבים ומייחסים להם פעולות שאינן להם, והם אשר יסדו את גזירת הכוכבים והכישוף והלחשים והורדת הרוחניות ושיחות הכוכבים והשדים והקסם והניחוש לכל ריבוי מיניהם, ודרישת המתים, והרבה מאלה הענינים אשר שלפה התורה האמיתית חרבה עליהם וכרתה אותם, והם שורש עבודה זרה וענפה. וזה, שהכזב הראשון הוא גזירת הכוכבים, אשר מוכח במופת בחכמה הטבעית ביטול הקדמותיה הראשונות, באומרם כוכב פלוני מזלו רע ופלוני מזלו טוב, וחלק פלוני מן הגלגל מתאים לכוכב פלוני, ומתנגד לכוכב פלוני, עם היות הגלגל כולו גוף אחד שחלקיו דומים, אין ניגוד בהם ולא הרכבה. ואלו שתי ההקדמות הן עמוד גזירת הכוכבים, אשר אם יתאמת ביטולן, כמו שכבר התאמת, יתבטלו פרטיה עד האחרון שבהם. אחר כך הורכב כזב שני על זה הכזב הראשון, והן הטליסמאות, ואמרו שאם יהיה כוכב פלוני שמזלו טוב במקום פלוני המתאים לו, תיעשה צורה בתואר כך והיא תביא תועלת כך, ואם היה כוכב פלוני שמזלו רע במקום פלוני המתנגד לו, תיעשה צורה בתואר כך והיא תרחיק נזק כך, והתפשט זה הענין כפי התפשטות גזירת הכוכבים ומה שמיוחס להם מן הפרטים. אחר כך הורכב כזב שלישי על זה השני, והיא עבודה זרה, ונאמר שזאת הצורה אשר תיעשה במזל כך ועל מצבה פלונית אם יוקטר לה באופן פלוני ויתפללו אליה במילים כך וישתחוו לה, וכך וכך, הרי היא תפסיק נזק כוכב פלוני ותביא תועלת פלוני. ואלה הדברים כולם נעשו לצרכים, וזה, שבזמנים שעברו אוחדו בהם המדינות והוטעה בהם המון העם, ונאמר להם שתיקון ארצכם ומצביכם באלה הצורות, ושתתקבצו לבתיהן, ותגדלו אלו הזקנים אשר ילמדו סודותיהן, והתקיימה בזה המלכות, והאמינו שהוא דבר אמיתי, והיו אומרים, זה דבר כוכב פלוני וזה דבר מזל פלוני, ויגדלו אותו וילכו אחריו ויאמינו בו, כמו שנאמין אנחנו בנביאים עליהם השלום מן השלימות והמעלה. הלא תראה איך קראם הכתוב נביאי הבעל ונביאי האשרה. ובאו חלשי השכל אחרי כן ומצאו אותם הספרים ואותם האמרים וחשבו שהם אמת ושבהם תועלת, ולא ידעו שהם כזבים שנעשו בזמן מסוים לתועלת עת. אמר ה' "אל תיראו מהם כי לא ירעו וגם הטיב אין אתם". וכבר ביארו החכמים שכל מה שיחשבו בו שהוא מפעולות אלו הטליסמאות, אמנם קורה במקרה, ומיוחס להן. וזה ענין פילוסופי אמיתי. וכן מצאתי להם הערה על גזירת הכוכבים שהיא נוהגת מנהג הניחוש, לא שהיא הסיבה כמו שחושבים הוברי שמים, אמרו, לא תנחשו, כגון אלו המנחשים בחולדה בעופות ובכוכבים. וזו היא סברת הפילוסופים בה. ואלה הדברים כולם אשר בדו הצאבה אין מהם בפילוסופית יוון לא מעט ולא הרבה. וכבר הארכתי גם כאן, אבל בענין של תועלת ותיקון אמונה, לפי שהאמונות התפלות של בני אדם בכוכבים ובטליסמאות אינן מעטות, וכבר נטשו בהן את התורה לגמרי בהאמינם באמיתותן".
_____________

אחרחוק

>בטח מרבן באיזו קהילה, אולי מוסר שיעור עמוק ברגעים אלו<

>ברמב"ם בשמונה פרקים.- הנולד במזל מאדים<

אם כוונתך היתה לדברי הרמב"ם בפרק השמיני של השמונה פרקים, הרי שלא ראיתי שם שכתב שהכוכבים והמזלות ה"שולטים" בעת לידת האדם משפיעים על עתידו, לא במעט ולא בהרבה, והרי "לשונו" שם:

"... ואמנם בארתי לך זה שלא תחשוב השגעונות אשר ישקרו בהם חכמי הכוכבים - אמיתיות, כי יחשבו שמולד האדם ישימהו בעל מעלה או בעל חסרון, ושהאיש מוכרח על המעשים ההם בהכרח. אמנם אני יודע שהדבר המוסכם עליו מתורתנו ומפילוסופי יון, כמו שאמתוהו טענות האמת, שפעולות האדם כולם מסורות לו אין מכריח אותו בהם ולא מביא [אותו], זולת עצמו כלל, שיטהו לצד מעלה או צד חסרון, אלא אם כן תהיה לו הכנת המזגים לבד, כמו שבארנו, שיקל לו ענין או יכבד, אבל שיתחייב או יהיה בו נמנע, אין זה כלל".

לא הרמב"ם הוא זה שהזכיר את הגמרא בשבת דף קנו עמוד א: "האי מאן דבמאדים יהי גבר אשיד דמא. אמר רבי אשי: אי אומנא, אי גנבא, אי טבחא, אי מוהלא. אמר רבה: אנא במאדים הואי! - אמר אביי מר נמי עניש וקטיל", אלא אלו שהקשו עליו.

גם ראה הרמב"ם הלכות תשובה פרק ה הלכה ב:

''אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות, ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה, הוא שירמיהו אמר מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, כלומר אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע, וכיון שכן הוא נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה, הוא שכתוב אחריו מה יתאונן אדם חי וגו', וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו ומדעתנו עשינו כל הרעות ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו שהרשות עתה בידינו הוא שכתוב אחריו נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה וגו'".

תוקן על ידי נישטאיך ב- 20/06/2014 04:24:06