בית פורומים עצור כאן חושבים

פרשת קרח

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-21/6/2014 22:18 לינק ישיר 
פרשת קרח

במדבר פרק טז

(א) וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן:
(ב) וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם:
(ג) וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְקֹוָק וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְקֹוָק:

מה בעצם היתה טענתו של קרח? זו  לא יכלה להיות  טענה אישית של שררה. כפי שהפשטנים אומרים.
אפשר להבין את צירופם של דתן ואבירם- אנשי מחלוקת מקצוענים. בעלי אידולוגיה ברורה, של שיבה למצריים.
אבל מה היתה האידיאה של קרח? שאיתה הצליח לשכנע 250 אנשי שם קרואי מועד לקחת חלק במחלוקת שלו.
ולא סתם לשכנע, אלא הם הפכו עצמם לשהידים של הראיון הזה. עד כדי כך שהסכימו לסכן את נפשם, בנסיון הקטורת-   כי הרי הם ידעו מה שקרה עם  נדב ואביהו , ובכל זאת לקחו את הסיכון, בגלל מה? מה האידיאה.
יתירה מיכך
יט) וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּרָא כְבוֹד יְקֹוָק אֶל כָּל הָעֵדָה:

(ו) וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם יְקֹוָק:
 
הרי לא יעלה על הדעת כי בגלל גחמנותו של קרח והאינטרסים האישיים שלו, כל עם ישראל הזדהה  איתו.
 היה איזה רעיון גדול ונשגב מאחורי דברי קרח  וטענתו אל משה.






דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/6/2014 23:05 לינק ישיר 

ציטטת בעצמך: וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְקֹוָק וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְקֹוָק.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-21/6/2014 23:11 לינק ישיר 

 זה נכון מאד- אבל תסביר בבקשה את האידולוגיה הטמונה במילים הלל. שבגללה נהרגו כל כך הרבה אנשים, יותר נכון מסרו את נפשם.


תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 21/06/2014 23:12:40




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/6/2014 23:41 לינק ישיר 

כמובא בהמשך הפרשה: "ויאמר משה בזאת תדעון כי יהוה שלחני לעשות את כל המעשים האלה, כי לא מליבי...".
נבואת משה היא אחד מעקרי האמונה של דת ישראל, וכאשר הם חלקו על נבואת משה, הם חלקו למעשה על הקב"ה...



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-22/6/2014 00:17 לינק ישיר 

אבל השאלה היתה גם  איך 250 איש היו מוכנים למות בגלל קרח.שלא מאמין בנבואתו של משה כדבריך? ואיך כל העם גילה אמפטיה למעשי קרח.לפני העונש והתריס  אחר כך כנגד העונש, דבר מסוכן לכל הגיון.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/6/2014 02:02 לינק ישיר 

הפרשה פותחת: ויקח קורח וכו'... מלמד שלקחן בדברים.
תתפלא הרב ירוחמ, אבל כאשר האדם ניחן בכושר דיבור, הוא יכול לשכנע אנשים לעשות כל מיני דברים. ולהבדיל, ראה כיצד היטלר סחף אחריו אומה שלמה בכושר דיבורו...



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-22/6/2014 02:09 לינק ישיר 

בקיצור ירוחם, אל תמתח אותנו, מה התשובה שלך?


בנושא אחר: הפרשה הזאת היתה קשה לי מאד. ואפילו אברם העברי לא פירסם פוסט כדי להסביר אותה..



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/6/2014 10:56 לינק ישיר 

אריאל.
ראב"ע אומר שהסיפור הזה התרחש מיד לאחר בחירת הלווים לשרת, במקום הבכורים.
עם ישראל גם במצריים, נהלו חייי קהילה מסודרים  פחות או יותר, (באותה תקופה גם  אצל אומות העולם,) הבכור בבית, שמש בתפקידים של כהן של לוי. ושל מנהיג. לכל בית היה את הכהן שלו לכל בית היו המנהגים שלו, ונוסח התפילה שלו.
פתאום מהפכה- משה רבנו לוקח את הסמכויות מהבכורים, יש שלטון מרכזי- יש הנהגה מרכזית
 ויש נוסח תפילה אחיד.
את התרומות והנדבות במקום לתת לבכור הבית. נותנים כחוק לבן שבט לוי - אדם זר לכאורה.

אומר קרח למשה- כל העם כולם קדושים-  ובתוכם ה',  כולנו שוים בקדושה, כל עם שראל- למה תתנשאו לחשוב שרק הנוסח שלכם הוא הנכון,
הרעיון הזה תפס חזק בעם ישראל, שהרגיש שלפתע הוא איבד את יחודו וקדושתו, הצניחו עליהם . שבט אליטיסתי, שרק דרכו הם יוכלו לתקשר עם אלוקים, וכנגד זה פרץ המרד.
קרח מת- אבל בני קרח לא מתו, הרעיון של קרח הצליח להשתרש בעם ישראל שורשים עמוקים מאד מאד.
אונקולוס מתרגם ויקח קרח= איתפליג. קרח רצה פלגנות בעם,  ומה שמענין כי בשחזור הסיפור בספר במדבר, קרח לא משחק תפקיד שלילי הוא בכלל לא מופיע, הכל על דתן ואבירם. בתהילים בשחזור ההסטורי תהילים קיו - שוב קרח לא מוזכר, רק דתן ואבירם, כי רוחו הצליחה,
באם נבדוק את תולדות עם ישראל, הפלגנות הדתית  היתה כל הזמן.
בימנו חזרנו מהגלות- כל אחד סחב איתו את השטייטל שלו את הנוסחים וההנהגות,  איש לאוהלו ישראל.
רבי יואיליש טיטלבוים מיסד חסידות סאטמר הפך את הפסוק - צדיק כתמר יפרח- כמוטיב.
הרמז כמובן תמר= טיטלבוים, אבל לא נתן את דעתו כנראה לסופי האותיות בפסוק.
צדי ק כתמ ר יפר ח
אבל הרי כל צדיק שמתחיל לפרוח כתמר, מיד הוא מתחיל עם הנהגות חדשות דינים חדשים ודרכים באמונה והשקפה חדשים, איפה האידיאל של משה- שלטון דתי מרכזי?
קרח ניצחת!
את ההנהגות הדתיות קובעים אנשים שונים. בהבדל אחד,קרח טען כי כל העם קדושים.
הצדיקים כתמר יפרח טוענים רק אני  מאמיני וחסידי קדושים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/6/2014 13:08 לינק ישיר 

אריאל73 כתב:


בנושא אחר: הפרשה הזאת היתה קשה לי מאד. ואפילו אברם העברי לא פירסם פוסט כדי להסביר אותה..


לא פרסמתי משום "אכתוב לו רובי תורתי - כמו זר נחשבו"...
אבל צדיקים מלאכתם נעשית וכו' - הנה הסבר מאיר עיניים לכל הפרשה עפ"י השערת התעודות, ממנו עולה דבר פשוט: מדובר כאן בשניים (וי"א 3) סיפורים לא קשורים שאוחדו לכלל סיפור אחד שנושאו הוא: המרד בהנהגה.
http://tinyurl.com/ParshatKorah

אבל ליתר בטחון (אם הקישור ייהרס) הנה הטקסט בצבעים - יש לקרוא כל צבע בנפרד, והדברים שמחים כנתינתם מסיני:

(א) וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי

וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן. (ב) [וַיָּ]קמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה [...קטע חסר... ]

 [וַ]אֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם.

(ג) וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'.

(ד) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו.

(ה) וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו.

(ו) זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ.

(ז) וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה' מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי.

(ח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי.

(ט) הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן ה' וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם.

(י) וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה.

(יא) לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל ה' וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תלונו [תַלִּינוּ] עָלָיו.

(יב) וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה.

(יג) הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר.

(יד) אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה.

(טו) וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם.

(טז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי ה' אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן מָחָר.

(יז) וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי ה' אִישׁ מַחְתָּתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ.

(יח) וַיִּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן.

(יט) וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעֵדָה.

(כ) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר.

(כא) הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאַכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע.

(כב) וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף.

(כג) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

(כד) דַּבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר הֵעָלוּ מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם (עפ"י תה"ש)

(כה) וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.

(כו) וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם.

(כז) וַיֵּעָלוּ מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרֶח דָּתָן וַאֲבִירָם (עפ"י תה"ש) מִסָּבִיב

וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם.

(כח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי.

(כט) אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא ה' שְׁלָחָנִי.

(ל) וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה' וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה'.

(לא) וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם.

(לב) וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ.

(לג) וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל.

(לד) וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם כִּי אָמְרוּ פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ.

(לה) וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת.



תוקן על ידי אברם_העברי ב- 22/06/2014 13:14:39




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/6/2014 13:29 לינק ישיר 

אברם
מה שכתבת באתר, לצרף את מחלוקת דתן ואבירם, כהמשך לחטא המרגלים, מעניין !



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/6/2014 13:55 לינק ישיר 

קודם כל למען הסר ספק - את המאמר שקישרתי אליו (http://tinyurl.com/ParshatKorah) לא אני כתבתי, אלא עורכי האתר שם! (לא ברור אם מדובר במחבר יחיד או ב- Redactor :)

דבר שני ואגבי, אין בחלוקה היפה הזו של הפרק שום הוכחה נגד תורה מן השמים - אין שום בעיה לומר שה' הכתיב זאת למשה בצורה הזו דווקא, אולי בשנת ה-40, כדי להמחיש ששתי המרידות נבעו משורש אחד, ושתיהן נבעו ממשבר חטא המרגלים.
ועוד אגב, י' קנוהל טוען (בעקבות מספר קשיים שנותרו גם אחרי הפיצול לשני סיפורים) שיש בסיפור שלושה מקורות - אחד אודות מרד דתן ואבירם, אחד אודות מרד 250 נשיאי העדה, ועוד אחד מאוחר אודות מרד קורח עצמו - אלא שמרד קורח זה לא היה ולא נברא אלא משל היה (חובר ע"י האסכולה הכהנית), ולכן לא מוזכר בכלל איך הוא מת, כידוע.
אלא שתיזות כאלו הן-הן אלו שמוציאות שם רע לכל השערת התעודות כולה, שאם כן, אין לדבר סוף...



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/6/2014 14:51 לינק ישיר 

לדעתי צריך לקרא את הטקסט כמות שהוא, ללא פרושים מאוחרים יותר שמכסים על המתרחש במשמעויות אחרות.
קורח משבט לוי, דתן אבירם ואון משבט ראובן טוענים כנגד משה ואהרון: 'רב לכם, כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'?'.
משיב משה לקורח: 'המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל ... ויקרב אותך ואת כל אחיך הני לוי אתך, ובקשתם גם כהונה?!'
לדתן ואבירם בני אליאב משה קורא בנפרד. אל און בן פלת אינו מתיחס.
לבסוף מודיע משה: 'בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי'.
על הדברים האלו צריך להתבונן גם על פי ההמשך ההיסטורי ארוך הטווח.

על פי פשט הדברים, הדרישה היא לשותפות בשלטון. טענה כנגד משפחה אחת משבט אחד המשתלטת על השלטון והכהונה והחקיקה והאינטרסים הנלווים לשררה. משה מפריד בין הטוענים, וטוען בפני קורח מן הלוויים כי גם הוא קיבל חלק בעוגת השלטון ובמה שנלווה אליה, וקובל מדוע אינו מסתפק בכך. אותו נסיון של 'הפרד ומשול' אינו מצליח ונדרש מעשה חריף ביותר – חיסול פיסי של המתנגדים, אשר משה מציג עצמו כנבדל ממנו: מה שיקרה לא מלבו בא.

יש עוד מישור דברים הדורש תשומת לב. אומרים הטוענים: 'כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה''. האם מופיע כאן רעיון רפובליקאני נסתר? אינני חושב כך כיוון שמבנה השלטון אצל עמי האזור אינו כולל את אותם מנגנוני שלטון העשויים להוליך לרעיון רפובליקאני. אבל אם נתבוננן בהמשך ההיסטורי, נראה שלפנינו אגד של שבטים אשר רעיון של איחוד זר להם. אין זו מריבה פנימית בין משפחות לוי, גם נציגים מראובן משתתפים. אפשר שהם דורשים מועצת שבטים ומועצת כהונה ומשה מסרב.
לאחר הכיבוש השבטים אינם מתגבשים יחד אלא מרכיבים קואליציות מזדמנות על פי אינטרסים. שירת דבורה היא אישור לכך. יהודה הוא מוקד כח בדרום, אפרים ומנשה בצפון. שמואל משבט אפרים ממנה למלך את שאול מבנימין החלש. כנגדו יוצא דוד מיהודה. האיחוד האישי מתפרק במות שלמה. למקדש בירושלים חשיבות דתית גם אינטרסים כלכליים. כנגדו לישראל יהיו מקדשים משלהם בדן ובבית אל, אבל השלטון בשתי המדינות יהיה ביד מלכים, וכנגדם יצאו נביאים ולא כהנים. הכהונה בירושלים תצמד לבית דוד.
על ארועים פוליטיים מלבישים משמעויות דתיות ואחרות. בכך אין כל חדש.
עודד



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/6/2014 16:50 לינק ישיר 

ויקח קורח וחבריו. מה לקח? לקח באופן סתמי כי דרך רשעים לקחת ולא לתת. לקח בדברים אנשים הרבה עמו. לקח את עדתו להיחלק משאר העדה כדי לעורר על הכהונה. ומדוע תתנשאו. פירש רש"י: אם לקחת אתה מלכות, לא היה לך לברר לאחיך כהונה, לא אתם לבדכם שמעתם בסיני אנכי ה' א-להיך, כל העדה שמעו. לא בכדי נסמכה פרשת קרח לפרשת שלח, ללמד שהן המרגלים והן קורח ועדתו היו רודפי שררה, אנשים קטנים המבינים את המציאות רק כלקיחה וחלוקה של שררה, ועל-כן לא הבינו שהקב"ה הוא שבחר את משה למלכות ואת אהרן לכהונה. לפיכך, אמר משה רבינו: לא חמור אחד מהם נשאתי. פירש ספורנו: אפילו במה שיהנה הדיוט מחברו לא נהניתי מהם שלא קיבלתי מהם אפילו חמור בהשאלה; ואם כן, היתה שררתי עליהם כולה לתועלתם ולתקן עניניהם, ולא לתועלתי והנאתי כלל כמנהג כל משתרר; ואינם מתרעמים על שררתי, אלא מצד שהם כפויי טובה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/6/2014 16:58 לינק ישיר 

לא זכיתי להבין איך הצבעים השחור והאדום עוזרים לשאלה של ירוחם או לאיזו שאלה אחרת שהיא? מה היה קשה קודם לכן ומה מתורץ אחרי החלוקה?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/6/2014 17:56 לינק ישיר 

מם80 כתב:
ויקח קורח וחבריו. מה לקח?

אם בתשובה אמיתית חפצת, הרי שיש כאן טעות סופר קטנה:
"ויק
ם" במקום "ויקח" (ה'תחתית' של ה- ם נמחקה ונותרה ח).
והראיה מהמשך הפסוק: "ויקמו לפני משה", שכן דרך המקרא לחזור על הפועל אם היתה הפסקה במשפט. 




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/6/2014 17:57 לינק ישיר 

ארתח_זוטא כתב:
לא זכיתי להבין איך הצבעים השחור והאדום עוזרים לשאלה של ירוחם או לאיזו שאלה אחרת שהיא? מה היה קשה קודם לכן ומה מתורץ אחרי החלוקה?

נראה בבירור שיש כאן שני סיפורים שונים, שהפרק קופץ הלוך-חזור ביניהם והרצף נקטע. ושוב - אין מניעה להסביר שכך זה נעשה בכוונה תחילה. 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > פרשת קרח
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 5 6 לדף הבא סך הכל 6 דפים.

bholext