|
|
| נשלח ב-23/6/2014 13:47 |
 |
| |
חטא העגל חמור, והחטאים שהביאו לחורבן בית ראשון ולחורבן בית שני תולדותיו. מכל מקום, האספסוף אילץ את אהרן לעשות את העגל, והוא לא התכוון לע"ז אלא לעכבם עד שיגיע משה, ואולי חישב שאם לא ייענה להם, אזי יריבו ביניהם מי הראש ותרבה הקטטה ביניהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2014 14:34 |
|
| |
מ האספסוף לא אילץ את אהרון לעשות את העגל
שמות פרק לב
(א) וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ:
(ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי:
(ג) וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן:
(ד) וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(ה) וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַיקֹוָק מָחָר:
אהרון לא התכון לע"ז וגם העם לא התכון לע"ז. הם רצו מנהיג- אלוהים בתורה גם מנהיג.- הם לא רצו להשאר בלי מנהיג. הכל היה לשם שמיים, דמה לי ריה"ל בכוזרי כןתב כהאי גוונא.
הע"ז התפתחה על ידי הערב רב. ולא העם. פחות מחצי אחוז בעם. זה לא כל העם.
בכל מקרה הדיון הוא אהרון כמו כל העם היה שותף בכיר למחדל , והוא היה משבט לוי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2014 15:40 |
|
| |
ויקהל העם על אהרן, כמו ויקהלו על משה ועל אהרן בפרשת קרח, זו התנהגות אלימה. מכל מקום, אהרן חשב שביקשו מנהיג ולכן עשה להם מנהיג שאין בו ממש כדי לעכבם עד שיגיע משה, אלא שאחרי שעשה את העגל, הערב רב הטעו את ישראל אחריו ואמרו: אלה אלהיך ישראל. מכל מקום, גם אהרן חטא בנותנו פתח לע"ז למרות שלא התכוון לכך, אחרת משה לא היה צריך להתפלל בעדו. שים לב שאילמלא חטא העגל לא היו מחלוקות בישראל, כי כולם היו מקבלים לוחות ראשונים. בעקבות חטא העגל לא יכלו לקבל אלא לוחות שניים, ובמה שיש שניות יש מחלוקות.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2014 16:03 |
|
| |
מ
השימוש שלך במילה ויקהל , לא נאותה- כתוב גם ויקהל משה את כל עדת ישראל.
העובדה היא כי נציג בכיר משבט לוי עשה את העגל- אם כל הזכויות והחובות.
והשאלה הי-ויש תשובה- למה אהרון לא נענש על עשיית הע"ז, (שהפך)
מי התיר למשה לשבור את הלוחות? הרי זה אקט של כפירה- מבלי לקחת בחשבון את מאמר חז"ל כל השובר כלים בכעסו כאילו עובד ע"ז.
איני מקבל את התזה כי בגלל הלוחות השניים נגרמו המחלוקות, זה יפה לשמוס. המחלקות הן בד.נ.א. שלנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2014 16:58 |
|
| |
ירוחם,
ויקהל את בבנין הפעיל פירושו שקרא להם והם נאספו על פי דיבורו. ויקהל על בבנין נפעל פירושו התקהלות בחזקה. מכל מקום, מאחר שאפשר לומר שהמשכן היה תיקון לחטא העגל, הרי שעבודת אהרן וצאצאיו במשכן נועדה לכפר לא רק על ישראל אלא גם על חטאו של אהרן. באשר ללוחות הראשונים, בין אם משה שברם כי כך נצטוה ובין אם שברם מדעתו, הרי שעשה זאת כי בני ישראל כבר לא היו ראויים להם.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2014 19:56 |
|
| |
מ
ראה כמה מופרך הרעיון כי המשכן בא לכפר על מעשה העגל.
מעמידים בראש המשכן- את עושה העגל.?
הרי לפי חז"ל ביום הכיפורים לא נכנס כ"ג עם הציץ העשוי מזהב. כי אין קטגור נעשה סנגור.
הזהב מזכיר את עגל הזהב.! ואהרון יוצר העגל לא מזכיר?
קצת חסידות לא תזיק- משה רבנו שבר את הלוחות- , כי הוא ידע כי עליו לבקש רחמים על העם על החטא.
שבר את הלוחות ונהיה מעורב אישית במקצת בחטא, וככזה הוא יכל לבקש ביתר שאת.
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 23/06/2014 20:02:06
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2014 21:05 |
|
| |
מדרש שמות רבה: אמר הקב"ה יבוא זהב המשכן ויכפר על זהב העגל, אמר הקב"ה בשעה שעשיתם את העגל הכעסתם אותי באלה אלהיך, עכשיו שעשיתם המשכן באלה אני מתרצה לכם הוי אלה פקודי המשכן. אנציקלופדיה תלמודית עפ"י ערוך לנר: אף על פי שגם דברים בקודש הקדשים בפנים נעשו מזהב זה, שכיון שבא לכפר על חטא זה גופו, לא שייך אין קטיגור נעשה סניגור, שכן דרך התשובה האמתית לשוב באותו דבר שחטא בו.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2014 22:17 |
|
| |
מ
לא חשדדתי בך כי מדעתך כתבת על המשכן ככפרה על העגל.
ואומר לך מדעתי אפיקורסות על מעשה העגל. מעשה העגל היתה עוונה של ההנהגה, כלומר של ה' ושל משה.
עם ישראל היה הקרבן המסכן בסיפור הזה.
עם ישראל הגיע לדרגה העליונה ביותר מבחינה רוחנית במעמד הר סיני.,
והנה בום !המנהיג משה נעלם, בשעה הכי פחות מתאימה לעם, מה הם היו אמורים לעשות עם כל תעצומות הנפש שאליה הגיעו.
להשאיר את העם בוואקום נוראה שכזה? מרימים אותם גבוה גבוה, ואז משחררים את האחיזה?! האם לא הי זמן יותר מתאים להעלמותו של משה?
המשכן הוא כפרה על העגל? נכון כי אם עם ישראל היה מצווה על בניית המשכן מיד לאחר מתן תורה.
עם ישראל היה עסוק בבנין המשכן, עולה מבחינה רוחנית, והראש שלו לא היה עסוק בעגל.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2014 23:13 |
|
| |
ירוחם,
אחרי מעמד הר סיני עם ישראל לא היה זקוק למשכן כדי להתעלות רוחנית. מכל מקום, היאך היתה להם סבלנות להמתין למשה כארבעים יום ומשבושש לבוא לפי חישובם כשש שעות מיד התקהלו על אהרן? אלא לענ"ד אמונתם של הערב רב לא היתה שלמה. אם-כך השאלה הינה מדוע משה צירף לישראל את הערב רב ביציאת מצרים.
תוקן על ידי מם80 ב- 23/06/2014 23:13:11
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2014 00:18 |
|
| |
מ
העם אולי לא היה זקוק למשכן, אבל הוא היה זקוק לתעסוקה ולעניין בחיים. לא משאירים עם גדול במדבר להתבטל, אתה זוכר מה אומרת המשנה על בטלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2014 16:27 |
|
| |
אברם
ההכנסה של דתן ואבירם אינה כה קשה - הם פשוט היו קצת יותר קיצוניים מקורח, ולא הסכימו אפילו לבוא לבקר את משה. לכן בפס' י"ב הוא היה צריך לקרוא להם. ולאחר שלא נענו - בפס' כ"ה - הלך להראות עונשם.
ואגב, קורח מוזכר גם בפס' ל"ב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2014 17:03 |
|
| |
קורח וקואליצית המורדים
באשר לדברי אברם, נראה בבירור שאכן היה כאן שילוב של שתי מרידות שונות. אבל לא של העורך הדויט' אלא של קורח עצמו.
לפנינו שלושה גורמים שהיו ממורמרים על השלטון. א) 250 הנשיאים. הללו ייצגו את נכבדי העדה, אלו ששלטו עד היום בעם ישראל. (וכהצעת הראב"ע והרמב"ן, מדובר בבכורים, הכהנים המסורתיים שאיבדו את מעמדם לטובת שבט זר) הם טוענים כנגד ההתנשאות של הכהנים החדשים שקבעו שרק צאצאי איש אחד יהיו כהנים ומשה מציע להם מבחן שיוכיח במי חפץ ה' ככהן.
עונש: הם נכשלו במבחן ובמבחן הקטורת כישלון הוא מוות.
ב) דתן ואבירם. הללו הם אויביו הותיקים של משה. הם מתנגדים לעצם יציאת מצרים, ולפיכך מזהים אותם חז"ל תמיד עם הגורמים בעם ישראל המנסים להחיות בכל משבר את רעיון השיבה מצרימה. בשונה מקורח ועדתו, דתן ואבירם מסרבים לדבר עם משה, אחרי נאום הפתיחה של המרד הם מסתגרים בביתם ומסרבים להידבר עם משה, דבריהם החריפים מעלים את חמתו והוא מבקש שלא יזכו לרחמים.
מכיון שהם לא דיברו אתו משה מגיע אליהם.
עונש: בליעה באדמה.
ג) קורח, שהיה לוי, מנצל בערמומיות את הגורמים האופוזיציוניים השונים וזוכה לתוכחה מיוחדת ממשה. כאחראי על שני סוגי המרידה ראוי שיזכה לשתי המיתות כאחת. וכמאמר הגמ' קורח מן הבלועים ומן השרופים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2015 22:23 |
|
| |
| אברם_העברי כתב: |  |
בנושא אחר: הפרשה הזאת היתה קשה לי מאד. ואפילו אברם העברי לא פירסם פוסט כדי להסביר אותה..
לא פרסמתי משום "אכתוב לו רובי תורתי - כמו זר נחשבו"...
אבל צדיקים מלאכתם נעשית וכו' - הנה הסבר מאיר עיניים לכל הפרשה עפ"י השערת התעודות, ממנו עולה דבר פשוט: מדובר כאן בשניים (וי"א 3) סיפורים לא קשורים שאוחדו לכלל סיפור אחד שנושאו הוא: המרד בהנהגה.
http://tinyurl.com/ParshatKorah
|
|
הנה חלפה לה שנה והפעם החלטתי לא להשאיר דברים ליד המקרה או לאתרים בלע"ז, על כן נשאתי את ידי לבא"ר הקודש מן החול ולהבדיל בין תעודה לתעודה: חלוקת תעודות בפרשת קורח
תוקן על ידי אברם_העברי ב- 17/06/2015 22:25:01
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2015 21:50 |
|
| |
הגהת "ודתן ואבירם בני אליאב (ואון בן פלת בני) [בני פלוא בן] ראובן" יפה
ואפשר להגיה לחילופין
"ודתן ואבירם (ואון בן) [ונמואל בני] פלת (אם רוצים דווקא אפשר להגיה פלוא) בן ראובן".
או לחילופין "ודתן ואבירם ואון {הוא נמואל} בני פלת {הוא פלוא} בן ראובן" וכל ההגהה היא להחליף את בני עם בן.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2015 21:54 |
|
| |
לאברם (העברי ?)
ולגבי חלוקת קרח מדתן ואבירם
לדבריך כותב פרשת פנחס כבר הכיר את הגירסא המשולבת כמו שלנו
כנראה שהוא התחבר אחרי 40 שנות מדבר
ל
|
|
|
|
|
