חופה אלטרנתיבית

כמדומה שהרשז"א פסק שמכיוון שחתן דומה למלך אין זה כבוד לשתות לפניו (מהזיכרון מספרו של הרב אמיר משיח על פסיקת הרשז"א(שם

[נישט,

תודה!]


(נכתב בחול בחו"ל)

ירוחם

>הסיבה היא בגלל איסטנסיות, שהחתן והכלה ישתו  אחריו<

ראה כאן מספר "ארחות חיים" לרבי אהרן הכהן מלוניל:

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49315&st=&pgnum=64&hilite

"נותנין לשתות לחתן ולכלה. היו איסטניסים כתב הר"ש שנותנין לתינוק לשתות".

וראה שם בהערה ס (בסוף העמוד), את השאלה בשם הפנ"י.

_____________

חלמיש

<כמדומה שהרשז"א פסק שמכיוון שחתן דומה למלך אין זה כבוד לשתות לפניו (מהזיכרון מספרו של הרב אמיר משיח על פסיקת הרשז"א>

או שזכרונך מטעה אותך, או שלמספר יש דמיון פורה, ואינו יכול להפריד בין דברי צחות להסבר הלכתי.

לאחר לידת נכדי שיחי' עיינתי בנושא מנהג השלום זכר ומקורו, ומצאתי את הפנינה הבאה בספר "נפש הרב", (ירושלים תשנט), עמ' רמב, שבו כותב עורך הספר (הרב צבי שכטר) בשם הגרי"ד סולובייציק, שהמנהג לעשות "שלום זכר" בליל שבת, החל בביקורי רב הקהילה, בבית היולדת בליל שבת:

"... ובט"ז שמה הביא טעמים לסעודה זו, ורבינו /הגרי"ד סלובייצ'יק/ הציע, שאולי י"ל על פי דברי הרמב"ם, דכשעושים דברים לחלל את השבת מטעם פיקוח נפש, אין עושין אותם לא על ידי נכרים, ולא על ידי קטנים, ולא על ידי עבדים, אלא על ידי גדולי ישראל וחכמיהם, זהו תוכן דברי הרמב"ם שם . והנה היולדת במקצת דינים, דינה כחולה שיש בה סכנה עד שבעה ימים, דהיינו, שאם שתקה, וכל שכן אם אמרה צריכה אני, מחללין עליה את השבת . נראה דמהאי טעמא היה נהוג, שהרב היה הולך בליל שבת לבקר אצל היולדת, לראות אם צריכה איזה חילול שבת. ובודאי (!) אינו מן הנכון שהרב ילך לבדו, ובודאי (!) הלכו עמו ראשי הקהל ללוותו. וממילא נצמח מזה המנהג, שהכל הלכו יחד  ללוות את הרב בלכתו אל בית היולדת".

אף שאין ספק שהסברו של הגרי"ד סלובייציק (אם נאמר, הרי שהוא) נאמר על דרך הצחות.  

ירוחם ונישט תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יט עמוד ב גברא רבה אמר מילתא לא תחיכו עליה, שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן יח שנתן טעם לזה שהמברך עצמו אינו טועם מהיין דהוא מפני שהחופה עושים עפ"י רוב ברחוב ואין שבחו של ת"ח להיות אוכל בשוק, ולענ"ד הוא תמוה דלא יתכן דחשיב כשותה בשוק דא"כ גם הקדושין הם בשוק ורב מנגיד אמאן דמקדש בשוקא, אלא הטעם הוא מפני כבוד החתן שדומה למלך ולא יאה שהמברך יקדים תחלה לטעום מהכוס וגם גנאי הוא שהמברך יטעום רק לאחריהם.