החסידות למדה הרבה מהתפילות הספונטניות של הילד, האשה, האדם הפשוט שלא למד תורה. באותה תקופה גם המשוררים הרומנטים באנגליה ובצרפת האמינו שרגשות אמתיים יותר נמצאים אצל האנשים הפשוטים שהחברה העירונית לא קילקלה אותם בערכיה הנבובים.
באמת תפילה מעומק הלב יכולה לפעול נפלאות.
בכל זאת, לפעמים, מרוב צרות ותלאות וייסורים, בין אם אישיים בין אם של אבות ובנים ובין אם של חברים קרובים, שוכחים שההשגחה איננה רק פרטית אלא כללית.
אי-אפשר לומר להורים שילדיהם נחטפו, לאב שבנו חולה מאד, לבת שאביה חולה אנוש, לעגונה שאיננה מסוגלת לפרנס את ילדיה, לעני המדוכה מרוב חובות ואיננו יכול לחתן את ילדיו, לזקן הגלמוד והדואב שאין דורש לנפשו,
למסכנה שרדפוה ועשקוה, לאביון המשוטט ברחובות כמוכה שגעון, איך להתפלל. ומכל מקום, מלבד התפילות, לענ"ד, נדרש לא לקבל את המציאות של בנים חטופים אלא לדרוש מגדולי הדור לקחת אחריות אמתית על כלל ישראל, להרעיף אהבה על החולים לדאוג לצרכיהם ולמצוא תרופות טובות יותר למחלות, לעזור ככל האפשר ולהושיע עניים ואביונים בצדקה ובגמילות חסדים ובמציאת פרנסה, להתייגע איך להתיר עגונות, לדרוש משפט ולהצדיק כל עשוק ונרדף ומסכנה, לכבד ולחזק את הזקנים והתינוקות, ולהשתדל לחשוב על טובת הכלל.
נשלח ב-26/6/2014 13:37
מ אדם לא צריך מתווכים אם ברצונו משהו מאלוקים, ודאי וודאי שלא את תיווכם של גדולי הדור, שהוכיחו את אפסותם , ואת מחדליהם ומעשיהם הנפשעים. בתהילים כתוב אל תבטחו בנדיבים בבני אדם! אבל אולי אתה לא חושב שהם בני אדם.
אתה כנראה ב"ה יושב במגדל השן של הלימוד התאורטי, מבין שורותיך ניכר כי הרבה סבל וצער לא עברת בחיים שלך. ב"ה. אם אתה חושב שאמא אבא בן אשה יכולים לארגן להם את הרגשות ואת צורת תפילתם ומחשבותם. זה טוב לתפילת שחרית מנחה ומעריב. ולא לתפילה של אדם כואב ומודאג. כל מה שנכתב על הנושא של התפילה לפי רוח הדברים שהבאת. שווים בעייני כקליפת השום, קליפת השום לפחות לא מזיקה לאף אחד. הרעיונות הללו מזיקות מאד מאד.
למרות מה שכתבתי- אתה אדם מאד יקר וחשוב בעייני, וזה לא אישי חלילה.
נשלח ב-26/6/2014 14:11
ירוחם,
אמרתי במפורש שתפילה אישית הינה ספונטנית ושאי-אפשר לומר לאדם המצוי במצוקה איך להתפלל. אולם הדגשתי שלא די בתפילות, אלא עיקר התורה הינו מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך.
נשלח ב-26/6/2014 15:09
בקראי ענני א-להי צדקי. בעת הקריאה הספונטנית אל הקב"ה, האדם מרגיש את נקודת הצדק האישית שלו התובעת את עלבונה. בצר הרחבת לי. כשאדם צר לו, זה שלבבו מתרחב והוא מצליח למצוא צוהר לתפילה, הינו חסד של הקב"ה. חנני ושמע תפילתי. ראשית תפילה ידיעת האדם את אפסותו ולפיכך מבקש שהקב"ה יחון אותו ותהא שמיעתו את תפילתו כמתנת חנם. קולי אל ה' אזעק. אין זעקה כזעקה אילמת. קולי אל ה' אתחנן. אין תחינה כתחינה דוממת. אשפוך לפניו שיחי. כי הוא יבין ללבי. צרתי לפניו אגיד. לפניו ולא לפני לבבכם. בהתעטף עלי רוחי. עת רוחי התעטפה ללבי מרוב רדיפות ודאגות. ואתה ידעת נתיבתי באורח-זו אהלך.
תוקן על ידי מם80 ב- 26/06/2014 15:44:02
נשלח ב-26/6/2014 15:10
מ.
לענ"ד כל תפילה שאיה אישית ואינה ספונטנית, אינה תפילה.אלו פיוטים מזמורים דקלומים וכו' אבל לא תפילה.למרות שאני יודע כי כל מה שאני מדקלם כמו תוכי שלש פעמים ביום, נקרא תפילה.
אם היית מקובל לא הייתי שואל- אבל מה פרוש עיקר התורה מה ששנוא עליך... במה זה שייך לעניין התפילה.
בפר' שלח עמדתי על כשלונו של גדול הדור לעזור לזולת, ואוסיף להמלצתך לפנות לגדולי הדור. מרים אחות משה נענשה בצרעת, אהרון אחיה וכנראה גם היא, בקשו ממשה גדול הדור- שיתפלל לרפואתה אבל היא נשארה מצורעת כשלג- שבעת ימים-כדין כל מצורע, בלי פרוטקציה.
נשלח ב-26/6/2014 15:43
ירוחם,
לתפילה יש חשיבות רבה בעולם בו הקב"ה רחוק מבני האדם. למה הקב"ה רחוק מבני האדם? כי בני האדם לא יודעים מה רצונו ועל-כן אינם עושים כראוי את רצונו. ואיך נדע מה רצונו ואיך לעשותו כראוי? למען דעת דרכי השם, נדרש ללמוד תורה ולהתפלל ולעשות מעשים טובים. ממילא תורה ותפילה ומעשה אינם דברים הנבדלים זה מזה, אלא אמורים להכיל וליישר ולהיטיב זה את זה.
נשלח ב-26/6/2014 16:46
הקב"ה לא רחוק מבני האדם, הריחוק מהקב"ה הוא דבר סוביקטיבי. של בנן האדם. מעל 2000 נה לא היתה מוכרת התפילה המקובלת בעם ישראל. רק התפילות האישיות וספונאניות.
עם חורבן בית שני ותחילת הגלות תקנו את התפילות, מתי היה לעם ישראל טוב יותר, בזמן שלא היו תפילות מאורגנות, או בזמן שהיו תפילות מאורגנות. והדבר צריך עיון גדול.
נשלח ב-26/6/2014 17:29
ירוחם,
באמת הקב"ה קרוב לבני האדם, אלא שמאחר שאינם יודעים כראוי את דרכיו, גם אינם יודעים היאך להתפלל אליו, וממילא תפילתם כאילו רחוקה מהקב"ה. אתה אולי אומר: מה מועיל הנוסח של תפילת עמידה אם איננו מבינים את מעלתו או אם החזרה רבת הדורות עליו שחקה אותו? כיוצא בזה אפשר לומר: מה מועילה תפילתי האישית-ספונטנית אם אינני יודע היאך להתפלל? אלא שלענ"ד הבעיה הינה שכאשר מתרגלים ללמוד תורה בקטנות-מוחין ולהרבות מעשים קטנים, אזי גם התפילות הולכות ונעשות קטנות.
פעם איש בא למלך וביקש ממנו צדקה. המלך נתן לו עיר. התפלאו האנשים. אמר המלך: נתתי לו כפי מה שראוי לי לתת ולא כפי מה שראוי לו לקבל.
אם כבר מבקשים בקשות ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, דע לפני מי אתה עומד, וזכור כי בני ישראל בנים למקום.
נשלח ב-26/6/2014 20:55
מ אתה מצייר את הקב"ה כמישהו קשה הבנה שצריכים לדבר אליו בצורה מאד זהירה. אחרת הוא לא יבין אותך. אם תדבר איתו בצורה הנכונה תשיג השגים.
איני מאמין באלוקים כזה- איני רוצה אלוקים כזה, , זו טעות נוראה לחשוב ולכתוב כך. אנחנו כנראה לא מאמינים באותו קאל.
נשלח ב-26/6/2014 22:50
ירוחם,
הקב"ה מבין את כל התפילות, אלא שהא-להים בשמים ואנחנו על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים. הבנותינו קטנות לעומת היקף השגחתו הכללית, ועל-כן לא במהירה אפשר לכוון את דעתינו לדעתו. לפיכך, אם אתה חפץ לשפוך לפני הקב"ה שיחך, התפלל היאך שאתה רוצה וכמה שטוב ונכון לך. אולם אם רצונך להתפלל תפילה שבאמת תועיל לרבים, לענ"ד זה כבר דורש מתינות והתבוננות.
נשלח ב-27/6/2014 13:05
ציטטת- אני מביא קצת יותר
אבן עזרא קהלת פרק ה פסוק א
(א) אל תבהל - אל יוציא פיך מלין לפניו בביתו בבהלה ולבך אל ימהר כי אם תביננו כי הלב כמו אובד ותועה בעסקי העולם על כן אמר משיח ה' מצא עבדך את לבו ודע כי האלהים נצב עליך ורואה אותך ושומע דבריך כי הוא בשמים בגבהי מרום הגבוהים ואתה על הארץ ואין למטה ממך על כן יהיו דבריך מעטים שלא תסתכן כמו שהיה כהן גדול ביום הכפורים מתפלל תפלה קצרה ויוצא; אמר אברהם המחבר, הנה נא הואלתי לדבר, כי בעבור היות כבוד המקום מלא כל מקום ולא יוכל האדם להשמר בכל מקום הוכן לו מקום שיהיה לו קבוע לתפלתו והוא חייב לכבדו גם חייב הוא האדם להודות ולשבח לאלהיו בכל רגע כי חסדו עמו בכל חלקי הרגע שיחיינו ויתענג בהרגשות רק בעבור היות האדם מתעסק בעסקי העולם הושם לו זמן שיתפלל בו והם עתים ידועים ערב ובקר וצהרים כי כל מי שיש לו עינים ידע עת צאת השמש ועת נטותו ועת בואו על כן חייב אדם שיתפלל שישמור פתחי פיו ויחשוב בלבו שהוא עומד לפני מלך, בידו להחיות ולהמית על כן אסור שיתפלל אדם ויכניס בתוך תפלתו פיוטין לא ידע עיקר פירושם ולא יסמוך על המחבר ברצונו הראשון כי אין אדם אשר לא יחטא או המעתיקים חטא
שאלה לי אליך בברכת השחר מברכים -שעשה לי כל צרכי- רווק עני שאין לו איך לגמור את היום הוא ישן בבית המדרש, אוכל מפחי האשפה, והפרוטות שנותנים לו. אמאי חייב לברך ברכה זו.
נשלח ב-27/6/2014 13:44
ירוחם,
כשעני מברך בלב שלם שעשה לי כל צרכי, הוא נעשה עשיר, כי איזהו עשיר השמח בחלקו. אם עני לא מברך בלב שלם שעשה לי כל צרכי, הוא נעשה אביון, שהאביון איננו מרוצה ממה שיש לו, גם אם אוכל סעודות מלכים ומתפרנס מנדבות הרבה.
ראב"ע כתב אסור שאדם יתפלל ויכניס בתוך תפלתו פיוטין לא ידע עיקר פירושם, ודעתו אולי קרובה לדעת הרמב"ם שהתנגד לפיוטים שמשוררי ספרד חיברו והוסיפו לנוסח התפילה. כאשר יש צרה לציבור, יש רבנים האומרים לסגור את הגמרות ולומר מזמורי תהלים. והרי אותם רבנים סבורים שאיננו מבינים את דברי חז"ל, קל וחומר שאיננו מבינים את דברי אנשי בית ראשון, אז היאך אומרים מזמורי תהלים אם איננו מבינים אותם?
אלא כנראה שלדעתם די להבין את פשט פירושם.
כשדוד נחבא במערה מפני שאול ואנשיו, לא היה לו גמרא לסגור וגם לא ספר תהלים להתפלל. אזי חיבר: משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה. מה הוא עשה? חשב, למד, התבונן, התפלל. אצל דוד תורה ותפילה לא היו דברים נבדלים, אלא אמרי פיו (תורה) והגיון לבו (תפלה) היו אחד.
נשלח ב-27/6/2014 13:57
מ אל תהיה תמים- העני הזה בכלל בכלל לא מרוצה מהחיים שלו בצדק, הוא מקלל את יום הוולדו, ובוכה על מר גורלו אפילו בשעת הברכה שעשה לי כל צרכי, הוא לא מתחיל להיות מה שאתה מתאר. אפילו לא שניה אחת.
נשלח ב-27/6/2014 17:22
ירוחם,
בשבילך, שני שירים מאת המשורר הסיני טאו יואנמינג, פקיד מלומד שהתפטר ממשרתו הבטוחה והמכניסה אחרי שלא יכל עוד לסבול את התככים הפוליטים של השלטון, ועבר עם משפחתו לכפר והתפרנס בדוחק מיגיע כפיו בעבודת האדמה.
משרות ציבוריות אינן חפצי,
לחיות מיגיע כפי אמונתי.
עבודת האדמה בהחלט טובה,
קליפות ומוץ מספקים את מזוני הבסיסי.
אינני מבקש יותר מצרכי,
רק שיהיה די אורז לביתי.
בחורף די לי באריג פשוט,
בקיץ לבוש-בד נחשב למותרות.
עתה אינני יכול לקבל מה שאני צריך,
מה דואב וכואב לי!
כולם קיבלו את צרכיהם
ורק צרכי הפשוטים לא נענים.
אולי זו דרך החיים, אני חושב;
מוטב שאשכח זאת ואגמע קצת יין.
ההוראה של קונג-פו-דזה מצלצלת ללא ספק:
זה הלימוד, לא העוני, שאדם נדרש להגות בו.
קל לומר את זה הרבה יותר מאשר לעשות,
לפיכך אני פונה לעבודה קשה תחת השמש.
עסוק בלחרוש במחרשה,
ולתת עצות לחקלאים פה ושם.
רוחות מרחוק נושבות על פני השדה הרחב,
על-פי הנבטים המשגשגים תהיה תבואה שופעת.
למרות שאינני יודע כמה אקצור,
הנני שמח על עבודתי וזיעתי.
כשלעתים אני מרגיש עייף ונח,
אף עובר אורח איננו בא לבקש דבר.
לעת ערב אני מתהלך עם החקלאים יד ביד,
ומביא קצת יין לשכנים הקרובים לאדמתי.
אני סוגר את שערי הדל ושר בקול,
שמח בהיותי רחוק מההמון המשוגע.
נשלח ב-27/6/2014 19:22
מ אתה איש אשכולות. אבל תשובה לשאלתי לא נתת. לא בכדי שאלתי את השאלה הזו. בקשתי להראות עד כמה אנשים לא מעמיקים במילים שהם מוצאים מהפה.
העני המסכן הזה אומר בברכה- שעשה לי כל צרכי- ה' באמת עשה והכין לי את כל צרכי, אבל אני הוא העצלן הבטלןשלא הצליח להשתמש ולנצל את הצרכים שה' עשה לי. זו הבעיה שלי ולא של ה'.שהוא עשה את שלו. ולכן הברכה היא- שעשה לי.. ולא- שנתן לי. את הצרכים אדם צריך לקחת לבד ממה שהכינו לו. כהאי גוונא אנו אומרים- בחג זמן מתן תורתנו- ולא זמן קבלת תורתננו. כי לא כולם מקבלים את התורה בצורה שוה.
ושאלה אחרונה להשבוע- כאיש אשכולות- האם אתה יודע מה המקור- לאיש אשכולות?