|
|
| נשלח ב-28/6/2015 07:49 |
 |
| |
אברהם
אם כוונת משה נוציא - אני ואהרן עצמאית ולא כשלוחי ה אזי לא היה ראוי להיאמר בכל ביתי וכו'
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2015 10:10 |
|
| |
לת"ט - אהה... הבעיה היא לא שמשה חשב באמת שהוא יוציא מים מן הסלע - הרי הוא אמר את זה בלשון שאלה\תמיהה: "המן הסלע הזה...?!" אלא שמדבריו היה נשמע כאילו יש בכוחו להוציא, וזהו חטאו הדק מן הדק, שלא "האמנתם בי להקדישני".
אגב בשם הרב שרקי שמעתי הסבר מעניין אחר: ה' אמר מראש למשה לקחת את המטה - למה? הרי ה' הוא ציוה אותו לדבר! אלא שה' העמיד בפני משה 2 אפשרויות - להכות או לדבר, לבחון במה יבחר. משה בחר להכות - ובכך הוכיח שהוא חושב שעם ישראל נשאר באותה מדרגה ילדותית של לפני 40 שנה, אז הכה בסלע. כיוון שכך, הוכח שהוא לא מתאים להכניסם לארץ, שם נדרשת הנהגה אחרת (דבר דומה נראה מייאושו של משה מול דרישת העם לאכול בשר - במ' יב).
לאריאל - לגבי ההשערה על לשון השירה הכנענית וכו', לא אמנע מלהעיר מה שהערתי באשכול אחר: איך ייתכן שהתורה ניתנה למשה בסיני אחרי מאות שנים שהעם היה במצרים, כאשר היא כתובה בסגנון כנעני?! (אגב, קאסוטו מדגים כמה "שקיעים" שיריים בכל מיני מקומות פרוזאיים ולא כאן המקום).
תוקן על ידי אברם_העברי ב- 28/06/2015 10:10:39
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2015 10:45 |
|
| |
אברם
להערתך השניה, הרי הם לא שינו את לשונם.
מהי ההתבגרות במדבר? אם ההנחה שהדור שיצא ממצרים לא היה מסוגל עדיין לעמוד במלחמה, כפי שכתב האב"ע בפרשת בשלח, וכפי שהאריך הרמב"ם במו"נ ח"ג פל"ב, אזי בפרשה אנחנו רואים שעדיין הם מעדיפים לחזור מצריימה. האם ההורים שמתו במדבר הצליחו להעביר לבניהם את הנוסטלגיה למצרים?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 28/06/2015 10:46:33
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2015 10:55 |
|
| |
בתחילת הפרשה התורה מדברת על דיני פרה אדומה ומפסוק יא מתחילים דיני טומאת מת.
יא הַנֹּגֵעַ בְּמֵת, לְכָל-נֶפֶשׁ אָדָםוְטָמֵא, שִׁבְעַת יָמִים. יב הוּא יִתְחַטָּא-בוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִייִטְהָר; וְאִם-לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִילֹא יִטְהָר. יג כָּל-הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר-יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא, אֶת-מִשְׁכַּן יְ-הוָה טִמֵּאוְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מִיִּשְׂרָאֵל: כִּי מֵי נִדָּה לֹא-זֹרַק עָלָיו, טָמֵא יִהְיֶהעוֹד, טֻמְאָתוֹ בוֹ. יד זֹאת, הַתּוֹרָה, אָדָם, כִּי-יָמוּת בְּאֹהֶל: כָּל-הַבָּא אֶל-הָאֹהֶל וְכָל-אֲשֶׁר בָּאֹהֶל, יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים. טו וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ, אֲשֶׁר אֵין-צָמִיד פָּתִיל עָלָיוטָמֵא, הוּא. טז וְכֹל אֲשֶׁר-יִגַּע עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה, בַּחֲלַל-חֶרֶב אוֹ בְמֵת, אוֹ-בְעֶצֶם אָדָם, אוֹ בְקָבֶריִטְמָא, שִׁבְעַת יָמִים. יז וְלָקְחוּ, לַטָּמֵא, מֵעֲפַר, שְׂרֵפַת הַחַטָּאת; וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים, אֶל-כֶּלִי. יח וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם, אִישׁ טָהוֹר, וְהִזָּה עַל-הָאֹהֶל וְעַל-כָּל-הַכֵּלִים, וְעַל-הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ-שָׁם; וְעַל-הַנֹּגֵעַ, בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל, אוֹ בַמֵּת, אוֹ בַקָּבֶר. יט וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל-הַטָּמֵא, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב. כ וְאִישׁ אֲשֶׁר-יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל: כִּי אֶת-מִקְדַּשׁ יְ-הוָה טִמֵּא, מֵי נִדָּה לֹא-זֹרַק עָלָיוטָמֵא הוּא.
לכאורה לא מובן מדוע התורה כתבה את פסוקים יא-יג, הלא כל התוכן שלהם נמצא בפסוקים הצבועים באדום?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2015 11:24 |
|
| |
עוד יש להוסיף על בעל שתקופת הגדולה של בני ישראל במצרים חפפה לתקופת שלטון החיקסוס ולכן הושפעו מהתרבות השמית שלהם. שימו לב, אגב, שהאליל היחיד המוזכר בתורה בשמו הוא המולך, לא אמון רע המצרי ולא בעל הכנעני, ואולי יש לקשר את המולך עם סת', האל הרע שלו סגדו החיקסוס לפי טענות המצרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2015 12:04 |
|
| |
| אברם_העברי כתב: |  | לת"ט - אהה... הבעיה היא לא שמשה חשב באמת שהוא יוציא מים מן הסלע - הרי הוא אמר את זה בלשון שאלה\תמיהה: "המן הסלע הזה...?!" אלא שמדבריו היה נשמע כאילו יש בכוחו להוציא, וזהו חטאו הדק מן הדק, שלא "האמנתם בי להקדישני".
אגב בשם הרב שרקי שמעתי הסבר מעניין אחר: ה' אמר מראש למשה לקחת את המטה - למה? הרי ה' הוא ציוה אותו לדבר! אלא שה' העמיד בפני משה 2 אפשרויות - להכות או לדבר, לבחון במה יבחר. משה בחר להכות - ובכך הוכיח שהוא חושב שעם ישראל נשאר באותה מדרגה ילדותית של לפני 40 שנה, אז הכה בסלע. כיוון שכך, הוכח שהוא לא מתאים להכניסם לארץ, שם נדרשת הנהגה אחרת (דבר דומה נראה מייאושו של משה מול דרישת העם לאכול בשר - במ' יב).
|
|
מוזר יש קושי בתורה, ואברם מנסה לפתור אותו בלי תעודות... הרי מקובלנו שכל הקשיים נפתרים על ידי השערה זו, וכל התירוצים האחרים הם סתם פלפולים חסרי היגיון. הרבה יותר פשוט לומר שהיה מקור שלפיו משה לא חטא ומקור שלפיו משה חטא (כאן אפשר גם לשחזר את המקורות הללו כל אחד כרצונו), והעורך שכהרגלו לא הבין כלום אלא לקח כמה מילים מכאן וכמה מילים משם הביא את הסיפור מהמקור שבו משה לא חטא, ואחריו את דברי ה' מהמקור שבו משה כן חטא, וכך יצא לנו חוסר ההיגיון שיש פה. זה הסבר הרבה יותר פשוט והרבה יותר הגיוני.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2015 12:06 |
|
| |
יש
יפה דרשת, אלא שצ"ע לפי המקור שלא חטא, מדוע משה לא נכנס לארץ? או שמא יש לנו מקור שהוא כן נכנס לארץ?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2015 13:19 |
|
| |
אם כבר מדברים על דעת ביקורת המקרא בנושא, ראוי לציין שהיתה איזה תיאוריה נוצרית במאה ה19 שבמי מריבה משה רבינו נרצח ע"י בני ישראל, וזהו אשר רבו בני ישראל את ה' אחר כך, מגיהים יהודים מחקו את הפרשה כדי לחפות על בני עמם והפסוק היחיד ששרד בעניין הוא דברי הושע ובנביא העלה ה' את ישראל ממצרים, ובנביא נשמר. הכעיס אפרים תמרורים, ודמיו עליו רתת, וחרפתו ישיב לו אדוניו. הדם המדובר הוא דם הנביא, כביכול.
פרויד התלהב מאד מהעניין ופירשו כהשלכה טראומטית מהתקופה שבה אבותינו הפוסט שימפנזות הונהגו בידי קוף אדם גדול וחזק, שכל הנקבות בלהקה היו שלו וכל הזכרים הבוגרים גורשו מלהקתו. יום אחד התאגדו כמה זכרים מגורשים, הרגו את אביהם ואכלו את בשרו. אז הופיעה הקהילה, שבה יש מקום ליותר מגבר אחד. המונותאיזם הוא סגידה לאותו אב קוף גדול שנשמר בזכרוננו, ומשהביא משה את המונותאיזם לעולם, הכריח אותנו תת המודע הקולקטיבי שלנו להרוג אותו, כשם שעשינו לאיש הגדול עצמו. כשישו הגיע עם שיבה למונותאיזם, כבן שירש את מקום האב, שוב הרגנו אותו ועד היום אוכלים הנוצרים את בשרו.
חוקרים מתקדמים יותר תפסו שכל 'סיפור הריגת משה' הומצא כדי לתת רקע לסיפור הריגת ישו. זלין, ממציא התיאוריה, טען גם שהיהודים הרגו את ירמיהו, ישעיהו ועוד ועוד.
היום לא ידוע לי על מישהו שמאמין בזה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2015 13:30 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: | | יש
יפה דרשת, אלא שצ"ע לפי המקור שלא חטא, מדוע משה לא נכנס לארץ? או שמא יש לנו מקור שהוא כן נכנס לארץ? |
|
לפי המקור-למה לא נכנס? כי הוא היה בן 120 שנה. אחותו מתה אחיו מת, הגיע גם זמנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2015 15:26 |
|
| |
1 מזה שאמרו "ולו גוענו בגוע אחינו.... ולמה הבאתם" שמע מינה שעדיין היה קצת זמן אחרי יציאת מצרים ואף אם זה אינו הסיפור שבפרשת בשלח שכאן היה אחרי מות מרים שדיברה במשה על אדת האשה הכשית אשר לקח שהביאה לו יתרו אביה ("אני חתנך יתרו...ואשתך") בסיני. מכל מקום עדיין היה בשנה השלישית (או אח"כ).
2 אם כבר גירסות שונות בספר דברים אמר משה גם בי התאנף ה' על דבריכם לאמר גם אתה לא תבא שמה. וכן בסופו "אשר ניסיתו במסה תריבהו על מי מריבה" מצויין אהרן לשבח על מעשה זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2015 15:29 |
|
| |
ואגב גם סיפור המרגלים ועוד מסופר בפרשת דברים באור יותר חיובי כלפי משה שהוא המדבר שם
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2015 15:38 |
|
| |
אדרבה, מה שאמרו ולו גוענו בגוע אחינו - כתוב "לפני ה'" - כלומר אלו שמתו לפני ה' בחטאם, נניח בקורח או בארבעים שנה בעוון המרגלים. ומה שאמרו "ולמה העליתונו ממצרים" - זה לא אומר שהם רצו לחזור לשם, אלא שניסו "להיכנס לראש" של משה - ולא מצאו את ההגיון בלהוציא עם מארץ מיושבת למדבר - ולהשאיר אותם שם ארבעים שנה. אבל להיכנס לארץ הם כן רצו, רק לא הבינו אם היו גם קודם המדבר - בארץ מיושבת - אז אחת היא להם מצרים או כנען - רק שלא יהיה מדבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2015 15:53 |
|
| |
שנה 1 חודש 1 יצאו ממצרים. חודש 2 כבר עברו את ים סוף והמשיכו ללכת וקיבלו מן. חודש 3 באו למדבר סיני
שנה 2 חודש 2 (20/02/02) יצאו מסיני (בדרך עיכוב של 30 = 7 יום מרים וקברות התאווה) באו לקדש ומשם שלחו מרגלים ("בשלחי אותם מקדש ברנע") באמצע הקיץ ("והימים ימי ביכורי ענבים") התעכבו 40 יום וחזרו והפחידום ש"עמלק יושב בנגב והכנעני" וניסו בכל זאת להילחם בכנעני ונכשלו והיכום "העמלקי והכנעני בשעיר עד חרמה" "וישב ממנו שבי" ואז נאמר להם "מחר פנו וסעו לכם המדבר דרך ים סוף" וסבבו את ארץ אדום דרך ים סוף מאילת ומעציון גבר.
אלא שהתעכבו בקדש ימים רבים (ויש "מחר" שהוא לאחר זמן) וכן ביפתח "בעלותם ממצרים - וישב ישראל בקדש"
זה הסיפור הכללי הבעייה שבפרשת חוקת כתוב שבאו לקדש בחודש 1 ואז עדיין לא יצאו מסיני (ואולי כאן חודש 1 הוא תשרי)
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2015 20:06 |
|
| |
| יש3 כתב: | | לת"ט - אהה... הבעיה היא לא שמשה חשב באמת שהוא יוציא מים מן הסלע - הרי הוא אמר את זה בלשון שאלה\תמיהה: "המן הסלע הזה...?!" אלא שמדבריו היה נשמע כאילו יש בכוחו להוציא, וזהו חטאו הדק מן הדק, שלא "האמנתם בי להקדישני".
אגב בשם הרב שרקי שמעתי הסבר מעניין אחר: ה' אמר מראש למשה לקחת את המטה - למה? הרי ה' הוא ציוה אותו לדבר! אלא שה' העמיד בפני משה 2 אפשרויות - להכות או לדבר, לבחון במה יבחר. משה בחר להכות - ובכך הוכיח שהוא חושב שעם ישראל נשאר באותה מדרגה ילדותית של לפני 40 שנה, אז הכה בסלע. כיוון שכך, הוכח שהוא לא מתאים להכניסם לארץ, שם נדרשת הנהגה אחרת (דבר דומה נראה מייאושו של משה מול דרישת העם לאכול בשר - במ' יב).
מוזר יש קושי בתורה, ואברם מנסה לפתור אותו בלי תעודות... הרי מקובלנו שכל הקשיים נפתרים על ידי השערה זו, וכל התירוצים האחרים הם סתם פלפולים חסרי היגיון. הרבה יותר פשוט לומר שהיה מקור שלפיו משה לא חטא ומקור שלפיו משה חטא (כאן אפשר גם לשחזר את המקורות הללו כל אחד כרצונו), והעורך שכהרגלו לא הבין כלום אלא לקח כמה מילים מכאן וכמה מילים משם הביא את הסיפור מהמקור שבו משה לא חטא, ואחריו את דברי ה' מהמקור שבו משה כן חטא, וכך יצא לנו חוסר ההיגיון שיש פה. זה הסבר הרבה יותר פשוט והרבה יותר הגיוני. |
|
עד מתי לא תאמינו בי להקדישני
לעיני כל העדה העצכחית הזו?!
הנה
אילצתני לצלם מתוך הספה"ק של אוטו אייספלדט, שיישר המסילה כאוטו הנוסע בכביש
אספלט, והפריד בין הדבקים לכאורה -
ואכן, לפי
מקור אחד העם ביקש מים ומשה פשוט הכה בסלע ונתן (כמו בסיפור המקורי בשמות יז),
ולפי השני היה ויכוח וכו' (אני סומך על דוברי היידיש שבכאן שיבינו את העברי-טייטש
של אייספלדט): 
תוקן על ידי אברם_העברי ב- 28/06/2015 20:09:03
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2015 20:07 |
|
| |
שתי אפשרויות: 1) עזבו את קדש, הקיפו את הר שעיר וחזרו שוב לקדש. (ראב"ע)
2) תרי קדש הוו. אחת במדבר פארן ממערב לאדום והיא קדש ברנע (ומסתמא היא קדש שבסיפורי האבות) ואחת במדבר צין מדרום מזרח לאדום והיא קדש דמי מריבה. (רמב"ן) וכדבריו נראה, כי קדש דמרגלים היתה בגבול ארץ כנען, ובהר מעליה כבר ישבו העמלקי והכנעני, ואילו קדש דכאן היתה מעבר לאדום והיה צריך את רשות מלך אדום כדי לחצות לארץ כנען.
|
|
|
|
|
